|
|
|
פנים וחוץ
יעקב יזרעאלי
סיפור ידוע על שלג בירושלים, לפני שנות אלפיים - העלה אצלי מחשבות על יחסי הפנים-חוץ שבו. הנה הוא לפניכם.
תנו רבנן: עני ועשיר רשע באין לדין,[ בבית דין של מעלה]
לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?
אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?
אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעפיק [=חצי דינר]. חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס.
עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים.
כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה.
אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
[תלמוד בבלי מסכת יומא דף לה עמוד ב]
הלל
העוני מציב שני מכשולים:
1.מכשול פיסי: קור, שלג ,קפאון. ומכאן: חוסר יכולת להפעיל את המחשבה.
2.מכשול רוחני-אי אפשר לשמוע ''דברי אלהים חיים''. הגישה אליהם חסומה.
האם הצליח הלל לשמוע מן הארובה? אין אנו יודעים.
מה שאנו כן יודעים הוא, שהוא הצליח להשתמש בכח הרצון שלו. הכח הזה לא קפא. התשוקה העזה ללמוד, גורמת לו לפעול גם כשאין לו לשלם: עלה ונתלה [מאמץ], וישב על פי ארובה [סיבולת].
חובתו של העני אינה ההישג האקטואלי, אלא הרצון, והמאמץ. זוהי גם עצמתו.
שמעיה ואבטליון
מן הצד השני מתוארים שמעיה ואבטליון-וכמנותקים. בחוץ יורד שלג. אדם קפא תחתיו מעל לראשיהם, והם אינם חשים בדבר. מה שהם יכולים להעלות על דעתם הוא: ''יום המעונן''.
העולם שבתוך בית המדרש הוא עולם שבו נשמע קול אלהים-והוא מנותק מן הנעשה בחוץ. האדם שבחוץ הוא רק חפץ מאפיל על האור .
ובכל זאת נוצר קשר. משנוצר הקשר ,''ראו דמות אדם'', זהו קשר של פקוח נפש. עזרה ראשונה [או: זק''א].
פנים וחוץ
הקשר פנים-חוץ הוא בעל מתח אדיר. החוץ תלוי תלות קיומית בפנים. הפנים הוא אוטונומי ומנותק. החוץ מהווה עבורו רק גורם מסתיר, מפריע.
ההכרעה של המתח היא במשפט הסיום: ''ראוי זה לחלל עליו את השבת''. האין מחללים שבת על כל פיקוח נפש?
מבחינת הפנים, ניצב הערך של קדושת השבת. מבחינת החוץ, עומד הערך של פיקוח נפש. ההכרעה איננה חד משמעית. זו אינה הכרעה הלכתית [שיש לחלל שבת בכל מקרה של פקוח נפש] אלא הכרעה עקרונית-השקפתית.
כדי לוותר על קדושת השבת של הפנים, לטובת החוץ, צריך להיות החוץ תלוי בפנים. אין לחוץ קיום בזכות עצמו, אבל אם הוא מוסר את נפשו כדי להתחבר לפנים, הפנים מתכופף ומתבטל למענו.
|
|
|
