פעולת הטרור האדירה של חורבן מגדלי התאומים, ערערה את בטחונם של רבים בעולם הגדול.
עד אז הביט העולם בשיוויון נפש על פעולות טרור בישראל ובארצות אחרות, גם אם נרצחו בפעולות אלה אזרחים תמימים, נשים, ילדים וזקנים. זה היה שם, רחוק רחוק.
ה- 11 בספטמבר 2001 בדרום מנהטן, רצח של למעלה משלושת אלפים נפש, הביא למפנה, כמו גם לשאלה הגדולה שכל העולם הדמוקרטי החופשי שואל:

למה? למה זה קרה? מהי התכלית? האם אפשר למנוע זאת בעתיד? ומה יהיה מעתה והלאה?

הניתוח הגיאו-פוליטי-היסטורי שלהלן מנסה להעניק תשובה לשאלות אלו.

מלחמת העולם השלישית החלה בתחילת המאה העשרים ואחת, בשנת 2001.
זה מה שיציינו ספרי ההיסטוריה בעוד 5 או 10 או 20 שנה, כשתהיה לנו כבר פרספקטיבה על מה שמתרחש כבר ממש עכשיו.

המלחמה פרצה בין שני חלקים גיאוגרפיים של כדור הארץ, לאו דווקא שווים בשטחם ובאוכלוסייתם: החלק הדרום מזרחי (שלעיתים נהוג לכנותו ''העולם השלישי''), אשר פתח במלחמת חורמה מול החלק הצפון מערבי.

האזור הדרום מזרחי (להלן: ''דרומזרח'') כולל בגדול בעיקר 300 מיליון נפש בעשרים וארבע מדינות ערביות, יחד עם רבבות מיליונים של מדינות המזרח הרחוק שבראשם סין, וכן גם את רוב המדינות בדרום אמריקה.
מדובר בארצות בעלות תרבות שמרנית, טוטאליטרית וסגורה, המעניקה קדימות לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית ושומרת על איסורים חברתיים נוקשים.
מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים).
חלק ניכר מאוכלוסיית ''דרומזרח'' סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל על אלה של האזור הצפון מערבי.

האזור הצפון מערבי (להלן: ''צפומערב'') כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.
כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקראטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהם החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי.
התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב''צפומערב'' נחשבים לעדיפים ועליונים על פני אלה שב''דרומזרח'' ובעטיים נהנים רוב תושבי ''צפומערב'' מרמת חיים וחינוך גבוהה.

מזה שנים רבות שרוי ''דרומזרח'' בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה''צפומערבית'' הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות ''דרומזרח'', כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה.
ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב''דרומזרח''.

כל המלחמות לאורך כל ההסטוריה פרצו בדיוק מסיבה זו: אימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו.

כך, למשל אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פאשיסטיות טוטאליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, רוסיה) שפתחה במלחמה טוטאלית בתרבויות דמוקראטיות פתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אין מדובר כאן, איפוא, רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה''ב. האיסלאם מהווה רק אלמנט אחד, אם כי משמעותי ביותר באיכותו וכמותו, בצד דתות ותרבויות נוספות ב''דרומזרח''.

בשלב ראשון של מלחמת העולם ערך ''דרומזרח'' מעין ''ניסוי כלים'' לקראת המלחמה הגדולה הטוטאלית העומדת לפרוץ עם ''צפומערב''.

דומה הדבר ל''ניסוי הכלים'' שערכו מדינות הציר ערב מלחמת העולם השנייה. גרמניה בספרד ויפן במנצ'וריה וקוריאה. מלחמות ''קטנות'' אלו נועדו לבחון בעיקר את תגובת האוייב, אירופה וארה''ב, לנוכח תקיפותיהן ופלישותיהן למדינות קטנות בשכנותן בתואנות שונות.
''ניסוי כלים'' זה ערב מלחמת העולם השנייה כלל גם מהלכים מדיניים שהוכיחו לגרמניה ויפן שארה''ב ואירופה מוכנות לשקוע באשליות ולוותר תמורת אשלייה של הבטחת שלום, ולמכור תמורת אשלייה זו מדינות קטנות כמו צ'כוסלובקיה (הסכם מינכן).
היום כבר ברור שאם ''ניסוי הכלים'' המשולב הזה לא היה עולה יפה והעולם הדמוקראטי היה מגלה תקיפות ופותח במתקפת מנע, אפשר שמלחמת העולם השנייה היתה נמנעת.

כך אפשר לראות את פלישת עיראק לכוויית לפני עשור שנים, ובעיקר את פעולות הטרור ההמוניות ביום 11 בספטמבר 2001 והטרור הפלשתיני נגד ישראל בשנתיים האחרונות.
ישראל נתפסת (בצדק) בעיני ''דרומזרח'' בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות ''צפומערב'' המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות ''דרומזרח''.

מסתבר שגם אם לא בדיוק, הרי שבגדול ההסטוריה כנראה חוזרת על עצמה.
כך גם אפשר לראות את נכונותן של ארה''ב ואירופה להיכנע לדרישות הערבים בפרט ו''דרומזרח'' בכלל, להגביל ולצמצם את כוחה של ישראל באמצעות ''זכות השיבה'' של ערבים לתוך גבולות ישראל של 4 ביוני 1967.
מדינות ''צפומערב'' מוכנות גם, לפחות בשלב זה, לוותר על מתקפת מנע מול ''דרומזרח'', מה שבטווח הרחוק עלול לגרום למלחמת עולם שלישית שתפיל מיליוני קורבנות, בדיוק כפי שקרה לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה.
בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הטוטאליטריות ערב המלחמה הכוללת הקודמת.

האפשרות שאנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שלישית שתפיל מיליארדי קורבנות - נראית היום כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי.

אבל אסור לשכוח שגם באותו יום, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות שתסריט כזה הינו בלתי אפשרי. שהוא נורא מידי.
זו היתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: ''הבאתי שלום לדור שלם''.

כידוע, ''הסכם השלום'' ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן.

האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא?
בינתיים נראה כי ארה''ב או לפחות המימשל הנוכחי שלה, הולכים בדרך שעשוייה למנוע או לפחות לעכב את התסריט שלעיל.

מה יהיה הלאה - ימים יגידו.