הפילוסוף, בן המאה ה-‏18, אדם סמית נחשב בעיני רבים לאבי הכלכלה המודרנית. בספרו עושר העמים (An Inquiry Into the Nature and Causes of the Wealth of Nations, 1776) הוא מתאר בפירוט רב את התנהלות השוק בתחרות חופשית. לשם כך הוא טבע את המושג ''היד הנעלמה'' בכדי להציג את התיאוריה שאם כל אדם פועל, מתוך אינטרס פרטי, במטרה להשיג את הטוב ביותר עבורו התוצאה תהיה אופטימלית עבור החברה כולה. לתיאור היעילות והאופטימליות של התחרות החופשית הוא השתמש בהתנהלות הכלכלית בין איכרים ובעלי מלאכה קטנים וצרכנים רבים. נוסיף שסמית לא אהב את מעורבות הממשל בכלכלה. לכן מעבר לתרומתו לתיאוריה הכלכלית הספר תרם רבות להתפתחות התמיכה בחופש הפרט.

התנהלות תחרות חופשית ללא הפרעה (או בקרה) מביאה לעיתים להתחזקות אחדים מן היצרנים ולהשתלטותם על יותר אמצעי ייצור מאחרים. כעת התחרות כבר לא חופשית, לא יעילה והתוצאה לא אופטימלית משום שחלק מהמשתתפים מנצלים את היתרונות שצברו – כי יש יתרונות לגודל. כך, בעצם, התנהלות השוק החופשי יוצרת אוליגופול (מספר יצרנים גדולים) או מונופול (יצרן גדול אחד). כאן רלוונטי מאד הסיפור על דרך גיבוש חברת הנפט של משפחת רוקפלר בארה''ב של סוף המאה ה-‏19. הוא ניסה לשכנע את המתחרים למכור לו את עסקיהם מרצונם החופשי. כאשר הם סירבו למכור רוקפלר גייס בריונים שבכוח איומים והנשק השלימו את מלאכת ההשתלטות. מתוך תחרות חופשית בין יצרנים רבים בתעשיית הנפט שהתחילה אז את דרכה קמו כוחות שפעלו להגביל את התחרות.

כאשר אדם סמית כתב את סיפרו לא הכירו את השימוש בחשמל ובטלפון שהם שני מוצרים שמספקים תנאים להיווצרות מונופולים טבעיים. קיום תחרות חופשית באמת מצריך הקמת מערכות הובלת חשמל מקבילות. אבל זה מסרבל ומייקר את תהליך הייצור מעבר לדרוש כך שנפגעת היעילות של הענף. היתרונות לגודל מביאים לכך שנוצרים מונופולים ו/או אוליגפולים עם תוצאה פחותה מהאופטימלית.

תנאי נוסף להקצאת מקורות יעילה בשוק החופשי הוא שיצרן ישלם את מלוא עלות היצור ושתהיה כלולה במחיר המוצר. אחרת הוא מטיל (externlize) חלק מההוצאה על אחרים. במקרים כאלו, למשל, נוצר זיהום האוויר על ידי יצרנים שלא משלמים על השימוש באוויר (ולכן מזהמים) והתוצאה היא תהליך ייצור לא אופטימלי. לבסוף, השוק החופשי לא מקצה ביעילות מוצרים ציבוריים (public goods). אלו מוצרים שהאזרח לא רוכש אותם לעצמו, או שהוא לא מוכן לשלם את מלוא עלותם, כמו הגנת הצבא והמשטרה מפני איומים על החיים והרכוש.

הצגנו כאן מספר מקרים בהם התנהלות שוק החופשית מבקרה ופיקוח היא לא יעילה ונדרשת התערבות הממשל לתיקון התוצאה. הממשל מתערב בכדי שהיצרן ישלם את מלוא עלות היצור, באספקת מוצרים ציבוריים ובפיקוח ובקרה על פעילותם של המונופולים. הנה כי כן ישנם מקרים בהם פעולת ''היד הנעלמה'' לא יעילה.

הממשל גם מעורב בקביעת התשתית הכלכלית - שזה ניסוח החוק ואכיפתו. בעיני הכלכלן תפקיד הממשל דומה לתפקידה של מערכת השמן במכונית. אמנם השמן לא מניע את המכונית אבל היא לא תיסע רחוק בלי שמן או עם תקלה במערכת השמן. הממשל צריך ליצור את כללי המשחק הכלכלי ולתחזק (לאכוף) אותם כמו שבעל הרכב צריך לשמור על תפקודה של מערכת השמן במכונית. על פי המשתמע מספרו של אדם סמית וכלכלנים מאוחרים יותר, מדובר במערכת ממשל מצומצמת שנועדה להבטיח את שימון המנוע הכלכלי.

לפי עקרונות אלו מוטב להפריט מונופולים ציבוריים (כמו חברת חשמל ובזק) ואז תפקידו של הממשל הוא הגנה על האינטרסים של הציבור מול המונופול הפרטי. השלטון גם יכול לפרק את המונופול אם בכך יתייעל המשק ותשתפר רווחת החברה. בארה''ב, למשל, פירקו בזמנו את חברת הטלפון לרווחת התושבים (השרות השתפר והמחירים ירדו). גם בארץ פירקו את השליטה של בזק בשוק השיחות בין לאומיות לרווחת הצרכנים. התוצאה יותר יעילה אבל זו עדין לא תחרות חופשית ולכן דרושה מעורבות מתמדת של הממשל בתהליכים כלכליים.

המשברים התכופים, של תחילת המאה הקודמת, עומקם והשפעתם על הלכידות החברתית במדינות המערב הולידו שינוי מהותי בגישת הממשלות ''הקפיטליסטיות''. המנגנון הממשלתי הורחב לטפל בנושאים כמו אבטלה, רווחת העני והעדפות סקטוריאליות (קיבוצים, התנחלויות, תקציבי ההעברה ועוד). אם ההתרחבות לתחומים נוספים אלו תרמה לרווחת הציבור היא שאלה ערכית-פוליטית שלא אדון בה כאן. יחד עם זאת ברור שהיא שינתה את יעילות מנגנון השוק. אם היה אדם סמית שב להתהלך בינינו הוא היה מצביע על המרחק הרב בין המציאות בימינו לבין אופיו של העולם הקפיטליסטי אותו תיאר בספרו.

צמיחתה של המעורבות הממשלתית לתחומים הנוספים, במאה הקודמת, העצימו את חשיבותה של המדיניות הפיסקלית (התהליך התקציבי). הדבר בולט בישראל בה היקף ההוצאות השנתי של המנגנון הממשלתי מגיע לכדי 57% מהתוצר.

---