ניתוח כלכלי של טרור

טענה נפוצה בחברה המערבית היא שעוני ורמת השכלה נמוכה ורמת חיים מעודדים עיסוק בפשע ובטרור. לכן תכניות סיוע שמשפרות את רמת החיים והחינוך עשויות להביא ירידה בפשע וטרור במדינות מתפתחות בהן היקף העוני רחב. יהיה מעניין לבחון את הנתונים ולראות אם יש לאמירה זו בסיס במציאות.

התאוריה הכלכלית אומרת שבן אדם יקצה את זמנו (המוגבל) בין עבודה חוקית, עבודה לא חוקית ופנאי כך שיפיק את התועלת המרבית. בין המשתנים המשפיעים על החלטותיו ישנם רמת ההשכלה, רמת חיים (עוני/עושר), בריאות ועוד. התועלת במודל הפשוט נמדדת בכסף, בהכנסה שהאדם מפיק מעיסוקיו השונים. המודל מסביר טוב את השקעת הממון בבחירות המקדימות ואחר כך בבחירות לכנסת מול התועלת הצפויה למתמודד. כאשר ההכנסה הצפויה מפשע או טרור גבוהה יותר מאשר מעבודה חוקית המודל יחזה עליה בפעילות פשע וטרור וירידה בפעילויות חוקיות. במרה כזה מצטרפים לרשימת המשתנים המשפיעים על הקצאת הזמן גם הסיכון, הענישה ועוד. אדם עני שערך הזמן שלו אפסי צפוי להיות מעורב בפעילות פשע יותר מאדם ששערך הזמן שלו גבוה יותר. בצד התועלת אפשר להוסיף את המצב הלאומי (חברה, כלכלה ועוד).

במאמר מאלף א. קרוגר וז'. מלקובה, ''The Economics and Education of Suicide Bombers'', ב-The New Republic Online, בדקו נתונים מסקר שערך המרכז למדיניות וסקרים הפלשתינאי מדצמבר 2001. הנסקרים נשאלו אם הם תומכים בפעולות נגד אזרחים ישראלים וצה''ל ואם הם מגדירים אירועים מסוימים מעשי טרור. מניתוח הנתונים על רמת ההשכלה (החינוך) והתעסוקה עלו המסקנות הבאות:

1. התמיכה בפעולות אלימות נגד ישראל היא רחבה.
2. שיעור התמיכה לא מושפע מרמת החיים ורמת ההשכלה כאשר בין המשכילים יש קצת יותר תמיכה מאשר בין אנאלפביתים.
3. בבחינת אירועי הטרור לאורך זמן לא נמצא קשר לצמיחה כלכלית.
4. מרבית המשיבים האמינו שהתקפות על אזרחים ישראליים קידמו/מקדמים את מימוש הזכויות שלהם יותר טוב ממשא ומתן.
5. בדיקת נתונים על אנשי חיזבלה שנהרגו בפעילות בלבנון (בסוף שנות ה- 80, תחילת שנות ה- 90) מראים שביחס לאוכלוסיה הכללית רמת החיים וההשכלה שלהם יותר גבוהים.

הנתונים על השתתפות ותמיכה באלימות פוליטית, וטרור שהם בחנו מוגבלים ולעיתים לא ישירים ואולי גם לא ממש מייצגים. זאת משום שסקרים אפשר לפרש בהרבה דרכים. לכן הפרכת התחזית של המודל היא לא מוחלטת. יחד עם זאת, כך החוקרים, למרות שקיפוח כלכלי ורמת השכלה נמוכה אולי לא קשורים עם השתתפות בפעולות טרור ברמה האישית, הם ודאי גורמים משפיעים ברמה הלאומית. אנשים שרמת החיים וההשכלה שלהם גבוהות יחסית עשויים להצטרף לפעולות טרור אם המצב החברתי-כלכלי של קבוצת הייחוס, העם, שלהם לא טוב וסיכויו להשתפר דלים.

אני הייתי מוסיף שאנשים בעלי השכלה ורמת חיים גבוהות יחסית עשויים להצטרף לאירגוני טרור כדי לקדם את המטרות הלאומיות (כמו רמת חיים, רמת השכלה ועצמאות) שלהם. צריך גם להדגיש שבחינת ההשפעה שיש לצמיחה הכלכלית (סעיף 3) מבוססת על נתוני סקר משנה אחת ולכן יתכן שהם מהווים אינדיקציה בלבד. גם ניתוח הנתונים על פעילי החיזבלה מהווה רק אינדיקציה לגבי הטרור הפלשתינאי. דבר אחרון, ניתוח המציאות בכלים של התאוריה הכלכלית מסייע לנו להבינה.

---

חיפזון בקביעת מדיניות כלכלית

הודעת שר האוצר על החזרת התקרה לתשלומי הביטוח הלאומי היא כעין הצתה מאוחרת. קודם נחפזו עם הרפורמה במס וכעת מנסים לתקן את השגיאות והטעויות. במקרה של תקרת התשלומים הסוסים כבר ברחו מן האורווה. אותם שכירים שהקימו חברות בכדי לעקוף את העלאת המס הזו (חלקם ודאי בעצת כותבי הרפורמה) שילמו במשך שנים שעורי מס גבוהים יחסית. כעת, בעיניהם, הרשות עברה את הגבול שמצדיק את מהלך הקמת החברה ואת עלותו.

הסיבה למהלך של שר האוצר הייתה הנפילה בגביית המיסים בפועל והחששות להמשך הדרך. בעצם כבר מדברים באוצר על הצורך בקיצוץ נוסף בתקציב עוד לפני שיבשה הדיו על החלטת התקציב הקודמת. משתמע שבאוצר, כולל שר האוצר, ידעו על הצורך הזה לפני ההצבעה בכנסת והתעלמו, משיקולים פוליטיים קצרי טווח, מהנזק שמהלך כזה עושה ליציבות המשק ולאזרחי המדינה. גם הבקשה לערבויות שמגישה משלחת, בראשותו של עו''ד דב ויסגלס, לממשל האמריקאי בימים אלו מעלה מחשבות על תועלת המהלך.

הבעיה כאן נוגעת לשאלה למה צריך את הכספים שיבואו בעקבות הערבויות ולמה ישתמשו בהם בפועל. בין המעלים ספקות לתועלת המהלך נמצא השגריר לשעבר מר זלמן שובל ועיתונאים רבים. מאחר וידוע לי מהם המהלכים שהממשלה שלנו רוצה להימנע מלבצע אין בי פליאה שכך היא פועלת. כפי הנראה הכספים הללו דרושים לממשלה בכדי להימנע מרפורמות מבניות שיהפכו את המגמה של ירידה במקורות להוצאות הציבוריות. בין הדברים שעולים על הפרק אפשר למנות את הצורך לצמצם את תקציבי ההעברה, את גודלו של הסקטור הציבורי ופינוי מקורות להשקעה בתשתיות ובפיתוח מקורות תעסוקה. ברור, לכל בר דעת, שללא הרפורמה הזו המגמה של גידול בגירעון תמשיך לסכן את יציבות המשק במיוחד עם גמר תוקף הערבויות.

בעצם שר האוצר והממשלה קונים קצת זמן בכדי שבעיות הכלכלה לא ידרשו מהם לשלם את המחיר הפוליטי באבדן הכסא. יחד עם זאת מה שעשוי לקרות זה שהממשל האמריקאי יטיל מגבלות על השימושים האפשריים בכספים הללו שעשויים להכביד על ממשלת ישראל. אבל זה כבר יהיה לאחר הבחירות ואולי בהמשך הדרך משהו חיצוני יניע את המשק מחדש. אכן מהלכים נחפזים שאינם לטובת המשק אבל לטובת הממשלה המכהנת וסיכוייה להתמנות מחדש.

בנק ישראל החל לשלם את המחיר

השבוע נודע שהמפקח על הבנקים, יצחק טל, פורש מתפקידו על רקע התמוטטות הבנק למסחר והבנק לפיתוח התעשייה. דו''ח מבקר המדינה הקרוב ודאי יעסוק במידת אחריותו של מר טל בפרשות הללו אז אנחנו נמתין בסבלנות. מה שצריך להדגיש היא העובדה שבניגוד לבעלי עמדה אחרים, כמו למשל שר האוצר, שנכשלו הוא מוכן לשלם את המחיר וללכת הביתה.

יחד עם זאת צריך לזכור שלושה מהלכים של מדיניות כלפי הבנקים שהוא נקט. עם כניסתו לתפקידו בשנת 1999 הוא הודיע לבנקים שעליהם להגדיל את הלימות ההון מ- 8% ל- 9%. אז על רקע המצב הכלכלי זה נראה תלוש מן המציאות אבל היום ברור לנו שצעד זה שיפר את יכולתם של הבנקים לעמוד במשברים שהיו ואלו שעוד יהיו. הצעד הבא הייתה הודעתו לבנקים, באוגוסט 2001, שעליהם להגדיל את ההפרשות לחובות מסופקים לאור המצב הכלכלי המחריף. יותר מאוחר הוא גם הטיל הגבלות על אפשרות חלוקת הדיבידנדים לבעלי הבנקים. שלושת המהלכים הללו יקשו עליו למצוא פרנסה במערכת הבנקאית כאשר יסיים את תפקידו באפריל.

---