ראיון עם אריאל שרון

יוני גולדבלט-לבב

ראיון היסטורי עם ראש הממשלה, אריק שרון של פעם

יוני גולדבלט-לבב קיים ראיון בלעדי עם ראש הממשלה אריאל שרון. הראיון מורכב מציטוטים שנאספו, ושנאמרו כולם על ידי אריאל שרון במרוצת השנים. הדברים נלקחו מאתר הכנסת, שם הם מובאים במלואם.

ראש הממשלה:''מדוע הפסקתם את תנופת הבניין שאנחנו התחלנו בה? מדוע? רציתם לעקור את ההתיישבות ביהודה, בשומרון, בעזה ובעיר העתיקה בירושלים. שם לא תצליחו. שם חיים אנשים אמיתיים, גיבורים אמיתיים, בעלי אידיאולוגיה ציונית אמיתית, כמו שהיו הורינו. אנשי ההתיישבות, מתיישבי יהודה,שומרון ועזה ורמת-הגולן, הם ממשיכי דרך הורינו. לא אתם, בכם לא נותר מאומה מהדברים האלה.''¹

ראש הממשלה:''הממשלה הזאת אינה רשאית לסכם מאומה על נסיגה ללא בחירות או תמיכה של שני-שלישים של חברי הכנסת. המספר הזה הכרחי, כי ישראל היא מדינה יהודית, כי זו כנסת מדינת היהודים, על-פי מגילת העצמאות שלה. אין בדברי כל עניין של אפליה. יש פה שני לאומים, וטבעי שבני הלאום השני יתמכו בעמדת הלאום שלהם. לכן, או בחירות או תמיכה של שני-שלישים של חברי הכנסת. אם לא כן, אל תדונו בנושא הנסיגה ואל תתקדמו בנושא של הנסיגה ואל תסכנו את ישראל.''²

ראש הממשלה:''אני רוצה לצטט אמירה של בן-גוריון, מכתב של בן-גוריון - למה לדעת בן-גוריון אין לכם מנדט.

אני מבקש שתשמעו. זהו מכתב מעניין מאוד של בן-גוריון. ב-‏21 במאי 1948, בימים הכי נוראים של המלחמה, שלח בן-גוריון מכתב למשה נובומייסקי, מנהל חברת האשלג בים-המלח.

המכתב נשלח בתגובה על מהלכם של שניים מחברי הנהלת המפעל - נובומייסקי לא היה ביניהם, אני מדגיש - שהגיעו להסכם עם ראש ממשלת ירדן, תופיק עבד-אל-הודא, ועם גלאב פחה, מפקד הלגיון הערבי, שכדי להגן על המפעל הם מוסרים אותו כולו, בצפון ים-המלח ובדרומו, לפיקוח הצבא הירדני, וכן יפרקו את הנשק של העובדים הישראלים.

כתב בן-גוריון: ''- - - אין רשות וסמכות לשום איש למסור חלק משטח מדינתנו למישהו, ואילו אפילו חבר הממשלה היה עושה זאת, היינו מבטלים את עשייתו - - -

בן-גוריון הסביר: ''מבין אני את דאגתך לרכוש הרב של החברה, ואני מניח שהרכוש לא יינזק יתר על המידה. אבל'' - תקשיבו היטב, זה חשוב לכם, אלה המתיימרים להיות תלמידיו של בן-גוריון - ''השלמות הטריטוריאלית של מולדתנו קודמת לכול - - -''.

כל זה קרה בימים הקשים ביותר של מלחמת העצמאות, ובכל זאת מצא בן-גוריון זמן, ב-‏7 ביוני ‏1948 - אלה הימים הכי נוראים שהיו - לפגוש את נובומייסקי; עד כדי כך הוא ראה חשיבות לעניין. בעקבות הפגישה רשם ביומנו: ''היה צריך להעמיד את השניים למשפט צבאי''.

אין דברים יפים ועקרוניים יותר מהדברים שאמר בן-גוריון באותה עת קשה, המתאימים להתנהגות הממשלה הנוכחית, המאיימת לסגת ולעקור את ההתיישבות ברמת-הגולן, ולחסל בהדרגה, תוך לחץ לקראת נסיגה, את ההתיישבות בשומרון, ביהודה ובחבל-עזה.

לזה אין לכם מנדט. לשלום יש לכם מנדט, לנסיגה - אין לכם מנדט.''³

ראש הממשלה:''צריך להגיע ראשית כול להסכמה בין יהודים, שהיא הכרחית להצלחת התהליך:

לא יוחזרו לארץ-ישראל המערבית לא מאות אלפים, לא עשרות אלפים ולא אלפים של פליטים פלשתינים. פתרון בעיית הפליטים חייב להיעשות במקומות מגוריהם - בלבנון, בסוריה, בירדן, בארצות המפרץ הפרסי - וזה חייב להיות חלק מן ההסכם. כניסתם רק תגביר את המתיחות והאיבה, כשיחזרו שוב למחנות פליטים דלים ונידחים ויראו מנגד את בתיהם לשעבר, את קברות אבותיהם ואת שדותיהם.''⁴

ראש הממשלה:''בשתי שאלות אני נתקל ללא הרף. הראשונה: האם אינך סומך על יצחק רבין, רמטכ''ל ששת הימים? אני מצטער לומר לכם, חברי הכנסת, הכרתי את רבין איש הצבא והערכתי אותו מאוד. אך אין זה אותו אדם. לצערי - ואני אומר ''לצערי'' במלוא הכנות; לא היה לי מעולם ריב כלשהו עם יצחק רבין, במשך יותר מ-‏40 שנה - לצערי, לא נשאר מאומה מכל עקרונות הביטחון הציוניים שלו. בשישה ימים שחרר את חבלי המולדת, ביוני 1967.

ובשישה ימים, בספטמבר ‏1993, קרס והתמוטט וחתם על הסכם הכניעה לערפאת בבית הלבן, הסכם גרוע אפילו למי שרוצה פשרה. לא מדובר כאן בעזה ויריחו תחילה, אלא הכול ומייד, לפי לוח זמנים שעליו התחייב, לרבות משא-ומתן על ירושלים ומתן זכות השיבה.''

ראש הממשלה:למה לא לנסות? הרי אנחנו רק מנסים. והיה והניסיון לא יצליח, נחזיר את המצב לקדמותו. מה, אתה מזלזל בצה''ל? מוסיפים ושואלים. אדוני היושב-ראש, אני מכיר את צה''ל טוב יותר מרוב היושבים כאן, מימין ומשמאל. השתתפתי בכל מערכות ישראל, ואני רוצה לומר לכם שצה''ל איננו כול יכול. לדוגמה, בימים אלה - ‏20 שנה למלחמת יום הכיפורים, שרק במחיר כבד ביותר הסתיימה כפי שהסתיימה. וזאת לזכור, היא לא התרחשה במרכז הארץ.⁵

ראש הממשלה:''כאיש התיישבות אני אומר, שהנוכחות היהודית מסייעת להגנה על חבלי ארץ אלה בשתי דרכים: ראשית, בנטילת משימות ביטחוניות. כך היה מתחילת הציונות, עוד לפני הציונות הפורמלית. שנית, ביצירת מוטיבציה לאומית להגן על אזורים אלה.

ילד יהודי, וכדאי שתקשיבו, שמשחק בין הסלעים בשומרון, כמו בבקעת-הירדן, כמו ברמת-הגולן, וכמו ליד גבול הלבנון, והיהודים החיים בחבל-קטיף, בכפר-דרום, בנצרים ובאלי-סיני - זה הביטחון. הילד היהודי שמסתובב שם - הוא הביטחון, זה הביטחון.''⁶

ראש הממשלה:''המתנחלים, שנואי נפשה של הממשלה הזאת, שהיא נגד כל דבר יהודי, ידעו להגן על עצמם. גם אם צה''ל יפנה את השטח, אני מודיע לכם: הם יישארו שם, ולעזרתם יבואו מאות ואלפים של מתנדבים, הכול לפי החוק, כמקובל במדינות דמוקרטיות, כמו שההורים שלנו עשו עוד בשנים עברו כדי לסייע ליישובים מבודדים וקטנים.''⁷