בואו נפשט קצת את הדיון על ימין ושמאל.

נראה שרוב האנשים יגדירו אותם כך:

שמאל פוליטי: תומך בפשרה מדינית כבסיס לשלום.
ימין פוליטי: תומך בהפעלת כוח כבסיס להגעה לשלום. הדבק המוצע לאוכלוסיה הוא זה של לאומיות.

שמאל כלכלי: תומך בכך שהמדינה תיקח כסף מהעשירים ותזרים אותו לשכבות החלשות בצורה ישירה או עקיפה. דבר זה מכונה גם 'מדינת רווחה' או סוציאליזם.
ימין כלכלי: תומך בקפיטליזם המבוסס על יוזמה חופשית - מעורבות הממשלה בכלכלה היא מינימלית.

אנחנו מודעים לכך שמדובר ברדוקציה אכזרית של דעות מפורטות בהרבה, אך רמת הפישוט הזו מתאימה לנקודה שאנו רוצים להעלות.

היות שיש לנו שני משתנים, שלכל אחד מהם שני מצבים עיקריים, ניתן לחשוב על ארבע קומבינציות אפשריות, כפי שמודגם בטבלה להלן. טבלאות כאלה של הצלבת קטגוריות הן נפוצות בתורת המשחקים ובמודלים כלכליים שונים, כמו למשל אצל פרידמן (ראה, לדוגמא: החופש לבחור, 1988, עמ' 123).

		מאפיין כלכלי-חברתי
		ימין	שמאל
מאפיין מדיני-בטחוני	ימין	1. לאומיות קפיטליזם	2. לאומיות מדינת רווחה
	שמאל	3. פשרה מדינית קפיטליזם	4. פשרה מדינית מדינת רווחה

להלן השיבוץ של המפלגות הפוליטיות בישראל על פי החלוקה האמורה:

		מאפיין כלכלי-חברתי
		ימין	שמאל
מאפיין מדיני-בטחוני	ימין	1. הליכוד האיחוד הלאומי מפד''ל	2.
	שמאל	3. שינוי חלקים ממפלגת העבודה	4. מרצ רוב מפלגת העבודה

יש גם מפלגות סקטוריאליות:
ש''ס, אגודת ישראל ועם-אחד הן מפלגות של שמאל חברתי ללא סדר-יום מדיני-בטחוני.
חד''ש והמפלגות הערביות פונות לסקטורים צרים על בסיס רגשי. בדרך כלל ניתן לסווג אותן לקטגוריה מספר 4.

על פי הטבלה הזו ברצוננו להצביע על שני ממצאים ראויים לציון:

א'. קטגוריה מספר 2 היא די מיותמת. אין מפלגה המייצגת אותה באופן ברור. משיחות אקראיות עם אנשים הנמנים על השכבות החלשות נראה שמפלגה שזהו סדר היום שלה (לאומיות+מדינת רווחה) יכולה להיות אטרקטיבית במיוחד. מוזר שאיש לא מנסה להידחק למשבצת הזו.

ב'. מפלגת העבודה נמצאת במצב הגרוע ביותר. מצד אחד היא נמנעת מלהחליט באופן חד על מצע כלכלי. מצד שני, היא מתפרסת על שתי קטגוריות, שבכל אחת מהן ניתן למצוא ייצוג מובהק יותר ממנה. לפיכך נראה שאין זה משנה אם דעותיו של מאן דהו הן לכיוון 3 או 4, הוא לא יצביע למפלגת העבודה. אמנם - להלכה מפלגת העבודה היא השניה בגודלה, אך נראה שההצבעה אליה מתנהלת על פי דפוסים של נאמנות שבטית. שיעור ההצבעה אליה יורד במהירות הרבה ביותר, ובקרב צעירים אין כלל אנשים המצביעים עבורה.

יש לא מעט פוליטיקאים שדיברו בעבר הן על מדינת רווחה והן על לאומיות. עם זאת, כמעט בכל המקרים עומעם המסר המדיני לטובת המסר החברתי. נציגים מובהקים של הזרם הזה הם דוד לוי וחלקים מש''ס.

תחזית: מפלגה שתצהיר באופן חד על לאומיות ומדינת רווחה (קטגוריה 2) תזכה בשיעורי תמיכה מפתיעים. הסיבה לכך היא שיש קטגוריה פנויה שבשלב זה אין עליה תחרות ובנוסף לכך התרשמנו משיחות פרטיות שיש אנשים רבים שאינם מוכנים להגיע לפשרה מדינית עם הערבים, אבל מצפים לכך שהמדינה תדאג להעברת כסף מהעשירים לעניים.

אנו מוותרים מראש לאנשים שיצביעו על הנקודה שהקיצור הגרמני של 'לאומיות-סוציאליסטית' הוא 'נאצי', ואכן המפלגה הנאצית נכנסה בגרמניה למשבצת הזו. זהו רק שֵם, ולהוציא שוליים סהרוריים המיוצגים גם בפא''צ, מובן שאין דין הלאומיות הישראלית כדין הגזענות בתחפושת לאומיות בגרמניה של לפני 70-80 שנה.