ישנה בישראל שיכבה של אנשים המתהדרים בתואר ''אנשי רוח'' - שיכבה של ''משכילים'' הרואים עצמם משיכמם ומעלה יחסית לשאר פשוטי עם. אף פעם לא הבנתי מדוע זה כבוד כל כך גדול להחשב ל''איש רוח''. באידיש, כשמכנים מי שהוא בתואר ''לופט מאנש'', זו לא בדיוק מחמאה. גם באנגלית, כשאני מנסה לחשוב איך לתרגם את זה, המושג הקרוב ביותר אותו הצלחתי למצוא הוא Wind bag, שבתרגום מילולי משמעותו היא ''נאד נפוח''. זה דווקא ביטוי מוצלח - הוא משקף באופן מאוד מדוייק את פעילויותיהם של חברי אותה שיכבה שרובן ככולן אינן יותר מאשר עשיית רוח.

לעשיית הרוח, מסתבר, אין גבול. בניגוד למשתמע מהכינוי ''יש גבול'', אותו בחרה לה אחת הקבוצות הקיקיוניות המהוות את אותה שיכבת ''משכילים'', לחבר'ה האלה אין שום מעצורים. כמה שלא ניראה שהם מיצו את עצמם, כושר היצירתיות של מוחם המעוות מצליח תמיד להפתיע מחדש.

הדיו עדיין לא יבשה מעל ''פאשקוויל'' אותו הם פירסמו בעיתונות הבינלאומית, בו הוסבר לעולם הרחב שמלחמתה של ארה''ב בעיראק היתה לא יותר מאשר יוזמה של ראש ממשלת ישראל כדי שיוכל לבצע ג'נוסייד ב''עם הפלשתינאי''. ''יוזמה ברוכה'', שלדברי הפרופ' צימרמן מהאוניברסיטה העיברית, היתה ''הדבר היחיד'' שמנע את ''הטבח הנורא'' הזה. סתם מתוך סקרנות - מי שהוא יודע למה הוא פרופסור? מה בדיוק הוא מלמד באוניברסיטה?

והנה, במקום לנוח על זרי הדפנה של ''ההישג'' של אותו פאשקוויל, וכבר הם יוצאים ביוזמה חדשה. משב הרוח החדש מבית היוצר שלהם עליו התבשרנו בימים אלה הוא תביעה לבית הדין הגבוה לצדק להעמדתם לדין של מפקד חיל האוויר ומפקדים אחרים בצה''ל, על כך שהם העזו לנקוט בפעולות להגנה של חייהם של אזרחי ישראל, פעולות בהם נפגעו ''חפים מפשע'' מבין הפלשתינאים. יתרה מכך, הם עוד מאיימים שאם תגובת בית הדין הגבוה לצדק לא תענה על ציפיותיהם, הם יעבירו את זירת המערכה לערכאות בין לאומיות.

האמת היא שהרעיון הזה הוא לא לגמרי אוריגינלי. זכור לי שבאחד הסמרטוטים של ספירו מלפני מספר חודשים, הוא התפאר איך שהוא איים על אחד מאלופי צה''ל שכ''אזרח של האיחוד האירופי'', הוא יגיש נגדו תביעה בבית הדין הבין לאומי לפישעי מלחמה. לא זכור לי בדיוק באיזה הקשר הדברים נאמרו, אבל כנראה שבעולם הרוח אין סודות. מי שהוא החליט לקחת את דבריו של ספירו ברצינות.

גם בהגשת התביעה בפועל אין לעושי הרוח ''זכות ראשונים''. בתקופת כהונתה של הכנסת הקודמת, עתרו סיעות חד''ש ומרצ לבג''ץ (שתי התביעות הוגשו בנפרד, כי למרצ לא היה כל כך נעים להראות כמשתפת פעולה עם חד''ש, אבל בית המשפט דן בשתי התביעות במשותף). בתביעות ההן לא הועלה הנימוק של ''פגיעה בחפים מפשע''. הטיעון שהיווה את הבסיס לעתירה של חד''ש היה שמדובר בהריגות ''חוץ מישפטיות'' Ex Judicial Killings, וגם התביעה לא היתה להעמיד לדין מישהו, אלא ''רק'' לאסור על צה''ל לנקוט בפעולות האלה. הנימוק שהעלה עורך הדין שייצג את חד''ש בעת הדיון היה ש''בעת החיסולים הממוקדים, ה'קורבנות' לא היו עסוקים בביצוע פיגועים בפועל, וניתן היה לעצור אותם ולהעמידם לדין''. מה שמעניין באותה פרשה הוא, ראשית, שבית המישפט בכלל דן בתביעה ולא דחה אותה על הסף; ושנית – מה שהרבה יותר חמור – דבריו של השופט העליון מישאל חשין, שהיה אחד השופטים בהרכב שדן בעתירה, שאמר במהלך הדיון, ש''אם תתקבל תביעת העותרים, זה יסכן את חייו של בנו שמשרת במילואים בשטחים''. המשפט האחרון הזה לא ניכלל בפסק הדין הסופי שדחה את העתירה, אבל הוא מופיע במלואו בפרוטוקול הדיון.

עושי הרוח, לפיכך, אינם פועלים בחלל ריק. המסורת הארוכה של דיונים מישפטיים ופסיקות שהתואר היחיד היאה להם הוא ''הפקרות משפטית'', שבית הדין הגבוה לצדק בישראל בנה לעצמו בתקופת נשיאותו של אהרון ברק - גיבורו של הספר ''מנעמי שילטון החוק'', מבטיחה שזו תהיה הפתעה אם הפעם, בהקשר לתביעתם של עושי הרוח, יקרה מה שהוא שונה.

הערה אחרונה לסיכום. נישאלת השאלה מדוע לא הוגשה עתירה דומה, לבג''ץ ברמאללה, להעמיד לדין את המחבלת המיתאבדת שביצעה את הפיגוע היום בחיפה, או את שולחיה? כניראה שלדעתם של עושי הרוח - ''חפים מפשע'' יש רק בין הפלשתינאים. בצד הישראלי אין כאלה.