צנחני חטיבה 55 בכותלמלחמת ששת הימים היתה המשכה הבלתי נמנע של מלחמת תש''ח, מלחמת השחרור.
19 שנים הייתה מדינת ישראל מדינה שקיומה מוטל בספק, ישות שהאפיפיור סרב לכבד את נשיאה בביקורו בה, ובעזות מצח נוצרית, לאחר שתיקתו בהסכמה לשואה, פנה אליו בתואר ''מר יצחק בן צבי'' ולא בתואר ''כבוד נשיא המדינה היהודית''.

המדינה הצעירה, שגבולותיה היו גבולות שביתת-נשק בלתי מוכרים על ידי שכנותיה (וכאלה נותרו גם היום כגבולות השקר של השמאל, המכנה אותם: ''גבולות הקו הירוק'', וגבולות המוכרים כביכול, לדעתם, על ידי ''העולם''), עמדה בה' באייר תשכ''ז בפני סכנה חמורה לא פחות מזו שעמדה בה 19 שנים קודם לכן.

כל העולם ''הנאור'' פנה עורף לישראל עת קמה נגדה קואליציה צבאית ערבית חסרת תקדים בעוצמתה. שר החוץ אבא אבן יצא לפגוש את נשיא ארה''ב, לינדון ג'ונסון, והתחנן בפניו שיפרוץ את מיצרי טיראן, אותם חסם ימים אחדים קודם לכן רודן מצרים, ג'מאל עבד-אל נאסר.

אבא אבן הציב בפני ג'ונסון מכתב התחייבות של הנשיא אייזנהאור מימי מבצע סיני, 11 שנים קודם לכן, שבו התחייבה ארה''ב לפרוץ את מיצרי טיראן אם תחסום אותם מצרים בשנית. תשובת הנשיא של המעצמה הגדולה בעולם הייתה: ''איננו מוצאים את העותק מהמכתב המקורי שלנו''. רצה הנשיא האמריקני לומר לשר החוץ הישראלי: ''בידיך מכתב חסר ערך, ואנו לא מכירים בו, אפילו חתם עליו, אולי, נשיא אמריקני''.

ישראל נותרה בודדה. כוח האו''ם ברצועת עזה ובסיני החליף דגל ועבר לצד המצרי, כדי להלחם עמו נגד ישראל.

בחמישה ביוני 1967, כשכלו כל הקיצין, יצאה ישראל למלחמה על חייה. בתוך שעתים הושמדו כל חילות האוויר הערביים ולאחר ששה ימים הובסו צבאות התוקפנות המצריים, סוריים, ירדניים וכוחות עזר נוספים. עם ישראל עמד מול הר הבית, 1894 שנים לאחר חורבן הבית השני בידי הרומאים. כך חזרנו אל בורות המים, אל כיכר השוק בעיר העתיקה, אל חברון, קבר רחל, בית אל, קצרין וגמלא שבגולן.


מסגד כיפת הסלעחזרנו אל הר סיני ונתיבי הנדודים של אבותינו בדרכם ממצרים.

אמת, שכרון הניצחון עיוור את עיננו, ולא ידענו מה לעשות בשעה הגדולה ובכובד המשא ההיסטורי שהעמסנו על כתפינו.

לא חלפו ימים והאויב התעשת, ועמו ארגון המרצחים של ערפאת וכנופיות הטרור הערבי התומכות בו.

עם האויב קמו מקצת אנשים מבני עמנו, והם חרתו על דגלם שנאת עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל ומורשת ישראל. בתהליך איטי וממושך שחקו אנשים אלה את כושר העמידה של העם, שתפו פעולה עם האויב, עודדו אותו והובילו עם שלם לאמונה שקרית במה שהם מכנים ''השלום''.

חוגים קיצוניים בשמאל הישראלי – בסיועם של אנשי תקשורת, תיאטרון, ספרות וממשל – הובילו את המוני עם ישראל לניוון רוחני, לריקבון מוסרי, להשחתה ולשנאת הציונות, היהדות ואהבת ארץ ישראל.

חוגים אלה דיכאו ורמסו עד עפר כל דבר הקשור בעוצמה הצבאית היהודית, ובגאווה הלאומית, שהן יסוד מסד וכלי להגנת העם והמולדת. הם בזו למצעדי צה''ל, ראו בניצחונות ''מלחמת כיבוש'' וכינו את שטחי המולדת ששוחררו במלחמות מגן – ''שטחים כבושים''.

לאחר מלחמת יום הכיפורים אף הצליחו חוגים אלה לבטל כליל את מצעדי צה''ל, שהיו מקור לשמחה, גאווה וכבוד אין קץ. אך במיוחד הם השחיתו בשנאתם את זיכרון מלחמת ששת הימים, מלחמה שבכל עם אחר, הייתה הופכת לאתוס לאומי, ולמקור גאווה וכבוד מנצחים לעולמי עד.

תחת זאת הושתקה והושכחה במתכוון מלחמת הגאולה, ובמקומה הובאו נרטיביים שקריים וחתרניים שנועדו לגמד את הניצחון היסטורי ולהחזיר את הגלגל אחורנית ולמסור את הארץ לאויבנו. ועם כל אלה, הם לא יכלו להשתיק את זכר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. כך זוכרים אנו את יום ירושלים (כ''ח באייר) כתחליף, העומד בפני עצמו, ליום הזיכרון של מלחמת תשכ''ז.

כך נכשל ניסיונם של חוגי השמאל להשכיח את גבורתם של לוחמי תשכ''ז, הגיבורים והאמיצים, שהסתערו בגופם ובעוז רוחם על שערי עזה ופיתחת רפיח, הג'יראדי, ותל פאח'ר שברמת הגולן, סמטת המוות, ושער האריות.

לוחמי חיל האוויר וחיל הים, ההנדסה הקרבית והצנחנים, גולני, השיריון, חיל הרפואה, הקשר והתחזוקה, העורף הנפלא והעם היהודי בתפוצות – כולם הושכחו במזיד על ידי אותה כת תועה ואובדת דרך, ששמה לה למטרה להפוך את עם ישראל לקהילה רדופת ''שלום'' משפיל, הנתונה לחסדי טרור ועריצות ערבית.

ובזמנים קשים אלה הצטרף אל חבורה זו של השמאל התועה, מי שהיה לוחם ומפקד, מנהיג פוליטי ושר ביטחון – אריאל שרון - ראש הממשלה הישראלי. שרון הפר התחייבותו כי יביא שלום של ביטחון לעם ישראל, ועתה הוא מביא עלינו בתוכנית ההתנתקות הכושלת עוד מלחמה ועוד בניסיון להגשים חזון של נשיא מעצמה זרה, להקמת מדינת טרור בלב הארץ, ולהרס הישובים שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים.

תוכנית זו, אם חלילה תוגשם, תהווה סכנה חמורה להתדרדרות בלתי נשלטת למלחמת אחים ולחורבן בית שלישי.

ביום זיכרון זה, בשנה השלושים ושבע למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, והחמישים ושש לתקומת ישראל, כולנו בעם היהודי, לוחמים וחברים, נכרע ברך ונבקש את סליחת הנופלים, הנכים ובני משפחותיהם, על שלא השכלנו להבין את גודל השעה, ומשום כך אף לא הצלחנו להגשים את חזון הדורות, שנקלע לידינו בנס, לפני שלושים ושבע שנים.

מי ייתן ותחזקנה ידינו העושות במלחמה הארוכה, ונקום על אויבנו ונשמידם עד כלה, ויבוא לציון גואל במהרה בימינו - אמן.

נזכור את אחינו הנופלים

נזכור את אחינו גיבורי התהילה, לוחמי מלחמת ששת הימים, מלחמת הגאולה, מלחמתם של משחררי ירושלים, יהודה, שומרון, עזה הגולן ומדבר סיני. יכון זכר הנופלים לעד בליבותינו, ויהיה קורבנם צרור בלבנו לעולמי עולמים.

---