היגעתי היום למחנה של הישראלים בשליחות המערכת.
האמת, כעסתי מאד על העורך.
במקום לחגוג בפסח עם כל המשפחה, אני צריך להגיע אל סף המדבר, לחור הזה ששמו סוכות, על שפת ים סוף.
חם כאן שיגעון, החול נכנס לכל הנקבים בגוף, הצימאון הורג אותי, היחס אלי לא משהו בלשון המעטה.
למעשה, התקבלתי בהמון חשדנות.

בתחילה בכלל חשבו שאני מרגל מצרי וכמעט אסרו אותי, עד שהראיתי את האישור מהמערכת, שם כתוב שחור על גבי צהוב שאני כתב ''אל-ג'זירה'' שנשלח לתעד את המאורע המיוחד של יציאת עם ישראל ממצרים אחרי שלוש מאות וארבעים שנה של חיים כעובדים זרים שעבדו בפרך בכל העבודות הפשוטות והקשות בבניין ובחקלאות.

היו כל מיני רינונים על הנסיבות בהן קיבל המנהיג שלהם מישה רבם את האישור לצאת.
סיפרו שהיה שם מעשה סחיטה בלתי חוקי, באותו לילה של שיא המגיפה, כשהמון ילדים נפטרו וביניהם גם יורש העצר המצרי, בכורו של פרעה.

מישה רבם, כך סיפרו, מכר לפרעה שזה אלוהי הישראלים שהרג כל בכור במצרים, וזה היה אחרי שהתחוללו שורה של פורענויות כמו הפסקת חשמל שגרמה לחושך מצרים במשך זמן רב, מחלת עור בשם שחין, להקות ארבה שפגעו בכל מה שצמח במצרים, מגיפת דבר, התקפה של חיות טרף שמילאה בדם את כל האזור ואפילו מקור המים העיקרי, היאור, הפך אדום כדם ואי אפשר עד היום לשתות מהמים שלו.

כל המכות הנוראות האלה (הזכרתי למעשה רק את הקשות שבהן) היו כאין וכאפס לעומת המכה הזו, שבה מת כל בן בכור בארץ מצרים. המדענים-הקוסמים לא הצליחו לבודד את הנגיף המסתורי, ולאחר שגם הנסיך נפטר, החליט המלך פרעה שלא כדאי לו להמשיך לאבד בנים אחרת לא יישאר לו יורש, וליתר ביטחון הודיע למישה שייקח איתו את העם קשה העורף הזה ויסתלק תיכף ומייד ממצרים עם האלוהים הזה שלו ביחד איתו.

אחרי המון מאמצים והתרוצצויות הצלחתי לקבל ראיון בלעדי עם רבם.

בסך הכל איש מרשים, למרות שכושר הביטוי שלו לא משהו, מגמגם משהו נורא ודי קשה להבין אותו. אהרל'ה אחיו היה צריך להסביר חלק ניכר מהדברים. אבל ההופעה החיצונית שלו מרשימה, נראה הרבה יותר צעיר מגילו המופלג. מה אגיד לכם, ליחו לא נס כמעט. נשבע.

מישה סיפר לי שהגיעו אליו ידיעות שפרעה התחרט ורוצה להחזיר את העובדים הזרים חזרה למצרים. התברר שהמצרים צריכים עובדים זרים, אחרת לא יהיה מי שיעשה שם את העבודה השחורה.

דובר מצרי מסר שהמתקפה על הישראלים צפויה מחר.
השמועות שמסתובבות כאן בין הישראלים הן שהמצרים מתכננים לכתר אותם ולהדוף אותם אל שפת ים סוף, לתוך המים.

איזה פרנואידים, הישראלים האלה.
תמיד פוחדים ומתבכיינים שרוצים לזרוק אותם לים.
חושבים שרק הם, כאילו, רוצים שלום.
הרי צריך להיות להם ברור שגם בצד השני רוצים. לא פחות.
אני בטוח שאפשר לכרות שלום, אם הישראלים יוותרו ויסכימו לחזור למצרים.
אני יודע שרוב העם מוכן, אבל ההנהגה בראשות מישה רבם היא הבעייה.
הנהגה בלתי אחראית שעוד תגרום לאסון לאומי וכל העם יסבול.
וכל הפיטפוטים הטפשיים האלה על מתן תורה חדשה של איזה אלוהים אחד.
אפשר לחשוב שהם איזה עם מיוחד, עם נבחר כאילו.
למה, מה הם חושבים לעצמם? מי הם?

והדיבורים האלה על ארץ ששייכת לעם אחר, שם הם חושבים להתנחל.
רק נדמה להם, שיוכלו לשלוט על עם אחר נגד רצונו.

מה אגיד לכם, הגיע הזמן שהישראלים האלה יהיו עם נורמלי, כמו כל העמים, שיעבדו לפסל ויחזרו מאיפה שבאו.