פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1649

הרפורמה בקרנות הפנסיה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 19/08/2003 שעה 11:30)

הרפורמה בקרנות הפנסיה


ד''ר דוד סיון


''ב-‏1950 הוקמה גמול ביזמה משותפת של קרנות הפנסיה, קופות הגמל ההסתדרותיות, חברת העובדים ובנק הפועלים. היא נועדה להשקיע את כספי הקרנות במרוכז ובאופן מקצועי. עם זאת, מטרת הלואי שלה, היתה מימון חברת העובדים - אירגון הגג היזמי של ההסתדרות'' (בן יוסף).

רקע והיסטוריה


כמו במשקים רבים, גם בישראל, חלק חשוב מתנאי השכר של העובד מתבטא בתנאי הפנסיה שלו. במדינות רבות מעוגנות זכויות/חובות (כולל גיל הפרישה) הפנסיוניות בחוק, בזכות ההכרה שביטחון פנסיוני הוא ערך חברתי (כלכלי) חשוב. כך גם בישראל הפנסיה היא זכות בסיסית המעוגנת בחוק.

קרן הפנסיה הראשונה בארץ נוסדה בשנת 1910 ואחריה קמו רבות אחרות. רק לקראת קום המדינה התארגנו מרבית הקרנות תחת כנפי הסתדרות העובדים. בהמשך נכללו תנאי הפנסיה בהסכמי העבודה עם העובדים והפכו לדבר מובן מאליו. בימינו אנו, קרנות הפנסיה ההסתדרותיות מנהלות למעלה מ-‏75% מכל הנכסים הפנסיונים (לא כולל את הפנסיה התקציבית).



עם השנים נוצר מצב כזה שבשנת 1995 היה 93% מההון של הקרנות היה מושקע באגרות חוב (אג''ח) מיועדות - בלתי סחירות שמונפקות על ידי הממשלה. גם התשואה על האג''ח (5.57% בדומה לביטוחי המנהלים) הובטחה בהסכמים השונים. היחס הזה השתנה עם כניסתה לתוקף של הרפורמה הראשונה בקרנות הפנסיה באותה שנה. גם המצב הזה לא נולד ביזמת ההסתדרות דוקא שהקימה את גמול בתחילת הדרך. ''כבר ב-‏1954, נטלה הממשלה הלוואה מהקופות ההסתדרותיות, והנפיקה אגרות חוב צמודות תמורתה. ב-‏1957, נחקקו תקנות שקבעו כי תנאי לקבלת פטור ממס הכנסה על הפרשות העובדים והמעבידים, לפחות 65% מהון הקרנות חייב להיות מושקע באג''ח ממשלתי'' (בן יוסף). מסתבר שבנושא הזה האינטרסים של הממשלה הולידו סידור של מימון ההוצאות הציבוריות על ידי קרנות הפנסיה.

בימים הרחוקים ההם, כאשר ההסתדרות והממשלה היו בשליטת מפא''י, כחצי מההון של הקרנות המשיך להיות מושקע במפעלי חברת העובדים והיתרה שימשה למימון ההוצאה הציבורית. במשך השנים, עם ההתפתחויות הפוליטיות, נוצר שוני בין האינטרסים של ההסתדרות והממשלה, ובשנת 1981 נקבע שהכסף של הקרנות יופנה לתקציבי הממשלה. מקור חמצן עיקרי של מפעלי חברת העובדים ההסתדרותיים נותק. ''משק העובדים קרס ונכסיו הועברו למספר מצומצם של ידיים פרטיות. כך, בעקיפין, מה שנראה כתרגיל תמים במימון הפנסיה, דחף לשינוי המהותי ביותר בדמותה הכלכלית-פוליטית של מדינת ישראל'' (בן יוסף).

בתחילת התהליך למרות ''הסיוע'' לממשלה עדין הושקעו כ-‏50% מכספי הקרנות במגזר היצרני ההסתדרותי. אבל מתחילת שנות ה-‏80, מקורות ההון הללו כבר לא נותבו למגזר היצרני יותר. מאז פסקו קרנות הפנסיה להוות מנוף לפיתוח המגזר היצרני. שכרה של הפרטת מפעלי חברת העובדים, יצא בהפסד מקור להשקעות בהרחבת המגזר היצרני. התרגיל הממשלתי שהחל בשנות המדינה הראשונות הושלם, קרנות הפנסיה הפכו מקור למימון תקציב ההוצאות התובעני של הממשלה. כדי ליצור נקודת התייחסות לנתוני התקציב נאמר שקרנות הפנסיה מגייסות כ- 11 עד 12 מיליארד שקלים בשנה (מיליארד שקלים בחודש). סכום זה דומה בגודלו לקיצוץ בתקציב המדינה שאושר לאחרונה (כולל המיליארד הנוסף שאושר לפני מספר ימים).

בישראל קיימת עוד תופעה יחודית. עובדי המגזר הציבורי משתתפים בתכנית פנסיה ממשלתית שלא צוברת נכסים כמו קרנות פנסיה אחרות. מקובל לקרוא לסידור הזה פנסיה תקציבית משום שאת ההתחייבויות הפנסיוניות הנובעות משלמת הממשלה מתוך התקציב השוטף. הזכויות של העובדים הללו נקבעו בחוק שרות המדינה. נכון לתאריך 31.12.2001 סך ההתחייבויות האקטוארית (ההתחייבויות, המהוונות, לשלם קיצבת פנסיה שנרשמו עד אז) של הממשלה היו כ- 237 מיליארד שקלים (Prospectus). יוצא שמשימת צבירת הזכויות הפנסיוניות של עובדי המגזר הציבורי מוטלת על הדורות הבאים של משלמי המס.

עם השנים נעשתה מערכת הפנסיה בישראל גורם ייחודי, ביחס למקובל בעולם, ובעל משמעות רבה במשק הישראלי כי:

  1. שיעור ההשתתפות הגבוה, גם בזכות החקיקה, מחזק את שיעור החסכון לטווח ארוך.

  2. הייחוד הבולט הוא השיעור הנמוך מנכסי הקרנות שמושקע במגזר היצרני.

  3. גירעונות אקטואריים גבוהים, וגדלים, ביחס לנכסי הקרנות.

  4. גירעון אקטוארי נוסף, של 237 מיליארד, בגין הפנסיה התקציבית.


ברור למדי שזו מציאות שדורשת שינוי מהותי. עוד ברור שעד השנה, למרות שהעובדות היו ידועות, לא נעשה נסיון משמעותי להניע את גלגל השינוי.

רפורמה ראשונה


שינוי המדיניות בקשר לקרנות הפנסיה החל כבר בשנת 1995 בגלל הגירעונות אקטואריים שטפחו והלכו. אז הוחלט שהקרנות הקיימות (הותיקות) יפסיקו לקלוט עמיתים חדשים ושעובדים חדשים יצטרכו להצטרף לקרנות חדשות. הקרנות הללו, נקבע, יהיו מאוזנות אקטוארית (קצבאות מול תשלומים) ובמקרה של חוסר איזון (גירעון) הקצבאות ירדו באופן אוטומטי. שיעור ההשקעה באג''ח מיועדות, בקרנות החדשות יהיה 70% או כ- 25% נמוך יותר מחלקן היחסי של האג''ח המיועדות בהרכב ההשקעות של הקרנות הותיקות. (Prospectus).

עוד נדבך חשוב של הרפורמה משנת 1995 הוא המעבר של עובדי ציבור מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. גם כאן הוסכם, ואח''כ אושר על ידי הממשלה, במרץ 1999, שעובדים חדשים יצטרפו לקרנות פנסיה חדשות שפועלות על עקרונות של איזון אקטוארי - כמו הקרנות החדשות. המטרות היו לאזן בין התחייבויות וקיצבאות, להשוות תנאים עם עובדים אחרים במשק והעברת הניהול לגורמים מיומנים (ניהול על ידי המדינה אינו אופטימלי). הצעדים הראשונים נעשו, אבל עוד רבה הדרך.

במבט לאחור, הגירעונות האקטואריים בקרנות הותיקות, לא ממש פסקו לצמוח. גם השינוי ביעדי ההשקעות, לטובת המגזר היצרני, של הון הקרנות לא ממש הורגש. לכן נוצר הצורך להעמיק את הרפורמה.

רפורמה שניה


מאחר ולא הושג הסכם עם ההסתדרות על תכנית הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות בחר האוצר לפעול באמצעות חקיקה. בתאריך 29.5.2003, לאחר מאבקים וויכוחים, אישרה הכנסת את הסדר קרנות הפנסיה בחקיקה. להלן עיקרי השינוי בקרנות הותיקות:

  1. מינוי מנהלים מיוחדים (נטילת הניהול מידי ההסתדרות).

  2. האחדת שיטת חישוב הפנסיה.

  3. העלאת דמי הגמולים המשולמים על ידי עובד ומעביד מ- 17.5% ל- 20.5%.

  4. יקבע בתקנון מנגנון איזון אקטוארי בדומה למנגנון הקיים בקרנות החדשות.

  5. התחייבות המדינה לסיוע בהיקף של 73 מיליארד שקלים על פני 35 שנים.

  6. תיק ההשקעות החדש של הקרנות יורכב כדלהלן:

    • 30% מכספי הקרנות יושקעו באג''ח מיועדות (לא סחירות) כמקודם,

    • 50% מהכספי הקרנות יושקעו באג''ח ממשלתיות סחירות,

    • 13% מהכספים יושקעו בנכסים בעלי דירוג גבוה,

    • 7% מהכספים, כפי שהיה עד עתה, יושקעו באופן חפשי,

    • השינוי מתוכנן להתבצע על פני 18 תקופה של שנים.


  7. המדינה תפריש סכום נוסף להקטנת סיכונים הקשורים בתנודתיות התשואה על ההשקעות (עיקרי הצעדים).


הצעדים שננקטו באמצעות החקיקה היו צפויים כבר הרבה זמן. במשך העשור האחרון הוקמו ועדות ונערכו דיונים שהצביעו על הדרך בה יש ללכת אבל ברגע האמת נסוגה הממשלה ולא כפתה את דעתה. הפעם, צריך לציין, הפתיעה הממשלה בכך שהלכה עם עמדתה עד הסוף.

הביקורת


אחת המטרות של הממשלה בהנהגת הרפורמות (מאז 1995) היתה להוריד את היקף המחוייבות האקטוארית שלה. היעד הראשון הושג, אם כי לא הושלם, העברת עובדי המנגנון הציבורי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. בנוסף, באוצר הבינו שללא הבראת הקרנות הוותיקות, לא רחוק היום בו תאלץ הממשלה לשלם את ההתחייבויות של קרן, או קרנות נוספות (כפי שקרה עם קרן פועלי הבניין).

אחד המשתנים החשובים שהשפיע באופן משמעותי על פרטי הרפורמה הוא היקף הגירעונות האקטואריים של הקרנות הוותיקות. על פי החישוב של האוצר, נכון לסוף שנת 2002, ערכו של סך הגירעון האקטוארי מגיע לכדי 130 מיליארד שקלים. על פי החוק החדש הטיפול בחציו הראשון של החוב יעשה באמצעות שינוי כללי המשחק. בין אלו ניתן למנות את השינוי בזכויות של העמיתים (העלאת הגמולים ל- 20.5% ושינוי שיטת חישוב הקיצבאות), העלאת גיל הפרישה והתאמת הקיצבאות למקורות הקרן (במקרה של חוסר). אבל על פי טענות מומחים בענף סך הגירעונות האקטואריים הוא בעצם רק כ- 70 מיליארד (הבדל בהנחה על שיעור ההיוון). מכאן יוצא שבסופו של דבר ההבטחה הממשלתית לסיוע לא תתממש. האם הוכלל ''הסיוע'' בחוק כאמצעי שיכנוע בלבד?

אחד העקרונות שהונחו בבסיס הרפורמה היה אחידות התנאים ושיטות החישוב של הזכויות והחובות (עיקרי הצעדים). למרות הצעדים שהחלו בסוף העשור הקודם להעברת עובדי המדינה והרשויות לפנסיה צוברת, המהלך לא ממש הושלם. עדין רבים העובדים הרלוונטיים שלא הצטרפו להסכם. זוהי המשמעות האמיתית של הגירעון האקטוארי הגבוה של 237 מיליארד שקל שרובץ לפיתחה של הממשלה. למעשה ''עיקרון האחידות'' לא הוחל על נושא הפנסיה התקציבית, כמו גם על ביטוחי המנהלים. קשה להשתחרר מן התחושה שהיו לממשלה מניעים אחרים מלבד הסדרת הגירעונות האקטואריים. אולי התחושה נובעת מכך שהממשלה היא גם הנאשם (גורם הגירעון) וגם המאשים.

אחת המגרעות של החוק הוא הטיפול האחיד בגירעונות של כל הקרנות, ההסתדרותיות הותיקות, למרות שיתכן ולכל קרן סיבות אחרות לגירעונות. החוק גם לא מבדיל בין מבוטחים ואין התייחסות לוותק, לכמה כל אחד הפריש לקרן, לאיזה הטבות הובטחו ולכמה זמן נותר עד הפרישה. בעצם הוטל שינוי רטרואקטיבי שאפילו פוגע בזכויות המובטחות לפנסיונרים (אם לאחר ההבראה יווצרו גירעונות). בכדי לקיים את תנאי ההשקעות החדשים מעריכים שהקרנות הותיקות יצטרכו להזרים כ- 8 עד 12מיליארד שקלים בשנה לשוק ההון. אלו סכומים אדירים ביחס לגודלו של שוק ההון ולכן עשוי המהלך הזה להיות מסוכן (גיא רולניק). מה שבולט מאד כאשר בודקים את המספרים זה שהשינוי המהותי ביותר מתייחס ל- 13% ממקורות הקרנות (כ- 16 מיליארד שקלים).

על פי פרופסור ספיבק, הקטנת ההנפקה של האג''ח המיועדות לא תגדיל את המקורות של המגזר הפרטי. כל עוד הגירעון בתקציב הממשלה לא יורד מה שיקרה זה שינוי הרכב המחזיקים באג''ח הממשלתיות (משקיעים אחרים במקום הקרנות). לאחר שתושלם תכנית ההבראה (יקוזזו הגירעונות האקטואריים) במקרה של הפסדים חדשים יפגעו זכויות העמיתים. אבל החברה המנהלת והמנהלים לא יפסידו דבר משום שהמעבר בין הקרנות נשאר, למעשה, בלתי אפשרי.

סוף דבר


ההיסטוריה מזמנת לנו סיפור על קרנות הפנסיה שהוא, ודאי, ייחודי. בקום המדינה קרנות הפנסיה, שמרבית נכסיהן היו בשליטת ההסתדרות, השתמשו בנכסיהן הצבורים למימון השקעות במגזר היצרני. כבר בשנת 1954, בעת מצוקה, למדה הממשלה שאפשר להשתמש בנכסי הקרנות למימון התקציב והחל תהליך של הגברת השימוש התקציבי בנכסי הקרנות, בדרך של הנפקת אג''ח מיועדות, על חשבון ההשקעות היצרניות במפעלי חברת העובדים. התהליך הושלם בתחילת שנות ה-‏80 עם ההפרטה המאולצת של חברת העובדים. היום, עם החלת הרפורמה בסוף מאי 2003, החל תהליך של חזרת הקרנות למימון השקעות במגזר היצרני. צריך לברך על שינוי הכיוון הזה ולקוות שימשך כך שחלקן של ההשקעות החופשיות יעלה ויגיע בעיקר למגזר היצרני.

היעדים העיקריים של הרפורמה שאושרה בסוף מאי 2003, היו:

  1. הפעלת תכנית הבראה לטיפול בגירעונות האקטואריים והעמדת הקרנות על עקרונות של איזון אקטוארי.

  2. האחדת תנאים וזכויות בחסכון הפנסיוני.

  3. הגדלת חלקן של ההשקעות היצרניות בנכסי קרנות הפנסיה.


לגבי היעד הראשון ראינו שהרפורמה מטפלת בעיקר בקרנות עם גירעונות אקטואריים. אבל הגירעון האקטוארי של הפנסיה התקציבית טופל רק באופן חלקי ונותר גבוה. המעבר לפנסיה צוברת של העובדים הרלוונטיים מתעכב. משתמע מכך שגם היעד של האחדת תנאים לא ממש טופל כי עדין קיימים הסדרי פנסיה ''מועדפים'': פנסיה תקציבית וביטוחי מנהלים. גם היעד השלישי לא הושלם עדין. מה שנעשה זה צעד ראשון בכיוון ועוד יעבור לא מעט זמן לפני שהמגזר היצרני ממש ירגיש את המגמה.
מקורות:

  1. בן יוסף, תמר, ''פוליטיקת פנסיה ישנה חדשה''.

  2. משרד האוצר, ''Annual Report of the State of Israel - Prospectus'', יולי 2003.

  3. משרד האוצר, ''הסכם מעבר של עובדי המדינה מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (הסכם מעבר)''.

  4. משרד האוצר, ''עיקרי הצעדים''.

  5. ספיבק, אביה, ''לא לשלב את קרנות הפנסיה הוותיקות בשוק ההון,'' הארץ, עמוד ג2, 8.5.2003.

  6. גיא רולניק, ''בפנסיה עסקינן'', 27.5.2003.


http://www.faz.co.il/thread?rep=34011
דרך אגב, גם בצבא שמעתי שמשנתון מסויים
סוחר נדל''ן (יום שלישי, 19/08/2003 שעה 13:30)

והלאה, כלומר, המתגייסים החדשים לקבע יתוגמלו בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית. מהלך זה הוא עוד פגיעה, לצד הפגיעה ברמת השכר הריאלית, לרוב משרתי הקבע.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34012
אני מבין ששינוי המדיניות ב-‏1995 נעשה ע''י נתניהו
ישראלי פזיז (יום שלישי, 19/08/2003 שעה 15:00)

על מנת להציל את הכלכלה הישראלית ממעשי בייגה וההסכמים השערורייתיים שהלה חתם עם הוועדים.

לא קשור כל כך לפנסיה אבל כן קשור לכלכלה ומיסים המאמר הבא שהוא בהחלט מענין: http://www.azure.org.il/hebrew/15-editors.html
http://www.faz.co.il/thread?rep=34013
תיקון
ערן בילינסקי (יום שלישי, 19/08/2003 שעה 15:55)
בתשובה לישראלי פזיז

בשנת 1995 נתניהו עדיין לא היה בראשות הממשלה והשלטון היה בידי קואליציה בראשות מפלגת העבודה. נתניהו זכה בבחירות בשנת 1996.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34014
בייגה שוחט לא ביבי
דוד סיון (יום שלישי, 19/08/2003 שעה 17:01)
בתשובה לישראלי פזיז

הרפורמה של שנת 1995 נהגתה על ידי משרד האוצר תחת שרביטו של בייגה. ביבי לא כיהן בממשלה ובזו שאחריה (עד יוני 1996). ובכן זו היתה ממשלת ''שמאל'' שעשתה את הצעד הראשון בנושא הגירעונות האקטואריים.

מאחר ואז היתה יותר נכונות למשא ומתן הדברים נמשכו קצת יותר זמן. כך יצא שחלק מן ההחלטות החשובות של התקופה ההיא היו בזמן שביבי כבר היה ראש ממשלה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34021
ד''ר משה קרוי ידע לתמצת זאת בשתי מילים:
אחד שלא שכח (יום רביעי, 20/08/2003 שעה 3:08)

ממשלה בוזזת
http://www.faz.co.il/thread?rep=34024
בסיס אקטוארי מעוות
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 20/08/2003 שעה 6:01)

שורש הבעיה של קרנות הפנסיה הוא שאין להן בסיס אקטוארי. זו בעצם בעיה שכל תוכניות הפנסיה למיניהן בעולם המערבי חייבות להתמודד אתה. בישראל הבעיה יותר חריפה בשל עיוותים מקומיים, אבל הבעיה היא כללית.

באופן גס ניתן לאמר שתוכניות הפנסיה המצטברות (באותן ארצות בהן הן קיימות) בנויות על ההנחה שעל מנת לשמור על רמת חיים הוגנת לעובד שפרש יש להבטיח לו הכנסה בסדר גודל של 70 אחוזים ממה שהשתכר בעת שעבד, ולשם כך גובים ממנו ומהמעביד סכומים האמורים להכין רזרוות שיבטיחו הכנסה זו - כשמקובל שאדם יעבוד כשלושים שנה לפני שיתחיל לקבל פנסיה. המיספרים המדוייקים יכולים להשתנות פה ושם, אבל זו התמונה העקרונית.

רוב ההנחות של המודל הזה אף פעם לא נבדקו באופן יסודי. אקטואריה היא מדע מדוייק וניתן לחשב כמה בדיוק צריכה להיות ההפרשה השנתית (באחוזים מהשכר) כדי להבטיח הכנסה קבועה של 70 אחוזים למשך תקופה שהיא, למעשה, בלתי מוגבלת. את המיספרים האלה ניתן למצוא בכל חברת ביטוח (אני מציע לכל אחד לפנות לחברת ביטוח מסחרית ולנסות לרכוש תוכנית ביטוח כזאת - אחרי שישמע כמה זה צריך לעלות הוא יעשה ''חושבים''). גובה ההפרשות (של העובד ושל המעביד) בישראל, כמו בארצות אחרות, ניקבע ע''פ יכולת התשלום ולא ע''פ העלות האמיתית של ההטבות המובטחות. היה ברור מלכתחילה שכל התוכניות האלה מכילות גרעון אקטוארי עתידי, התשובה לכך היתה בסיסמא ''דור לדור יביע אומר'' (זה נישמע נורא יפה...). מאחר ובתקופה הראשונה, בכל קופות הפנסיה היו יותר עובדים מאשר פנסיונרים, היה להן תזרים מזומנים חיובי שאיפשר להיתעלם מהגרעון הצפוי. הבעיה היא שכדי שהמודל הזה יעבוד לאורך זמן, יש לשמור על היחס המיספרי בין עובדים לפנסיונרים. במציאות זה לא קרה. גם אם לא לוקחים בחשבון את התארכות תוחלת החיים כתוצאה מהתפתחויות ברפואה, מיספר הפורשים לגימלאות עולה על מיספר העובדים החדשים המתווסף בכל שנה, בעיקר בגלל ירידה בקצב הילודה, אבל גם בגלל העובדה שבראשית דרכה של תוכנית פנסיה מטבע הדברים רוב החברים הם עובדים ויש רק מעט, אם בכלל, פנסיונרים.

כל התחשיבים של תוכניות הפנסיה למיניהן התבססו על תוחלת החיים של שנות החמישים או אפילו לפני כן. הדברים השתנו באופן דרסטי וכתוצאה מכך, היום המחוייבות של תוכניות הפנסיה השונות עולה לאין שיעור על כל מה שהעריכו בעבר. יתרה מזו, בשל התארכות תוחלת החיים אנשים מגיעים לגילאים גבוהים, בהם הם נחשפים לכל מיני מחלות שבעבר פקדו רק מעטים. זה מביא לכך שבהרבה מקרים 70 אחוזים מהשכר אינם מספיקים להבטחת קיום הוגן.

בעיה אחרת נובעת מכך שהשכר איננו קבוע. אצל מרבית המבוטחים, השכר ערב הפרישה גדול בהרבה ממה שהם הרוויחו בעת שהתחילו לעבוד. אינני מתכוון לגידול אינפלציוני, אלא לגידול ריאלי שנובע מהעלאות שכר ומקידום מיקצועי. זה לא ריאלי לצפות שההפרשות תותאמנה באופן רטרואקטיבי, ולכן הפער בין הרזרבות שנבנו מההפרשות השוטפות לבין המחוייבות נהיה עוד יותר גרוע. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת נעשו תרגילים למיניהם לקביעת ''השכר הקובע'' לצורך חישוב שיעורי הפנסיה. כמו תמיד, הבכירים דאגו לעצמם - בארה''ב נהוג לקרוא לזה ''מצנח הזהב'' (Golden Parachute) - וההמונים אכלו אותה.
לסיום, בישראל נוסף עיוותים ייחודים:

בשל העליה הגדולה של השנים הראשונות אחרי קום המדינה, עליה שכללה הרבה אנשים בגילים מבוגרים, נוצר מצב בו היה צורך לדאוג לאוכלוסיה גדולה של אנשים שפשוט לא יכלו לצבור 30 שנות וותק (שלא לדבר על כאלה שבשל מיגבלות פיסיות היו מנועים מלעבוד במישרה מלאה). הפתרון, שהיה בהחלט במקום בזמנו, היה לקבוע את שיעורי הפנסיה ע''פ סולם וותק מעוות שהבטיח הכנסה של 70 אחוזים מהשכר גם לאנשים שעבדו פחות משלושים שנה. שוב, ההנחה של ''דור לדור יביע אומר'' הקלה על הפיתרון הזה. את העיוות הזה היה צריך לחסל אי שם בסוף שנות הששים, כשמבנה האוכלוסיה במדינה השתנה. לקח לפחות 20 שנה מיותרות עד שיישמו את זה.

גורם שני היה מבנה השכר המעוות בישראל, שבשל הצורך להתמודד עם מס הכנסה דרקוני, כלל אלף ואחת הטבות שונות ומשונות. כתוצאה מכך 70 אחוזים ממה שהוגדר כשכר היו בפועל פחות מ-‏50 אחוזים מההכנסה הריאלית בהרבה מקרים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34031
בסיס אקטוארי מעוות
דוד סיון (יום רביעי, 20/08/2003 שעה 10:51)
בתשובה לישראל בר-ניר

אכן היו תקופות שהיה נכון לעקוף כללים אקטואריים באופן זמני (קליטת עליה בגילים מבוגרים וכדומה). אבל רק באופן זמני ואח''כ לדאוג לכיסוי הגירעון.

אבל בישראל ''העיוות המוצדק'' התפתח לטובת קבוצות ויחידים עם ''כוח'' פוליטי או אחר. בשלב מסויים לאחר אישור הרפורמה ביבי שקל לותר. ''בנימין נתניהו בוחן אפשרות לפטור את עובדי בזק מהרעת תנאי הפנסיה שלהם במסגרת הרפורמה (26.6.2003).'' http://www.aonline.co.il/site/news/showReport.jhtml?...
אינני יודע מה קרה בסופו של דבר, אבל זה מדגים את יכולתו של בעל כוח פוליטי לעוות את תנאי הפנסיה. בעבר לכוח הזה הייתה הרבה יותר משמעות.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34206
העברת אנשי קבע לפנסיה צוברת - באמצעות חוק
דוד סיון (יום שלישי, 26/08/2003 שעה 8:36)

עד לא מזמן נוצר רושם שהממשלה מתעקשת רק עם קרנות הפנסיה של ההסתדרות. בנושא הפנסיה הצוברת של עובדי המגזר הציבורי (כולל אנשי קבע) נעו הדברים במשא ומתן רגוע ומתמשך מאד (מסוף שנות ה-‏90).

כעת ''מאיים'' האוצר על הצעת החלטה שתוגש לממשלה מאחר וצה''ל לא משתף פעולה. הנה כתבתו של אמיר טייג, ''האוצר מאיים על צה''ל כי יגיש תוך שבועיים הצעה לממשלה להעביר את אנשי הקבע מפנסיה תקציבית לצוברת'' http://www.aonline.co.il/site/news/showReport.jhtml?...

אז לא רק ההסתדרות על הכוונת......?

דומה שהמשמעות ''המקובלת'' של משא ומתן משתנה.

היתכן וסתם למשוך משא ומתן, כדי לא להגיע לתוצאה, הופך ללא ''מקובל'' במחוזותינו?
http://www.faz.co.il/thread?rep=34212
הצבא יתיש את ביבי
סוחר נדל''ן (יום שלישי, 26/08/2003 שעה 18:56)
בתשובה לדוד סיון

ביבי הוא בר-חליפין. הצבא לא.

בכל מקרה מדובר על הכנסת פמסיה צוברת רק משנתון גיוס מסויים והלאה. אלא שיצאו כבר לפנסיה או שאמורים לצאת בקרוב ימשיכו להינות מפנסיה תקציבית, ע''פ ההסכם בין עובד למעביד.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34216
הפעם ביבי צודק
דוד סיון (יום שלישי, 26/08/2003 שעה 20:48)
בתשובה לסוחר נדל''ן

הגיע הזמן שיגשו לביצוע מה שהוסכם כבר לפני יותר מחמש שנים. להזכירך את ההפרדה בין משתתפים ותיקים לחדשי בקרנות ההסתדרותיות ביצעו כבר בשנת 1995. אז התחילו לעבוד על ההסכמים בקשר למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (רק עובדים ואנשי קבע חדשים) לפנסיה יותר הגיונית (כלכלית)

הגיע הזמן שגם אנשי קבע ועובדי ציבור אחרים יתחילו לשלם את חלקם בחסכון לעת זקנה. בהתאם יחסך ממשלמי המס העתידיים לשלם חלק מן החשבון ועם הזמן יפחת הגירעון האקטוארי העצום (237 מיליארד ש''ח) שיושב על הגרון של האוצר.

אם הם לא רוצים להגיע להסכמות בנושא צריך לחוקק את המעבר, כמו שעשו עם תכנית ההבראה של הקרנות ההסתדרותיות. לכן אני מקווה שביבי לא יתקפל, כמו שקורה לו לעיתים מזומנות, כי זה עניין עקרוני.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34223
כיום קרוב למחצית המשרתים בקבע
סוחר נדל''ן (יום רביעי, 27/08/2003 שעה 9:47)
בתשובה לדוד סיון

מחזיקים בפנסיה צוברת. נראה לי שלא ישנו את הפנסיה התקציבית לאלה שכבר פרשו, כי זה בניגוד לכל חוק והסכם ותוך פגיעה כלכלית חד צדדית. נראה לי שגם את ביבי ינסה לשנות, מה שנראה לי כרגע קצת רחוק, הוא יתקל בלובי חזר שיפעל נגדו - כולל פניה לבג''צ וכולל פעילות פוליטית במפלגתו שתקשה עליו לכבוש את ראשות המפלגה לאחר ששרון יפרוש.

לכן ביבי צריך להיזהר בעניין הזה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34224
מבחינתי המדד הוא החוק לגבי קרנות הסתדרותיות
דוד סיון (יום רביעי, 27/08/2003 שעה 12:15)
בתשובה לסוחר נדל''ן

אחרי משא ומתן עם ההסתדרות שלא הסתייע נקבעו התנאים החדשים בחוק (כולל שינויים רטרואקטיביים - לאחור) לא יתכן שעם גוף אחרים זה יהיה אחרת. זוהי הסיבה שלדעתי ביבי הולך בגישה נכונה.

הסיפור של בג''צ לא מפחיד כלל. השינויים שנעשו בתחילת 1995 (זמן אברהם שוחט באוצר) כללו צעדים לאחור - והבג''צ לא הפיל את המהלך. לכן אם ביבי יכלכל את צעדיו נכון הוא יוכל להצליח.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34243
מבחינתי המדד הוא החוק לגבי קרנות הסתדרותיות
דדד (יום שישי, 29/08/2003 שעה 0:48)
בתשובה לדוד סיון

1)למה בדיוק אתה קורא ''השקעה יצרנית''?
2)מה נעשה לגבי הגרעון בפנסיה התקציבית (237 מליארד)?
3)למה אנשי קבע מקבלים פנסיה כשהם פורשים מהצבא? האם פנסיה,לא מיועדת לגיל פנסיה?
4)העלאת גיל הפנסיה היתה טעות קשה.ממילא אף אחד לא מורשה להמשיך לעבוד עד גיל 65,אלא אם כן הוא עובד מדינה,אז עד גיל 67?
5)מה לגבי כמחצית המועסקים במשק להם אין פנסיה בכלל?
באילו מדינות קיים חוק פנסיה חובה,והאם זה עובד?
לדעתי,זה חוק הכרחי.
http://www.faz.co.il/thread?rep=34245
השקעה יצרנית ופנסיה תקציבית
דוד סיון (יום שישי, 29/08/2003 שעה 8:05)
בתשובה לדדד

השקעה יצרנית היא השקעה במפעל שמייצר מוצרים לשוק. אתה יכול לכלול בהשקעה כזו גם השקעה באמצעי יצור כמו הון אנושי מכונות וכדומה.

הגירעון האקטוארי של הפנסיה התקציבית זו בעיה של הממשלה, כל ממשלה שתכהן, עד שיחוסל. הגירעון הוא ממש הסיבה למאמצים להעביר יותר עובדי ציבור (כולל אנשי קבע) לפנסיה צוברת. אם עובדים חדשים לא ימשיכו להצטרף לפנסיה תקציבית אלא לפנסיה צוברת הגירעון יחוסל בסופו של דבר.

לדעתי הדיונים עם הצבא, כאשר הם מתקיימים, כוללים גם את נושא גיל הפרישה, או יותר נכון את הגיל בו יתחילו לקבל פנסיה, של אנשי קבע.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.