''בית הדין של הליכוד השעה לאחרונה את חבר המרכז אוהד קמין עד שיתברר, ע''י רשויות המשפט, האם מאמר בוטה במיוחד שכתב נגד רה''מ מהווה הסתה פלילית. קמין הוא חבר בתנועת ''מנהיגות יהודית'', והמאמר התפרסם באתר האינטרנט של התנועה'' (מנהיגות יהודית כהניסטית).

לקראת המשאל בין מתפקדי הליכוד על ההתנתקות, אבל גם לפני כן, התפקדו רבים לליכוד. המטרה היתה/היא כמובן להשפיע במוסדות הנבחרים של המפלגה הגדולה ביותר שמובילה את מדיניות הממשלה. אחד הדברים שבלט בהקשר הזה היה מסע ההתפקדות של אנשי ''מנהיגות יהודית'' שלווה בהשקעה כספית לא מבוטלת על פעולות הסברה ופרסום ובזמן לביקורי בית.

מה שפחות בלט היא העובדה שחלק ניכר מן המתפקדים לא הצביעו לליכוד בבחירות הקודמות. המשימה הושלמה בהצלחה רבה – לא מעט מאנשי מנהיגות יהודית נבחרו למוסדות תנועת הליכוד. מתוך 3,000 חברי מרכז 132 הם היום אנשי מנהיגות יהודית. לכאורה מעשה דמוקרטי במיטבו - מצטרפים למפלגה הגדולה כדי להשפיע. כך עשה גם ח''כ יובל שטייניץ בזמנו כאשר עבר לליכוד כי האמין בדרכו של הליכוד. אני מניח שהיו רבים שעשו את המהלך הזה אחרת הליכוד לא היה אוסף כל כך הרבה מצביעים קרוב ל- 1.1 מיליון איש). האם זהו התהליך שעבר על אנשי מנהיגות יהודית שהתפקדו בתקופה האחרונה?

לאחרונה קראנו על תהליך ההתפקדות הזה, על פעולות לקראת המשאל ועל תוצאותיו. חלק מפרשני המשאל כאן טענו שתוצאותיו היו ביטוי דמוקרטי של רצון ''מצביעי'' הליכוד. הטענה הזאת התבססה, בין היתר, על טענה אחרת שמצביעי המשאל הם גם מצביעי הליכוד (מהבחירות האחרונות). האם יש לטענות הללו על מה לסמוך? האם תוצאות המשאל היו ביטוי דמוקרטי של רצון מצביעי הליכוד? .

כבר בינואר 2004, כתבה שרת החינוך, לימור לבנת, במכתב לכל חברי מרכז הליכוד:

''הם פשוט לא ליכודניקים....מעולם לא העלינו על דעתנו, שבמהלך השנים יקומו קבוצות מיעוט בשולי הליכוד, שינסו באמצעות הכלים הדמוקרטיים להשתלט השתלטות עוינת על מוקדי הכוח, מרכז, כנסת וממשלה. צירוף עשרות-אלפי חברים לליכוד, שאינם תומכי ליכוד, אינם שותפים להשקפת עולמו ובחלק מהמקרים אפילו אינם מצביעי ליכוד – אולי חוקי, אך אינו לגיטימי'' (וייץ, ג. וקרני, י., ''נצרים זה העתיד'', 7 ימים, ידיעות אחרונות, 11.6.2004, עמודים 24-30, 108).

כאשר ערכו השוואה מדגמית של נתוני ההצבעה במשאל עם נתוני ההצבעה בבחירות מתבררת התמונה עוד יותר. בקבוצה של ישובים ביש''ע, כך מתברר, רק כרבע מהמתפקדים היו מצביעי ליכוד. כאשר בתוך ''המיעוט'' הזה כלולים גם מצביעי ליכוד שאינם אנשי ''מנהיגות יהודית''. בחלק מהישובים הללו, למשל יצהר, יש יותר חברי מרכז הליכוד ממצביעי ליכוד. בבת עין התפקדו 92 אבל בבחירות קיבל הליכוד רק 10 קולות (מנהיגות יהודית כהניסטית). גם המכתב שכתבה לבנת מביא דוגמאות דומות. בעצם, רבים מאנשי מנהיגות יהודית שהתפקדו לא הצביעו ליכוד. ברור אם כן שהפרכנו את הטענה הלא מבוססת כי מצביעי המשאל הם מצביעי ליכוד.

ברמה התיאורטית יש היגיון להבדל בדעות בין פעילי המפלגה לציבור מצביעיה. המתפקדים גילו מוטיבציה להשתתף בתהליך הדמוקרטי ואפילו משלמים דמי חבר כי הם רוצים להשפיע על המפלגה. אם הם גם מצביעים עבור המפלגה הרי שזה הרבה יותר ממה שעושים אלו שרק מצביעים עבורה בימי בחירות. הם גם יותר נחושים בדעותיהם על דרכה של המפלגה אליה הצטרפו. התוצאה היא, כמו שאומר הפרופסור אמנון רובינשטיין (שרון והפרדוקס הדמוקרטי), שמדיניות המפלגה נקבעת על ידי מיעוט קטן ,של אנשים מונחי-אידיאולוגיה, מקרב בוחריה. רובינשטיין מוסיף:

''ככל שהמפלגה נעשית יותר דמוקרטית, ככל שקל יותר להשפיע בתוכה, ככל שלצמרת המפלגה יש פחות השפעה בתוך המפלגה, כך גדל הפער בין המפלגה למצביעיה..... לאנשים החדורים אמונה אידיאולוגית לוהטת, לא תמיד חשוב מה יקרה בקלפי. העיקר שהם צודקים. זה קרה בימין הקיצוני שהפיל בעבר ממשלות ימין ומנסה כעת להפיל את שרון,..... זהו העיוות המובנה של התהליך הדמוקרטי'' (שרון והפרדוקס הדמוקרטי).

ראש הממשלה, אריאל שרון, בחר להפנות עורף לפעילים, שהיו מיעוט בין המצביעים בבחירות, ופנה אל מצביעי הליכוד בבחירות. הוא כנראה מניח, כמו סקרים שונים, שעמדת מצביעי הליכוד שונה מעמדת מצביעי המשאל.

מסע ההתפקדות בחסות מנהיגות יהודית, כדי להשפיע דרך מוקדי הכוח – רעיון אותו הגה משה פייגלין, עדין נמשך. פייגלין הוא האיש שאמר על הרצח שביצע גולדשטיין שזו היתה פעולת הגנה, שטומי לפיד מונע מכוחות אוטו-אנטישמיים ושכהנא אמר דברים חשובים. זה האיש שאמר שהוא מסכים לטרנספר של ערבים ושהמקורות הכספיים שהוא מגייס תומכים גם באירגונים כהניסטיים ומבדיל את עצמו מכהנא בכך שהוא מתמקד ביהודים (נצרים זה העתיד). בעצם, ההתפקדות שלו ושל רבים אחרים בחסות הקבוצה בראשותו, הכניסה דרך החלון עמדות שנזרקו דרך הדלת עם הוצאת כך אל מחוץ לחוק.

מה שרובנו ודאי לא זוכרים שהרעיון להשתלט על מוקדי הכוח דרך מפלגה קיימת הוא לא חדש וכבר נוסה בהצלחה במקומות אחרים בתקופות אחרות. גם התפתחות האמירות וההצהרות של חסידי הקבוצה מזכירה מקומות אחרים בזמנים אחרים. גם אז דיברו על ממשלת זדון ובגידה של פוליטיקאים כמו שאנחנו שומעים וקוראים בתקשורת בימים אלו. גם האמירה של אורי אליצור, שהיה ראש לשכת ראש הממשלה, שאפשר להכות את חיילי צה''ל מעלה את דרגת החריפות של האמירות הללו (אורי אליצור למתנחלים: הפעילו כוח בפינוי). כל אלו הם המשכה של אותה אסטרטגיה שבאמצעים שונים הובילה, לאורך השנים, מנהיגים וממשלות לתמיכה במעשי התנחלות בדיעבד. אלא שבשנים האחרונות היא עברה שינוי די מהותי כפי שסיכם מפד''לניק אחד:

''התפקיד שלנו זה להעלות ראשי ממשלה מהימין – ולהפיל אותם. עכשיו נעבוד להעלות את נתניהו למרות שאנחנו יודעים שגם הוא יעשה אותו דבר, ייקח לו זמן עד שהוא יתחיל לפגוע בארץ ישראל ואז גם אותו נפיל, אחר כך נכתיר מלך חדש שגם אותו נפיל. אנחנו מרוויחים זמן, בינתיים אנחנו בונים'' (כניסת שבת: בינתיים נאכל קוגל).

מה שאמר המפד''לניק הוא ביטוי יותר ''נעים'' של מה שלא מעטים אומרים בצורה יותר בוטה, ולא מהיום. אנחנו נעלה ונפיל את ה''מריונטות'' כדי שלא יספיקו להפריע בתהליך ההתנחלות ביהודה ושומרון. כאשר מחברים זאת עם המהלך האסטרטגי של מנהיגות יהודית, להשתלט על מוקדי הכוח, ועם אמירה של פייגלין ש''המילה דמוקרטיה הופכת יותר ויותר מאוסה בעיני'' (''נצרים זה העתיד'') זה מעורר דאגה. הרי פרוש הדברים הוא די ברור: יש רק דרך אחת והיא זאת עליה מצביעים אנשי מנהיגות יהודית – כל יתר הדרכים אינן לגיטימיות (או לא חוקיות).

---

יש כאן חריגה מהאינטרס של רוב העם שמחייב יציבות השלטון הדמוקרטי. יש כאן תביעה בלתי מתפשרת (גם מבחינת האמצעים ש''מותר'' להפעיל) קבלו את דרכנו ואם לא אז ..... בעיני פרוש הדבר הוא ניגודי אינטרסים (ועמדות) עם מצביעי הליכוד. לכן גם הטענה הראשונה, שתוצאות המשאל הן ביטוי דמוקרטי של רצון ''מצביעי'' הליכוד, לא ממש מבוססת.

---