מעצרו של העיתונאי הבריטי פיטר הונאם, שפרסם לפני 18 שנים את סיפורו של מרדכי ואנונו על ייצור נשק אטומי בישראל, הוא עוד חצייה של קו אדום שמדרדר את ישראל לנורמות של משטרי רודנות.

מדינה ששלטונותיה עוצרים עיתונאי מוכר וידוע העושה נאמנה את עבודתו על פי עקרונות של עיתונות חופשית, ראוייה לגנאי ולגינוי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במידע חשוב שזכותו של הציבור לדעת אותו. אנשי השב''כ שעצרו את הונאם רצו לעצור איתו את המידע.

המחאות בישראל ובחו''ל של שוחרי חופש העיתונות עשו את שלהם והונאם שוחרר לאחר ליל חקירות במרתפי השב''כ בירושלים. הניסיון למנוע את המידע נכשל והראיון עם אסיר המצפון המשוחרר מרדכי ואנונו כבר התפרסם בחלקו ויתפרסם במלואו בבי-בי-סי. מבחינה זו שוב הוכיחו המופקדים על השרותים החשאיים בישראל שהם חבורה של שוטים שיורים ברגליהם.

מדינת ישראל נהגה בפרשה זו כילד מופרע ומתפרע. דבר זה נותן יתר תוקף לדרישה לנטרל את יכולתה הגרעינית של ישראל, כדי למנוע מהמופרעים והמתפרעים בשלטון לעשות שימוש מופקר בפצצות האטום הישראליות.

---

הסבתא של לפיד

האשה הזקנה ברפיח המחפשת בהריסות ביתה את תרופותיה הוציאו אפילו את הארכי שמרן, שר המשפטים יוסף לפיד, משלוותו, והוא הצהיר כי הזקנה הזו מזכירה לו את הסבתא שלו שנרצחה על ידי הנאצים בשואה. אם כן, קודם כל צריך להגיד ללפיד, שבדרך כלל מטיף מוסר לכל מי שמזכיר את תקופת השואה בהקשר לפשעי המלחמה הישראלים, מברוק על הצטרפותו, הגם באיחור, לאלו שפשעי המלחמה של ישראל מזכירים להם פשעי מלחמה שהיהודים היו קורבנותיהם.

אולם הסבתא של יוסף לפיד לא תציל אותו מאחריותו לפשעי המלחמה של ישראל ברפיח, שהרי הוא חבר ממשלה בכיר, חבר בוועדת השרים לענייני ביטחון, ועל כן הוא נושא באחריות מלאה לזוועות שהתרחשו שם.
כאשר יעמדו הפושעים לדין, נביא את לפיד כעד מומחה שיסביר לבית המשפט מדוע הזקנה הרפיח הזכירה לו את הסבתא שלו.

---

עת לנוח מעמל הפשעים

לפני מספר ימים ראיתי תמונה בעיתון ''ידיעות אחרונות'' בה נראים חברי משלחת מצבא הכיבוש הישראלי מניחים זר פרחים בבית הכנסת הגדול בבודפשט (בירת הונגריה) לזכר יהודי הונגריה שנרצחו בשואה.

מתברר כי מדובר במשלחת של 200 קצינים מצבא הכיבוש הישראלי בראשות אלוף פיקוד הצפון שיצאה למסע שואה בפולין, בהונגריה ובעוד אי אלו מדינות.

קציני הצבא הישראלי, ברצונם לפוש קמעה מהמאמץ הקשה של השתתפות בפשעי המלחמה של ישראל, נוסעים לבקר את פשעי המלחמה של הגרמנים. פושעים לפושעים יביעו אומר בפרחים. השואה כסוכן נסיעות של צבא הכיבוש הישראלי, איזו אירוניה של ההיסטוריה.

---

להציל את ישראל מעצמה

עידן לנדו, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, פירסם מאמר בו קרא לשמאל בישראל לעשות כל מאמץ כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית במטרה לחסל את הכיבוש הישראלי וכך להציל את ישראל מעצמה. אין לדעתו סיכוי כי השינוי יבוא מבפנים, ורק מבחוץ תבוא הישועה.

בעניין זה יורשה לי להעיר כי אין חדש תחת השמש. דברים דומים לאלו של עידן לנדו נכתבים ונכתבו על ידי רבים וטובים, גם על ידי, מזה שנים רבות. לא זו בלבד שנכתבו אלא אותם רבים וטובים מנסים שנים רבות לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית נגד הכיבוש הישראלי. אני יכול להעיד על עצמי שכל אימת ששהיתי בחו''ל, בין כמשתתף בוועידות ובין במסגרת סיורי הרצאות, עשיתי כמיטב יכולתי לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית שתסייע להביא את הכיבוש הישראלי לידי סיום. נפגשתי עם ראשי ממשלות, שרי חוץ, חברי פרלמנט, עיתנואים, פעילים פוליטיים מקצה העולם ועד קצהו, וכמוני עשו גם אחרים, ולצערי עד היום, עם התקרב השנה ה-‏37 לכיבוש, איננו יכולים להצביע על הצלחות מרשימות. זאת אף זאת, ישראל יכולה לרשום לעצמה הישגים חסרי תקדים במימדי תמיכה כלכליים מהמערכת הבינלאומית. שלושה מיליארד דולר כל שנה מארה''ב (מענק שלא צריך להחזיר), מיליארד ומעלה של תרומות מהקהילות היהודיות, שילומים מגרמניה, הסכם התקשרות עם הקהילה האירופית הנותן ליצוא הישראלי הקלות רבות. כל אלו מאפשרים לממשלות ישראל בעבר ובהווה לממן את הכיבוש ובמקביל לקיים בישראל אורח חיים ורמת חיים שקרובים יותר לאירופה מאשר למדינות עולם שלישי. ישראל הצליחה על אף הכיבוש, הפרות זכויות אדם ופשעי מלחמה לאורך שנים, להתקבל כחלק מהעולם הדמוקרטי. גם אם יש מעת לעת ביקורת על ישראל במערב, לא יינקטו סנקציות, כל עוד ישראל ניתפשת כמדינה דמוקרטית.

למעמדה האיתן של ישראל וליכולתה להדוף בקלילות כל ביקורת ואף לא להתחשב בה, יש מיגוון סיבות, ואמנה כמה מהן, לאו דווקא לפי סדר החשיבות.

1. ישראל מנצלת ביעילת את תחושות האשמה שקיימות בעולם הנוצרי. לא אחת משתתקת הביקורת כאשר ממשלות ישראל וזרועות התעמולה שלה מאשימות את המבקרים באנטישמיות. זהו נשק קטלני ויעיל. כאשר גם הוא לא עוזר משתמשים בנשק לא קונוונציונלי ומגייסים את השואה. אני מכיר לא מעט אנשים בעולם שהחליפו את שדה פעילותם הציבורי מהסכסוך הישראלי פלסטיני לעבר חלקי עולם אחרים משום שעייפו ותוסכלו מהאשמות חוזרות ונישנות על היות אנטישמים.
   
   
2. ישראל הצליחה כמעט במשך כל שנות קיומה להיות חלק מהברית המערבית, גם אם לא היתה חברה פורמלית בנאט''ו. בכך היא ניתפשה כבעלת ברית הן מול ברית המועצות, וכיום מול הפונדמנטליזם האיסלאמי.
   
   
3. כנאמר לעיל, ישראל ניתפשת במערב כחלק מקהילת המדינות הדמוקרטיות, וככזו הביקורת עליה היא לכל היותר ''ביקורת של ידידים'', משהו כמו ''מחלוקת בתוך המשפחה''. כל עוד זה המצב אין סיכוי לסנקציות כמו אלו שהוטלו על דרום אפריקה.
   
   
4. ישראל היא בעלת מזל באשר לאויביה, בעיקר לאחר ה-‏11 בספטמבר (אבל גם לפני כן).
   הפלסטינים, ובעיקר הנהגתם, החל מערפאת ובוודאי כאשר מדובר בחמאס ובג'יהאד, לא זו בלבד שאינם מעוררים אהדה והזדהות, אלא המאבק בהם על ידי ישראל ניתפש כחלק מהמלחמה של העולם הדמוקרטי נגד הפונדמנטליזם האיסלאמי.
   
   
5. חלק נכבד ממה שנחשב בעולם ''שמאל ישראלי'' מגוייס ומתגייס לתעמולה הישראלית בחו''ל. שמעון פרס לדוגמא, הנהנה מיוקרה רבה כבעל פרס נובל לשלום וחבר באינטרנציונל הסוציאליסטי, הוא נשק יעיל מאד שגם ממשלת שרון, ולפניו ממשלות שמיר ובגין, עושות בו שימוש בחו''ל.
   
   
6. הממסד היהודי, שחלקים ממנו הם לעתים גם שותפים לממסד השלטוני במדינות שונות, הוא בן ברית יעיל ביותר בבלימת צעדים חריפים נגד מדינת ישראל.
   
   
7. ישראל היא מעצמה גרעינית ואין מנהיג בעולם שאינו יודע זאת. כאשר מדינה מצויידת במאות פצצות אטומיות ובטילים המסוגלים להגיע כמעט לכל מקום על פני כדור הארץ, לא מתגרים בה יתר על המידה כדי שלא תשתגע.
   
   
8. השמאל הישראלי היותר רדיקלי, לא הצליח לחדור אל מרכזי השלטון וההשפעה במדינות העשירות, וקשריו אינם חורגים מארגונים מקבילים בחו''ל, שאין להם השפעה רבה על הנעשה במדינותיהם.
   
   
9. כל עוד ארצות הברית, מעצמת העל היחידה בעולם, מגבה את ישראל בצורה כה סוחפת, בנשק, בממון ובתמיכה דיפלומטית, אין סיכוי שמדינה מערבית כלשהי תנקוט בצעדים רדיקליים נגד ישראל.
   
   
10. העולם הערבי והמוסלמי, המורכב בדרך כלל ממשטרים עריצים ומושחתים, שמעבר להצהרות מילוליות לא באמת אכפת לו מגורלם של הפלסטינים, אינו במעמד להוביל את העולם לחרם על ישראל.
    
    
11. הרשות הפלסטינית, שאף היא לוקה בעריצות ובשחיתות, לא יצרה לה מעמד בינלאומי בעל משקל שיכול לאיים על ישראל.

היוצא מהאמור הוא, שבשלב הנוכחי, ממשלות ישראל, גם זו של שרון וליברמן, נהנות למעשה מחופש ניכר להמשיך בכיבוש, בהרחבת ההתנחלויות ולבצע פשעי מלחמה מבלי שתוקע כמצורעת.

המסקנה אינה להרים ידיים. צריך להמשיך, ככל שיכולתנו הצנועה מגעת, להיאבק בשני האפיקים: גם הבינלאומי וגם הישראלי פנימי, כל עוד הדבר מותר בפעילות גלוייה, וכאשר זו תאסר, בירידה למחתרת, ולקוות שיבואו ימים טובים יותר.

---

מכתב ששלחתי לשופטת שריזלי

תל-אביב, 24 במאי 2004לכבוד
דניאלה שריזלי
שופטת בית משפט השלום ת''א
ת''ד 34000
תל-אביב 61340

גברתי השופטת,
במספר אתרי אינטרנט של יום חמישי 20.5.2004 הופיעה הידיעה בדבר ההרשעה והעונש שהשתת על ישעיהו חמדני בגין היריקה על האנדרטה לזכרו של יצחק רבין שניצבת ליד בנין העירייה בתל-אביב, המקום בו נרצח.
בפסק דינך כתבת כי ''מי שיורק על האנדרטה ועושה כך לעיני עוברים ושבים ועוד מגדיל לעשות לפני מצלמות תקשורת, פוגע בערכים ציבוריים של העם והמדינה ופוגע בזכרו של מנהיג דגול''.

העונש שגזרת על חמדני: שלושה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך 1500 ₪ להימנע מעבירה דומה בשנתיים הקרובות.
פסק דינך הוא לדעתי שגוי ומעלה את החשש כי את סובלת מליקויים חמורים בכל הקשור לשמירה על זכויות אזרח במדינה דמוקרטית.

רבין היה ונשאר גם אחר הירצחו מנהיג הנתון במחלוקת קשה. אין זה מתפקידך השיפוטי לקבוע מי דגול ומי לא.
היריקה על אנדרטת הזיכרון (מעשה שגם לדעתי הוא סר טעם) צריכה לחסות תחת מטריית חופש הביטוי. כך רצה האיש להביע את סלידתו ממה שנראה בעיניו פולחן רבין. העובדה שעשה זאת בפומבי ולעיני מצלמת חדשות ערוץ 2, מחזקת דווקא את גירסת המחאה הפוליטית, שהרי מה ערך למחאה אם היא נעשית במחשכים מבלי שאיש רואה אותה.

הסעיף בו הורשע חמדני ''התנהגות פסולה במקום ציבורי'', הוא מאותם סעיפי סל שצריך להיזהר מאד משימוש בהם, בעיקר לא לעשות בהם שימוש כדי לפגוע בחופש הביטוי, שכוללת גם את זכות היריקה (על אבנים) אם היא באה לעולם כמחאה פוליטית, כפי שברור לחלוטין מעדותו של נחמני (''ירקתי על גוש אבנים שהניחו אמנים כאקט מחאה נגד פולחן ההסתה'').

משעה שהרשעת אזרח משום שפגע לדעתך בזכרו של ''מנהיג דגול'' את ניצבת על מדרון חלקלק המדרדר אותך לנורמות של משטרי עריצות ששם פגיעה במנהיג היא עבירה ברת עונשין.
אני מציע לך לחזור בתשובה ולהודיע כי את מבטלת את פסק הדין המרשיע ומחליפה אותו בזיכוי.

גדעון ספירו
העתק: אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון