בארה''ב נבחר נשיא חדש, ומה שברור הוא שחלק חשוב בבחירתו היה לסלבריטאים שנכנסו לפוליטיקה, כמו ארנולד שווארצנגר, כיום מושל קליפורניה.
כאשר נפטר הנשיא האמריקני לשעבר רונלד רייגן, היה אחד החלקים המרכזיים בכל הספד עליו בכלי התקשורת התיאור של עצם היותו שחקן קולנוע הוליוודי מפורסם למדי לפני שהפך לפוליטיקאי, דבר שעד לשנים האחרונות היה תופעה נדירה ביותר.
אולם תופעה זאת, של בדרנים ושחקנים וסתם ''סלבריטאים'' מעולם הזוהר בפוליטיקה, הופכת לנפוצה ביותר גם בישראל. לאחרונה הכריז הבדרן דודו טופז כי הוא מצטרף למפלגת 'שינוי' ואישר למעשה את מה שהוא רומז עליו כבר מזה שנים: שהוא שואף לקריירה פוליטית. מקבילו ומתחרו בערוץ 2, איש התקשורת יאיר לפיד, גם הוא רומז על עניין בקריירה פוליטית. מסתבר שמנהיג שינוי, יוסף לפיד, מעוניין שבנו, העיתונאי ואיש הטלוויזיה יאיר לפיד, יהיה יורשו וינהיג אחריו את ''שינוי''. יאיר לפיד התפקד למפלגה וזה מחזק את האפשרות לקריירה כזאת, כפי שיש כבר לאביו איש התקשורת הידוען יוסף לפיד.
רייגן ז''ל ושווארצנגר, טופז ולפיד האב והבן יבדל''א לא המציאו שום דבר. דוגמאות למעבר מהסוג הזה – מהבידור לפוליטיקה – אנו מוצאים עוד עוד מימי קדם. בדרנים, מסתבר, שאפו תמיד להיות גם שליטים לא רק ברייטינג אלא גם במציאות. ההיסטוריה מלמדת שלמרות שחלקם היו טובים בתפקידם וחלקם איומים וגרוע מכך – הם מעולם לא היו משעממים.
מלכים בדרנים בישראל
איש הבידור הראשון בעולם שחדר לתחום הפוליטיקה החזיק באותו השם כמו טופז. היה זה המלך הישראלי הגדול מכולם דוד בן־ישי. הנ''ל החל בקריירה שלו כמנגן בפני המלך שאול על מנת להרחיק ממנו את ''הרוחות הרעות''. גם כשעבר דוד לתחומים אחרים של לחימה ומלוכה, מעולם לא שכח את תחום האמנות. על פי המסורת הוא כתב את פזמוני ספר תהילים שאותם ניגן בכינורו, ואיורים רבים מאד מציגים אותו בראש ובראשונה כאיש בידור שמחזיק כלי נגינה.
דוד המלך הוכיח בכך, מעבר לכל ספק, שאנשי בידור יכולים להצליח מאוד בפוליטיקה. גם לבנו שלמה, שנחשב למלך החכם ביותר של ישראל, היו כישורים יצירתיים. הוא חיבר ספרי שירה, משלים וחכמה שונים. אולם לאחר מכן שוב אין אנו שומעים על מלכים בעלי כישורים אמנותיים בקרב מלכי ישראל ויהודה, ואין עוררין שכולם נפלו מאד משני המלכים האמנים דוד ושלמה.
קיסרים בדרנים ברומא
נרוןגם באימפריה הרומאית שלטו כמה קיסרים בדרנים, אולם בניגוד לממלכת ישראל,ההיסטוריה מלמדת שהיו אלה הקיסרים הגרועים ביותר, והם הוציאו שם רע ביותר לרעיון של אנשי בידור בפוליטיקה. אלה כללו את הקיסר המפורסם מהמאה הראשונה לספירה
נרון, (יורשו של קלאודיוס הזכור מסדרת הטלוויזיה הבריטית הידועה ''
אני קלאודיוס''). נרון שנא פוליטיקה והתעניין בראש ובראשונה באמנות. הוא היה אמן שירה וידע לנגן היטב, ואהב יותר מכל להופיע על במה. בכל הופעה שלו אף זכה בפרסים. אם כי נראה שבכל מקרה השופטים היו משוחדים, היסטוריון שכתב עליו וחי קרוב לזמנו העיר שלדעתו היה לו כישרון אמנותי אמיתי. אבל לא היה לו שום כישרון כזה בניהול האימפריה שהלכה והתדרדרה בזמן שנירון היה עסוק במופעי המשחק שלו. לאחר שהתלקחו מרידות בבריטניה וביהודה ולאחר שנרון רצח רבים ממקורביו, חוסל לבסוף בעצמו לא לפני שהעיר במרירות: ''איזה אמן גדול נאלץ למות היום''.
עוד קיסר רומאי שהיה יותר מכל איש בידור בנשמתו היה הקיסר
קומודוס (הזכור כ''איש הרע'' מהסרט ''גלדיאטור'' של רידלי סקוט). הנ''ל אהב יותר מכל דבר אחר להופיע בזירה לפני קהל כגלדיאטור ובהצגות ציד אריות בקרקס. על פי המקורות, נהג קומודוס להתלבש כמו הגיבור הקדום הרקולס, ולעיתים כהרקולס בבגדי אישה, ואז היה הורג אריות ואסירים כבולים באלה, כפי שסופר על הרקולס. לפי הדיווחים הוא ניצח ביותר קרבות גלדיאטורים מכל אדם אחר בהיסטוריה, אבל במשחקים אלה השניא את עצמו על בני המעמד העליון הרומאי, שהתייחס בבוז ובסלידה לשחקנים ולבדרנים.
עוד קיסר רומאי בעל נטייה מיוחדת לתיאטרון היה
אלגבלוס, כוהן סורי צעיר לאל השמש, שהועלה לשלטון בידי אִמו במאה השלישית לספירה ונודע לשמצה בשחיתותו המינית, בחיבתו לתיאטרון ולשחקנים ובאהבתו להופיע על הבמה ובעירום. הוא חוסל בידי הרומאים המזועזעים לפני שמלאו 4 שנים לשלטונו.
שליטות בדרניות
מאז לא הגיעו יותר שחקנים לעמדות שליטה בעולם המערבי במשך כאלפיים שנה, אלא כבנות־זוג ששלטו מאחורי הקלעים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא של הקיסרית הביזאנטית
תיאודורה, שנחשבה ככוח המניע מאחורי הקיסר יוסטיניאנוס במאה השישית לספירה. הקריירה שלה החלה כשחקנית וכרקדנית עירום. היסטוריון של התקופה, פרוקופיוס, מספר על אחד המופעים שלה:
היא היתה מתפשטת עירומה כמעט לחלוטין על הבמה ואז הייתה נשכבת על הארץ ונחה פרקדן, בעוד משרתים שאומנו לכך זורעים גרגירי שעורה על ערוותה. אחר כך היו באים אווזים שהיו מלקטים מתוך הערווה גרגר אחר גרגר. אחר כך הייתה מתרוממת ממשכבה, לא רק בלא שמץ בושה, אלא כמתהדרת בתועבותיה.
כל זה כמובן לתשואות הקהל הנרגש. עם זאת פרוקופיוס מודה שהיא הייתה שחקנית טובה שידעה לעורר את צחוקו של הקהל, כולל על ידי חשיפה של ''חלקיה הפרטיים'' בפני הקהל. מכאן קצרה היתה הדרך לארמון הקיסר.
עוד שליטה מאחורי הקלעים כזאת שהחלה את דרכה כשחקנית באמצע המאה העשרים היתה
אווה פרון, שהפכה לפוליטיקאית הארגנטינאית הנערצת ביותר במאה ה-20 ולגיבורת המחזמר המצליח ''אויטה''. היא למדה את רזי המקצוע הפוליטי כשחקנית בתסכיתי רדיו, כאשר גילמה בסדרת תסכיתי רדיו בשם ''גיבורות ההיסטוריה'' דמויות נשיות חשובות מההיסטוריה, כמו קתרינה הגדולה הצארית של רוסיה, המלכה אליזבת מאנגליה ועוד ועוד. במהלך תסכיתים אלה הייתה אווה נכנסת ''לעורן'' של הגיבורות, משמיעה נאומים בשמן וכו'. נראה שלסדרה זאת הייתה השפעה עצומה ומעצבת על אווה שהזדהתה מאוד עם הנשים החזקות שאותן גילמה. יתכן מאד שהיו אלה תסכיתים אלה שעוררו את העניין שלה בפוליטיקה, שעד אז לא עניינה אותה כלל. בהמשך, בעת היותה האישה החזקה בארגנטינה היא השתמשה בכותב תסכיתי סדרה זאת ככותב הנאומים שלה. על פי הדיווחים, הוא לא שינה הרבה מהנאומים שאותם כתב עבור התסכיתים.
ג'אן צ'ינגשחקנית קולנוע נוספת שהגיעה לפוליטיקה ועם תוצאות הרסניות עד לאין תיאור הייתה אשתו של מאו, שליט סין,
ג'אן צ'ינג שהייתה כוכבנית קולנוע מתוסכלת בעברה. כאשר הומתו בסין עשרות מיליוני אנשים במסגרת ''מהפכת התרבות'' עמדה אשתו של מאו בראש הקבוצה שכונתה מאז ''כנופיית הארבעה'', שניהלה את הטיהורים הרצחניים, בהם הומתו, בין השאר, כל מי שאי פעם עמד למכשול בקריירה הקולנועית של הגברת מאו. היא סולקה מהשלטון רק בשנות השבעים ומתה בבית הסוהר. שמה ידוע לשמצה בסין עד היום.
אימלדה מרקוסעוד אשת רודן ידועה,
אימלדה מרקוס אשתו של רודן הפיליפינים פרדיננד מארקוס ועל פי הדיווחים יועצת ראשונה במעלה שלו, החלה את הקריירה שלה כדוגמנית והיתה ''מיס מאנילה'' בשנות החמישים. היא התפרסמה מאז בזכות אוסף הנעליים הענק (קצת יותר מ-3000 זוגות) שהתגלה בארמונה לאחר ההפיכה שהפילה את הזוג ושלא היה מבייש שום סטארית הוליוודית. בשנים האחרונות, לאחר שחזרה מגלות בהוואי, ניסתה שוב את כוחה בפוליטיקה ורצה יותר מפעם אחת לנשיאות אך ללא כל הצלחה (בפעם השניה היא זכתה במקום התשיעי מתוך 11 מועמדים). למרות זאת היא הצליחה להיבחר לפרלמנט של הפיליפינים.
ואפשר גם להזכיר את גרייס קלי, הכוכבת ההוליוודית שהתפרסמה בסרטיו של היצ'קוק, שהפכה לנסיכת מונאקו והיתה לה השפעה רבה על ניהול הנסיכות.
ובינתיים בהוליווד
כידוע, ניסו כמה משחקני הוליווד את כוחם בפוליטיקה. אנשים כמו צ'רלטון הסטון (האיש שגילם את משה רבנו בסרט ''עשרת הדיברות'' כמו גם פוליטיקאים רבים אחרים כמו יוליוס קיסר), אדם בעל דעות ימניות שמרניות מאד, שהיה יושב ראש איגוד מחזיקי הנשק של ארה''ב רב ההשפעה, השחקניות ג'ין פונדה וונסה רדגרייב, ששלחו את ידן בפעילות פוליטית ליברלית ''שמאלנית'' ושילמו על כך מחיר כבד בקריירה שלהן. וכך עושה בימינו גם ריצ'רד גיר, שמנסה את מזלו בהבאת שלום למזרח התיכון על ידי השמעת מסרים בודהיסטיים.
אך ללא ספק, הפוליטיקאי המצליח ביותר מבין שחקני הוליווד היה רונלד רייגן. הוא היה שחקן הוליוודי מצליח למדי אך בינוני בשנות הארבעים והחמישים ורק לאחר שהקריירה שלו שקעה פנה לפוליטיקה, שם זכה להצלחה עצומה. תחילה כמושל קליפורניה. ואחר כך כנשיא ארה''ב במשך 8 שנים מ-1980. לאורך כל הקריירה שלו האשימו את רייגן שהוא מתנהג כשחקן הוליוודי ולא כנשיא (אם כי נשאלת השאלה איך צריך נשיא להתנהג), שהנאומים המרגשים שנשא היו לעיתים קרובת לקוחים מסרטי הקולנוע הפטריוטיים שבהם השתתף, וכי הוא אינו מסוגל להבדיל בין הסרטים שהשתתף בהם ובין המציאות המורכבת. יתכן, אבל נראה שבכך רייגן לא היה שונה מרבים מאד מבוחריו. הוא בהחלט ראה את העולם במונחים של שחור ולבן כמו בסרט הוליוודי, כינה את ברית המועצות ''אימפריית הרשע'' ופיתח נגדה את תוכנית הנשק הגרנדיוזית ''מלחמת הכוכבים'', על שם סרט מדע בדיוני מפורסם. הדבר המדהים היה שהאסטרטגיה הפשטנית שלו עבדה לבסוף כמו בסרט הוליוודי והביאה לקריסת ברית־המועצות, שהיתה רגילה למדיניות מתוחכמת יותר כנגדה. גם אישתו של רייגן, ננסי, מי שנחשבה כ''כוח המניע'' שמאחוריו (כמו תיאודורה ואווה פרון לפניה) הייתה שחקנית קולנוע לשעבר והירבתה להשתמש באמצעים המקובלים על אזרחי הוליווד, כמו שימוש באסטרולוגים, אך השתמשה בכך על מנת להשפיע על הפוליטיקה של בעלה.
פרד גרנדירייגן פתח את הדרך. אחריו יותר ויותר שחקני קולנוע וסלבריטאים מתחום הבידור חדרו לפוליטיקה האמריקנית ובהצלחה גוברת והולכת. שחקן הטלוויזיה פרד גרנדי מסדרת ''ספינת האהבה'' הפך לסנטור; קלינט איסטווד, שחקן סרטי הפעולה המפורסם מכולם, שימש כראש עיריית כרמל בקליפורניה ואמרו עליו שאם היה רוצה היה יכול לזכות בנשיאות ארה''ב, אבל איסטווד העדיף להישאר בהוליווד ולהיהפך לבמאי מצליח ביותר.
כוכב אחר ששלח את ידו בפוליטיקה הוא ארנולד שווארצנגר, שזכה במשרת מושל קליפורניה לאחר שהתתמודד עם סלבריטאים אחרים על התפקיד, ביניהם השחקן גארי קולמן מסדרת הטלוויזיה ''על טעם ועל ריח'', ורק הלך בדרך שאותה סלל כבר רייגן לפניו. כתוצאה מהזכיה עזב שוורצנגר את הקריירה הקולנועית לצער רבים. הוא היה אמור לככב בסרט ''
קונן המלך'' בתפקיד לוחם ברברי שמהגר ומשתלט על ארץ חזקה ועשירה, אבל העדיף כנראה את המציאות הפוליטית על פני הקולנועית.
ג'סי ונטורהסלבריטאי אחר שזכה לאחרונה בהצלחה בקריירה פוליטית,
ג'ס ונטורה, הוא מתאבק שנבחר למושל מינסוטה, ככל הנראה הלוחם הראשון בזירה שהגיע לשלטון מאז ימי הקיסר קומודוס ברומא, בניגוד לכל הציפיות רק בזכות סלבריטאיותו. הוא עורר מאז מחלוקת עזה בגלל התבטאויות שנויות במחלוקת שבהן תקף את הדתות השונות כ''מתאימות רק לאנשים חלשים''.
כל אלה מראים שהקשר בין עולם הבידור ועולם הפוליטיקה הולך ומתהדק וכי אם מועמד לבחירות הוא גם סלבריטאי מעולם הבידור יש לו סיכוי טוב להיבחר. בכל מקרה, גם פוליטיקאים שאינם סלבריטאים במקור, כמו הנשיא קלינטון ואישתו
הילארי, טרחו וטורחים לשמור על קשרים הדוקים ביותר עם הסלבריטאים מהוליווד.
אלכסנדרה מוסוליניאת התופעה הזאת גילו גם במקומות אחרים בעולם כמו איטליה, ששם היו הפוליטיקאיות המפורסמות ביותר של שנות השמונים והתשעים שחקניות. אלו היו אלסנדרה מוסוליני, נכדתו של הדוצ'ה ממלחמת העולם השניה בניטו מוסוליני ושחקנית שהופיעה בין השאר בסרט ''הדרך לעין חרוד'' של דורון עירן (על פי ספר מדע בדיוני של עמוס קינן) בתור חיילת ישראלית. היא החליטה ללכת בדרכו של סבה והפכה לאחת ממנהיגי המפלגה הפשיסטית חדשה.
צ'יצ'ולינהפוליטיקאית איטלקיה ידועה אחרת היתה צ'יצ'ולינה. היא היתה שחקנית פורנו איטלקיה ממוצא הונגרי, ששמה האמיתי היה אילונה סטולר. ב-1987 היא נבחרה לחברה בפרלמנט האיטלקי במסגרת מפלגה רדיקלית קיצונית וזכתה כתוצאה מכך לפרסום עולמי, גם מאחר שלא היססה להמשיך במופעים אירוטיים עם הנחש שלה. היא יצאה למסעות ברחבי העולם, כולל ישראל, בה קיבלו אותה בשמחה, בראש ובראשונה על ידי דודו טופז בתוכניתו. צ'יצ'ולינה אפילו העזה להגיע לישראל בשיא תקופת הפיגועים, כאשר כל שומר נפשו מהסלבריטאים התרחק מפה כמו ממגיפה, והציעה להיכנס למיטה עם סאדאם וערפאת על מנת להביא שלום. לא ידוע לי על תגובות להצעה הנ''ל. היא הראתה שבסופו של חשבון יש לה גם אומץ מסויים. צ'יצ'ולינה, כיום מבוגרת למדי, עוד לא נטשה את עולם הפוליטיקה. ב-2002 היא רצה לראשות העיר מונצה שבאיטליה.
התופעה בולטת גם בדרום אמריקה, שם יש
שחקני טלנובלות נערצים ששולחים את ידם בפוליטיקה, וגם בהודו, ששם
כניסת השחקנים לפוליטיקה הפכה בזמן האחרון לתופעה ידועה.
ובחזרה לישראל
לאחרונה התופעה הגיעה גם לישראל. בשנים האחרונות אנו רואים כאן חדירה של הידוענים לתחום הפוליטיקה המקומית. אנשים כמו שמואל וילוז'ני, גילה אלמגור ואורנה בנאי, שכולם ניסו את כוחם בעיריית תל אביב, זאב רווח שהשתתף בבחירות עירית רמת גן, ספי ריבלין בעיריית ראשון לציון ויהורם גאון בעיריית ירושלים. בפוליטיקה הארצית ניסתה את כוחה הידוענית ואשת העסקית פנינה רוזנבלום, שהשתתפה בעבר בחירות לכנסת בראשות מפלגה עצמאית שכמעט הצליחה ובבחירות האחרונות כמעט נכנסה לכנסת במסגרת מפלגת הליכוד, ואיש הטלוויזיה לשעבר יוסף ''טומי'' לפיד, שהצליח להיבחר לכנסת ולממשלה כראש מפלגה. בנו, הידוען יאיר לפיד יהיה, אולי, יורשו וינהיג אחריו את ''שינוי''.
יאיר לפיד התפקד למפלגת שינוי וזה מחזק את האפשרות הזאת. ידוענים כמו יאיר לפיד, איש התקשורת המוכר לכל מהטלוויזיה, ו
דודו טופז, האיש שכבר חולל מהפכות פוליטיות בישראל עם קריאת ה''צ'חצ'חים'' הידועה שלו, שהרסה בעבר מערכת בחירות עבור מפלגת העבודה והחליט לנסות את כוחו בפוליטיקה. אם לשפוט על פי הדוגמאות מהעולם, יש להם סיכויים לא רעים.
להלן ראיון בנושא עם
צבי רימון יועץ תקשורת ומחבר הספר ''שיווק פוליטי'':
א.א.: האם לדעתך יש היום חדירה גוברת והולכת של ידוענים ואנשי בידור לפוליטיקה הישראלית? האם הטרנד של העתיד הקרוב יהיה חדירה של עוד ידוענים לפוליטיקה הישראלית? האם אנו צפויים לראות את אורלי וינרמן או את עופר שכטר בכנסת?
רימון: יש חדירה של יותר בדרנים לתחום הפוליטיקה והסיבה לכך שהם אנשים עתירי חשיפה תקשורתית. הם מה שמכונה ידוענים. הם מוכרים לכל והציבור נוטה ליחס להם כוחות וכשרונות, שספק אם יש להם. זה התחיל עם כניסתו של רונלד ריגן לפוליטיקה שבה אנו מחקים את ארה''ב וכרגיל, באיחור של כמה שנים טובות.
בישראל מתרחש כרגע מה שהחל בארה''ב לפני עשר-חמש עשרה שנה. שחקנים, בדרנים וזמרים עושים אהבה עם פוליטיקה, וילוז'ני ואורנה בנאי בעירית תל אביב, ספי ריבלין בעירית ראשון לציון, זאב רווח בעיריית רמת גן. בשלב זה מדובר בפוליטיקה עירונית, אבל מי שמצליח בתיכון עולה תמיד לאוניברסיטה.
א.א.: האם הידוענים האלה הצליחו בקריירה הפוליטית שלהם?
רימון: כל המעורבות של אנשי בידור בפוליטיקה הייתה עד כה כישלון. וילוז'וני נאם ושיחק לא עשה דבר, אורנה בנאי הייתה זקוקה לכך שיזכירו לה שהיא חברת המועצה כי היא כמעט לא הופיעה לישיבות. זה נחמד להופיע בטלוויזיה וזה פופולארי. אבל מניסיוני, עבודה ממלכתית מחייבת עבודה קשה; מחייבת להקדיש זמן לא רק להופיע לפני אנשים ולהסתכל בעיניים. לעבוד עבורם זה שינוי טוטאלי, זה אחרת להופיע בפני האנשים או לעבוד עבור האנשים ולטפל בבעיותיהם; זה לעבוד קשה בשטח ולהזיע לא מחום הזרקורים.
א.א.: ובכל זאת, האם אתה חושב שמישהו כמו דודו טופז יוכל להצליח בפוליטיקה כמו שהוא מצליח בטלוויזיה? ומי יודע אולי אפילו להיהפך לבסוף לראש ממשלה, כמו ריגן שהפך לנשיא בארה''ב?
רימון: למרות כל האמור, יש לי ציפיות גדולות מדודו טופז. הוא יכול לקחת את כל הקופה בתנאי שיבין ויפנים שבמפלגת ''שינוי'' יש כוכב־על אחד שקוראים לו טומי לפיד והוא יצטרך להמתין לפחות עוד קדנציה, יצטרך להכין שיעורי בית, ללמוד מניסיונם של וילוז'ני ובנאי ואחרים שחשבו שקפיצה לפוליטיקה משולה לקפיצה לברכת גורדון. כיום, מאחר שפוליטיקאי צריך להיות נגיש ככל האפשר לתקשורת ולהיות בעל כישורים תקשורתיים של שחקן ובדרן כאשר הוא פונה לציבור, לסלבריטאים שהם שחקנים יש יתרון לעומת פוליטיקאים רגילים, גם אם אין להם כישורים מיוחדים, בגלל מוכרותם לציבור וכישרון המשחק שכבר יש להם. דודו טופז יכול להצליח. יש לו הנתונים האישיים, יש לו הכשרון. מה שהוא צריך להוכיח שהוא יודע גם לעבוד ברצינות כפוליטיקאי. אם יעשה זאת, יש לו בהחלט סיכוי טוב לקחת את כל הקופה ולהגיע לשלטון.
דעתי היא שאם יאיר לפיד יחליט להנהיג את ''שינוי'', אז יש לו סיכוי טוב לגבור על כל מי שיעמוד כנגדו בגלל עצם ידוענותו, אלא אם כן יהיה זה הבדרן דודו טופז, שגם הוא התפקד לאחרונה ל''שינוי'' ומזה כמה שנים מדבר על שאיפות פוליטיות.
אני צופה כאן מצב אפשרי שבו בעתיד הלא רחוק לפיד וטופז יתמודדו בינהם על הנהגת ''שינוי''. זיכרו איפה קראתם את זה לראשונה.
אני עצמי, אגב, בהחלט תומך במועמדותו של יאיר לפיד, מתוך העדפה לא רציונלית וקבועה של סופרים ואנשי ותקשורת בשלטון על עורכי דין, כלכלנים בנקאים וכו'.
אז מי יודע? לאור הניסיון מחו''ל יש לטופז וללפיד סיכוי טוב לא פחות, ואולי יותר, מכל פוליטיקאי אחר להגיע לראשות הממשלה. נשאר רק לראות במקרה כזה אם הם יגלו את הכשרון של דוד בן ישי או את זה של הקיסרים נירון וקומודוס.
