יש לנו גולם במעגל: הגולם וגלגוליו בספרות ובקולנוע

אלי אשד

---

מי יכול לאמר שהוא באמת יודע דבר מה על הגולם?... בדרך כלל הוא שוכן בעולם האגדות, עד שיום אחד מתרחש בסמטאות הגטו אירוע המקים אותו לתחייה... מקור האגדה, כך אומרים, במאה ה-‏17. רב אחד יצר אז, לפי הוראות הקבלה שאבדו בינתיים, אדם מלאכותי המכונה גולם, כדי שישמש לו כמשרת ויסייע לו לצלצל בפעמונים של בית הכנסת ולבצע עבודות גסות.

אבל לא היה זה אדם אמיתי, שכן הרוח שהעניקה לו חיים הייתה רוח קהה ובעלת מודעות מוגבלת, וגם זאת, כפי שמספרים, רק בשעות היום ובכוח הכישוף של קמע, שהרב תקע מתחת לשונו... וערב אחד משאיר הרב להוציא את החותם מפיו של הגולם, נתקף הלה בטירוף והתחיל להשתולל בסמטאות הגטו ולזרוע סביבו חורבן והרס עד שהרב התנפל עליו והשמיד את הקמיע. באותו רגע התמוטט הגולם ורוח החיים יצאה ממנו וכל מה שנותר ממנו הייתה דמות זעירה עשויה חימר, שעד היום מראים אותה בבית הכנסת אלטנוישול''.

(גוסטב מירינק ''הגולם'' 1915, תרגום: מרים קראוס, 1997)

השנה היא 2003 ואנחנו נמצאים בעתיד. עתיד שונה מאוד מזה של הסרט של סטנלי קובריק ''2001: אודיסיאה בחלל'', שבו יש בסיסים על הירח וספינות חלל הטסות לירחים של צדק ושבתאי. אנו קרובים יותר לעתיד של ספרו של אלדוס הכסלי ''עולם חדש אמיץ'', עולם של תינוקות מבחנה, שיבוטים, ומאמצים ליצור רובוטים דמויי אדם ואינטלגנציות מחשב מלאכותיות. בבתי הקולנוע מוקרנים בעת כתיבת מאמר זה הסרטים ''מטריקס 2'' על השתלטות תוכנות המחשב על העולם ועל המין האנושי וסרטו של ארנולד שוורצנגר ''שליחות קטלנית 3'' העוסק באנדרואידים וקיבורגים כל יכולים מהעתיד שפועלים להשתלטות המחשב על האדם.

מדבר זה בדיוק חוששים מדענים שונים שקראו למורטוריום להמשך הניסיונות ביצירת אינטליגנציה מלאכותית של מחשבים, מחשש שאנחנו אכן ניצור לבסוף מחשב אינטליגנטי שיחליט שאיננו זקוק יותר ליוצריו בני האדם. הפחד הגדול מכל של מתנגדי הניסויים האלה הוא ש''הגולם יקום על יוצרו''. שהרי העתיד שורשיו הם תמיד בעבר. ואת שורשי הפחדים המודרניים שלנו מפני השתלטות הטכנולוגיה שלנו עלינו ניתן למצוא לראשונה בסיפורים יהודיים קדומים מראשיתם עוד בימי הביניים, הסיפורים על האדם המלאכותי, ''הגולם''.

היצור המלאכותי, הגולם כפי שנקרא ביהדות, הפך לתרומה היהודית החשובה ביותר לספרות הפנטסיה המודרנית וסיפור הגולם הפך לסיפור היהודי המשפיע ביותר על ספרותם של עמים אחרים אחרי ספורי התנ''ך, ובימים אלה, בראשית המאה ה-‏21, ככל הנראה יותר מאשר אי פעם.

במאמר זה אסקור את גלגוליו השונים של דמות הגולם כפי שהוא מופיע במסורת היהודית, בספרות, בקולנוע, בקומיקס ובתרבות הפופולארית.

אנחנו מוצאים סיפורים קצרים על ''גלמים'' במדרשים, אם כי הם עדיין לא נקראים בשם זה. ישנם סיפורים על המשורר שלמה אבן-גבירול, שיצר גולם נקבה לשימושיו כמשרתת בית וכנראה גם לצרכים מיניים. ישנן מסורות על גולם ששימש מעין ''שומר ראש'' (שנים רבות לפני שווארצנגר המגלם תפקיד של ''סייבורג'' שומר ראש בסרטי ''שליחות קטלנית'' שלו) לרב יהודי בשם שמואל החסיד. לאחר מכן, במאות השש עשרה והשבע עשרה נוצרו הסיפורים המפורסמים באמת על הגולם. כיצד נוצר גולם בידי הרב אליהו מחלם, שפחד כל כך מעוצמתו עד שנאלץ להשמידו על ידי מחיקת האות אלף במצחו, אך ניפצע תוך כדי התהליך. במאות ה-‏18 וה-‏19 נוצרה, כנראה, הגירסה המפורסמת והמוכרת ביותר של הסיפור, שעוסקת ברב המפורסם, המהר''ל מפראג, שיצר גולם לצורכי הקהילה. אך הגולם השתולל כתוצאה מחוסר תשומת לב של המהר''ל והרב נאלץ להשמידו. גופתו נמצאת עד היום, לפי המסורת, בגג בית הכנסת הישן בפראג.

סיפורים אלה חדרו דרך גרסה של האחים גרים מ-‏1808 גם לתרבות הנוצרית הכללית והיתה להם השפעה גדולה על ספרים ידועים כמו ''פרנקנשטיין'' של מרי שלי, שמתאר אדם מלאכותי שקם על יוצרו ועל המחזה ''ר.או.ר'' של המחזאי היהודי צ'כי קארל צ'אפק, שנכתב ב-‏1920 בפראג, עירו של המהר''ל, ובו תיאר גזע של יצורים סינתטיים הנוצרים בבתי חרושת בידי מדענים, שלבסוף משמידים את המין האנושי ותופסים את מקומו. ליצורים אלה קרא צ'אפק ''רובוטים'' וכך המציא את המילה המשמשת כיום לתיאור יצורים מלאכותיים. במקור התכוון צ'אפק לקרוא להם ''גלמים'', אולם בגלל החשש שכתוצאה יחשב מחזהו לעוד מחזה יהודי, ולא למחזה אנושי כללי, שינה את השם.

שני הזייפנים

גם בספרות היהודית, כמובן, נושא הגולם מעולם לא נשכח. מהר מאוד הפך סיפור הגולם של המהר''ל מפראג לידוע, מפורסם ונפוץ מאוד. בראש ובראשונה היה זה הודות לעבודת זיוף והונאה, פשוטו כמשמעו.

ב-‏1909 הופיע ספר עברי בפולין בשם ''נפלאות המהר''ל עם הגולם'' שבו תואר לראשונה בפירוט סיפור יצירת הגולם בידי המהר''ל ונוספו סיפורים על מאבקו של המהר''ל בכומר שטני בשם תדאוס, המעליל על היהודים עלילות דם ומסית את ההמונים לפוגרומים ביהודים (נושא אקטואלי מאוד בתקופה ההיא של פוגרומים ומשפטי עלילות דם נגד היהודים ברוסיה). המהר''ל משתמש בספר זה בגולם כנגד עלילות הדם, מפעיל אותו כנגד הפורעים ומשתמש בו כבלש לחשיפת האשמים ברצח שהיהודים מואשמים בו. לבסוף, עם חיסול כל העלילות נגד היהודים בפראג וחשיפתו של הכומר המרושע כרוצח האמיתי, מחליט המהר''ל ששוב אין צורך בגולם ומוציא אותו מכלל פעולה, אם כי כמו באגדה המקורית גופתו נשארת בבית הכנסת למקרה שיזדקקו לו שוב.

מעניין שהגולם מתואר בספר בצורה חיובית לחלוטין, כמכשיר לעשיית טוב בידי הרב, אם כי הוא חסר כל אינטליגנציה משלו. הספר זכה להצלחה אדירה בכל הקהילות בגלל נושאו, גואל מלאכותי הקם לעזרת היהודים בעת מצוקה. מה שהיה מוזר בו היה שהוא הוצג כמסמך אמיתי, המתאר ספור שהיה בתקופת המהר''ל. לטענת המוציא לאור התגלה המסמך בארכיון בצרפת ונמכר לו בידי המגלה. להוכחת הטענה צירף לספר את שטר מכירת טופס כתב היד שבו מצהיר המוכר כי המסמך הוא מקורי ואמיתי. לאמיתו של דבר היה זה זיוף. לא היה שום ארכיון כזה בצרפת, והסיפור כולו היה פרי המצאתו של סופר ורב חרדי מוכשר בשם יהודה ''יודל'' רוזנברג, שהרבה לפרסם ספורים שטען שהם לקוחים ממסמכים עתיקים, אם כי היו כולם פרי עטו. לפחות אחד מסיפורים אלה, שתיאר את החיפוש של המהר''ל אחרי אבן החושן של הכוהן הגדול בבית המקדש בעיר לונדון, היה לאמיתו של דבר פלגיאט של סיפור של הסופר ארתור קונן דויל, מחבר סיפורי שרלוק הולמס(!)

עצם היות הסיפור המצליח ו''רב המכר'' על הגולם זיוף נחשף כבר ב-‏1910 בידי מחבר בשם מנחם מנדל אקשטיין, שהראה את הסתירות בסיפוריו של רוזנברג. אקשטיין כתב בזילזול בסוף ספר החשיפה שלו על האיש שחיפש את שרידי הגולם בעלית הגג של בית הכנסת של המהר''ל בפראג. השמש הבטיח להראות לו את השרידים אך לא מצא שם דבר. השמש הסביר לו שאכן יש גולם בעליית הגג, הוא עצמו שהוא מאמין לכל הסיפורים האלה... סיפור זה שימש כסמל עבור אקשטיין לטיפשותם של המאמינים בסיפור הגולם.

אך כפי שקורה לעתים קרובות במקרים כאלה, העדיפו המוני העם להמשיך לקרוא בצמא את סיפוריו של רוזנברג והתעלמו מחשיפת העובדות האמיתיות של אקשטיין. הספר ''נפלאות המהר''ל'' הפך לאחת מיצירות הזיוף המשפיעות בכל הזמנים, לאחר ספר הזוהר. רוזנברג פירסם גם קבצי סיפורים על שלמה המלך ואליהו הנביא וכולם זכו להצלחה עצומה, למרות שגם אותם הציג כ''תגליות'' למרות שלרוב היו פרי יצירתו המקורית (אחד מסיפורי שלמה המלך שלו שימש כמקור לסיפור של ח''נ ביאליק בספרו ''ויהי היום'').

למרות זיופיו זכה רוזנברג להיות לאחד הרבנים הראשיים של יהודי קנדה. נכדו, מרדכי ריצ'לר, היה לאחד הסופרים הידועים ביותר של קנדה וכתב רב מכר בשם ''המירוץ לצמרת של דודי קרביץ''. אך רב המכר של ריצ'לר מעולם לא היגיע לדרגת ההצלחה והפירסום של הספר שכתב סבו בראשית המאה. ספר זה הפך כעת למודל כמעט לכל סיפורי הגולם היהודיים בעתיד, שרובם - בדרך זו או אחרת - הם עיבודים, הרחבות או ''שיפוצים'' של סיפורו של רוזנברג על הגולם הנלחם בעלילות הדם.

להרחבת פרסומו של הסיפור של רוזנברג על הגולם של המהר''ל גם בקרב הגויים תרם זייפן שני בשם חיים בלוך. ב-‏1919 הוא פרסם תרגום של סיפוריו של רוזנברג לגרמנית תחת שמו ואלה זכו להצלחה עצומה. רוב הקוראים הגרמניים הניחו שבלוך הוא מחבר סיפורי הגולם. הוא עצמו טען בהקדמה לספרו בהתחסדות שהוא תרגם אותם מ''כתב יד עתיק'', אם כי הללו נכתבו ופורסמו לראשונה רק עשר שנים קודם לכן! לרוזנברג הוא לא נתן שום קרדיט אם כי כבר היה ידוע שהוא המחבר האמיתי. ואולי חשב שהגונב מהזייפן פטור? הספר זכה להצלחה כה גדולה, שבלוך מהר לפרסם ספר נוסף על הגולם, מקורי משלו הפעם, העוסק בגולם של רבי אליהו מחלם, היצירה הספרותית היחידה המבוססת על סיפור הגולם המקורי.

אולם בלוך לא הסתפק בכל אלה. היתה לו, כנראה, אובססיה להוכיח שסיפור הגולם של המהר''ל הוא אכן אמיתי. הוא פירסם בספר מכתבים עתיקים של ראשי תנועת החסידות ואיתם פירסם מכתב שכביכול נכתב בידי המהר''ל עצמו, בו הוא מתאר בגוף ראשון את סיפור יצירת הגולם! אלא שהזייפן לא התאמץ במיוחד בביצוע המלאכה והזיוף ניכר מיד, משום שפרט לעובדה שהמכתב היה בגוף ראשון הוא היה העתק, מילה במילה, של הפרק הרלוונטי בספרו של רוזנברג. בלוך לא העלה כנראה על דעתו כי חייבים להיות הבדלים כלשהם בין שתי הגירסאות. בהמשך הקריירה המוזרה שלו פרסם בלוך זיופים נוספים של מכתבים אנטי ציוניים, שנכתבו כביכול בידי רבנים ידועים (הוא היה אנטי ציוני מושבע) ביחד עם ספרי דת ופולקלור.

המעניין הוא שעוד ב-‏1980 פורסם בהוצאת Judaica Press היוקרתית ספר בשם The Golem Of Prague של גרשון וינקלר (Gershon Winkler) שחלקו עיבוד חדש של סיפוריו של רוזנברג וחלקו ניסיון אמיץ להוכיח שאכן סיפור הגולם הוא אמת לאמיתה; שהמהר''ל אכן יכול היה ליצור ואכן יצר גולם, וכי המסמך שעליו טען רוזנברג שהוא הסתמך אכן היה אמיתי. חלק חשוב מטיעוניו של המחבר היה הטיעון ש''לא יעלה על הדעת שרב ראשי בקנדה יבצע מעשה זיוף''... בין שאר הפרקים בספר מוזר זה אנו מוצאים פרקים כמו ''קבלה ווודו'' וכו'. ב-‏1991 פירסם וינקלר הנ''ל רומן (בדיוני ככל הנראה) בשם The Sacred Stones: The Return of the Golem: A Mystical Novel.

גם בין חסידי חב''ד יש כנראה אמונה באמיתות הספור על הגולם, שכן הם מאמינים ביכולת חכמים לבצע מעשי ניסים, שלא לדבר על כך שהם רואים ברבי מלובביץ צאצא ישיר של המהר''ל ודרכו של דוד המלך. בעיתונות של חסידות חב''ד התפרסמו בשנים האחרונות מאמרים המנסים להוכיח את אמיתות הספור והתקפות ארסיות על עיתונאים חרדיים מהזרם הליטאי שהעזו לפרסם כתבות שבהן פיקפקו בכל הסיפור.

הגולם כדמות רומנטית

אנשל:	הא אומלל באדם, האם לא תראה כי תברא אדם אשר יהיה לעמנו כאלוהים חדשים
אליעזר:	ראה אראה. אני בורא אדם אשר יהיה כאלוהים כי הוא יבחר את עמו ויגאלנו מגלותו ויוליכו לארץ אבותיו. אדם אלוהים כזה יהיה תלמידי ולוקח ביתי נחמיה!
אנשל:	עגל זהב, פסל מסיכה אתה בורא לעמנו והוא יחמוס אמונתו באל יחיד קדוש עליון. תחת אשר יבטח באלוהים יבטח בבן אדם!
...אליעזר:	תשגה עמיתי, האדם הנצחי לא יערער את מוסדי האמונה כי אם יעשה לו חדשים...

(צבי ביקלס שפיצר, הגואל, בתוך ספר צבי ביקלס שפיצר, ע' 84)

על הגולם של המהר''ל פורסמו מאז מגוון של יצירות ספרותיות המבוססות - בדרך זאת או אחרת - על הזיופים של רוזנברג. היצירה המפורסמת מכל היא ספר של הסופר היהודי גוסטב מירינק בשם ''הגולם'' מ-‏1915, שבה לאמיתו של דבר יש לו רק תפקיד זעיר; הוא מעין כפיל אפל של הגיבור הנודד ברחובות פראג. משום מה ספר חשוב ומפורסם זה על הגולם תורגם לעברית לראשונה רק בשנים האחרונות.

בעקבות הסיפור של רוזנברג החלו להופיע יצירות ספרותיות נוספות, כמו ספורו של דוד פרישמן באותו שם, וספר של בשביס זינגר, שוב באותו השם. היה מחזהו של ה' ליויק גם כן בשם ''הגולם'', שהפך לאחת ההצגות המפורסמות ביותר של תאטרון הבימה. סופרים אלה ואחרים שעסקו בנושא, כמו אברהם רוטנברג בספר ''The Sword of the Golem'', עסקו בעיקר בנושא שאינו קיים כלל בספורים היהודיים המסורתיים, והוא של הגולם המתאהב באשה וכתוצאה הופך ליותר אנושי. לרוב האשה היא קרובת משפחה, בת או נכדה, של המהר''ל, ולרוב סירובה להחזיר אהבה לגולם גורם לכך שהוא יוצא מכלל שליטה.

במחזה של צבי ביקלס שפיצר ''הגואל'' מתואר רב העוסק ביצירת גלמים שכתוצאה מהפוגרומים הנערכים בקהילה מחליט לא לחכות יותר למשיח שיבוא אלא ליצור אותו במו ידיו בצורת גולם שיושיע את היהודים וישמיד את הגויים. המחזה הוא בעיקרו ויכוח בין הרב ותלמידו על המוסריות של יצירת משיח מלאכותי.

הגולם בספרות הכללית

יש כיום גירסאות ספרותיות רבות לסיפור הגולם בספרות העולמית וניתן לחלקן לשני סוגים: אלה שהן וריאציות לסיפור של רוזנברג (בלי ספק אחד הזיופים הספרותיים המצליחים והמשפיעים ביותר של כל הזמנים) ואלה שהן יצירות מקוריות לחלוטין ולרוב עוסקות ביצירת גלמים מהסוג המסורתי בזמננו הטכנולוגי.

וריאציות של הסוג הראשון כוללות את He, She and It מאת מארג' פירסי (Marge Piercy). זהו סיפור משולב. סיפורו של אנדרואיד במושבה יהודית נצורה בעתיד, הנשלט בידי חברות גדולות. בתוך הסיפור משלבת הסופרת את סיפור הגולם מפראג, אותו מספרת הגיבורה לאנדרואיד כמעין משל על מצבו. הספור שאותו היא מספרת הוא בעצם הרחבה של סיפורו של רוזנברג, אותו היא מבקרת. מופיעות הדמויות אותן המציא רוזנברג כמו הכומר תדאוס, שבגרסאות המודרניות לסיפור שוב אינו כומר רגיל, כפי שתארו רוזנברג, אלא הקרדינל של פראג, או ''ראש האינקוויזיציה'' כמו בסיפרה של פירסי, מעין היטלר של המאה ה-‏16.

וריאציה של הסוג השני מופיעה בספר אימה בשם The Tribe מאת בארי ווד (Bari Wood). בספר מתואר ניצול שואה, היוצר גולם כדי לנקום תחילה בנאצים ולאחר מכן בביריונים הכושים שהרגו את בני משפחתו. הגולם מתואר כאן כיצור מפחיד הגורם לסיוטים, והוא ביטוי ליצר ההרס של יוצרו. סיפור דומה למדי על הגולם הופיע מאז בטלוויזיה האמריקנית כפרק של סדרת המתח הבדיונית ''תיקים באפילה'', אך זה אינו אחד הפרקים הטובים של הסידרה הזו.

כל היצירות האלה עוסקות בגלמים זכרים. גולם נקבה היא עדיין נדירה למדי בספרות, בדיוק כפי שהיא נדירה במסורת. ספור אחד כזה נכתב, ולא במקרה, בידי אישה; הסופרת היהודיה סינתיה אוזיק. הסיפור שנקרא ''Puttermesser and Xanthippe'' עוסק באישה היוצרת גולם נקבה (אשה היוצרת גלמים היא נדירה, כמובן, אפילו יותר מגלמים נקבות), אלא ששוב, כמו בסיפור המהר''ל, הגולמית קמה על יוצרתה ויש להרסה. ספר חדש יחסית בנושא בעברית, ''הגולם'' (יש מונוטוניות רבה בשמות היצירות האלה), של יצחק בן מרדכי מ-‏1992, מספר על צאצא של הגולם שלא הושמד בידי המהר''ל אלא הותר לו לחיות ולהוליד ילדים, והצאצא החי כישראלי מודרני מתחיל לעקוב אחרי שורשיו כגולם. הספר - אם כי זכה בפרס ספרותי - הוא לדעתי גרוע מאוד כיצירה על הגולם, ורק הפרקים העוסקים במהר''ל יש בהם עניין.

הגולם על המסך

הגולם, גרמניה 1920גם בקולנוע זכה ספור הגולם להצלחה רבה. למעשה, כמה מהסרטים המפורסמים הראשונים עסקו בגולם. הם נעשו בגרמניה בידי הבמאי פול ואגנר ששמע את סיפור הגולם בעת שעשה סרט בפראג והוקסם ממנו. הוא עשה לא פחות משלושה סרטים שעסקו בגולם. הראשון, שנעשה ב-‏1914, סיפר כיצד מתגלה גופת הגולם בפראג המודרנית. הוא מוקם לתחייה, מתחיל להשתולל ולבסוף מושמד בידי מגן דוד (שהוא בסרטים עבור הגולם מה שצלב הוא עבור ערפדים - הדבר היחיד שהוא אינו יכול לעמוד בפניו). הסרט זכה להצלחה עצומה והבמאי מיהר לעשות לו המשך, שבעצם היה פארודיה על הנושא, ב-‏1917. הוא חזר לנושא שוב ב-‏1920, בסרט שנחשב עד היום לאחד מסרטי המופת של תקופת הסרט האילם וגם היחיד מהשלושה ששרד, בו תאר ואגנר את ספור יצירת הגולם בידי המהר''ל על מנת להציל את היהודים מידי הקיסר המטורף, ובאותו זמן על מנת לעזור בעבודות הבית. הגולם ממלא את משימותיו, אך יוצא מכלל שליטה ומתחיל להשתולל ולהרוס את פראג כאשר הוא מגלה שבת הרב שהוא מאוהב בה מאוהבת באחר. הוא מושמד לבסוף בידי ילדה קטנה המחזיקה במגן דוד. שוב מסתבר שביכולת הסמל הזה להשמיד את הגולם בדיוק כפי שצלב יכול להשמיד ערפד במסורות נוצריות.

הסרט, כמו כל הפירושים הנוצריים לסיפור הגולם, מתאר בריה שטנית שברור מההתחלה שאיבוד השליטה עליה הוא רק ענין של זמן. מענין שהסרט נעשה באותה שנה בה כתב צ'אפק את מחזהו על הרובוטים. יתכן שהיתה כאן השפעה כלשהי. לסרט זה היתה השפעה חזקה מאוד על סרטי פרנקנשטיין שנעשו בהוליווד כעבור 10 שנים. הראשון בהם הוא חיקוי מדויק של הסרט על הגולם. מענין שהוליווד מעולם לא עשתה סרט על הגולם אם כי טיפלה בכל מפלצת אחרת, מערפדים ואנשי זאב עד מומיות ודינוזאורים. יתכן מאוד שהסיבה היא דווקא השליטה של היהודים בתעשיה זאת. אנשים אלה השתדלו להסב עד כמה שאפשר את תשומת הלב ממוצאם היהודי ונמנעו עד כמה שאפשר לעסוק בנושאים יהודיים. סביר להניח שהדבר האחרון בו רצו לעסוק היה בסיפור העוסק באנטישמיות מטורפת, כמו גם במפלצת שנוצרת בידי יהודי ויוצאת מכלל שליטה. הוליווד העדיפה לעסוק בפרנקנשטיין הגוי.

למרות זאת המשיכו לעשות בארצות שונות סרטים על הגולם; בצ'כיה, שם האגדה היהודית על הגולם הפכה לספור חביב גם על הנוצרים, נעשו שני סרטים על הגולם. אחד מהם נקרא ''אופה הקיסר'', קומדיה שבה הופך הגולם - ההרסני בתחילה - לכלי עזר לאופה של הקיסר. סרט שני ומענין יותר, שנעשה ב-‏1968, נקרא ''לילות פראג'', ובו נאבק המהר''ל ברב פולני (אליהו מחלם? השניים אכן חיו באותו הזמן...) בשאלה מי יבנה גולם מתוחכם יותר בשביל הקיסר. בסופו של דבר המהר''ל שולח לרב הפולני נערה יפהפיה המפתה אותו, מביאה לנפילתו ומתגלה בסיום המפתיע כגולם נקבה שנוצרה בידי המהר''ל.

זוהי הפעם היחידה בקולנוע שבה מופיעה גולם נקבה והפעם היחידה בכלל בקולנוע או בספרות שהמהר''ל מוצג כמי שיוצר גולם נקבה. סרט נוסף שנעשה ב-‏1966 בבריטניה בשם IT והוצג גם בכבלים בשם ''הגולם'' מתאר שוב גולם שמתגלה במוזיאון ומוקם לתחייה בידי איש המוזיאון המשתמש בו לביצוע מעשי רצח. בסרט זה מוצג הגולם כבלתי ניתן להשמדה אפילו באמצעות פצצת מימן שמושלכת עליו בידי הצבא ולבסוף הוא נעלם בתוך הים. נעשו שני סרטים על הגולם בידי הבמאי הישראלי עמוס גיתאי בצרפת. אחד מהם, באורך של שעה, נקרא ''יצירת הגולם'' השני נקרא ''גולם נדודים'' ומצליח לשלב, בהצלחה קלושה ביותר, את דמות הגולם עם סיפור מגילת רות.

לרוע המזל ניתן לאמר מכל זה שבניגוד לספרות על הגולם המתחדשת כל הזמן, ובניגוד לסרטי פרנקנשטיין המקבילים, רוב סרטי הגולם המועטים הם גרועים ביותר, ועדיין לא נעשה הסרט שיתקרב בעוצמתו לסרט של 1920.

הגולם בקומיקס

גם בקומיקס השאיר הגולם את חותמו. חברת Marvel הוציאה בשנות ה-‏70 סדרה קצרה על הגולם, בה מתגלה גופתו דווקא ליד גבול ישראל ירדן והוא יוצא במאבק נגד חיילים ערביים להצלת קבוצת יהודים. הסידרה הייתה קצרת ימים מאוד. החברה המתחרה, DC, פרסמה סדרה בשם Ragman, שבה מסתבר שגולם, שנוצר בזמן השואה בידי מועצת רבנים כדי להגן על היהודים, ממשיך להסתובב מאז בעולם ומפתח לעצמו לאט לאט נשמה. כעת הוא נחוש להילחם בגיבור הסדרה שאמור לתפוס את מקומו כמגן לנרדפים ולהביא להשמדתו.

בסדרה אחרת, Swamp Thing, היה ספור שבו חבורת ניצולי שואה בימינו יוצרת גולם על מנת להילחם בהתגלמות הנוכחית של השטן, הנחושה להביא שואה חדשה. במקרה זה הגולם הוכח כלא מוצלח ביותר ושוב היה זה גיבור הסדרה שנאלץ לפתור את הבעיה בעצמו.

ויש גם סדרת קומיקס יהודית כשרה למהדרין בשם ''מנדי והגולם'' שבה גולם חביב (שפניו לעולם אינן נראות בסיפורים) מתחבר לתלמיד ישיבה, מציל אותו מפני סכנות שונות, ובתמורה מקבל הרצאות ארוכות על היהדות. כיום אפשר למצוא את הגולם אפילו במשחקי התפקידים מסוג Dungeons and Dragons, שם מופיעה מפלצת הנקראת גולם ונוצרת בידי אנשי דת לביצוע משימות אפלות שונות. פרט לשם, כמובן, אין שום רמז למוצא היהודי הספציפי של הגולם (המשחק, ככלות הכל, מתרחש בעולם אחר). הגולם הופיע גם במשחקי תפקידים אחרים ומהם שמתרחשים בפראג בעולם של המהר''ל.

שובו של הגולם מפראג

הגולם חוזר, אם כך, לתודעה העולמית יחד עם כל היצירות על צאצאיו הרובוטים, הקיבורגים והאנדרואידים למיניהם, הן בספרות העברית והן בספרות העולמית. מה שמפליא הוא שגם הסיפור המקורי, על הרב בן המאה ה-‏16 שיצר את הגולם במקור, נראה פופולארי היום יותר מאי פעם. כך, למשל, בשנה האחרונה זכה להצלחה רבה סיפור מדע בדיוני של הסופר האמריקני טד צ'יאנג בשם ''72 האותיות''; סיפור המתאר מציאות חלופית, שבה עקרונות הקבלה מיושמים בידי כל, והגלמים בסגנון הגולם של המהר''ל הם חלק מחיי היום יום. סיפור זה נחשב לאחד הסיפורים הטובים ביותר של שנת 2002 וזכה לפרסים.

בשנת 2002 הופיעו בארה''ב שני ספרי פנטסיה היסטוריים מצליחים מאוד על המהר''ל והגולם שלו והקשר שלו למכשף בריטי בשם ג'ון די. The Alchemist's Door של סופרת הפנטסיה ליזה גולדשטיין (שכבר חיברה ספר פנטסיה על כישוף יהודי והגולם בשם ''The Red Magician'') וכמעט בו זמנית פורסם ספרה של פרנסס שרווד שגם הוא עסק במפגש של המהר''ל במכשף ג'ון די וביצירת הגולם, The Book of Splendor. שניהם נחשבים למוצלחים מאוד מסוגם וזכו לתשומת לב רבה.

הגולם חוזר גם בספרות ובתיאטרון העברי. בשנת 2000 פורסם סיפרה של יוכי ברנדס ''לכבות את האהבה'' שתיאר, בין השאר, את סיפורו של אדם שיוצר גולם אלא שהפעם אין זה גבר או אישה כי אם (בוריאציה מרעישה באמת של האגדה) כלבה גולם דווקא. ספר שהפך לרב מכר ענק והראה עד כמה הנושא נשאר פופולארי.

בשנת 2002 הציגה המחזאית יוספה אבן שושן מחזה בשם ''כתר מלכות'' במסגרת פסטיבל עכו ובהצגות שונות בארץ ובעולם. המחזה, לשם שינוי, אינו עוסק במהר''ל אלא מתבסס על גירסה של סיפור גולם קדום הרבה יותר וידוע הרבה פחות מזה של סיפור הגולם של המהר''ל. המחזה עוסק במשורר שלמה אבן-גבירול שיוצר גולם נקבה שמתאהבת בו והוא נאלץ כתוצאה מכך להשמידה, במעין היפוך מוחלט של הסיפור המקובל. זוהי רק גירסה נוספת במסגרת ההתמודדויות של אבן שושן עם סיפור הגולם. בעבר היא כבר כתבה מחזה לילדים שבו הציגה גירסה של הסיפור הרגיל על המהר''ל. נראה שנושא הגולם חוזר ומחדש את הרלוונטיות שלו גם בעברית.

כתוצאה מכול העיבודים הספרותיים והקולנועיים האלה חדר הגולם לתרבות הפופולארית העולמית יותר מכל דמות אחרת בפולקלור והאגדה היהודית. אותו יצור מלאכותי שתואר לראשונה במדרשים הוא כעת חלק מהמורשת הכללית של תרבות המערב, ככל שהפחד והאימה ממוצרי ידינו ומהטכנולוגיה המודרנית הולך ומתחזק, כפי שמתבטא בסרטים כמו סדרות ''שליחות קטלנית'' ו''מטריקס'', שהם, בסופו של דבר, לא יותר מאשר וריאציות חדשות על האגדה היהודית הקדומה על הגולם שקם על יוצרו, שהיא בסופו של דבר וריאציה על הפחד הקדמון שניצור משהו שלא נוכל לשלוט בו.

הגולם	(פושט את ידיו אל מהר''ל): אל תצווה עלי לשכב, אל תצווה עלי, רבי רבי. מה רצונך לעשות בי?
מהר''ל:	אין תשובה בפי. חזור ופשוט עצמך.
הגולם:	הנה פשטתי כבר, רבי אך לא תלך מכאן רבי. כן?
מהר''ל:	עיניך עצום.
הגולם:	תשאר אתי לתמיד, כן? הנה עצמתי אותן.
מהר''ל:	גוזר אני: ראשך, ידיך, רגליך, גופך וכל אבריך וגידיך ישובו כולם למנוחתם. הוצא את נשמתך האחרונה. אמן.
(הגולם אינו מניע עוד אבר, הנר המבליח שעל העמוד דועך).

(ה. ליוויק, הגולם, בתוך חזיוני גאולה)

קישורים:

• גולם למניין חלק א'
• גולם למניין חלק ב'
• הגולם במסורת ישראל
• רקע לסיפורי הגולם
• ההיסטוריה של הגולם
• הגולם בספרות ובקולנוע
• השוואה בין הגולם ופרנקנשטיין
• תערוכת ציורים על הגולם
• ספרה של ליזה גולדשטיין
• ספרה של פרנסס שרווד
• סדרת קומיקס ''מנדי והגולם''
• המחזה ''כתר מלכות'' מאת יוספה אבן שושן
• תרגום של ''72 האותיות'' מאת טד צ'יאנג

---