קול הבא מתוך הדממה - הדממה מדברת.
כ''ח אב.
הדברים נכתבים במוצאי כ''ח אב. זהו יומו של הנזיר. ביום זה נפגש עם מרן הראי''ה קוק בשנת תרע''ו (1916) בסט געללן שבשויץ והפך להיות תלמידו. בכל השנים הבאות הקפיד לראות את פני הרב ביום זה. באחת השנים הלך רגלי מירושלים לחברון לראות את פני הרב. הוא מספר שהלך יחף ביום ובלילה וקול היריות שנשמעו מסביב לא הרתיעו.
יום זה הוא גם יום פטירתו.
חז''ל מספרים שכאשר נפטר שמואל הקטן תלו את מפתחו ופנקסו בארונו כי לא היה לו בן וספדו לו: מלכים מתים ומשאירים כתריהם לבניהם. עשירים מתים ומשאירים עושרם לבניהם - שמואל הקטן לקח כל חמודות שבעולם והלך לו.
מסורת הגאונים היא שכשמת האמורא הבבלי אבא אריכא, שבגלל גדולתו הוא מכונה בתלמוד ''רב'' סתם חילקו תלמידיו את מדות החסידות שהיה נוהג בהם ביניהם כדי שלא יאבדו מידותיו של הרב מן העולם.
אבל, כאשר נפטר הנזיר לא נמצא ביננו - תלמידי מרכז הרב אף אחד, אף לא אחד, שהיה יכול להמשיך במידותיו של הרב.
לנזירותו (עד כמה שידוע לי) לא היו ממשיכים - אחד היה ר' שמעיה גרוס שהזיר
1 עצמו לה' ונפל בקרב במוצא במלחמת השחרור. הנזיר הזיר את ילדיו הרבנית צפיה שלימים היתה אשתו של הרב שלמה גורן והרב שאר ישוב כהן שהיום הוא הרב הראשי לחיפה אבל כשגדלו התירו את נדרם.
גם לקול הדממה לא היו ממשיכים - בימים אלו - החל מר''ח אלול ועד שלאחר יום הכיפורים היה שוהה בתענית דיבור.
נשאר משהו שבו היה נוהג -
צמחוני היה, ומיום עמדו על דעתו לא בא אל פיו בשר. וגם אחריו הרב שאר ישוב כהן והרבנית צפיה גורן נוהגים כך.
גם אני בהיותי תלמיד בישיבת מרכז הרב הייתי צמחוני ועל צמחונות אספר כאן.
מוסכם בין רבותינו שלא הותר לאדם הראשון לאכול בשר. התר אכילת בשר בא רק לאחר המבול - רק לנוח ובניו הותר לאכול בשר. מאוחר יותר דעת רבים מרבותינו שלבני ישראל במדבר לא הותר לאכול בשר תאוה. הבשר היחידי שהותר להם לאכול היה רק בשר שלמים. שלמים הם קורבנות המוקרבים לה' אשר חלק מסוים מהם נאכל על ידי מביא הקרבן.
הנזיר הראה שדעת רבים מהמקובלים שלעתיד לבוא יחזור העולם לתיקונו השלם ואז שוב תאסר אכילת בשר.
כמו כן הוא הראה שיש כמה וכמה מקורות המראים שבבית המקדש שלעתיד לבוא תקוצץ מאוד הקרבת קורבנות מן החי ואולי תחדל בכלל והקרבנות יובאו מן הצומח בלבד.
הרב שאר ישוב כהן סיפר שבביקורו בארה''ב הוזמן לאכול על שולחנו הטהור של האדמו''ר מליובאויטש. הוגש לו כמובן בשר אבל הוא דחה אותו בהיותו צמחוני.
האדמו''ר אמר לו עליכם אין קושיא שהרי מעשי אבותיכם בידכם אבל על אבותיכם קשיא מדוע פוטר עצמו מהעלאת הניצוצות?
כדי להבין את השאלה צריך להבין את המושג לפחות בשטחיות. לפי תורת הקבלה על ידי אכילתו של הצדיק ניצוצות הקדושה שבעולם בחי ובצומח מתעלים לדרגת האדם המדבר ואם כן אם הנזיר נמנע מלאכול בשר הרי שאינו משתתף בהעלאת העולמות.
ובכן, הרב שאר ישוב כהן מספר שבאותו רגע היתה לו הערה מיוחדת לקיים מילי דאבות וביקש שיביאו לו את ספר השדי חמד. ספר זה הוא מעין אנציקלופדיה שחיבר הרב חיים חזקיהו מדיני מחברון לפני כמאה וחמישים שנה. הספר הובא אליו מיד. הוא פתח בערך ''אכילת בשר'' ושם מביא המחבר בשם האר''י שאשרי מי שאפשר לו לפרוש כל השבוע מבשר ויין ובשבת אכילת הבשר היא רשות ולא חובה. האדמו''ר עיין בדברים ואמר בחיוך במאור פנים ''נצחוני בני'' שהרי כל עיקר העניין הוא על פי תורת הקבלה והרי דברי האר''י עצמו המשבח את הנמנע מאכילת בשר בכלל.
עם זאת לאחר שנכנסתי לאינטרנט הבנתי שכנראה יש ערך מוסרי משמעותי מאוד לאכילת הבשר.
לדוגמא, בפתיל שפתח אלכסנדר מאן בבלוג שלו התברר לי שיש לא מעט צמחונים הסוברים שערך חיי האדם זהה לערך חיי הבהמה. ואילו כאשר מדובר ביהודים הרי ערך חיי הבהמה עולה בעיניהם על ערך חיי היהודים.
כך, ארגון העוסק בזכויות בעלי החיים שלח מחאה לערפאת על שימוש בחמור תופת אבל לא עלה על דעתו למחות על הטבח ההמוני ביהודים אנשים נשים וטף שבא כתוצאה מהסכמי אוסלו.
באותה צורה מפיצים ארגונים מסוגים שונים תמונות של לולי תרנגולות ומולם תמונות ממחנות ההשמדה. בעצם המסר הוא שערך חיי יהודים אינו עדיף על ערך חיי תרנגולת. אם מותר לאכול תרנגולות הרי מותר גם להרוג יהודים.
כפי הנראה לא במקרה היה היטלר ימח שמו וזכרו צמחוני - הצמחונות שלו גרמה לו כנראה להבנה שאדם ובהמה שוים - ולכן אם מותר להרוג בהמות הרי מותר להרוג גם בני אדם.
לא במקרה אחד החוקים הראשונים שחוקק לאחר שעלה היטלר לשלטון היה האיסור על השחיטה. יש קשר הדוק בין רחמנות עודפת על בעלי חיים לבין אכזריות עודפת כלפי יהודים.
כבר כתבתי במאמר ''
חזון הצמחונות והשלום'' שבחוברת בשם זה הנזיר הביא קטעים מלוקטים מדברי הראי''ה על הצמחונות. כפי שהסברתי שם התלמיד מדבר מתוך גרונו של הרב - האפקט נוצר על ידי העריכה. עריכה שנעשתה כמובן בסמכות מלאה של התלמיד, בהסכמתו המלאה של הרב.
אולם במאמר המלא יש לא מעט קטעים שלאחר שראיתי את התמונה בכללה אני חושש שיש כמה קטעים אחרים במאמר ההוא שהם יותר רלונטיים לזמננו.
כרגע נמצא לפני הספר ''אורות המקדש'' והוא ליקוט קטן שאני ערכתי ובו הבאתי המאמר פחות או יותר במלואו מעמוד 63 ועד עמוד 73.
שם הרב מסביר שמסיבה מוסרית יש צורך בזביחת קורבנות ובאכילת בשרם כדי להחזיק את החיץ המבדיל בין האדם לבין בעלי החיים (למשל שלא יאמר האדם כשם שחתול אינו נתבע על הריגת העכבר לפיכך גם אני לא נתבע על הריגת בני אדם אחרים) כדי לשמור על מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותטשטש.
אף על פי כן כותב הרב שבהגיע תור האנושות לצעדים היותר רמים בהרפא כליל המחץ של הנפילה המוסרית עד לאין צורך לשימוש אכילת בשר או אז על העת ההיא יתקיים וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים - הבליט מנחה מן הצמחים במקום הקורבנות.
רבנים מתים ומניחים תורתם לתלמידיהם. אבל ר' דוד שלנו נטל כל חמודות שבעולם והלך לו.
- הזיר פרושו חייב את עצמו להיות נזיר. זה ביטוי די שכיח במסכת נזירות.
