בעת תקופת הפריחה של התרבות הערבית התקיימה גם התרבות הערבית-יהודית.
תקופתה של תרבות זו מתחילה עם הולדתו של רב סעדיה בן יוסף אלפיומי, שנולד בשנת ד' תרמ''ב (בערך סוף המאה התשיעית למנין הנוצרים) בעיר פיום שבמצרים העליונה היה במספר מרכזים תורניים ולבסוף הפך להיות ראש ישיבת מתא מחסיא בבל. תואר שהמחזיקים בו נקראו ראש ישיבת גאון יעקוב או סתם גאון. הוא מכונה בראשי תיבות רס''ג.

רס''ג כתב תפסיר - תרגום, ושרח - פרוש, על מרבית ספרי התנ''ך. כמו כן סידור, ספר בפילוסופיה - כתאב אלמכתאר פי אלאמנאת ולאאתעקאדת - הנבחר באמונות ובדעות ועוד ספרים רבים בערבית. רק חלק קטן הגיע אלינו ועל כך בהמשך.

התרבות היהודית-ערבית הגיע לשיאה שלוש מאות שנה אחר רס''ג ברבנו משה בן מימון הספרדי, המכונה הרמב''ם, שנולד בשנת ד' תתצ''ה (בערך תחילת המאה השלוש עשרה למניין הנוצרים) בספרד ולאחר נדודים רבים התישבה משפחתו במצרים. הוא נתמנה לנגיד על יהודי מצרים ומכאן ואלך היו צאצאיו מנהיגיה ודובריה של התרבות היהודית-ערבית.

הרמב''ם כתב בערבית את פירוש המשנה, ספר המצוות, את דלאלה' אלחראירין - המורה נבוכים, וכן תשובות רבות.
בסוף ימיו הביע הרמב''ם בתשובות שונות את צערו על שימושו בלשון הערבית - את ספרו ההלכתי המרכזי ''משנה תורה'' הוא כתב בעברית. אולם, בניו וממשיכי דרכו המשיכו להשתמש בלשון הערבית כלשון עיקרית לכתביהם.

התרבות היהודית-ערבית נעלמת בהבזק אור אחרון מאה וחמישים שנה אחרי הרמב''ם עם ר' דוד הנגיד השני, דור שישי לרמב''ם, שחי בדמשק בסביבות שנת ה' קע. (בערך תחילת המאה החמש עשרה למנין הנוצרים). בניו נשבו על ידי המונגולים שכבשו אז את דמשק, הוגלו מזרחה ומאז נעלמו עקבותיהם.

מאפיניה של התרבות הערבית-יהודית הם עיסוק בפילוסופיה תוך זיקה הדוקה למה שנעשה בסביבה בענין זה. רציונאליות מוחלטת, התנגדות לכל מה שנתפס בעיניהם כאמונות טפלות. עיסוק נמרץ במדעים שעמדו בחזית הטכנולוגיה של אז - אסטרונומיה, תוך התנגדות מוחלטת לאסטרולוגיה הנתפסת כשרלטניות מסוכנת. רפואה, אדריכלות, מתמטיקה, דקדוק.

הסיבות להיעלמותה של התרבות היהודית הערבית הן פנימיות וחיצוניות.

הסיבה החיצונית היא שקיעתה של התרבות הערבית בכללה כך שהשפה הערבית חדלה להיות שער לספרות מדעית ופילוסופית מתקדמת.

אולם הסיבות המהותיות יותר הן פנימיות.

קודם כל, השפה הערבית הייתה מכשול להתפשטות תרבות זו לכלל עם ישראל. בסוף ימיו של הרמב''ם החלו מתרגמים שונים בדרום צרפת - פרובנס, ובספרד שהפכה בנתיים לנוצרית, לתרגם את כתביו של הרמב''ם מערבית לעברית ומתוך כך הגיעו גם לתרגומן של יצירות מופת נוספות כגון הנבחר באמונות ודעות של רס''ג, הכוזרי של ר' יהודה הלוי ותורת חובת הלבבות של רבנו בחיי אבן בקודה.

אם כן, השפה הערבית-יהודית, בניגוד לשפה שמית אחרת, הארמית, לא הצליחה להפוך לנכס כללי של עם ישראל. אילמלא התרגומים הללו ולולא כתב הרמב''ם את ספרו ההלכתי משנה תורה בעברית, היתה כל התרבות הערבית-יהודית צוללת לתהום הנשיה וספק אם היתה משפיעה במשהו על עם ישראל בכללותו.

הסיבה השניה היא עמוקה יותר הפילוסופיה הרציונאלית הוכתה בידי המיסטיקה - תורת הקבלה.
פרובנס, דרום צרפת היתה שדה הויכוחים העיקרי בין המימוניסטים ליריביהם.
כתוצאה מכך בדור שלאחר הרמב''ם נתגלתה תורה חדשה - תורה מיסטית - תורת הקבלה. תורה זו כבשה תוך זמן קצר את העולם היהודי תוך שהיא נעזרת בעובדה ששפת הקבלה היא הארמית, השפה המשותפת לכל לומדי התורה, ואילו שפתם של הרציונאלים היתה ערבית, שפה המגבילה אותם רק לחוג תרבותי מוגבל בעם ישראל.
התרבות הערבית-יהודית נדחקה לפינה צדדית ולבסוף כמעט אבדה מן העולם.

עם זאת גחליה העמומות עדיין המשיכו ללחוש בדרום הרחוק, בארץ תימן. שם אשיותו של הרמב''ם ספגה הערצה שאין דומה לה ולצידו דמותו של רס''ג. שם המשיכו עדיין שרידי השיטה להתקיים.

לפני מאה שנה קם גדול בישראל אשר הלהיב את שרידי הגחלים לאש חדשה.

זהו ''הישיש'' - מוּרי יחיא ב''ר סלימן אלקפאח יחיה לעולם.

הוא מכונה הישיש כי נפטר בשנת תרצ''ג (1933 למנין הנוצרים), בגיל שמונים ושתיים. בחברה שבה אורך החיים הממוצע היה חמישים, אדם בן שישים כבר נחשב לישיש. בכינוי יחיה לעולם הוא משחק מילים על משקל שמו יחיא והוא תחליף לכינוי שליט''א - שיזכה לחיים טובים ארוכים, אבל המשיכו להשתמש בו גם לאחר מותו משום שתורתו חיה לעולם.
מוּרי יחיא החיה את התרבות הערבית-יהודית תוך שהוא שם במרכז עולמו את תורת הרמב''ם לכל ענפיו בספריו ההלכתיים הפילוסופיים וגם הרפואיים. ואגב כך גם את יתר יצירות המופת של התרבות הערבית-יהודית ובעיקר ספרי רס''ג.
האסכולה הזו נקראה ''דרדעים'' מצרוף המילים דור דעה.

מענין שבערך באותה תקופה קמה בליטא אסכולה שגם היא שמה את הרמב''ם במרכז לימודה. זוהי האסכולה של ר' חיים הלוי סולוביציק מבריסק.
עם זאת אין דמיון בין הלומדות הבריסקאית לבין הדרדעיות הצנענית.

ההבדל מתמצה בבדיחה המהלכת בעולם הלומדים:
ר' חיים מבריסק הגיע לגן עדן.
שואלים אותו בית דין של מעלה: מה עשית כשהיית למטה?
משיב ר' חיים: כתבתי ספר.
אומרים לו: תראה.

מוציא ר' חיים את ''חידושי ר' חיים הלוי'' פותח ואומר: הנה חידוש ברמב''ם!
קורא בית דין באינטרקום לרמב''ם מגן עדן. יוצא הרמב''ם בלבוש של אפנדי ערבי.
שואל אותו בית דין של מעלה: זה הכוונה פה?
מעיף הרמב''ם מבט ואומר: מה פתאום!
אומר ר' חיים: מה כבר פרענק מבין ברמב''ם!

הלומדות הבריסקאית התמקדה מדרך הטבע בספרו ההלכתי של הרמב''ם, ה''משנה תורה'', שנכתב בעברית. מדרך הטבע לא היתה להם גישה לכתביו הערביים במקורם, לכל היותר לתרגומים שלהם. נוסף לכך אסכולות רבות בגישה הבריסקאית מתנגדות בחריפות לפילוסופיה שלו - לחלק הרעיוני של כתביו. שלא לדבר על כך שלא היתה להם גישה לכלל התרבות הערבית-יהודית. זאת ועוד: הבריסקאיות היא בעיקרה משחק אינטלקטואלי ללומדים; היא אינה מעצבת את חיי היום-יום. ביום-יום נוהגים לפי הגהות הרמ''א בשולחן ערוך.

הדרדעיות היא משהו אחר לגמרי - הרמב''ם הוא מעצב עיקרי של חיי היום-יום של כל אדם, לאו דוקא הלומד. מדובר בתחיה כוללת של התרבות הערבית-יהודית לכל ענפיה ובהקשרה המקורי.

אחד הענפים של בית בריסק מתגלם בדמותו של הגאון ר' יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון. בדמותו התגלם, מלבד לומדות מרכזת ברמב''ם, גם ידע פילוסופי ומדעי מקיף בפילוסופיות ובמדע בן ימינו. אלא שגם אצלו מדובר בהקשר למדני, לא בהמשכיות אורגנית עם מכלול שיטתו של הרמב''ם בהקשרו התרבותי - התרבות היהודית-ערבית.

אבל, מעל כל זה מרחפת השאלה המהותית - מהי המשכיות אמת של הרמב''ם? האם לימוד ערבית תוך חזרה למקורות או להיפך: לימוד אנגלית תוך התקדמות בחזית המדע של היום? עם זאת אנו במזרח וכאן תרבותנו כחלק אורגאני מהמקום הזה ולא במערב. האם יש לתימן סיכוי במאבק מול ארה''ב?

יהיו שורות קצרות אלו זכרון לשריד אחרון של התרבות היהודית-ערבית במלוא תפארתה מוּרי יוסף (קרא את הוו בשורוק, לא בחולם!) ב''ר דאוד הרב, ב''ר יחיא הדיין, ב''ר סלימן אלקאפח יחיה לעולם.

חבר מועצת הרבנות הראשית, וחבר בית הדין הגדול.
חתן פרס ישראל (גם אישתו קיבלה את פרס ישראל כמה שנים אחריו. זהו מקרה בודד בתולדות הפרס הזה עד היום ששני בני זוג זכו בו), פרס ביאליק, פרס הרב קוק ועד עשרות פרסים שונים ומשונים מכל הסוגים.
ד''ר לשם כבוד של אוניברסיטת בר אילן ועוד כל מיני אוניברסיטאות שונות ומשונות.

אשר תרגם את פרושי רס''ג לתורה, פרושי רס''ג לתהילים, משלי, איוב, חמש מגילות ודניאל, את פרוש ספר יצירה לרס''ג, ואת הנבחר באמונות ודעות שלו.
את פרוש המשנה לרמב''ם, את ספר המצות לרמב''ם, את מורה נבוכים, ביאור מילות ההגיון, ואגרות הרמב''ם.
הוציא מחדש את כל המשנה תורה על פי כתבי יד תימניים עם באור ארוך.

וכן תרגם וההדיר עוד עשרות רבות של ספרים נוספים.

ועל משקל דברי הספדן הקדום אף אנחנו נקונן ולנו נאה לקונן:

ארץ תימן הרה וילדה
ארץ צבי גידלה שעשועיה
אוי נא לה אמרה התורה
כי אבדה כלי חמדתה

קישורים:
האגודה למחקר ולהפצת מורשת יהדות מצרים האתר ליהדות תימן אגודת הדרדעים העולמית כתבי הרמב''ם (האתר ברוסית, הכתבים בעברית) אודות הרמב''ם משנה תורה - אתר 'סנונית' משנה תורה - מכון ממרא