הקורא ושומע את אמצעי התקשורת בחודשים האחרונים יכול לטעות ולחשוב כי שיטת הממשל בישראל עברה שינוי משמעותי. ממדינה דמוקרטית המושתת על ערכים כשלטון העם הכרעת הרוב והגבלת השלטון הפכה ישראל למדינה בה ההחלטות נקבעות על פי סקרי דעת קהל. שאלת כמה מאות נציגים מספיקה כדי להחליט מה העם רוצה ומה העם חושב. מה שהיה פעם נחלתן של פרסומות לקפה ''העם החליט קפה עלית'', ותעמולת בחירות ''העם רוצה ליכוד'', הפך כיום לכותרות חדשותיות הטוענות לקליעה לרצון העם על פי מדגם של 500 איש, פחות מעשירית האחוז של האזרחים. התקשורת שכחה שוב את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה ופנתה בבלבול חושים לתקוף דווקא את בעל הבית ולהגן על השודד.

ההנחה שהעם בעד תוכנית ההתנתקות של שרון לא עמדה בשום מבחן דמוקרטי אמיתי. ב''משאל העם'' שנערך לפני כשנה וחצי בין שרון למצנע על תוכנית ההתנתקות החד צדדית נכשל מצנע כשלון חרוץ בשכנוע העם וקיבל יחד עם מרצ – 25 מנדטים בלבד. זאת מול 69 של שרון ומפלגות הימין ואפילו 40 מנדטים של הליכוד עצמו של שרון – שהתנגד בתוקף להתנתקות שכזו. תוכנית ההתנתקות היתה אז כבר על השולחן בשוק הרעיונות – ונדחתה על ידי העם.

גם ב''משאל העם'' הפנימי של הליכוד למרות נסיונות השכנוע של שרון את חברי מפלגתו, אותם אלו שבחרו בו מול נתניהו ובחרו בו לראשות התנועה ולכן גם לראשות הממשלה, ההתנתקות לא זכתה לתמיכת הרוב.

אבל באמצעי התקשורת בישראל – אין לכך זכר. הנושא שעומד בראש סדר היום הוא עד כמה צריך שרון להעדיף את מפלגת העבודה, שהתרסקה בבחירות, על מפלגתו שלו עצמו ומפלגות הלויין של הליכוד, האיחוד הלאומי והמפד''ל, כי ''רוב העם רוצה''. עד כמה צריך שרון להמשיך בתוכנית ההתנתקות שנדחתה בליכוד ''כי רוב העם רוצה'', ועד כמה משאל המתפקדים בליכוד אינו משקף את רוב העם, או רוב בוחרי הליכוד כיוון שבעלי זכות הבחירה בו היו 200 אלף מתפקדים בלבד. שרון מעדיף לפטר את שרי המפלגה האחות – האיחוד הלאומי – ולהכניס את שרי המפלגה המתחרה היריבה, העבודה.

האם 200,000 מתפקדים אינם מייצגים את דעת הליכוד ו-‏500 נסקרים כן? האם שלושה מיליון וחצי בוחרים לא משקפים את דעת העם ו-‏500 נסקרים כן?

בכמות הקלישאות לגבי מהימנות ואמינות הסקרים אפשר היה למלא את כל הדף ובכל זאת אזכיר רק את העובדה כי לא היה ולו סקר אחד בין חברי הליכוד שצפה את הכשלון המוחץ לו זכה שרון במפלגתו, שדחתה את תוכניתו בשתי ידיים. אותם סוקרים עצמם, ללא בושה, מציעים שוב את מרכולתם וממשיכים לטעון ולפרשן את אותה טעות שעשו בסקר מתפקדי הליכוד – אלא שעכשיו עברו לאזרחי המדינה כולה.

במדינה דמוקרטית, הבחירות על פיהן יודעים מהי הכרעת הרוב נערכות בקלפי ולא בטלפון מדגמי. החלטות השלטון מתקבלות בכנסת ובממשלה על פי הכרעת רוב הנציגים הנבחרים ולא על פי סקרים.

על שרון לבחור, בדקה התשעים, אם לא עבר אותה זה מכבר, האם לחזור לערכי הדמוקרטיה להמשיך ולקיים את שלטון העם ואת המנדט שניתן לו מהעם, או ללכת על פי הכותרות בעיתונים וסקרי השקר, כפי שעשו לפניו ברק ונתניהו ושילמו את המחיר הפוליטי של זלזול בהכרעת הבוחר ונציגיו בכנסת בקיצור משמעותי של תקופת שלטונם – ברק עד כדי שנה וחצי, ממש כפי שנראה שעומדת להיות תקופת שלטונו של שרון.