היום מסתבר שבלילה שבין ה-‏15 ל-‏16 לספטמבר הוחלט גם על ביטול חוק הדיור הציבורי עליו עמלו במשך שנים ח''כ רן כהן ואחרים (הממשלה ביטלה את חוק הדיור הציבורי). כנראה שגם פה לא היה ברור לשרים שזה כלול בהצעת ההחלטה שעליה הצביעו רק חלק קטן מן השרים.

מסתבר שדרך קבלת ההחלטות בנושאי התקציב בממשלה היא בעייתית. נותר רק לקוות שבנושאים חשובים אחרים זה לא כך. במקרה הנדון מתגלה כי:

1. השרים לא מודעים היטב למה ועל מה הם מצביעים,
2. הצעת התקציב מסתתרות הצעות למדיניות ממשלתית שלא ממש קשורות לתקציב,
3. ששר האוצר, מגיש הצעת ההחלטה, לא היה מודע מספיק למשמעות ההחלטה

משרד האוצר התנגד לחוק בכל השלבים של החקיקה מכמה סיבות שהחשובות שבהן היו:

1. האפשרות שרוכשי הדירות יוכלו להורישן,
2. החוק קבע שתמורת הרכישה תשמש לבנית דירות נוספות

בעיני חשוב לראות איך יגיבו כל אותם גופים שהגישו את בג''צ הקרקעות, וגם זכו, בשם ''הצדק החלוקתי.'' כי כאשר התקבל חוק הדיור הציבורי, בשנת 1998, נקבע לראשונה ''עיקרון של צדק חלוקתי - העברת בעלות על רכוש המדינה לאזרחים שקופחו באופן היסטורי, והענקת זכויות קניין ל'עניים שבעניים''' (שם). החוק שנקבר, באמצעים ביורוקרטיים, כמעט בטרם נולד ואח''כ הוקפא, מקבל מכה אנושה מידי הממשלה.

מסתבר שעמדת האוצר, שמתבססת על עקרונות התחרות החופשית, עומדת לזכות בנצחון על פני עקרונות ''הצדק החלוקתי.''

---

אותי באופן אישי מעניין מאד לראות מה יעשו בנדון אבירי ''הצדק החלוקתי,'' מגישי בג''צ הקרקעות, תנועת הקשת המזרחית. האם גם הפעם יצאו להלחם בשם הצדק החלוקתי ?

היום בולטת העובדה שחוק שעוסק ''בתיקון קיפוח,'' באמצעות העברת נכסי הלאום במחיר סימלי לידי ציבור עני מוכשל במחשכי ספר התקציב. לנו נותר להמתין ולראות מה תעשה הממשלה עד מועד ההחלטות בכנסת על התקציב.

---