דומה שמעולם לא נימצאה התנועה הציונית, ובהמשך מדינת ישראל, במצב כזה מוזר. מחד אנו באמצעו של מימוש פיתרון כפוי, בדיוק אותו מצב לו התנגדנו שנים רבות, ובו מוקמת מדינה פלשתינאית קטנטונת במרחק זעיר מכל ישוב במדינת ישראל, פתרון שגם לו התנגדו כל ממשלות ישראל, והויכוח הציבורי מתנהל, באופן מתמיה, כולו על כוונותיו הסמויות יותר ופחות של אריק שרון. לא מדובר בעיניין אישי ולא רק בויכוח בין שמאל וימין. מדובר בלא פחות מאשר מיפוי מחדש של חלקו המזרחי של הים התיכון, ומן הראוי שבדיון זה ישתתפו כולם. חבל להשקיע כח בויכוח מי אשם, ולמה התכונה ממשלה זו או אחרת,ואיזה הסכם היה טוב ואיזה מלחמה יכלה להמנע. השאלה היא מה הפיתרון הנכון במצב הנוכחי, כאשר יש נשיא תקיף בארה''ב שהתחייב על מדינה פלשתינית, ומן הסתם יהיה מוכן לשלם במטבע ירוק כדי שפיתרון זה יתקיים. כלומר, צריך לדון מחדש מה טוב לנו כעם ישראל, ומה הפיתרון, המציאותי, הטוב ביותר לטווח ארוך, עבור מרבית תושבי האזור, ישראלים, פלשתינאים וערבים אחרים.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים קבע משה דיין, שר הביטחון דאז, מדיניות הנחשבת עד היום להברקה: מדיניות הגשרים הפתוחים (עם ירדן, ודרכה לכל העולם הערבי - שהיה אז במצב מילחמה איתנו). מדיניות זו יצרה לכאורה מצב בו ישראל ''עדיין לא החליטה'' ומאידך לתושבים המקומיים, כפי שניקראו אז הפלשתינאים, יש אפשרות לחיות את חייהם, בעיקר את חייהם הכלכליים. אותה מדיניות של גשר פתוח, או ליתר דיוק, הסרת הגבול, הקו הירוק, נעשתה גם בין מדינת ישראל לבין השטחים. זה איפשר לתושבי השטחים למצוא עבודה בעיקר בישראל, אך גם בירדן ובמידה רבה מאד בארצות הנפט. לכן נישמר השקט בשטחי יהודה שומרון ועזה שנים כה רבות, עד פרוץ האיתיפדה (שפרצה בגלל האבטלה שהחלה ,כמובן, אצלם - כמעמד הנמוך במדינה). כשלאנשים טוב הם אינם מחפשים מלחמות, לא בשם הלאומנות ולא בשם הדת.

היום, כאשר מדינה פלשתינאית היא עובדה מוגמרת, וכאשר אנו מרצוננו רוצים לשים גבול ברור ובלתי עביר בינינו לבינם, וכבר נימצאים באמצע בנייתו, צריך לעצב מחדש מדיניות שתיצור, מחדש, גשר גדול רחב ופתוח עד מאד בין מדינה פלשתינאית לבין השכנה ממזרח - ירדן. לא רק גשר פתוח, לא רק רצף טרטוריאלי בין הפלשתינאים ביהודה ושומרון (ובאמצעות רצועת חיבור נוספת - גם עזה) לירדן, אלא רצוי לשאוף למדינה ירדנית פלשתינית שתיווצר באיחוד ירדן של היום עם פלשתין הנוצרת.

מדינונת פלשתינית כה קטנה ומבודדת, כפי שמדובר היום, היא מרובת חסרונות, בודאי אם היא תהיה מבותרת, כפי שמתכננת הממשלה. למדינה כזו יכולה להיות רק מדיניות אחת - מדיניות של גידול והתפשטות (גם בתנאי שלום). אי אפשר לכלוא 3.5 מיליון איש,כשם שאי אפשר לכבוש אותם לנצח או לצפות שהם ישבו בשקט כאשר אין להם ממה לחיות. אין אצלם חקלאות, אין תעשיה, אין כלום. את השילוב הנפיץ של עוני, אבטלה, לאומנות וטרור אנו חווים זמן רב מידי.

מצד שני, מהי מדינת ירדן - כל כולה מדינה שנוצרה על ידי הבריטים, ובראשה הועמד מלך (שקיבל זמן מה משכורת מהתנועה הציונית!), שאחד מנכדיו מולך היום שם (שום זכויות היסטוריות - ובודאי לא שילטון ניבחר). מדינה שהיו לה קשרים וזכויות בגדה המערבית (של הירדן!) וכשם שאנחנו דאגנו (באיוולתנו) לסלקה מהשטח, ואנחנו (שוב באיוולתנו) דאגנו בספטמבר השחור להציל את המשטר ההאשמי מידי ערפאת כך בכוחנו, ובודאי בכוחה של ארה''ב, להחזירה, מרצון או מכח, כשותפה, כפדרציה או מדינה, ולקבל בעלות על המדינה הפלשתינית.

החזרת ירדן לתמונה כשותפה אפשרית לפיתרון כולל ישראל - פלשתין - ירדן יכולה לפתור את מרבית סלעי המחלוקת ביננו ובין הפלשתינים. ירדן מדינה גדולה ומיעוטת אוכלוסיה, רובם ממילא פלשתינאים. כל המחלוקות על מיקום הגבול, על השארת התנחלות זו או אחרת, אפילו על ירושלים השלמה יותר או פחות, כל מחלוקות אילו יתגמדו כאשר מדובר במדינה ירדנית פלשתינית גדולה ששולטת גם במרבית שיטחי יהודה שומרון ועזה (שיכולים, וצריכים, להיות מפורזים). שיקום הפליטים יכול להיעשות בירדן, במימון עולמי. מאחר והימין כבר השלים עם ''סוף הכיבוש'' כדברי שרון, ועם סוף חלום ''ארץ ישראל השלמה'' ניראה שדווקא לו יש אינטרס לממש פיתרון כזה, לא פחות מלשמאל שרובו דגל בו שנים. אם מסתכלים על מפת האזור, הרי במקום לבתרו לרצועות אורך, צפון דרום, אפשר לעשות חיבורי רוחב - מזרח - מערב, הן לחלק מההתנחלויות לעבר ישראל והן לריכוזים הפלשתינאים - לכיוון ירדן. בירדן יש די והותר מקום לבניית אזורי תעשיה, שדות תעופה, ערים חדשות וכל מה שנחוץ למדינה מודרנית

אני משוכנע שבטווח הארוך תקום מדינה ירדנית פלשתינאית, בשילטון שיבחר, ואין זה חשוב אם הוא פלשתינאי או האשמי. זה לא עיניננו. ולכן רצוי לקדם את הדברים לכיוון זה. לאחר שעיראק בידי ארה''ב, ואין יותר חזית מזרחית, עלינו לחפש פיתרון יציב וכולל למזרח התיכון, בו הרוב יוביל את המדיניות (בכל הצדדים) ולא מיעוטים קיצוניים, לאומניים ודתיים, ערבים ויהודים

דווקא עכשיו, לאחר שהוקז כה הרבה דם בשני הצדדים הניצים, ויצאה האנרגיה מהסיכסוך, ודווקא עכשיו, כאשר ארה''ב מדגימה בעירק כיצד היא מסלקת משטר וממנה שילטון, וגם משקיעה הון עתק ב''שיקום המדינה'' (שהיא הרסה), דווקא עכשיו זו הזדמנות לבנות מחדש מדינה ירדנית פלשתינית שחלק ממנה, הגדה המערבית, מפורז, וכך במין מהלך היסטורי עגול ומפותל נחזור לנקודת התחלת מלחמת ששת הימים, אך עם שלום מלא במזרח התיכון החדש ישן.

---