הסתכלתי אתמול שוב על הדיון שהתקיים לא מזמן כאן בפורום בנושא ה''ניצחון'' שישראל נחלה במילחמה נגד הטרור הפלשתינאי. דיון דומה שהיתקיים בפורום מקביל, הביא מפי הקולמוסאי הראשי את ההסבר ש''הפלשתינאים הגיעו למסקנה שהטרור לא מביא להם כלום'', וזו הסיבה שהם החליטו להפסיק אותו. כך הוא מציג את המשמעות של ''ניצחונה'' של ישראל במילחמה נגד הטרור.
זה הזכיר לי את אחת הבדיחות שמי שהוא שלח לי מהארץ, על פיה ישראל הודיעה לרשות הפלשתינאיה ש''הם לא ישיגו באלימות את מה שהם יוכלו להשיג בכוח''.
הבעיה היא שאת פירות הניצחון הזה אוכלים בימים אלה במדינת ישראל, ולפירות האלה יש טעם מר מאוד.

במאמר שהתפרסם כאן ב 9 ליוני, בעיקבות גל הפיגועים שליווה את הופעתה של מפת הדרכים על הבמה, העליתי את השאלה האם מדובר ב''יורה'' – הגשם הראשון שמבשר מה צופן העתיד, או שמא זה ה''מלקוש'' – הגשם האחרון, שיירים אחרונים של העבר. בינתיים, מיספר הקורבנות שישראל ספגה בפרק הזמן שחלף מאז איננו מותיר מקום לספק מה התשובה לאותה שאלה.

במאמר אחר שהתפרסם כאן (ב 2 למאי), בעיקבות מינויו של אבו מאזן (הידוע גם בכינוי מחמוד עבאס) לראשות ממשלת הרשות הפלשתיניאת, הבאתי את סיפורו של אבו עלי – הגדול מבין האבו'אים - האבו שנותן את הטון, האבו שקובע מה יהיה. לא אבו מאזן, ולא אבו עאמר, ולא אבו עלא, וגם לא אבו טיזי או כל אבו אחר שיופיע, כולם ביחד וכל אחד לחוד אינם מגיעים לקצה קרסולו של אבו עלי. איך שהוא, אחרי שמונה שנות הונאת אוסלו, ואחרי שלוש שנות מילחמת אוסלו וגם עכשיו, אחרי שני חודשי הודנא עקובים מדם, אבו עלי עדיין עובד, ובהצלחה, על כל העולם.

אינני יודע מה התרגום המדוייק לעברית של המונח gullibility (אולי ''מוכנות לבלוע לוקשים''? - זה ניראה לי קצת מסורבל), זה פשוט לא יאומן איך שבניגוד לכל היגיון אלמנטרי עדיין יש קונים לסחורה שהפלשתינאים מוכרים. זה לא מובן וזה מפליא כאשר זה קורה בעולם הרחב, אבל שזה עדיין עובד גם על ההנהגה בישראל, זה כבר הופך להיות בעיה נפשית.

בתיקשורת הבינלאומית ובישראל מתנהלים כל הזמן דיונים מרתוניים בשאלה ''מי נטל על עצמו את האחריות לפיגוע'' – האם זה החיזבוללה או שמא זה הג'יהאד האיסלמי? ואולי זה הפת''ח? ואיפה היו בריגדות אל אקצה? כאילו שזה באמת משנה. שאלה לא פחות חשובה מטרידה את כולם – האם זה נעשה ע''פ הוראתו של ערפאת או שהוא היסתפק במתן אישור בשתיקה בלבד? והאם הפיגוע בוצע כדי לחזק או כדי להחליש את מעמדו של אבו מאזן? ואבו מאזן עצמו, מה הוא ידע? ומה יש לדחלאן לאמר בנושא? ושאלת השאלות – האם הרשות הפלשתינאית גינתה את המעשה? ואם היא גינתה – האם הגינוי היה ''בלשון נחרצה מאוד'' או שזה היה ''בלשון נחרצה'' בלבד? וככה זה נמשך Ad Infinitum.

וממשלת ישראל – היכן היא? ממשלת ישראל ''מתכנסת כדי לדון בתגובה''. עכשיו הם רק ''מתכנסים''? על מה הם ידונו? האם למסור לרשות הפלשתינאית ארבע ערים כפי שהבטיחו, או שהפעם, ''למען יראו וייראו'', יסתפקו בשלוש בלבד? או שאולי הדיון יעסוק בכמה אסירים פלשתינאים ישחררו הפעם?

אלון פינקוס, קונסול ישראל בניו יורק הסביר בטלוויזיה כאן ש''תהיה תגובה ישראלית, אם כי לא בהכרח צבאית. אבל ייעשה הכל כדי לא לפגוע בהמשך הפסקת האש''. לזכותו ייאמר שיש לו הופעה טלוויזיונית טובה וגם האנגלית שלו מצויינת.

אם אני הייתי אבו עלי, הייתי כבר מזמן מת מצחוק. אולי זה מה שממשלת ישראל מנסה להשיג.

---