בשנת 1986 ביקרתי במחנה ההשמדה אושוויץ. הביקור לא היה במסגרת משלחת או קבוצה אלא ביקור אישי לחלוטין, ביטוי לסולידריות שלי עם קורבנות הגזענות מכל הדתות והעמים. היה גם היבט משפחתי לביקור, שתי דודותיי נימנו עם אסירות מחנה ההשמדה, אחת ניספתה והשנייה שרדה.
למיטב זכרוני, בשנת 1986 מחנה אושוויץ עוד לא הפך לאתר המוני של שטיפת מוח לאומנית ישראלית במסגרת אותם סיורים דוחים של נוער, חיילים ושוטרים ישראלים.
מדינת ישראל, באמצעות משרד החינוך, הפכה את אושוויץ לזריקת דחף להגברת המוטיבציה של נוער ישראלי להתגייס לצה''ל.
ואכן, מחקר שנעשה באחת האוניברסיטאות (תל-אביב דומני) בקרב משלחות הנוער שביקרו באושוויץ, העלה את המימצא, לפיו תרם הביקור אצל רבים להגברת המוטיבציה להתגייס לצה''ל בכלל וליחידות קרביות בפרט. אושוויץ כמקדם מכירות להריגת בני אדם על ידי יהודים צעירים בישראל – זו ציניות שרק ישראל הימנית (כולל מפלגת העבודה) יכולה להמציא.
אחד הדברים שמאד הרשימו אותי בביקור היה, שבניגוד למוסד ''יד ושם'' שמתרכז בהיבט היהודי בלבד של תקופת השואה, פורש מחנה אושוויץ לפני המבקר את מלוא ההיקף האוניברסלי של השואה, החוצה גבולות גיאוגרפיים ולאומיים. במחנה אושוויץ יש ביתנים לכל מדינה שהיתה תחת הכיבוש הנאצי. ביתן מיוחד הוקדש ליהודים, הגם שבתקופת השואה לא היתה להם מדינה, ביטוי להכרה של הנהלת האתר על הדומיננטיות היהודית בקרב הקורבנות.
המבקר באושוויץ מקבל תמונה מאוזנת ונכונה על גרמניה הנאצית. הוא מבין כי הנאצים היו קודם כל אויבי האנושות, וקורבנות הגזענות ומדיניות ההשמדה היו יהודים, צוענים, סובלים מפיגור, אויבים פוליטיים כמו קומוניסטים, סוציאליסטים, ליברלים, כהני דת ולוחמי המחתרות.
פרופ' ישראל גוטמן, היועץ המדעי של מכון ''יד ושם'' חזר זה עתה מכינוס המועצה הבינלאומית של מחנה אושוויץ, שהמליצה לממשלת פולין לאשר תוכניות להקמת מרכז חינוכי באושוויץ שיעסוק בחינוך לסובלנות ולמאבק בשנאה הגואה בעולם.
בעיניי זה דבר נפלא. זו החלטה שמתמקדת בלקח הנכון מאימי אושוויץ. שנים רבות אני כותב על כך ואני שמח שקלעתי לדעת גדולים. אבל פרופ' גוטמן מוטרד מהמגמה הזו כפי שמדווח עיתון ''הארץ'' (יום ו' 7.11.2003). גוטמן חושש מהמגמה האוניברסלית. הגרמנים מימנו הקמת ביתן הנצחה מרשים לצוענים שהושמדו, ובביתנים הלאומיים, כמו הסלובקי או ההונגרי, נוקבים במספרם של אזרחי המדינות האלה שנירצחו. אויה לנו, מזדעק גוטמן, הם לא הושמדו בגלל אזרחותם אלא יהדותם. זה נורא בעיניו שהונגריה וסלובקיה רואות ביהודים שנירצחו גם את אזרחיהן, כמעט ואמר ''איך נקדם את פני הרעה הזו''? והרי דווקא גוטמן היה צריך להריע לנוכח העובדה שהמדינות האלה לא מתנכרות לנרצחים היהודים. מה רוצים גוטמן ו''יד ושם'', להמשיך את מדיניות ההפרדה הגזענית של הנאצים בכדי לשמור על המונופול? מקומם של היהודים בין הקורבנות לא מתקפח אם הארצות מהן הם באו רואות בהם את אזרחיהן שהושמדו.
ללמוד מגרמניה
הגנרל הגרמני רינהארד גונצל, מפקד הכוחות המיוחדים של גרמניה, כתב מכתב הזדהות לחבר הבונדסטאג מהמפלגה הנוצרית דמוקרטית, שהתבטא נגד יהודים. ברגע שהדבר נודע לשר ההגנה פטר שטרוק, איש המפלגה הסוציאל-דמוקטית, הוא פיטר מיד את הגנרל מהצבא. עף כמו טיל.
אין לנו, לשוחרי זכויות האדם בישראל, אלא להתקנא בגרמניה. אילו בישראל היו מגיבים בצורה דומה נגד קציני צבא בכירים יותר ופחות שהירשו לעצמם לומר דברי גזענות נגד ערבים, חלק לא קטן מהם היה צריך להיות מפוטר, החל מהרמטכ''ל לשעבר ''רפול'', שהמשיל את הערבים לג'וקים מסוממים, ועבור לשדרה רחבה של אלופים ותתי אלופים שפיותיהם מפיקים זוהמה גזענית שמעכירה את האוויר והאווירה.
איפה שטרוק הלוחם בגזענות ואיפה מופז הנותן לה גיבוי. הלוואי והיינו כגרמנים.
היטהרות או הכתמה?
כותרת ב''הארץ'': ''מנהיג המפלגה הפוסט פשיסטית באיטליה לביקור היסטורי בישראל''. מדובר בג'נפרנקו פיני, כיום סגן ראש ממשלת איטליה ומנהיג ''הברית הלאומית'' שקיבלה את השם ''פוסט פשיסטית'' בעקבות מאמציו להינתק מעברה הפשיסטי של המפלגה. בשעתו כינה פיני את המנהיג הפשיסטי האיטלקי מוסוליני, בן בריתו של היטלר במלחמת העולם השנייה, ''האישיות הגדולה ביותר של המאה ה-20''.
במסגרת המהלך לניתוק מפלגתו מעברה הפשיסטי, הוא יזם ביקר באושוויץ (מחנה ההשמדה על תקן של מטהר שרצים) והצביע בעד חוק לקביעת יום זכרון לשואה.
הביקור בישראל, מבחינתו של פיני, צריך לשמש כשלב הסופי 'ב''תהליך ההיטהרות''. הוא בוודאי יבקר ב''יד ושם'' (עוד מקום שמחבק פשיסטים וגזענים, בעבר ובהווה), ויצהיר באיזו מסיבת עיתנואים כי הוא ''מכיר באחריותה ההיסטורית של איטליה לפשעי הפשיזם'' וגם ''יבקש סליחה מהעם היהודי'' וכו' וכו' וכו'.
אם נצא מההנחה כי כוונתיו של פיני טהורות וזכות, שהוא באמת חוזר בתשובה דמוקרטי, אזי איני בטוח שהביקור בישראל בהכרח ייטיב עימו.
יתכן כי דווקא הביקור בישראל יזרוק אותו חזרה לימי הפשיזם מהם הוא מנסה להתנער, שהרי בישראל הוא ימצא ממשל לאומני גזעני, שמדבר בסגנון ובתכנים מוכרים מאד לפיני מעברו.
אם ייפגש עם השרים ליברמן, שרון, אלון או איתם, ומפעם לפעם כשהוא לא נזהר גם לפיד, הוא מיד יאתר מנגינות פשיסטיות וגזעניות ש''האישיות הגדולה ביותר של המאה ה-20'' כפי שכונה פעם מוסוליני על ידי פיני, היה אוהב לשמוע. רק תחליף את התיבה יהודי בערבי, והכל יבוא על מקומו הפשיסטי הנכון.
אשר על כן, אם פיני רוצה בהיטהרות מזוהמת הגזענות והפשיזם, ממשלת שרון אינה הכתובת. זו כתובת שעלולה לשבש את תהליך הגמילה מעברו הפשיסטי.
צחוק מהחוק: הנאשם והשופט מאותו הכפר
בימים אלה נפתח משפטו של הרב יצחק גינזבורג כשכתב האישום הוא ''הסתה לגזענות''.
גינזבורג, איש חסידות חב''ד, גם רב וגם רב גזען, כלומר בעל מלאכה מהמעלה הראשונה בשדה הפרסומים הגזעניים.
הוא היה הרב של ישיבת ''עוד אבינו חי'' בשכם, שהתנחלה בקבר של שייח כלשהו, והמתנחלים גיירו אותו והפכו אותו ל''קבר יוסף''. גיור אתרים מוסלמים כדי להפכם ''למקומות קדושים ליהדות'' הוא אחד משלל שיטות בהן נוקטים מתנחלים, במטרה להשתלט על רכוש פלסטיני.
גיזבורג הוא מחבר הספר ''ברוך הגבר'', ספר לזכרו של רב הטבחים הרוצח ברוך גולדשטיין שרצח 29 מתפללים מוסלמים בשעת תפילתם במערת המכפלה בשנת 1994.
לפי גינזבורג הטבח שביצע גולדשטיין היה ''קידוש השם, הצלת נפשות, נקמה, ביעור הרע מקירבך ומלחמת כיבוש הארץ''. ועוד אמר ''כבוד'' הרב הגזען כי ''לאחר שעשה גולדשטיין את מעשהו, חובה ללמד עליו זכות בעבור מצוות שקיים''.
כל הכותבים ב''ברוך הגבר'' הועמדו לדין, חוץ מגינזבורג עצמו, שלדבריו הסתפק באזהרה לבל יחזור על דברי תועבה גזעניים ממין זה.
לא איש כגינזבורג ירתע. הוא המשיך להשמיע מכמנים גזעניים, ובספרו ''צו השעה: טיפול שורש'' כתב 'ש''לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל'' וכי ''ברור שהעם הערבי נמוך יותר בסולם התרבות העולמי''. ואף על פי כן נמנע ''כבוד'' היועץ המשפטי רובינשטיין להעמידו לדין, אולי בגלל כיפתו המתנחלית ואולי גם בגלל שגינזבורג הירצה בכנסים של השב''כ.
מי ששיבש לרובינשטיין את העניינים היה עו''ד ירושלמי בשם דוד שונברג, שלא היה מוכן להשלים עם כך שגינזבורג יימלט שוב מהעמדה לדין והגיש עתירה לבג''צ בנדון. השופט חשין הוציא צו המחייב את היועץ המשפטי לנמק מדוע לא יועמד גינזבורג לדין, וכך מצא עצמו רובינשטיין כפוי להגיש כתב אישום נגד גינזבורג על הסתה לגזענות. לאחר דחיות חוזות ונשנות ניפתח בימים אלה המשפט. מי הוא השופט? הפלא ופלא, לא אחר מהשופט נועם סולברג, המכהן בבית משפט השלום בירושלים.
ומי הוא נועם סולברג? הוא היה בעבר עוזרו של רובינשטיין ועל כן הוא מכיר היטב את רחשי ליבו, והוא גם מתנחל, שגר בהתנחלות אלון שבות.
כך נסגר מעגל שוטה. שופט ששותף לפשע מלחמה על פי אמנת ז'נבה ואמנת רומא (ההתנחלויות), שחי באזור כבוש שנשלט על ידי חוקי צבא הכיבוש בתנאי משטר אפרטהייד, שנהנה מזכויות יתר של עם אדונים בהשוואה לשכניו הפלסטינים, שגר על קרקע שהכיבוש הישראלי שדד מהפלסטינים, הוא האיש ששופט את הרב גינזבורג בהסתה לגזענות. נועם סולברג אפילו לא חשב שלמען מראית פני הצדק עליו לפסול את עצמו, למען לא ירננו שגזען שופט גזען. להיפך, סולברג רואה מתפקידו לחלץ את גינזבורג מהמשפט, (מה שיקל גם על סולברג עצמו), ועל כן מיד עם פתיחת המשפט הציע סולברג לגינזבורג להגיע להסדר לפיו יחזור בו מהדברים בספר ויאמר כי הוא ''דוגל בשוויון זכויות לכל אזרחי המדינה''. עכשיו יש לגינזבורג כחודשיים לחשוב על ההצעה, עד חודש ינואר 2004, עת יתכנס בית המשפט לישיבתו השניה.
כך עושים צחוק מהחוק.
