פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1331

בעולמנו הציני

אביאסף סגל (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 21:21)

רבים מצאו נקודות לגנות האמריקאים בגין הסיבה

לצאתם להלחם בעיראק.

אמרו , נפט, תאוות בצע, רשעות לשמה, שתלטנות,
נקמת הבן את מפלת האב בנשיאות ועוד כהנה וכהנה.

אני , דווקא נוטה להשליך את הציניות מבעד החלון,

ול ה א מ י ן לנימוקים האמריקאים הרישמיים.

מיגור שלטון רע, שטבח מאות אלפים בנשק רגיל וכימי.
מלחמת הטוב ברע. חיסול שלטון שמאיים ברכישת נשק גרעיני כל עוד ניתן הדבר, אני נוטה להאמין במורשת
ג'ון ויין, השריף הטוב.

יש משהו באמריקאים, שנשכח מהאירופאים זה מכבר

יש בהם מן התמימות הראשונית של פו הדב, פו הדב

שאם מתגרים בו הופך לגריזלי אימתני וקטלני.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28603
	לילה של ההשאה: מקורות לציניות וסימום השכל הישר
	מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 22:24)
	בארץ חמדת ובמרחב התודעה הגלובלי. ראו הקישור למטה: קישורים: מתוך ''מקורות להרפפתה של התודעה ומיטוט הרצון: שרינק בהלם המציאות: http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=53...


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28604
	עם חליכה, עובדים עליך. מה העניין הזה של הוקרת
	מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 22:36) בתשובה למיכאל מ. שרון
	סאדם הלא-אדם, רק משום שכוחות עדיפים התקבצו לבסוף כנגד שילטון האופל העיראקי, כפי שמן הראוי שיהיה? כשם שכוחות עדיפים של האנושות החופשית מתקבצים לבסוף כנגד ריצרד השלישי, הגיבן המרושע שהישליט טרור ויד-איש-באחיו בכוח התככים; או כנגד מקבט איש הדמים, כשם שמתאר את הספקטקל הזה של קום הרבים כנגד העריץ - וויליאם שיקספיר? קישורים: ההמונים נוטים לתמוך תכופות במנוול המתעמר בהם יותר מכל: http://www.faz.co.il/thread?rep=28551 קץ עידן החיוך העקמומי: צדק טיבעי ותמימות גואלת: http://www.faz.co.il/thread?rep=27202


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28605
	הזכות לפרשן
	הצבי ישראל (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 23:13)
	אני מאלו שמפרשנים את המלחמה הנוכחית באחד ההקשרים שאותו ציינת - נפט. הנפט העיראקי, מקורות הנפט באיזור הים הכספי ודרכי הגישה אליהם (וזה עניין שגם רלוונטי למלחמה באפגניסטן, אגב) אני עושה זאת בלב שלם מבלי להתייחס לשאלה המוסרית. אני מאמין שסדאם חוסיין חיסל בשיטתיות כורדים בחלבג'ה כמו שאני מאמין שמה שמנחה את ג'ורג' בוש אינו רווחת העם העיראקי אלא האינטרסים של אלו שדאגו לבחירתו. האם זה רע? האם זה טוב? זה לא מענייני. אני מעוניין להבין את המציאות, לא לשפוט אותה או לראות אותה דרך פריזמה מעוותת של השקפותי וערכי. יתרה מזאת, אני רואה באילו שמנסים לפרש את המציאות ולחלק אותה ל''רעים'' ו''טובים'' סוג של רומנטיקנים שמחפשים להאחז בסמלים נותני תקווה של מלחמת טוב ברע, מתוך תקווה, אמריקאית משהו (כמו בסרטים האמריקאים) שבסופו של דבר ה''טוב'' יגבור על ה''רע''. במחיר השאיפה להתאים את המציאות לתבנית הזו הם מוכנים במודע או שלא במודע להעלים עין מה''דברים הרעים'' של ה''טוב'', ומסמנים, בצורה בינארית, את כל מי שמצביע על כך כמשתף פעולה סביל או פעיל של ה''רע''. לכן, לדעתי, מי שאוחז בראיה שכזו לא מסוגל לבצע ביקורת עצמית אמיתית, שכן כל ביקורת כזו תענה ב''הלנו אתה או לצרינו''. וזה הכשל המעוור, לדעתי, של הגישה הבינארית הזו.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28606
	לצבי: ביקורת עצמית קיימת כמעט רק אצל הנוקט בעמדה
	מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 23:39) בתשובה להצבי ישראל
	חדורת ערכיות. רלטיביזם ערכי מביא כמעט בהכרח לצדקתנות עצמית כלפי פנים וציניות כלפי חוץ, ציניות המוסווית כביקורתיות, אך שאינה אלא פלפול ריק וסכולסטי.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28607
	ביקורת בוערת בעצמות
	הצבי ישראל (יום חמישי, 03/04/2003 שעה 23:56) בתשובה למיכאל מ. שרון
	האמירה כי ביקורת עצמית קיימת כמעט אך ורק אצל הנוקט בעמדה חדורת ערכיות אינה נהירה לי. האם תוכל להדגים את כוונתך? בכל מקרה, אני לא מדבר על רלטוויזם ערכי. אני מדבר על אדישות ערכית. בבואי להבין את המציאות אני מעוניין להסיר את מסך הערכיות מחקירתי. מסך הערכיות עלול לגרום לי להסתיר עובדות כדי למנוע פרסום עובדות מביכות ולצייר את המציאות (וההיסטוריה) כתכליתית, שכל תכליתה היא להגיע אלי ואל ערכי, ולהוכיח את צדקתם, כברון מינכאוזן האוחז ברצועות מגפיו ומוציא עצמו מהביצה. לא לחינם אמרו כבר לפני ש''ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים''.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28608
	הצבי: היסטוריה הנכתבת על ידי המפסידים, מגמות ורעש
	מיכאל מ. שרון (יום שישי, 04/04/2003 שעה 2:19) בתשובה להצבי ישראל
	איך תוכל להבחין במגמות או להעריך, שלא על ידי ערכים? למשל, אם הנך קולקטיביסט וגם מעריך פעולה אפקטיבית (יש כאלה שיעריכו דווקא את הכשל האנושי הגדול, באמרם שרק ה''שמיים אפקטיביים'', ויעילות הצלחת אנוש היא היבריס), הרי שתבקר בך ובאחרים מגמות אינדיוידואליסטיות. זאת בהצביעך למשל על מעין כשלים באפקטיביות של אינדיוידואליזם יהיר: למשל ''המדינה זה אני'', ושגיאות לואי ה- 16 שהביאו לקץ המונרכיה בצרפת, נניח, במקום כינון מונרכיה בדומה לאנגליה. מאידך, כאשר תדבוק בערכים אינדיוידואליסטים בצרוף לבחינת אפקטיביות, הרי שתסבור למשל שקולקטיביזם מביא לחשיבה קבוצתית ולאיוולות קולוסליות, ותאתר את אלה בהיסטוריה. כך, ללא הבחנות מבוססות ערכים, לא תוכל להבחין בהיסטוריה במגמות עיקריות, ותראה שם משהו בדומה ל''רעש''. זאת באנלוגיה עם אדם שאינו מצוייד להבין מגמות וסיגנלים בעלי משמעות בתרשים א.ק.ג. או באנספלוגרמה. או אז תעסיק עצמך בפרטים שוליים, בך, באחרים, ובהיסטורייה בכלל, על מנת לספק סנסציות בסגנון ''הידעתם? ראו מה מוזר הדבר, ואנו לא ידענו''. השוליים של ההיסטוריה והקוריוז המשונה יהפכו לעיקר. אז גם לא תיטה להעריך תוצאות לאור מטרות בסיס, ותניח הנחות מעגליות פוסט הוק לפיהן, אם הושגה תוצאה כלשהי, הרי שמלכתחילה היתה זו הכוונה האנושית, שהופכת מייד גם לכוונה ההיסטורית הלוקלית באותה נקודת זמן/מרחב. כך, ההיסטוריה הופכת כאן לוקלית מאד, אוסף של טריביות ומיתוסים של ביב, והמגמה הגלובלית/הכללית ננטשת. מהויות לא תראה כאן, על ידי התאפקות ואדישות, אלא רק כל קפריזה מזדמנת או סנסציות אחרות המשיגות בולטות מסויימת בקשבך. מאידך, בניגוד לאדישות ערכית, אם למשל אתה מעדיף חברה אזרחית על חברה אצילית/ספרטנית, הרי שתוכל לראות הן את הפסדה של יפן (בעלת האוריינטציה הספרטנית/אבירית) לארה''ב במלחה''ע ה- 2 דבר המתיישב עם ערך זה, והן את הפסד אתונה לספרטה, דבר הסותר ערך זה. הערכיות אינה מטה את קריאת ההיסטוריה, אלא בכלל מאפשרת קריאה כלשהי, ביצרה הבחנות, בבחינת מספרים על סקלה. לאמירה שהמנצחים קובעים את ההיסטוריה, אפשר להציב הנחה הפוכה, שהמפסידים כותבים את ההיסטוריה: כך למשל, הפסד גרמניה במלחה''ע ה- 1 יצר תפיסה היסטורית מגמתית מאד של המפלגה הנאציונל סוציאליסטית, תפיסה שהפכה לקנון בגרמניה בשנות ה- 30 וה-‏40 , אודות בגידת ''פושעי נובמבר'', רשעות נפשות העבדים הקובעים ההיסטוריה שסופם להפסיד מול ה''אדונים הנבחרים'', וכיוצא בזה. יוצא שדווקא תסכול היסטורי עשוי ליצור הטייה הן בביקורת עצמית, והן בהטיית תפיסת ההיסטורייה. אך מהו תיסכול, אם לא הדגשת פרספקטיבות קיומיות על חשבון פרספקטיבות ערכיות? יוצא שתחושת תיסכול והדחקות לפינה מביאה לאדישות ערכית והבלטת פרספקטיבות קיומיות, החדורות בשנאה לצד המסכל, והיוצרות הטייה הן כלפי צדקתנות עצמית, והן בתפיסה היסטורית.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28611
	ובכלל, משהו לגבי התרבות שיצרה הציוויליזציה
	אביאסף סגל (יום שישי, 04/04/2003 שעה 3:50) בתשובה למיכאל מ. שרון
	אמריקאית. כל תרבות, יוצרת גיבורי תרבות ופועלת ב ד י ו ק כמו גיבורי התרבות אותם יצרה. פופאי, ספיידרמן.סופרמן, רמבו, בטמן ועוד הינם גיבורי תרבות אמריקאים, שנאמנים ל''רוח האמריקאית'' עד תום. רובם אנשי עבודה (לא ראיתי אף גבור אמריקאי שאינו עובד באיזה מלאכה שהיא) רובם גם גיבורי חייל מגיבים ההופכים ללוחמים מיומנים כשמתקרב לשטח איום חיצוני רע ומרושע דוגמת סדאם חוסיין, או היטלר , או בכלל כח רע אחר השואף להשחית ולהשתלט על העולם התמים והבפטיסטי אותם בנו האמריקאים בעיירותיהם השלוות inland עמוק עמוק באמריקניות . גבור התרבות האמריקאי ב-‏40 50 השנה האחרונות, נלחם בכוחות הרוע, משמידם ללא רחם תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה שפיתחה הציוויליזציה הבפטיסטית, כל אמריקאית היעילה. לציין כי בילדותי, גיבור התרבות האמריקאי היה נער הבוקרים, קאו בוי, איש ספר, חלוץ שנהג לנדוד בראש עדר פרות, לחיות כבדווי, לערוך דוקרבים עם האקדוחנים הרעים, להלחם באינדינים כל זאת על מנת לחזור לעדרו על גבי סוסו לאור בשקיעה. אין כל שוני בפעולתו של בוש, מפעולתו של גבור התרבות האמריקאי, בוש פעל ב ד י ו ק כמו שהיה פועל פופאי, או ספיידרמן או ראמבו לאחר שהותקף או אויים ע''י כוחות ה ''רשע''. לאחר, שישמיד ג'ון ויין את כנופית השודדים וימגר ספיידרמן את מחזיקי הנשק ה''לא קונבנציונאלי'', מצפה פופאי לחזור לעמל יומו מאחורי הגה ספינתו, וכל הסקפטים סכלים\אדישים\ ציניים\ (אירופאים) יקבלוהו במחיאות כפיים ובדמעות של סליחה טעינו... סוף (האורות נדלקים, הקהל קם על רגליו, דלתות האולם נפתחות, מי שחייב מוחה דמעה, וכולם בדרך החוצה, לרחוב, למציאות)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=28642
	in God we tust, the rest pay cash
	אלכסנדר מאן (יום שישי, 04/04/2003 שעה 19:57) בתשובה לאביאסף סגל
	הסרטים האמריקאים אכן אפופים באלמנטים תנ''כיים קלאסיים של השגחה והבדלה, אשר במסגרתן משגיחה האלוהות על הגיבור שהבדיל ובחר בטוב כנגד הרוע. זוהי אולי התיאוריה כולה על רגל אחת, וזהו הז'אנר אותו דאגו יוצריה היהודיים של הולווד לפתח; יש דין ויש דיין, ויש כמובן שכר ועונש בארצו הנבחרת של אלוהים, אשר הטיל עליהם עבודת עמל פוזיטיביסטית אינסופית, הכוללת בתוכה את ביעור הרע ותיקון עולם בכל דרך שהיא. לעומת זאת סרטי ה-B של הוליווד, אשר נעדרים ממוטיבים סמויים אך מרכזיים אלו, אינם יכולים לנחול כל הצלחה: ה''הפי אנד'' הוא מוצר נלווה של תרבות אשר בה ההיסטוריה הרישמית מורכבת מצ'יזבט ג'והן ויין ותואמיו. בתחילת שנות השמונים העדיפו האמריקנים שלא לבחור נשיא שמנסה לשחק כאיש העולם הגדול, אלא שחקן קולנוע שמשחק את תפקיד הנשיא. לפני למעלה משנתיים העדיפו האמריקאים שלא לבחור בנשיא המעניק נופך דתי להתנהגותו, אלא איש דתי המעניק נופך נשיאותי לרעיונותיו. התוצאות בהתאם.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.