כתב הסופר הדגול, מועמד פרס נובל לספרות, עמוס עוז ב- YNET מאמר בשם ''האמנם בין אחים?''

והוא שואל, מדוע לפני שנים, כאשר המתנחלים רצו להתיישב בשטחים, לא עלה בדעתם לשאול את אחיהם בערד או בבית־אלפא או בת''א מה דעתם על כך?

והוא ממשיך ושואל: מדוע לפני שנים, כאשר המתנחלים רצו להתיישב דווקא בלב חברון, דווקא בלב רצועת־עזה, דווקא בלב האוכלוסייה הפלסטינית, לא עלה על דעתם להגיד לעצמם, רק רגע, עצור, הרי יש לנו אח בערד או בבית־אלפא או בתל־אביב, אולי לפני שאנו גוררים את ישראל למלחמת היאחזות ונישול נקפוץ לרגע לבית אחינו היקר ונשאל גם את פיו?

אולי לא כל-כך בא לו לשמור עלינו שם שנה אחר שנה במסגרת שירות המילואים שלו? אולי אחינו לא שש לסכן ואף להקריב את חיי ילדיו ונכדיו למען החלום שלנו?

אולי יש לו, במקרה, חלומות אחרים לגמרי?

אולי שלטוננו בקברי האבות חשוב בעיניו הרבה פחות מאשר חיי הבנים ושלומם?

אולי יש לאחינו ערכים מוסריים ואף מורשת יהודית שונים לגמרי מאלה שלנו?

אולי אחינו היקר בכלל לא בקטע הזה של נחלת אבות וקברי צדיקים וחטיפת גבעות, ואנחנו בעצם כופים עליו להשתתף במהלך המעורר בו סלידה?

אכן דברים כדרבנות הטיח עמוס עוז ושאלותיו ראויות לתשובה ניצחת, ואף לשאלות מנגד:

והאם העלית בדעתך, עמוס עוז, מדוע לא שאלו בזמנם, לוחמי ומתנחלי תל־חי, כפר גלעדי, חניתה ונחל עוז את אחיהם בתל־אביב, בחיפה, מרחביה, גדרה וירושלים, האם ראוי שיקימו עיר ואם בארצם מולדתם?

האם לא נהירה לך תשובתם של החולמים והלוחמים מאותם הימים, לו אף נשאלו לפשר מעשיהם והתנחלותם, לכאורה, על אדמות האימפריה התורכית המובסת, והמנדט של חבר הלאומים, מחליפו, זה שהתחייב קבל עם ועולם להקים בארץ־ישראל על שתי גדות הירדן בית לאומי לעם היהודי?

ולא זו בלבד שלא שאלו אותם, האחים היקרים ההם, את השאלה הנואלת הזו, עמוס היקר, הם אז שאלו את המתנחלים: למה זה כה בוששו פעמיכם, אחינו היקרים, לעלות ולהתיישב בארצנו, ארץ מולדת, ולהפריחה משממתה?! חושו אחים חושו – היו אומרים להם – והתיישבו בארץ אבותינו!

היתה אז, עמוס עוז היקר, רוח אחרת בעם היהודי, שנקרא אז: ''הישוב'' או ''הישוב העברי בארץ־ישראל''. זו היתה הרוח היהודית הישנה של הסולידריות היהודית השורשית, זו ששררה בין המתנחלים של 2004 לתושבי עיירות הפיתוח, ושאותה הנך מכנה לטעותך: כתערובת של הפחדה (''ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים'') עם רגשנות (''רוצים לגרש אותנו מביתנו''). רוח האחווה והנכונות להיאבק על מטרות משותפות, לא קרסה בקרב הישוב העברי, למרות מחלוקות קשות ששררו גם אז.

רוח זו, שהייתה רוח ההתנדבות לצנחנים ולחטיבה היהודית הלוחמת בצבאות הברית במלחמת העולם השנייה, היא שנחה על הישוב במלחמת תש''ח והיא שהנחתה את דרכו. איש לא שאל אז, למה מקימים ישובים בנגב השומם, ומה יש לנו לחפש בחוליקאת, מסמייה ובאר שבע, דנגור וחוסייב? ברוח זו הקריבו 6500 לוחמים וחולמים מהישוב היהודי, בן 650 אלף יהודים בלבד, את חייהם!

אתה אומר שהנימוקים של מי שאתה מכנה ''המתנחלים וכוחות הימין הקיצוני'' אינם נימוקים ביטחוניים או רגשיים אלא כדבריך, ''נובעים מעיקרי אמונה דתיים ואידיאולוגיים שאינם תלויים לא בשיקולי ביטחון ולא בקשר הנפשי אל הבית''.

וכאן הייתי רוצה להתפלמס אתך, על סדרי העדיפויות שהצבת במאמרך, ולשאול אותך: מדוע עיקרי אמונה דתיים ואידיאולוגיים פסולים, או אף נחותים בחשיבותם, משיקולי ביטחון או מקשר רגשי לבית?

מהיכן נובע הבוז או לפחות ההתעלמות שלך מהמניעים הדתיים, או אפילו מהמשיחיות הדתית? והרשה לי לשאול אותך שאלה נוספת:

מי אם לא המשיחיות הדתית היהודית בת 1800 שנות גלות, על המצוות והציוויים שלה לשיבה לציון, להקמת בית המקדש, סמליה ותכניה הדתיים - היא שעמדה מאחורי רבים וטובים ונתנה תוכן והצדקה למאבק הארוך לעצמאות לאומית לעם עולם, והיא שהניעה בציונות החילונית מנהיגים כהרצל וחנקין, בן־גוריון ומשה שרת, אשכול ובגין ואפילו מאיר יערי ויעקב חזן? אל תבעטו במשיחיות הדתית היהודית ואל תבוזו לה – הורתה ומקורה היחיד של התנועה הציונית היא, עמוס עוז. בלא ציוויו הדתיים של התנ''ך ספר הספרים – כובשים ומנשלים אנו לא רק בעזה, חברון, וגמלא, אלא בחולדה, ירושלים וגן שמואל.
אתה תוהה, אולי אף בז, לאלה כדבריך, ''שרבים מהם מוכנים גם כרגע, לקום ולעזוב את בתיהם ולהתנחל מחדש באתר עוד יותר שנוי במחלוקת – ולהקים לעצמם בית חדש, או מכולה, על איזו גבעה חדשה''. ואינך מבין גם כיצד: ''לא מעטים מהמתנחלים כבר הספיקו להתנחל פעמיים ושלוש, ואפילו ארבע''.

אתה רואה את כאבם של מתנחלים, אבל אין לך שום הבנה, ובוודאי לא הסכמה, לתמצית הסולידריות היהודית שהניעה כה רבים לתמוך בהם.

הרשה לי להסביר לך משהו שנעלם מלבך, עמוס עוז, כאשר הנך מתכוון להשיב תשובה רגשית על הטענות הנרגשות של המתנחלים, אותם מתכוון ראש ממשלתנו לעקור מביתם, ולגרשם מארץ מולדתם:

לא המתנחלים גוררים את ישראל למלחמה שאתה בטעות-אחים-נוראה, מכנה אותה: ''מלחמת היאחזות, ונישול, מלחמת קברי צדיקים, חטיפת גבעות וכיבוש''.

הלא אנשים אלה, מלח הארץ, חולמים ומגשימים, אנשי מעש ורוח, מגנים וכדים ועד פני חבר וכפר־דרום, שואלים את האחים שלהם בחולדה, ותל־אביב, קרית שמונה וכפר גלעדי ובכל אתר ואתר בארץ ישראל:

לו אנו לא היינו היכן שאנו מצויים, היום, האם היו שלום ושלוה שוררים בארצנו הקטנה? האם אחינו בתל־אביב היוצא לשרות מילואים, ''להגן עלינו שם בהתנחלות שנה אחר שנה'' היה מגיע אל המנוחה והנחלה בלעדינו, שם, אנו המצויים על גבעות השומרון, והרי יהודה, בפיתחת־רפיח, בבקעת הירדן, בגולן?

אני יודע שאיש רוח אתה, עמוס עוז היקר, אבל הרשה לי להציג לך תרשים סטטיסטי המייצג את האמיתות של מצבנו הביטחוני האמיתי בארצנו הקטנה בין הירדן לים. דובר צה''ל באתר שלו מציג את תמונת הפיגועים מאז החלה המלחמה הפלשתינית ישראלית השנייה, לה קוראים בצה''ל מבצע ''גיאות ושפל''. התבונן נא וראה:

פיגועים במדינת ישראל 29.9.2000-9.5.2004

יהודה ושומרון	רצועת עזה	עורף	סה''כ
8526	12209	840	21575

21575 פיגועים התרחשו על ידי הפלשתינים נגד מדינת ישראל. 840 התרחשו בתחומי ''העורף'' – קרי ''הקו הירוק'' – והם מהווים 4 אחוזים מכלל הפיגועים. ביהודה והשומרון ארעו 8526 פיגועים, שהם 40 אחוזים מהסה''כ. וברצועת עזה 12209 פיגועים, המהווים 56 אחוזים מכלל התקפות הטרור נגד מדינת ישראל. ביו''ש חיים כרבע מיליון יהודים (ללא ירושלים המאוחדת) ברצועת עזה 8000 יהודים, ובישראל של ''הקו הירוק'' כ-‏5.2 מיליון יהודים. כלומר, אם תסתכל על גוש קטיף, נצרים וכפר דרום, הם בעצם חגורת המגן של מדינת ישראל כולה, שמונת אלפי אזרחים, נשים וטף – סופגים 56 אחוז מכלל הפיגועים.

נכון, אני יודע שתבוא ותאמר שצה''ל הוא המגן עליהם וזו תהיה אמת לאמיתה. אבל כאן עמוס היקר, בוא ונבחן עוד נתון מספרי: לפני תחילתו של התהליך הייחודי וחסר התקדים במדע המדינה – תהליך הניסויים בבני אדם חיים ונושמים, הקרוי, להזכירך בשם: ''הסכם אוסלו'' – עד הסכם זה שרר שלום בארצנו. לא שלום אידיאלי, אבל שלום שבו יכלו לחיות בשלווה יחסית יהודים וערבים. באותם ימים רחוקים, בכל רצועת עזה שמרו על החוק והסדר 3-4 פלוגות של חיילים. על גוש קטיף שמרה פלוגת חיילים, פלוגה נוספת הייתה ברפיח והשאר בעזה. על נווה דקלים שמרו 5 חיילים. בלי טנקים ובלי מסוקים. הייתי מזכיר לך שעם אשור ''הסכם עזה ויריחו תחילה'', נכנסו לארצנו הקטנה רבבות חיילי צבא השחרור הפלשתיני הטרוריסטי ותמונת המצב האסטרטגית נשתנתה בלא הכר. אם בארץ ישראל המערבית, תחת המטריה השלטונית של המדינה היהודית, שרר שלום יחסי, אחרי אוסלו הפכה הארץ למוכת טרור ומוות, חורבן והרס שאינם פוסקים. האם זכור לך, עמוס היקר, כי מבית מדרשה של תנועת השלום העברית בארץ ישראל, צמח הסכם הדמים הזה?

היה הוגן והשב לנו: האם המתנחלים הביאו לארצנו את צבא המרצחים? האם הם נתנו בידיהם רובים?
ומדוע אם כן, תאשים את מגיני העם והארץ בטרור ובהרס, שידיו של מחנה השלום הביאו, בין אם בתמימות, רצון טוב, איוולת, ואולי אף באשליות שווא וברשעות מכוונת של יחידים בתוכו?

אתה אומר כי ''מתוך עיוורון היסטורי התירו להם ממשלות ישראל להתנחל בשטחים שמחוץ לגבולות המדינה, ואף עודדו אותם לעשות כן''. ''חטא ההתנחלות'', כדבריך, רובץ אפוא על הממשלות השונות עוד יותר מכפי שהוא רובץ על כתפי המתנחלים''. האמנם?

האם אין לעם היהודי זכויות שהוכרו עוד מקדמת דנא, על ידי אומות העולם ככתוב במגילת העצמאות, באמנת האו''ם ובהצהרת חבר הלאומים על ארץ ישראל?

הרשה לי לשאול אותך, ממתי הקמת ישוב בארץ מולדת, נחלת אבות, היא חטא? האם חולדה מנקודת ראותו של איש אש''ף, היא לגיטימית לישיבתך בה כיהודי, ואילו נצרים לא?

הייתי שואל: האם אתם שם, במגדל השן של השמאל הנאור, מבינים את מהות הסכסוך עם הפלשתינים, או שאתם מתכוונים להמשיך ולא ללמוד מההיסטוריה ולחיות את מכאוביה שוב ושוב...?

אתה אומר שעשרות אלפי צעירים, ובהם מיטב בניה ובנותיה של ישראל, שעזבו את הארץ, או ששוקלים לעזוב אותה, אינם רואים טעם לבנות את חייהם, בשל מה שאתה מכנה ''העמקת הסיפוח, הנישול והדיכוי''.

הרשה לי לתקן אותך: רוב הנוטשים יורדים מארצנו, ''כי אין להם בשביל מה לקום בבוקר'', כדברי השיר של אריק איינשטין. הם נוטשים בשל חורבן עולמם הרוחני, בשל אובדן תחושת הצדק, אותו נטעתם בקרבם בשנים ארוכות של חורבן הזהות היהודית וההתנתקות מהאדמה. קריסת חלומכם, ''חלום השלום'', שהתגלה כאשליה נוראה, היא שורש אסונכם, שהוא גם אסון כולנו.

שוחרי פתרון הפשרה המבוסס על שתי מדינות לשני עמים נכזבו מהרעיון הציוני, אבל נוער הגבעות הנפלא ממשיך את דרכם של חלוצי תל־חי וחניתה. שעת ההכרעה מתקרבת, אבל אני מאמין שזו תהיה שעת הכרעה לחיים ולא למותו של המפעל הציוני ברחבי ארץ ישראל.

הרשה לי, עמוס היקר והנאור, איש המוסר, להזכירך דברים שאמרת בגנות הטרנספר נגד הערבים, ואני מצטרף לגינוי שלך בכל לשון ובכל שפה, ואף אוסיף ואומר: שכל מי שיעז לעשות טרנספר בערבי, כמו יהודי, דינו כדין פושע נגד האנושות.

אני חולק עליך ועל חבריך בכל לבי ובכל מאודי, ומצטער על עיוורונכם המוסרי:

טרנספר הוא טרנספר הוא טרנספר, כפי שרצח של תינוקות יהודים אינו פחות מרצח של תינוקות ערבים. ''רוב דמוקרטי'' כדבריך שיחליט, אם יחליט, לעשות טרנספר, הוא רוב שמעשיו יהיו נפשעים ונוראים לא פחות ממעשיהם של גדולים הפושעים נגד האנושות, ואם חלילה יקרה, אכן תהיה התנתקות עד קרע גמור בינינו לביניכם וסוף דרכנו במדינת ישראל.

שום כביסת מילים, או כבישת אמת, לא תועיל לך בענין זה, עמוס היקר. התאמת המציאות לאמונות שווא של ''מחנה השלום'' אינה מוצא מסבך המחלוקות בינינו, אבל אולי אם נחפש, נמצא מוצא בו נבין איש את רעהו, בלא הפעלת האלימות של עקירה וגירוש.

שלך בידידות ובצער,

יוסי בלום הלוי