בהיות שאתה, התלמיד היקר ר' יוסף ש''צ ב''ר יהודה נ''ע, כאשר עמדת לפני ובאת מקצווי הארץ ללמוד אצלי, גדלה מעלתך בעיני לעוצם להיטותך ללמודים. ולפי מה שראיתי בשיריך גודל תשוקתך לדברים העיוניים, והיה זה מאז הגיעוני איגרותיך ומליצותיך מאלכסנדריה, בטרם אבחן רמתך השכלית ואמרתי ושמא תשוקתו גדולה מהשגתו.

וכאשר הסדרת לפני מה שכבר למדת ממדעי התכונה, ומה שכבר ידעת מן המדעים מדברים ההכרחיים להיות מצע לפניהם, הוספתי בך אהבה לטוב תבונתך ומהירות תפישתך, וראיתי כי תשוקתך ללמודים גדולה מאוד, והנחתיך להכשיר את עצמך בהם ביודעי את תכליתך. וכאשר הסדרת לפני מה שכבר למדת ממלאכת ההגיון, נקשרה תקוותי בך, וראיתיך ראוי לגלות לך סודות ספרי הנבואה, עד שתדע מהם מה שראוי שידעוהו השלמים.

והחילותי לרמוז לך רמזים ולהעיר לך הערות, וראיתי שאתה דורש ממני עוד ועוד, ואילצתני לבאר לך דברים מן העניינים האלוהיים, ושאודיעך הנחות ה''מתכלמין'' הללו, והאם אותם הדרכים הוכחתים, ואם לאו מאיזו אומנות הם. וראיתיך שכבר קלטת משהו מהם מזולתי, ואתה נבוך, והחלו בלבך היסוסים, ונפשך הנכבדה דורשת ממך למצוא דברי חפץ, ולא חדלתי לדחותך מכך ולצוות עליך לקחת את הדברים בהדרגה. מטרתי שיושג לך האמת בדרכיו, לא שיבוא הנכון בדרך מקרה. ולא נמנעתי בעתות פגישותינו, כאשר נזכר פסוק או לשון מלשונות חכמים שיש בו הערה על עניין מופלא - מלבאר לך אותו. וכאשר גזר ה' על הפרידה, ופנית לאשר פנית, עוררו בי אותם הפגישות יוזמה שכבר שככה בי, ועוררני העדרך לחבור מאמר זה אשר חיברתיו לך ולדומיך - ומעטים הם! ועשיתיו פרקים מחולקים, וכל מה שייכתב ממנו יגיע אליך ראשון ראשון באשר תהיה, ואתה שלום.

מכתב מאת הרמב''ם לתלמיד יוסף בר' יהודה

המובא לעיל הם דברי הרמב''ם אל תלמידו המשתוקק ללמוד, כפי שפורסם בספר ''מורה הנבוכים'' מאת הרמב''ם בתרגומו ובביאורו של הרב יוסף קאפח ז''ל, בהוצאת מוסד הרב קוק.

הרב המורה, כפי שמכונה הרמב''ם על ידי פרשני המקרא השונים, מתנה לימוד עיוני בפילוסופיה ובהגות [''לימודי האלוהות''] בשני תנאים מוקדמים:



...ובעקבות הפנייה של התלמיד הנ''ל, כתב הרמב''ם את חיבורו ''מורה הנבוכים''.

בספר מורה הנבוכים מסביר הרמב''ם בכמה מקומות כי מי שאינו אמון על לימודי המדעים, אינו מסוגל להתעמק בלימודי הדת במגמה להגיע ''אל השלמות האנושית''. ראה בנושא זה את ספרי ''דבר תורה על־פי הרמב''ם'', פרשת ואתחנן. משמעות דבריו היא כי חובה על כל מי שלומד תורה, החל מרמת לימוד מסוימת, ללמוד תחילה כתנאי מוקדם את מדעי הטבע כולל מתימטיקה [כשפת המדע], פיזיקה, וכו'. המתמקד בלימוד תורה ללא הרקע הנ''ל, יהא מוגבל בלימודו ולא יוכל להתקדם אל רמת לימוד גבוהה. הייתי מצפה כי הישיבות הגבוהות יאמצו את גישת הרמב''ם בנושא חשוב זה.

ידועה לנו עמדת הראב''ע בעניין לימודי המדעים ויחסו אליהם מפירושו לתורה, בעניין בצלאל בן אורי אשר הופקד על בניית משכן ה' [אוהל מועד]. ר' סעדיה גאון מפרש את המושג ''רוח ה''' שאפפה את בצלאל ב''דעת מאת ה''', כהרגלו לקצר, ולא בהשראה או בהתגלות, ואילו הראב''ע מאריך ומסביר כי רוח ה' היא ידיעת המדעים כולל מתימטיקה, אסטרונומיה, ומדעי הטבע. ראה ספרי ''אמר אברהם המחבר'' בהוצאת ''אקדמון'' עמ' 86-87.

לאור דברים אלו, ניצב סימן שאלה מול תוכנית לימודים המתעלמת מלימודי המדעים, ומועלית על נס תוכנית לימודים אחרת, הנהוגה בישיבות מדעיות ותיכוניות רבות, כגון - מכון לב, ישיבת נועם פרדס חנה, הישיבות הצמודות לאוניברסיטת בר אילן ולמכללת אריאל ועוד. וכאן עולה השאלה - האמנם יתכן שאיש מדע דתי המונחה, לכאורה, על ידי אושיות הדת, ואולי גם המחויב לתפישה הדתית, יהא נטול פניות כפי שהדבר נדרש מאיש מדע? את התשובה הניצחת לכך נתן פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז''ל, שהיה מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, [והיו לו גם קתדרות אחרות שם], ובו זמנית היה איש ירא שמיים ונאמן לתורה. כה השיב לשאלה כפי שלוקט בספר ''רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'' שראה אור בהוצאת ''כתר'':

איש מדע איננו מאמין, אלא יודע או איננו יודע, ואין האדם מסוגל שלא לדעת את אשר הוא יודע. אינני מבין את המלים שהשתמשת בהן: דעה שאינה מתאימה לתורה. התורה אינה משמיעה דעות לאדם, אלא דורשת מן האדם לעבוד את ה'.

הדברים ברורים ומדוייקים.

לאורם אפשר לתהות ולשאול אינספור שאלות על התורה והמידע שמתקבל לכאורה ממנה, ומי שמציב מידע זה מול המדע - טועה או תטעה. ההסבר לכך ניתן דווקא על ידי מפרשי התורה המסורתיים, שאף ליבוביץ נמנה עליהם [הוא אכן פירש את התורה במכלול חיבוריו]. שמא יטען מדען שלא מקבל עליו עול תורה ומצוות כי בידו הוכחה שסיפור גן עדן לא היה ולא נברא; ובעקבות טענה זו ינועו אמות הספים - אצל מי? בוודאי שלא אצל מי שאמון על פירושי התורה, שכלל לא מצפה ללמוד ביסטוריה או פיזיקה מסיפור גן עדן, שהוא משל... מי שלא מבין את הטכסט זה דווקא אותו מדען שמתייחס לסיפור גן עדן באותה רמה שמתייחס לסיפור זה ילד בכיתה א'...

לפי רלב''ג, בספרו החשוב ''מלחמות השם'', סיפור גן עדן הוא כולו משל. מה יאמר על כך מדען ה''מאשים'' את עמיתו הדתי באמונה בנכונות סיפור גן עדן כהווייתו?...

ועוד בעניין זה: אף אם מדען סבור מלכתחילה כי העולם נברא, כפי שכתוב בבראשית, והנה הוא מגיע למסקנה עקב עבודתו המדעית כי העולם אינו נברא, אלא קדמון הוא - ואף אם הוא אינו מכיר את הפירוש של רלב''ג לגבי קדמוניות העולם - הרי כדברי ליבוביץ, הוא אינו יכול שלא לדעת את אשר הוא יודע, וברגע שהמדען כולל בשיקוליו בתחום המדע שיקולים זרים - הריהו נוטש את הקהילייה המדעית.

הרמב''ם בזמנו ויותר מאוחר הרלב''ג, וליבוביץ בזמננו, הם ואלפי אנשי מדע המאמינים בתורת ה', לא נטשו לא את תורת ה' ולא את עבודתם ומחקרם המדעי - שכן זו אמונה [בתחום הערכי] וזה מדע [בתחום המציאותי].