על מנת שלא תהיה טעות, אני מצהיר בזה שלא עברתי מהפך נפשי ולא החלטתי לחזור בתשובה. ברם, מאחר ומקובלת עלי האמירה בדבר היות ''בני ישראל ערבים זה לזה'', אינני יכול לעבור בשתיקה על כך שישראלים טובים, יהודים כשרים לכל דבר, אינם מודעים לסכנה הנוראה של עבירה על דיני יסוד המאיימת עליהם בכל יום ויום מימות השנה. כלל גדול הוא ש''אי ידיעת החוק איננה פוטרת''. אותם ידידים עליהם אני חושב כל הזמן עשויים למצוא עצמם עומדים בפני שוקת שבורה בבואם ליתן את הדין, כשהנימוק ''לא ידעתי'' לא יהווה סיבה מספקת לכפר על החטא.

החלטתי איפה ליטול יוזמה ולהעמיד דברים על דיוקם. לפחות מי שימשיך אחרי דברי כאן בדרכו הנלוזה יעשה זאת במודע.

כל הציטוטים להלן הם מתוך ספר ויקרא, פרק י''א.

ב ...זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. ג כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ.

חיה שבה לא נתמלאו כל שלושת התנאים המפורטים לעיל אכילתה אסורה באיסור חמור על בני ישראל - ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם.

ט אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים--אֹתָם תֹּאכֵלוּ.

שוב, יצור שבו לא נתמלאו התנאים המפורטים לעיל אכילתו אסורה באיסור חמור על בני ישראל -

י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ, יִהְיוּ לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וְאֶת-נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם.

ולעומת זאת -

יג וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה. יד וְאֶת-הַדָּאָה--וְאֶת-הָאַיָּה, לְמִינָהּ. טו אֵת כָּל-עֹרֵב, לְמִינוֹ. טז וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף; וְאֶת-הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ. יז וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ, וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. יח וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת, וְאֶת-הָרָחָם. יט וְאֵת, הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה, לְמִינָהּ; וְאֶת-הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵּף.

מו זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְהָעוֹף, וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם; וּלְכָל-נֶפֶשׁ, הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ. מז לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.

שמים לב להבדלים? לגבי חיות, ביבשה ובמים, הקב''ה נתן לנו סימנים לפיהם נדע להבחין מה מותר ומה אסור. אין כן הדבר לגבי בעלי כנף. כשמדובר בעוף השמים, אין בידינו סימנים להבחין בין מותר לאסור. ישנה רשימה המפרטת את האסור - ''את אלה תשקצו מן העוף''.
וכאן אני מגיע סוף סוף לנושא היום. תרנגול הודו - כשר או לא?

במבט שטחי לא צריכה להיות לנו כל בעיה עם העוף הזה, שהפך מכבר להיות מרכיב מרכזי בדיאטה של עם ישראל באשר הוא שם. מאחר והוא איננו נכלל ברשימת ''את אלה תשקצו מן העוף'', הרי שלכאורה התשובה היא כן - כשר לכל דבר. אבל רגע אחד, האם זה באמת כל כך פשוט? העוף הזה, שמוצאו בעולם החדש, מצא את דרכו אל שולחננו רק אחרי גילויה של אמריקה בסוף המאה ה-‏15.

כולנו יודעים שכשניתנה תורה לבני ישראל זה היה הרבה הרבה שנים לפני שקולומבוס גילה את אמריקה, ובאותה עת, העוף הזה, שאיננו תרנגול ואין לו כל קשר להודו, כלל לא היה מוכר בארץ הקודש. הוא גם לא היה מוכר במדבר סיני (מקום בו ניתנה התורה לבני ישראל) ולא בשום מקום אחר במה שקרוי העולם העתיק. מאיפה אם כך הביטחון הזה שהוא לא היה נכלל ברשימת ''את אלה תשקצו מן העוף''? על סמך מה פסק מי שפסק בדבר כשרותו של העוף הזה?

בתורה, כפי שנתנה לעם ישראל במעמד סיני, יש הבחנה ברורה בין בעלי כנף לשאר בעלי חיים – בעוד שלאחרונים מתלווה רשימת סימנים בעזרתה יכול כל שומר מיצוות להימנע מחטא, גם כשהוא נקלע לאי נידח ונתקל בפעם הראשונה ביצור שלא ראה מימיו, אין בנמצא מה שהוא דומה לגבי עופות. זה לא יכול להיות סתם במקרה. חייבת להיות לכך סיבה לכך שלגבי בעלי כנף לא השאירו לנו את חופש הבחירה להרחיב את הרשימה ולהוסיף אליה יצורים חדשים על פי אמות מידה כאלו או אחרות. ברור לפיכך מעל לכל ספק שההחלטה לפיה מי שאוכל תרנגול הודו איננו בחזקת עובר על מיצוות ''אל תשקצו, את נפשותיכם, ולא תיטמאו בהם'', היא החלטה שרירותית לחלוטין שאין לה כל סימוכין, ולו אף ברמז, בכתובים.

אינני מתיימר להיות פוסק הלכה, ושמירת כשרות היא לא בדיוק הצד החזק שלי, אבל השאלה הזאת מטרידה אותי כבר הרבה זמן. לא לנשמתי אני חרד – ככופר בעיקר אינני מאמין בעולם הבא ואינני מוטרד כל כך מהאפשרות שכאשר אקרא לישיבה של מעלה ייגזר עלי לבלות את שארית ימי בשאול. אבל מה אם בכל זאת יש ממש בדברים האלה, ובבואי לגיהנום אגלה להפתעתי ששכני לתא הוא אליצור, שכל חטאו היה שעבר על דיני כשרות בכך שאכל תרנגול הודו?