אינני מתכוון להצטרף לכותבים שהספידו את ערפאת. מעולם לא הייתי שותף לפולחן סביבו, בוודאי לא לדמוניזציה שעשו לו ממשלת ישראל והמתנחלים. הוא לא היה המנהיג שלי ודרכו הפוליטית לא תמיד נראתה לי. מבחינה זו הוא אינו שונה לדידי משורה של אישים פוליטיים בארץ ובעולם.
כתבתי עליו לא אחת בעבר, ואין לי סיבה לשנות מהדברים.

ערפאת היה המנהיג של העם השכן שאיתו אני רוצה לחיות בשלום, ומדינתי לא פועלת בכיוון זה.
להערכתי, עיקר האשמה על אי השגת השלום נעוצה בממשלות ישראל ולא ביאסר ערפאת. סברתי כי מתוך כבוד לעם הפלסטיני שראה בערפאת את מנהיגו, כמו גם מתוך סולידריות עם סבלו ממגפי הקלגסים של צבא הכיבוש הישראלי, מחובתי לבוא לסוכת האבלים במוקטעה ולהביע את תנחומיי. זאת עשיתי עם חברי נורי אל עוקבי, יו''ר האגודה להגנה על זכויות הבדואים בישראל, בה אני חבר.

---

תסתכלו מה קורה באורוגוואי

דבר גדול התרחש באורגוואי. קואליציית השמאל המורכבת מהמפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל דמוקרטית וותיקי מחתרת הטופאמרו, זכתה בניצחון מוחץ בבחירות. מועמד השמאל נבחר לנשיא וגוש השמאל גם זכה לרוב בבית הנבחרים ובסנאט.

ארגון הטופמארו פעל בעבר כמחתרת שמאלית שעסקה בין השאר בחטיפות של אישים וברצח והוא נושא במניית אחריות להפיכה הצבאית שבעקבותיה נכנסה אורוגוואי לתקופת חושך של דיקטטורה צבאית ששלטה שם במשך 12 שנים, מ-‏1973 ועד 1985. רבים מחברי הטופאמרו נאסרו, עונו ונרצחו.
עם החזרה לדמוקרטיה, הבינו גם אנשי הטופמארו כי במדינה בה יש דמוקרטיה קפיטליסטית רב מפלגתית עם עיתונות חופשית, המאבק המזויין הוא מבוי סתום המוביל לעריצות והפרת זכויות אדם. אין תחליף לעבודה קשה של שכנוע דעת הקהל.

הם פעלו בסבלנות וביסודיות והתוצאה המופלאה הגיעה בשבוע החולף עם הניצחון בבחירות.
זהו לקח מאלף לאלה מאנשי השמאל בישראל כמו בעולם שעדיין חולמים על הדיקטטורה של הפרולטריון ועל משטרים חד מפלגתיים.

בבחירות האחרונות היתה עוד החלטה חשובה. נערך משאל עם האם להפריט את מקורות המים, והעם ענה בלאו רבתי. המים הם משאב של הציבור, כמו האוויר, והוא צריך להמשיך ולהישאר בידי הציבור. שיעור חשוב לישראל המפריטה עצמה לדעת.
עתה נותר לראות האם הנשיא הנבחר וגוש השמאל ידעו להוציא את אורוגוואי מהמשבר הכלכלי והחברתי בו היא נתונה מבלי להיכנע לשיגיונות קרן המטבע הבינלאומית, והאם ארה''ב של בוש תכבד את הכרעות הבוחרים באורוגוואי ולא תיזום הפיכה צבאית כפי שעשתה בצ'ילי ב-‏1973 שהעלתה לשלטון את הדיקטטור פינושה והשקיעה את צ'ילי ל-‏17 שנות דיקטטורה פשיסטית.

---

שוב מתנכלים למרדכי ואנונו

מכתב ששלחתי השבוע ליועץ המשפטי:

תל-אביב, 16 בנובמבר 2004לכבוד
מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
משרד המשפטים
ת''ד 1087
ירושלים 91010

שלום רב,
לפני מספר ימים פרצו 30 שוטרים חמושים בפעולה ראוותנית למתחם כנסיית סנט ג'ורג' במזרח ירושלים, במטרה לעצור את מרדכי ואנונו.
להוציא את הרושם העגום שהפעולה הזו הותירה על אורחי האכסניה במקום, היא לא שירתה שום מטרה. מרדכי ואנונו אינו עבריין חמוש המסוכן לסביבה. הוא איש שלום שניתן היה להזמינו למשטרה בשיחה טלפונית בלי כל המהומה הזו.
נראה שהשלטון הישראלי מתקשה להתנהג בצורה תבונית עם מרדכי ואנונו. רוחות הנקמה אותן מלהיט המלמ''ב חורב לא נחות לרגע.
אני מציע לך לאמץ את הרעיון המהפכני לפיו לא תהיה כלי שרת בידי המלמ''ב והשב''כ. ראוי שלא הם יפעילו אותך אלא אתה תרסן אותם.
הגיע הזמן להפסיק את ההתנכלות למרדכי ואנונו. כל התבטאויותיו עד כה, והן היו רבות, הוכיחו כי אין יסוד לחשש כי האיש אוצר בקרבו מידע סודי. הוא מביע את דעתו הלגיטימית בגנות נשק השמדה המונית, עם דגש על הנשק הגרעיני, וזו זכותו המלאה.
מן הדין ומן הצדק להסיר את כל המגבלות מעל מרדכי ואנונו ולאפשר לאיש לצאת את ישראל, כדי שיוכל לחיות כאיש חופשי ולבנות את חייו.

בברכה,

גדעון ספירו

---