ד''ר לינדה עפרוניהנושא של קשרים בין שלטון להון הוא לא בדיוק נושא בו אני מתמחה. הוא גם לא נושא שאני אוהב לעסוק בו כי הוא קשור מאד בפוליטיקה המפלגתית. ואכן, אם זכרוני אינו מטעני, המאמרים שלי בפורום לא ממש עסקו בו. אבל הפעם, כיוצא מן הכלל, אעסוק בנושא הזה כי יש לי תחושה שהחלטות של מדיניות כלכלית היו, ועדין, נגועות בניגודי עניינים שנובעים מהקשרים בין שלטון והון. זוהי אחת הסיבות לכך שקצב השינויים במדיניות הכלכלית איטי מזה הדרוש למשק. ההחלטה שלי לכתוב על הנושא התקבלה לאחר שקראתי ראיון עם ד''ר לינדה עפרוני (תני גולדשטיין, ''אולמרט הוא איש הקשר בין הון ושלטון'', 24.10.2003) בעקבות המלצה של משתתף אלמוני בפורום (''יוסף'').

---

1. אולמרט

את הרמזים החזקים ביותר מספק לנו שר התמ''ס שהוא גם יו''ר של מנהל מקרקעי ישראל. מדובר על שני נושאים שטופלו על ידי השר אהוד אולמרט ועלו לכותרות, לאחרונה, בגלל התנגדות היועץ המשפטי להחלטות השר:

1. אישור מענק להעברת מפעל קוקה-קולה מבני ברק לאשקלון על ידי מינהל ההשקעות, כנראה בניגוד לרוח החוק.
2. ההחלטה ''להעניק עשרות מיליוני שקלים לבני משפחת דנקנר. המינהל, המחכיר [למשפחת דנקנר] 2,000 דונם בעתלית ובאילת לצרכי תעשייה, התיר למשפחה למכור אלפי יחידות דיור בתנאים טובים בהרבה [מאשר] בהסכמי חכירה אחרים. רובינשטיין התנגד בעבר גם להחלטה הזאת'' (תני גולדשטיין).

אהוד אולמרטהשר טוען ששני המהלכים ישפרו את המצב הכלכלי. אבל עלינו לזכור שעובדי קוקה-קולה מבני ברק עשויים להצטרף למעגל המובטלים. מסתבר שמעודדים תעסוקה באזור אשקלון על חשבון בני-ברק, וזה עוד יעלה למדינה כמה עשרות מיליוני שקלים אם תצלח דרכו של השר.

המוטיבציה והמעורבות הגבוהה של השר ''לסייע'' בשני המקרים הן רמז עבה לניגוד עניינים. שתי המשפחות המעורבות, דנקנר (בנק הפועלים, בנק דיסקונט) וורטהיים (בנק המזרחי), הן חלק ממספר מצומצם של משפחות השולטות, בין היתר, בשוק האשראי הבנקאי. מספר קטן של בנקים, ובעלי עניין, שולטים בצד ההיצע של שוק האשראי. לשני הצדדים ''כדאי'' לשמור על יחסים טובים. גם אם לא נחתמים ו/או נערכים הסכמים, הכדאיות הזאת נשמרת, ויתכן שתמנע, או תעכב, בהמשך את פירוק הריכוזיות.

אולמרט, בתפקידו כשר התקשורת, שוקל שלא לפתוח את שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, למרות שהפקידות המקצועית במשרד המליצה על כך באופן חד משמעי. כאן משחקת הטענה שפתיחה לתחרות עשויה להביא לפיטורי מאות עובדים. גם את ההמלצה לפירוק משרד התקשורת שהפכה אחר כך להחלטת ממשלה (בקדנציה הקודמת) השר שוקל מחדש (מירב ארלוזורוב, אולמרט ופישמן מבינים אחד את השני, 30.10.2003).

הרווחים הגבוהים שצברו חברות התקשורת בשוק השיחות הבינלאומיות ודאי מעורר את תאבונם של בעלי העניין. למרות שבתנאי המכרז היה ברור שכבר לפני שנתיים יפתח השוק לתחרות. נוצר רושם חזק שגם אם הם לא נפגשים אולמרט ופישמן (בעל עניין) מבינים אחד את השני. בהקשר הזה יתכן שגם פירוק המשרד לא רצוי לבעלי העניין כי אולי כך יהיה קל יותר לעכב פתיחה לתחרות. האם יש לנו עוד רמז עם מי ''כדאי'' לשמור על יחסים טובים?

---

2. בנימין נתניהו

בנימין נתניהולפני מספר ימים (30.10.2003) בחדשות הלילה של ערוץ 1, נערך דיון בעקבות פרסום דו''ח העוני האחרון. במסגרת זאת שאל המנחה את דניאל דורון¹, האם אין זו התוצאה של המשטר הקפיטליסטי. מר דורון אמר שמאחר ואין לנו, ולא היה לנו, משטר קפיטליסטי אי אפשר להאשים אותו בעוולות - אבטלה, עוני וחוסר צמיחה. האשמה לדבריו מוטלת על המשק הריכוזי-מונופוליסטי שהוא שריד של המשטר הסוציאליסטי שהכינו לנו האבות המייסדים. לכן הרפורמות המבניות, לפירוק והפרטת הריכוזיות, אותן מוביל בנימין נתניהו הן טיפול נכון למשק הישראלי אבל לא בקצב הנכון².

אכן, הצורך לפרק את המונופולים ולפתוח את המשק לתחרות מאד בולט בתכנית הכלכלית שאישרה הממשלה לא מזמן. אבל כאשר מתקרבים לשפת המעשה הסיפור משתנה. הסיבה העיקרית לשביתה בנמלים היתה, כנראה, כדי לפגוע ו/או לעכב את הרפורמה המבנית שבכוונת הממשלה לערוך בנמלים. אבל כוונת הממשלה לא היתה ממש לפרק את המונופול בנמלים וגם לא להפריט אותו - לפחות לא בשלב זה. החלטת הממשלה דיברה על פיצול הנמלים לארבע חברות ממשלתיות. האם חברות ממשלתיות באמת יקיימו תחרות על ליבו של הלקוח?

על פירוק המונופול של חברת החשמל כבר מדברים וכותבים המון זמן. צוות בראשותו של מנכ''ל האוצר (אוהד מראני) אפילו כתב הצעה מפורטת על מה ואיך לעשות בדרך לפירוק והפרטה של חברת החשמל. אבל אין התקרבות לביצוע הרפורמה המבנית בהקשר הזה. גם את בעיית הריכוזיות במערכת הפיננסית כולם מכירים. אבל באופן מעשי הבעיה הזו לא ממש מטופלת³. זאת ועוד נותנים לנציגי בעלי העניין ''מעמד ציבורי,'' לא נקי מניגוד עניינים בדמות חלק דומיננטי בועדה המייעצת לבנק ישראל (חידושים והמצאות). אז גם הרפורמה המבנית האמיתית עוד לא יצאה לדרך ועדין לא נכתבה בתכנית בעלת ממשות קרובה של שר האוצר. מעניין מדוע.

---

3. סיכום

בנימין נתניהו הוא בודאי שר אוצר מיוחד, כמו שאמר לי אחד השכנים, הוא בניגוד לשרי אוצר רבים זיהה לאן צריך להוביל את המשק. הוא גם לא חושש מהצגת האמת לממשלה ולציבור. הוא אפילו עושה הרבה יותר משרי אוצר קודמים כדי לקדם את השינוי הנחוץ. למרות כל הסופרלטיבים, נדמה לי כי לא אגזים אם אומר שהכדאיות הפרטית שלו לפעמים מנוגדת למה שדרוש למשק החולה שלנו.

ממה שאנחנו יודעים, וזה לא הרבה, נראה כי השר אהוד אולמרט נוהג כמו שרים אחרים. הוא ''משרת'' את המגזרים בהם משרדיו מטפלים. יש לנו רמזים לא קטנים שהשר החליט שכדאי לו לשמור ולטפח את יחסיו עם בעלי עניין והון בחברות עליהן הוא אמור לפקח ו/או לסיים את הפיקוח. לפחות באחד מן המקרים, קוקה-קולה, הסיפור החל כאשר דליה איציק היתה שרת התמ''ס. לכן לה צריך לתת את ''זכות הראשונים'' בהקשר הזה, אולמרט רק ממשיך את דרכה.

מן המסמך עולה שישנם רמזים על קשרים טובים בין שלטון להון - מה שרבים בציבור טוענים וכותבים. אבל אני חייב לציין שהעמדה שהוצגה כאן איננה עמדה משפטית או פוליטית.

---

4. סוף דבר

בדרך כלל כאשר אזרח רגיל נקלע למצוקה כלכלית ומבקש להיפגש עם שר כדי שזה יסייע לפתור את בעיותיו, הדבר לא יצלח. אדם שאני מכיר פנה, לפני מספר שנים, לשר בכיר וביקש שיסיע לו בעניין עסקי אבל הניסיון לא הצליח.

והנה אנחנו שומעים שראובן גבריאלי, שהוא ''ומשפחתו פעילים בליכוד, ובת אחיו היא ח''כ ענבל גבריאלי ...'' הצליח לגייס שני שרים (אהוד אולמרט, זבולון אורלב) ופקידים בכירים במשרד החוץ לסייע לו לאחר ''שעסקיו נקלעו לקשיים בגרוזיה'' (יוסי מלמן, שר התמ''ת אהוד אולמרט מסייע לראובן גבריאלי להיחלץ מקשיים עסקיים בגרוזיה, 28.10.2003).

מה כל זה אומר על הקשרים בין שלטון והון?

1. הדברים בהמשך (מאותה תכנית ומשיחת טלפון שקיימתי) אינם ציטוט מדוייק של דבריו של דניאל דורון (המייסד והמנהל של המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי), אבל הם מבטאים את רוחם.
2. האמירה הזאת מזכירה את רוח הדברים שכתבתי כאן לפני כחודש (תרומתו של בנימין נתניהו).
3. חוץ מההנחיות שמוציא מדי פעם המפקח על הבנקים כדי להבטיח את יציבות המערכת הבנקאית.