יוזמה חדשה של המטריארכיה הבולשביקית בפלשתינה-א''י: ניסיון לייעל את ההתעללות בגברים בתחנות המשטרה ע''י עקיפה מוחלטת של השוטרים המקצועיים ויצירת צוותי התעללות של ''אנשי מקצוע'' פמיניסטיים: נשים בסיכון גבוה באתר iwomen.

בשביל להבין את הרקע להצעה, כדאי לקרוא כאן (עד הסוף): ''חוסר אונים'' מאת ניצב-משנה ד''ר פיני יחזקאלי המכללה לביטחון לאומי, אתר משטרת ישראל.

שימו לב שנצ''מ יחזקאלי מסביר שהשעות הכי ''טובות'' להתלונן, מבחינת נשים מעלילות, הן שעות אחה''צ/ערב. נחשו מתי הצוותים החדשים של הפמיניסטיות אמורים לשבת בתחנות?

מי שמקדמת את היוזמה הזו היא עדנה ארבל, שנעזרת בשר דני נווה, שלדעתי חושב שארבל היא האמא שלו. היא התחילה עם זה בשנה שעברה, והעסק פעל במתכונת פיילוט עד כה. הרעיון, עד כמה שניתן להבין, הוא לאפשר לכל אשה בישראל לשים מעקב (כולל לחצני מצוקה בבית וכיו''ב) על בן זוגה, לשלוח אותו לטיפולים והשד יודע מה עוד, לשים אותו ברשימה שחורה רשמית של גופי האכיפה ולאפשר התעללות ממסדית מגוונת ואינסופית בו אם הוא לא מיישר קו עם כל דרישותיה במסגרת חייהם הזוגיים.

בשביל להצדיק את הצעדים החשוכים והמופרעים האלה משתמשות הפמיניסטיות במחקר-דמה שערך עבורן ''מכון מינרבה לחקר הנוער'' באוניברסיטת חיפה, הטוען כי בישראל יש בדיוק 140,710 נשים מוכות, ולא אחת פחות. זה בזמן שבמקלטים לנשים מוכות יש 200 נשים ועוד 160 נמצאות בהמתנה.

המחקר נערך ע''י סוקרות ממין נקבה בלבד, ו-‏3000 מתוך 3500 הנסקרים היו נשים. לפעמים הופנו שאלות גם לילדים, בנוכחות האמא. השאלות התייחסו כולן להתנהגות נפסדת של אבא - מתי הוא קילל, מתי טרק טלפון, מתי נתן מכה לשולחן, מתי העניש וכו'. במידה ועלו גם עדויות לגבי התנהגות האם, הן קוטלגו כ''צעדי משמעת וחינוך'', בזמן שהתנהגות האב נחשבה ל''אלימות''.

70% מהסוקרות פרשו ממלאכת עריכת הסקר בטרם סיימו את מטלותיהן והיה צורך למצוא להן מחליפות, בדרך כלל בגלל ''קושי נפשי'', כדברי עורכי הסקר עצמם. מעניין למה הן חשו קושי.