פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1111

רב רב-גוני / טור שבועי
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 11:19)


http://www.faz.co.il/thread?rep=21615
מאמר מאלף ומרענן, על משמעות המסורת והמשמעת בחינוך
דוד סיון (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 11:55)

גם דרך הצגת הדברים מאד מיוחדת.

אמירתך שהמסורת והמשמעת הם כלים להשגת יעדי החינוך שאחד החשובים שבהם הוא תרבות הלמידה. אכן אלה כלים שמעודדים את המוטיבציה של התלמיד ואת יכולתו לתרום לחברה/לעם. לאדם הלומד יותר כלים להבין את המציאות ולפתור את הדילמות בפניהן הוא ניצב. לכן גם חברה לומדת היא חברה יותר יעילה בטיפול בבעיות היום-יום וגם בבעיות אסטרטגיות. בחברה כזו עוצמת הניגודים מתגמדת גם היא.

נכון שאם אתבקש אגדיר מסורת בצורה אחרת ממך אבל בהחלט באותה רוח.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21618
חשוב ביותר לדון בעניין זה, בתי הספר אכן הפכו ברובם
מי שזוכר (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 12:39)

למקום שבו התלמיד הסביר והרגיל מתקשה למצוא את מקומו.

התלמידים ''הבעייתיים'' (ולא נכנס כרגע למשמעות המדוייקת) ממילא לא מוצאים לעצמם מקום והמצטיינים, אף אם אינם נהנים, מסתדרים איכשהו.

הסיבות לכך הן מגוונות אך רק בחלקן הן עניין של פילוסופיה חינוכית וברובם הם תוצאה של החיוב לקבל ולהחזיק כל תלמיד ותלמיד בבית הספר במשך 12 שנות לימוד.

רק במקרים יוצאי דופן ביותר מותר להרחיק תלמיד לצמיתות ממוסד חינוכי ומספר המסגרות החינוכיות האלטרנטיביות או המיוחדות קטן ביותר במהלך העשור האחרון.

נוצר מצב בו מעטים המתקשים להסתגל מעיקים על משאבי בית הספר וממררים את חיי כל הסובבים אותם.

הפתרון אותו מצאה האוכלוסיה הדתית בפתיחת מוסדות סלקטיביים הוא בעייתי.
האם הפתרון שלך הוא טוב יותר?
ההצעה שלך בעצם פוטרת את החברה מהענקת חינוך שויוני לכל תלמיד וסינון תלמידים על פי קריטריונים שבסופו של דבר מקבילים לחלוטין למעמדם החברתי של ההורים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21625
אני מדבר על שני זרמים ממלכתיים.לפי בחירה של התלמיד
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 14:01)
בתשובה למי שזוכר

http://www.faz.co.il/thread?rep=21629
ועל איזה מהם תהיה מוטלת החובה להחזיק תלמיד
מי שזוכר (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 14:26)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

שאינו מתאים?
ולמה רק ממלכתי, מה על הדתיים?
http://www.faz.co.il/thread?rep=21635
החובה תהיה להחזיק תלמיד שעומד בדרישות הזרם.
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 16:43)
בתשובה למי שזוכר

בשמרני-דרישות המסגרת.בפתוח-הישגים שנתיים.יהיו גם כיתות מקדמות בשני הזרמים.אין קשר בין הזרם לבין יכולת ספציפית של תלמיד.

הדתיים במדינה שלנו נוסעים בשולי הכביש.אם הכביש יהיה טוב ,הוא יהיה טוב לכל הנהגים.ראה תגובתי למנשביק.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21624
דוד ,אדרבא ,איזו מסורת אתה היית מנהיג?
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 13:57)

אמרתי הרי, שבחירת המסורת תהיה ענין פנימי.מעונין לשמוע הצעות.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21630
יעקב, אני הייתי בוחר מסורת חינוכית כמו זו שבה
דוד סיון (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 14:28)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

צמחתי מילדות לבגרות ושנתנה לי כלים ומוטיבציה להצליח גם באוניברסיטה. מדובר במערכת החינוך של קיבוצי השומר הצעיר שבאותם ימים (עד תחילת שנות ה- 60) הונחתה על ידי פילוסופיה כמו שאתה מציג כאן.

היעד היה פיתוח האדם הלומד או פיתוח הון אנושי, במובן הרחב שלו, שמאד מתאים לחברה לומדת ולכן יותר טוב לסביבה האנושית שבה יחיה.

מה שמעניין זה שהמערכת היתה מאד דומה למה שאני מבין קיים בבתי ספר פתוחים. יחד עם זאת,למורה היה מעמד מאד מכובד ונחשב בעיני התלמידים ולא היה צורך להשתמש בגנונים של סטטוס כמו סגנון לבוש ודיבור.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21647
לדוד סיוון.: גם אני מצטרף להמלצתך. גם אני גדלתי-
רפי אשכנזי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 20:44)
בתשובה לדוד סיון

--בזרם בקיבוצי, ואיני מצטער על כך לרגע. אותנו חינכו {במה שהיה קרוי- ''מוסד החינוכי''} לסקרנות אנטלקטואלית ''שלא לשם''. מורינו היו ''בלתי מוסמכים'' ע''י המערכת הארצית אך הצליחו להוציא קאדר של אנשים סקרנים, למדנים ושיודעים לחשוב, בהרבה דציפלינות. אין לי אלא להתרפק על אותה סדרת יצור שכנראה נמוגה בשנות ה 60 של המאה הקודמת, לטובת פס היצור של ''ציונים''. אמנם להשיג את הבגרות הפורמאלית לקח לי אנרגיה של תואר ראשון, אך היה כדאי בחשבון הסופי, והשאיפה להישגיות לא נפגעה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21649
לדוד ורפי:האם תוכלו להעלות מן הזכרון את מאפייני
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 22:58)
בתשובה לרפי אשכנזי

הפתיחות עליה אתם מדברים.

מה היה מותר? מה היה אסור? מה היו הדרישות? וכו'

עם דוגמאות ממשיות.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21683
לכב' הרב יזרעאלי: קשה להעלות זכרונות מלפני 40,45
רפי אשכנזי (יום שישי, 03/01/2003 שעה 18:58)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

--שנים, אך אנסה לתת לך כמה קוריוזים מזכרוני המדובלל: בעולמנו של אז ,בקיבוצי השומר הצעיר, בשנות החמישים, ב תחילת שנות החמישים, באזור משפטי- הרופאים ולפני מות שמש העמים יוסף סטאלין. הטובים היו בריה''מ וגרורותיה והרעים כמובן האמריקאים, או מה שהיה קרוי ''האימפפריאליזם האמריקאי.
על פי חלוקה זאת ההתערבות האמריקאית בקוריאה תחת דגל האו''ם נחשבה לאקט אימפריאלי נטו מול עמלי הקוריאה. הגנראל דגלאס מקארתור מפקד הכוח האמריקאי היה הנוגש ממש. כל סרטי האמריקאים מהתקופה הזאת, כפירי אריות, גשרי-טוקו-רי, להק הנמרים, ועוד רבים, סרטים שפיארו את החייל האמריקאי במילחמה, היו ע''פ החינוך כסות למעשים אימפריאליים. מלחמת העולם השניה,
היות והגדילה את תחום ההשפעה הסובייטי, הרי נחשבה למלחמה בעד הקידמה. משפטי פראג ב 1952-3 בהם הואשמו עסקנים ציונים, דוגמת מורדכי אורן ונחום אורשטיין כסוכני הסי.אי.איי, הובנו כלשונם. במשפטים אלו נידון למוות שר החוץ היהודי הצ'כי רודולף סלאנסקי והוצא להורג, כ''ראש הקשר''.
אין זאת כי מערכת החינוך הקיבוצית למעשה בכל התנועות הקיבוציות של מחנה העבודה היתה שמאלנית מאד, שמאלנית עד לידי פילוג בתוך רבים מהקיבוצים בין ''האיחוד'' למאוחד''. פילוגים אילו בין בעל ואשה אח ואחות וחיצוי הקיבוץ לחצי ממש, כמו בעין חרוד או אשדות יעקב, היו על רקע היחס לבריה''מ.
היום אידאולוגיזאציה כזאת היתה נתקלת בגיחוך קל, אך אז אנשים ''על זה נהרגו'', באופן אידאי. כמובן שכל זה חלף לו בשלום, והלקח שנלמד לפחות אצלנו היה
''לימוד ת ו ך ביקורת'' אמונה ת ו ך ביקורת''וכו'.
נלמד התנ''ך ת ו ך ביקורת על ערכיו ההיסטוריים והחברתיים. בכלל המילה '' ת ו ך '' נוצרה אז. מילה זאת היום בשימוש כ:
נעודד היוזמה הפרטית ת ו ך שמירת זכויות העובדים. נילחם בטרור ת ו ך מיצוי המאמצים לשלום.
נשמור על מדינה יהודית ת ו ך שמירת שוויון לערבים.
היות והאמונה הלוהטת במה שקשור לבריה''מ התפוגגה, אז , אמונה שמילאה עד תום עולמם של רבים {מדור ההורים}, נשארה הסקרנות ועכשיו הופנתה לכיוונים חדשים בכל התחומים מהחברתיים פוליטיים ועד המדעיים המדויקים.
אין זאת כי השבר של שנות החמישים הוליד דברים טובים וברוכים ולא הלם והתמוטטות כמו שהיה מצופה ממי שעולמו הרוחני חרב.
הקוו התחתון ''למוד תוך ביקורת''. ''אמונה תוך ביקורת''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21695
סלאנסקי לא היה שר החוץ הצ'כי
מי שזוכר (שבת, 04/01/2003 שעה 0:02)
בתשובה לרפי אשכנזי

ולנאשם הישראלי השני לא קראו שמעון אורשטיין

וכל השאר הוא באותה רמת אמינות ודיוק
http://www.faz.co.il/thread?rep=21697
סלאנסקי היה סגן ראש ממשלת צ'כוסלובקיה
ישראל בר-ניר (שבת, 04/01/2003 שעה 3:54)
בתשובה למי שזוכר

עד להדחתו ומעצרו כ''סוכן ציוני'' בספטמבר 1951.
שם מישפחתו של הנאשם השני, שהואשם עם מורדכי אורן, במישפטי פראג היה אורנשטיין. אינני בטוח מה היה שמו הפרטי, אבל שימעון מצלצל לי מוכר.
למרות כל מה שעבר עליו, למורדכי אורן לא היה ספק בנכונותו של הצדק הסוציאליסטי, והוא המשיך להחזיק בדעותיו הקיצוניות שמאליות גם אחרי ששוחרר ושב ארצה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21712
נסיונו הנואל של ברניר למצות את [*]
מי שזוכר (שבת, 04/01/2003 שעה 11:11)
בתשובה לישראל בר-ניר

[*] הוסרה מהכותרת התיחסות לגופו של כותב [המערכת]

של השקפותיו מרדכי אורן במילה סמולני הוא שטות אבל אני לא מופתע כלל וכלל. מכל מקום, בעולם בו נותרו יהודים דתיים אחרי אושויץ, אין מה להתפלא על אלו שנשארו מפמניקים גם אחרי שראו את פניו של המשטר בצ'כיה.

סלנסקי היה מזכל המפלגה עד ספטמבר 51, הועבר לתפקיד סגן ראש הממשלה ונעצר בנובמבר.

שמו של הישראלי השני בפרשה היה שמעון אורנשטיין, הוא ואורן לא נאשמו במשפט הראשון אלא במשפט שלאחריו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21718
מרדכי אורן, ערכים וחינוך
דוד סיון (שבת, 04/01/2003 שעה 13:33)
בתשובה לרפי אשכנזי

דבר ראשון מרדכי אורן הוא אורנשטיין. את שם האיש השני שהיה מעורב במשפטי פראג אינני זוכר. זאת היתה תקופה שבה ערכים שיחקו תפקיד חשוב בחברה הישראלית. והמאבקים האידאולגיים של אז היו חריפים מאד. ת

במערכת החינוך בקיבוצי השומר הצעיר בה גדלתי היתה מבוססת על ערכים שגם נילמדו בה ביום יום. ערך חשוב שלאורו ובגללו הורכב סולם הערכים של קיבוצי התנועה היה שוויון ערך האדם. היה גם העניין של פיתוח חברת הילדים שלומדת ומתפתחת לאורם של ערכים. חלק אינטגרלי של המערכת הזאת היתה תנועת הנוער, השומר הצעיר (המדריך התנועתי תיאם דברים ופעולות עם המחנך ולפעמים הם פעלו ביחד מול הקבוצה-כיתה).

לילדים ואחר כך הנערים היה ברור מאד, ללא אמצעים פורמליים, שלימוד-השכלה (בעיקר פיתוח כלי למידה) הוא אחד מן הערכים המרכזיים של הווייתם. גורם מסייע היתה דעת הקהל הקיבוצית שמאד כיבדה ודאגה לחבריה להמשך הלימוד העצמי.

חלק חשוב מאד מחיי התלמיד היה ההשתתפות, בחלק מהיום, בעבודת הקיבוץ. למרות שללימודים הוקדשו יותר שעות ערך ההשתתפות בעבודה לא היה פחות. למדנו את החשיבות של התרומה למשק עוד לפני שלמדנו על התמורה. זה גם כולל תורנויות שונות בבית הילדים ובחברת הילדים.

היו תהליכים פורמליים כמו מעבר מכיתה לכיתה, מעבר משיכבת גיל אחת לאחרת. אפילו שיחות קבוצה, ודיוני סמל הבוגרים (של תנועת הנוער) שרבים זוכרים לרעה. אבל גם המדריך שהיה בדרך כלל צעיר ואפילו חניך באותו בית ספר וגם המחנך והמורים לא נזקקו לאמצעים משמעתיים. הילד שגדל וטופח במערכת היה בעל מוטיבציה ומשמעת עצמית שכל כך חשובים בתהליך החינוך – פיתוח הון אנושי. בעצם החברה מסביב השקיעה את מיטב כספה בילדים ובמערכת החינוכית לפני שהשקיעה בתנאי דיור וצרכים אחרים של המבוגרים. לכן, לדעתי, נוצר אדם לומד, צמא דעת ושואף לפיתוח אישי. לבסוף, להורים היה חלק חשוב ביותר בעיצוב המערכת והטמעת חשיבות החינוך בילד והנער.

מילים לסיום, למרות שכבר הרבה שנים אני לא חבר קיבוץ אני משוחד. זאת למרות שבעצם יצאתי מהקיבוץ ללא נכסים (משכורת חדשית של שכיר) או ממון. הכי חשוב מערכת החינוך הזו שיפרה את יכולת ההישרדות שלי בהרבה גם בסביבות חיים ששונות מאד מהקיבוץ בו גדלתי. זאת גדולתה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21762
אורן הוא אורן ואורנשטיין הוא אורנשטיין
מי שזוכר (שבת, 04/01/2003 שעה 16:34)
בתשובה לדוד סיון

ואם שמו הלועזי של אורן היה לפני כן אורנשטיין, יש בכך בכדי להסביר מדוע נאסר גם אורנשטיין, דבר המהווה תעלומה עד היום הזה.

לחובבי הז'אנר מומלץ לקרוא את הספר ''זכרונות אסיר פראג'' של אורן.
http://www.faz.co.il/thread?rep=113771
שמעון אורנשטיין הוא הנאשם השני
יאיר (יום ראשון, 09/03/2008 שעה 18:27)
בתשובה למי שזוכר

קרא את ספרו ''עלילה בפראג''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21766
לדוד סיוון: אורן הוא אורן, אורנשטיין הוא אורשטיין-
רפי אשכנזי (שבת, 04/01/2003 שעה 19:34)
בתשובה לדוד סיון

זה שני אנשים שונים.
ספר ליזרעאלי על בניו- גרינבוים. הוא היה דוגמא ומופת לחינוך שלם לערכים אוניברסאליים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21796
אני מסיר את הכובע בפניך אם אתה משוכנע
דוד סיון (שבת, 04/01/2003 שעה 22:40)
בתשובה לרפי אשכנזי

אכן בניו היה אישיות מרכזית במערכת החינוך שלנו. כך שכאשר סיפרתי על המערכת שלנו בעצם סיפרתי עליו.

תגיד אתה מאלה שלמדו בגן שמואל למשך כשנה?
http://www.faz.co.il/thread?rep=21815
קודם כל תודה.דווקא לזכרונות רחוקים יש את היתרון
יעקב יזרעאלי (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 1:43)
בתשובה לדוד סיון

של הפרספקטיבה ושל ראייה מאוזנת.

אני מתרשם שחלק מן הערכים:החשיבות של האדם כיצור

לומד,מקורה במסורת היהודית.פעם רצתה האמא היהודיה

שהבן שלה יהיה תלמיד חכם,אח''כ רופא או עו''ד,אח''כ

חבר קיבוץ משכיל, וחייל בסיירת.

היום.. חשוב לה שיהיה לו הרבה כסף,ושיהנה מהחיים.

ההשכלה אינה ערך עצמי חשוב במיוחד.לא עוד.

הלא כן?
http://www.faz.co.il/thread?rep=22022
לרב יזרעאלי: לדעתי להשכלה ערך מוחלט בפני עצמו !
רפי אשכנזי (יום שני, 06/01/2003 שעה 19:52)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

http://www.faz.co.il/thread?rep=21627
אתה מדבר בעיקר על הפילוסופיה של הלמידה
אבנר בן בסט (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 14:11)

ולאו דווקא על תכניה.

האם בחור יהודי במאה ה- 21 ראוי שילמד רק ספרות הקודש, שו חס וחלילה שילמד גם מתימטיקה, מדע, ספרות וגיאוגרפיה. ואם תכליתו של הלימוד היא הלימוד עצמו, הרי שירחיבו את הלימוד לתחומים האלה רק לצורך התעמקות בהם. מי יודע? אולי יהיהו לנו עוד כמה מדענים דגולים חופבי שטריימל?

אני חושב שמודל היהודי החרד של היום חייב להתפתח לאותו מודל שהיה בגלות ספרד במאות ה- 10 עד ה- 15. לצד לימוד תורה ועבודת השם חייב האדם במלאכת יד ועבודת כפיים. בתקופת גלות ספרד קמו לנו מנהיגים יהודים שהיו גם אנשי מאורות בעבודת השם וכתבו ספרי פרשנות למקרא ולמשנה ובמקביל חקרו במדע ובמתימטיקה של אז. רבים מהם מוכרים עד היום כמי שקידמו את המדעים, העבירו אותם מהעולם היווני-אסלאמי-הודי והטמיעו אותם בעולם הנוצרי-אירופאי.

דוגמאות טובות יש הרבה.
אזכיר רק את ר' אברהם בר חיא (1136-1070) שהיה מתימטיקאי ואסטרונום. הוא חיבר את ''חיבור המשנה והתשבורת'' (ספר מדידה וחישובים), הוא חיבר את האנציקלופדיה בעברית ''יסוד התבונה ומגדל האמונה'' הנחשבת לאנציקלופדיה הראשונה בעולם למתימטיקה, אסטרונומיה, אופטיקה ומוסיקה.

ר' אברהם איבן עזרא (1167-1092) מספרד, שהיה משורר ופילוסוף שנדד בין קהילות היהודים בצפון אפריקה ומצרים ובשנותיו האחרונות התיישב ברומא והתפנה לכתוב ספר פילוסופי-מתימטי בו הגדיר לראשונה את תיאוריית ''התמורה וההסתברות'' (permutation) ו''תיאוריית הצירופים'' (combination). אבן עזרא גם היה בין האנשים שדחפו והטמיעו את החשבון העשרוני והספרות כפי שהתפתחו בתרבות ההודית (1,2,3,4,5 .... ), ספרות שהחליפו את הספרות הרומאיות המגושמות. הוא גם הטמיע את הספרה 0 כמספר וכיחידה (unit). הוא קרא לספרה הזו ''גלגל''. אבן עזרא תרגם גם ספרות מדעית שונה של אנשי רוח מזרחיים מהודו, אוזבקיסטאן (אל-בורוני), מסופוטמיה (קוואריזמי) ועוד. הוא נחשב עד היום למתמטיקאי גדול שסייע בהפצת הפילוסופיה והמתימטיקה למערב הנוצרי הרדום.

ור' לוי בן גרשון (1344-1288) מחבר ''ספר המספרים'' שפיתח את האריתמטיקה, הוצאת שורשים, סינוסים וטריגונומטריה. בנה את מכשיר ''סולם יעקב'', מכשיר למדידת מרחקים בחלל ע''פ זוית המרחקים בין אובייקטים, ושהיה מדוייק יחסית ושימש את האסטרונומים והנווטים של אז, כולל את מגלי הארצות. הוא ערך מדידות של תנועת כדור הארץ ביחס לשמש, ושל הירח ביחס לארץ ופיתח מודל גיאומטרי לחישוב וצפי של תנועת הירח, השמש והכוכבים. הרבה מהתיאוריות שפיתח נמצאו נכונות גם במאה ה- 20, כולל הערכותיו לגבי פלנטת השמש ו''שביל החלב''.

למה שגם כיום לא יקומו לנו חובשי כיפה ראויים כמותם?
http://www.faz.co.il/thread?rep=21636
אכן.
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 16:46)
בתשובה לאבנר בן בסט

http://www.faz.co.il/thread?rep=21632
רעיון מצוין, שמיושם כבר באופן חלקי.
מנשביק (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 16:25)

למעשה, כל מי שנרשם כיום לבית ספר ממלכתי-דתי, בוחר במודע להתחנך במערכת קונסרבטיבית, ואכן - השגי התלמידים בבתי ספר אלה (בממוצע, כמובן) גבוהים יותר מהשגי התלמידים בזרם הממלכתי. צריך, אם כן, לזרוק את הכפפה הזאת גם ללא-דתיים המעוניינים במסגרת קונסרבטיבית.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21633
החמ''ד שרוי במשבר עמוק.לדעתי אין זו מסורתיות עמוקה.
יעקב יזרעאלי (יום חמישי, 02/01/2003 שעה 16:37)
בתשובה למנשביק

מכין שהוא מושפע ומתמודד עם הצורך להיות [גם] כמו הכללי.

אבל אם יקומו בתי''ס שמרניים בממלכתי זה יועיל גם לחמ''ד.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21653
חינוך מול העברת ידע
רועי בלום (יום שישי, 03/01/2003 שעה 0:09)

ראשית אכן מאמר מעניין , ונושא מעניין.

אני לא חושב שהכותב התייחס לחינוך אלא השתמש במילים לימוד אבל ראיתי כי חלק מהמגיבים בחרו להשתמש במילה חינוך.

אכן המדינה משתדלת לחבר בין המילים הללו ומוסד הלימדים ניקרא מוסד חינוכי , ומטרתו גם כן לחנך. כמובן שהמשרד הממשלתי האחראי אליו ניקרא משרד החינוך.

אולם השאלה הראשונית היא לשם מה קיים המוסד הזה , האם מטרתו היא העברת ידע באמצעות שיטת לימוד זו או אחרת? או מטרתו היא חינוך.
יתכן כמובן כי מדובר במעין מטרה משותפת שהיא הקניית ידע וחינוך במשולב, אולם בית הספר בסימו בוחן את התלמיד על פי רמת הידע והחברה בוחרנת אותו על פי רמת ציוני הידע, הוא כלל אינו ניבחן על פי חינוכו.

ועל כן נשאלת השאלה האם אכן מטרת בית הספר היא לחנך.
במידה והתשובה כי אכן כך , נשאלת השאלה למה? איזה חינוך צריך להעביר בית הספר לתלמידיו? האם כל סוג חינוך צריך בית ספר אחר? האם במידה ואכן הוא צריך לחנך יש סיבה שלא יבחנו האם הצליח בית הספר בחינוכו על ידי בדיקת התלמידים כשם שעושים זאת במבחני ידע?

לדעתי מטרת בית הספר היא העברת ידע , על מנת להקל על מי שעובר דרכו בהמשך מסלול החיים, מטרתו לגרום למי שעובר בו להכיר מספר רב ביותר של תחומי התעניינות ולפתוח מולו את העולם האמיתי על מנת שיוכל לאחר שיסיים את לימודיו להיות מסוגל לחיות בו ברווחה.

כמובן שנשאלות השאלות מה הוא ידע נידרש על מנת לחיות בעולם? האם משפט פיתגורס או לדעת מהוא הקוסינוס הם חלק ממה שיצתרך כל אדם שעובר את מסגרת העברת המידע הזו?
האם להבדיל בין מילעל למלרא (ככה רושמים?) זה הוא דבר שהינו מחוייב המציאות?

או שמה הפוך מכך האם יש לתת לו גישה למכונאות בסיסית כדי שידע להחליף גלגל ואו לסדר חוט חשמל בבית אינם דברים יותר חשובים מהדברים שציינתי קודם.

מערכת הלימוד ששמע הלא נכון הוא מערכת החינוך אינה פועלת בדרך הנכונה לדעתי , יש לבצע בה שיניים רבים בתוכם ובעיקרם הוא לפתוח את ראשו של התלמיד למידע רב גוני ככל האפשר, על מנת שיוכל לבחור בעתיד את הטוב לו ביותר.

נ.ב.

במקרה שלי בבית הספר מעולם לא הומלץ לי לקרוא ספריו שאינם ספרות ''יפה'' (ומה היא ספרות יפה?) עד היום אני קורא ובולע ספרים סידרתי כאשר בתקופות היותר טובות בחיי כאשר הזמן היה יותר פנוי הייתי קורא גם שלושה ספרים עבים בשבוע, משום מה בית הספר מעולם לא הצליח לגרום לי ללכת לקרוא ספר אם כבר הצליח לדחות אותי מקריאה. על בית הספר להראות מה הוא ספר גם ללא הסבר ופירוש, הוא צריך לתת לקרוא שיר מתוך אהבת הקריאה ולא מתוך לימוד הניתוח של הספר. הוא צריך להכיר לתלמיד את מירב הסגנונות הקיימים ובטח שלו רק ספרות ''יפה'' ומעט מעבר לכך במקרה הטוב.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21789
חינוך ולימוד
איציק רון (שבת, 04/01/2003 שעה 21:15)
בתשובה לרועי בלום

רועי, הרשה לי להפנות אותך לספריו המקצועיים של ס. יזהר, אשר הוא המוביל את הגישה של הפרדה בין ''חינוך'' ל ''לימוד''.
אני, בניגוד לו, איני רואה כל יכולת להפרדה כזו, ולמרות שלא חקרתי את העניין בצורה אמפירית אני משוכנע כי מרבית המורים חושבים כמוני.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21806
מורים וחברים
רועי בלום (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 0:06)
בתשובה לאיציק רון

אותך אני לא מכיר ולצערי הכרתי יותר מיד מורים שאם דעתם הייתה כי שמש ביום הרי שהיום אני אהיה בטוח כי השמש היא בלילה (ההוכחה לכך היא שהם חושבים כך)

אני לא מכיר את ספריו של ס. יזהר בנושאים הללו ואם ברצונך אתה מוזמן להעלות את דעתך בנושא גם אם היא קרובה או רחוקה לס. יזהר.

במידה ואתה חושב שלא ניתן להפריד את החינוך מהלימוד נשאלת השאלה מה הוא החינוך או הלימוד הנכון? (האם בכלל יש כזה?)
האם אתה יכול ללמד הסטוריה בלי לבקש ואו לקבל וללמד מהו כבוד? (אני חושב שכן)
http://www.faz.co.il/thread?rep=21682
שיטות לימוד כתרופות פלא
יובל רבינוביץ (יום שישי, 03/01/2003 שעה 18:48)

הכותב מתחבט, לכאורה, בין שתי אפשרויות הוראה, למרות שברור מה הן נטיות ליבו. הוא מציע שתי אפשרויות. הבעיה היא ששתיהן נראות לי קיצוניות באופן בלתי נסבל.

האחת כוללת כללי הופעה חמורים וציות עיוור. תמהני מדוע לא נכללו גם עונשי הצלפה לשיפור הזיכרון.

השניה כרוכה בהתפרקות מכל משמעת, כולל ויתור על חובת הנוכחות.

אף אחת מדרכים אלה לא תצלח ליצירת אדם משכיל. הראשונה תיצור משכיל, השניה תיצור אדם. כמעט איש מאיתנו אינו בוגר של אחת מהשיטות שהוזכרו.

יש אינסוף דרכי ביניים. של הקפדה על משמעת ללא הקפדה על עניבות. של בחירת המקצועות הנלמדים מבלי לוותר על בחינות וכן הלאה.

אינני מכיר מקרוב את החינוך הדתי. אני מאמין שהוא די קרוב לאפשרות הראשונה, של הקפדה על לבוש והתנהגות, כמו על בחינות.
אינני מכיר מיד ראשונה את מה שמכונה כיום 'בית ספר דמוקרטי'. כמדומני שהוא מיישם את השיטה השניה.
כלומר: במדינת ישראל דהיום מיושמות שתי השיטות, אך הרוב המכריע של התלמידים לומדים בשיטות ביניים. מכך אני מסיק שההתדרדרות בהישגים הלימודיים אינה נובעת מכך שהשיטות האלה לא מיושמות. הרי גם כשההישגים היו ראויים לציון היו נהוגות אותן שיטות באופן פורמלי.

מה בכל זאת קרה?
אני מסכים שהמשמעת התרופפה, ויתכן שזוהי תשובה חלקית לשאלה. עם זאת, הדעה שהדור הצעיר הוא מחוצף ואינו נותן כבוד לזקנים קיימת כבר אלפי שנים. בכל דור ודור תוכל למצוא את הטענה הזו. מדי פעם היא, כנראה, נכונה יותר, ויתכן שיש אז נסיגה יחסית בהישגים.
מה הקשר? מי שאינו מכבד את זקניו גם לא יטה אוזן לעצתם בדבר חשיבות הלימוד.

אבל יתכנו גם סיבות אחרות. בילדותי, קריאת ספר היתה צורה סבירה לגמרי של בילוי זמן. כשהייתי בן 8 הגיעה סוף-סוף הטלוויזיה למדינת ישראל, דבר שבישר את קץ עידן ההליכה לקולנוע כצורת הבילוי הנפוצה. כעשר שנים לאחר מכן נולד בעולם המערבי המחשב הביתי. הפעם החדירה לשוק הישראלי ארכה 5 שנים בלבד. איתו נולדה צורת הבילוי החדשה של הנוער. עוד 15 שנה חלפו עד שהגיע האינטרנט לעולם המערבי. החדירה לישראל היתה הפעם מיידית.

האם בכך הקיץ הקץ על תרבות הקריאה? אינני יודע. עם זאת, בכל העולם קיימים אותם תהליכים, כך שהדבר אינו מסביר את הירידה בהישגיות ביחס לשאר העולם. יתכן שאנחנו שבעים מדי, וכך יורדת המוטיבציה לשפר את מצבנו בכל מחיר.

אולי האשמה היא גם בנו כהורים. יתכן שכיום, בחברה הישגית כשלנו, אנחנו מעדיפים שבית הספר יחנך ואנחנו נשלם כסף. אבל יש בכך כשל בסיסי. הורות הוא תפקיד שיש להשקיע בו. ההורה צריך להיות המנוע שמאחורי למידת הילד. ההורה צריך לסייע, לעודד ולתגמל על למידה. לבית הספר יש תפקיד משלים חשוב. נראה לי שאנחנו ממעיטים בחשיבות ההורה בתרכובת, וגם הכותב, בחיפוש שיטת החינוך האופטימלית, חוטא בכך.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21692
מסכימה עם יובל לחלוטין
דינה ביכל-שונרא (יום שישי, 03/01/2003 שעה 22:41)
בתשובה ליובל רבינוביץ

כהורים, עלינו לפנות זמן לילדינו - וזו *לא* משימה קלה, כלל ועיקר. עלינו למצוא את הזמן והיכולת להיות קשובים לילדים, ללמדם מתוך דוגמה אישית כיצד לבלות זמן וכיצד לנהוג בין אנשים ועם אנשים.

הדוגמה האישית היא, לדעתי, העניין החשוב כאן. הורים מנומסים יגדלו ילדים מנומסים, משום שתשובה בנוסח ''מה איתך, מה את רוצה ממני?'' לא תתקבל בבית שבו אפשר לשאול: ''כבר סידרת את המיטה היום?''

ברור לי (מנסיון אישי!) שהרבה יותר קל למי שמאציל את סמכויות סידור/ניקוי/טיפול/טיפוח הבית והילדים מאשר למי שעושה זאת בכוחות עצמו. אבל היתרון המתקבל הוא ילדים שמסתדרים לתוך תבנית שמתאימה לראיית העולם שלי. כלומר, ילדים מתחשבים, מנומסים, משתפי-פעולה.

בעניין קריאה מול טלויזיה, אני משוכנעת שההורים הם אלה שמכתיבים את התנאים. אם אין טלויזיה בבית, הילדים לא יצפו בטלויזיה. נזק לא נגרם אם יש טלויזיה בבית, אבל היא מופעלת בשיקול דעת (תכנון צפייה, הקלטה מראש של חומרים שעלולים להיות בעייתיים, והצבת הטלויזיה במקום נמוך יחסית לצורות בילוי אחרות כמו משחקים, פאזלים, קריאה משותפת, קריאה בקול, שינון שירים, שירה משותפת וכו').
נזק נגרם, לעומת זאת, אם המשפחה מחזיקה את הטלויזיה כרעש-רקע וחיה את חייה מסביב ללוח הזמנים של המכשיר.

בעניין לימודים: כמעט כל פעילות של ילדים יכולה להפוך פעילות לימודית, כל עוד הילדים פועלים אקטיבית בה. דברים שעלו אצלנו לאחרונה: שינון שירים העלה בין הילדים צורך לבדוק מלים במילון ולמצוא את כל הפונקציות המיוחדות של תוכנת מילון (כולל גילוי אפשרויות היגוי של מלים); אליפות שש-בש העלתה לרמות גבוהות את היכולת לחבר מספרים בראש; אליפות קריבאז' העלתה את היכולות האריתמטית לרמה נוספת, משום שמשחק זה מחייב שילוב של מספרים שונים לכדי 31 ו- 15.
טיולים רגליים פותחים אפשרויות לשיחה על היסטוריה (מקומית, מדינתית, פדרלית, והיסטוריה השוואתית לגבי מקומות אחרים), גיאוגרפיה, גיאולוגיה (יש כאן כמה וכמה הרים מרשימים, אבל אבנים יש בכל מקום...), זיהוי ציפורים וחיות וצמחים בגינות, שיחות על איכות הסביבה ומיחזור... ...למעשה, כמעט כל מקום שבו אנו נמצאים פותח לנו אפשרויות למידה. אפילו קניון, אפילו אוטובוס (משחק חשבוני נפלא: הגיעו באמצעות הספרות המרכיבות את המספר הסידורי של כרטיס האוטובוס וארבע פעולות חשבון למאה.)

הבעיה, כמובן, היא שהורים שלא הורגלו בלמידה כפעילות פנאי צריכים מעט הכוונה לפני שיהפכו את חייהם לאוניברסיטה. זו בעיה שקיימת פחות במגזר הדתי והחרדי, כמובן, ואפשר לחקות את הגישה שלהם בשינוי תכנים.

לדעתי, מי שרוצה בכך, יכול לעשות זאת גם בתחומי מדינת ישראל - לא צריך לעבור לעיירה שלי כדי לעשות זאת. אבל כיצד לנהל את החיים בישראל כדי שתישאר לאדם פניות נפשית מספיקה כדי לחשוב? לכך אין לי תשובה. אני יכולה לומר רק שאני לא הצלחתי בכך - עד שהגעתי הנה. אבל כאן אני מצליחה, לאט-לאט, להחזיר את ילדים לתוך משפחה-לומדת-ללא-הפסקה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21772
אינני יודע בדיוק עם מה הסכמת.בכל אופן אני מסכים
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 20:02)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

עם דברייך.למידה פעילה .כל הזמן.

הישראלים הפסיקו ללמוד ולכן הם מאבדים גובה במהירות.

יש הבדל בין לימוד לבין רכישת ידע.לימוד צריך להיות

חוייתי.זו אחת החויות הגדולות של החיים. החברה שלנו

מכירה פחות ופחות את החוייה הזו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21769
נדמה לי שהעיקר חסר
נסים ישעיהו (שבת, 04/01/2003 שעה 19:49)
בתשובה ליובל רבינוביץ

העיקר הוא: מה הם יעדי החינוך? איזה מן בן אדם מבקשים לגדל?

על זה נאמר: ''סוף מעשה במחשבה תחילה''; קודם מחליטים מה הם היעדים החינוכיים ורק אחר כך בוחנים דרכים להשגת אותם יעדים.

הרושם הוא כי לחינוך במדינה, כמו למדינה בכלל, אין יעדים ולכן כך הוא נראה.

שבוע טוב וחודש טוב,
נסים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21773
קשה לי לראות מצב בו יש הסכמה לאומית על היעדים
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 20:05)
בתשובה לנסים ישעיהו

החברה הולכת ונעשית סקטוריאלית כידוע.

אני חשבתי שעדיף חינוך לאנושיות על פני חוסר חינוך.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21770
יובל :הסקת כמה מסקנות שגויות- ממה שלא נאמר.
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 19:54)
בתשובה ליובל רבינוביץ

א. אינני מעדיף את הזרם השמרני על פני הפתוח. יש יתרונות וחסרונות לשניהם.

ב. כמובן שלא מדובר בפתרונות קיצוניים.אילו הייתי חפץ בהלקאות של תלמידים ח''ו, הרי יכולתי לומר זאת.

ג. לפי הטענה שלי הניסיון של 20 השנים האחרונות הוא כישלון של התרכובת: העדר מסורתיות [כלשהי] עם פתיחות לא מופנמת[כערך אמיתי].

ד. הסטיגמה. אתה טועה לגבי הנעשה בחינוך הדתי. [בכלל, יש בו החמ''ד שבו המצב דומה לזרם הממלכתי, רק פחות מוקצן.ישנו החינוך הפרטי שגורר תחרות חזקה וברוכה בין מוסדות, יצירתיות ויחודיות].

ה. הרעיון המרכזי הוא התחרות בין הזרמים,אליה לא התייחסת.

אני מציע שנקרא את דברי החברים בשימת לב, ולא ננסה לנחש ניחושים קלים. את זה אפשר להשאיר ל''טוטו בחירות''.

לבסוף:מה לדעתך הפתרון הרצוי-לא הבנתי?

שבוע טוב

יעקב
http://www.faz.co.il/thread?rep=21802
להלן שוב מסקנותי
יובל רבינוביץ (שבת, 04/01/2003 שעה 23:38)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

יעקב, יש שני נימוקים בגללם אני חושב שאתה *כן* מעדיף את החינוך השמרני על פני החינוך הפתוח.

1. בהודעתך המקורית דיברת על התחרות בין התינוק לבין מי האמבטיה. מוקדם יותר דיברת על כך שהליברליות בחינוך גרמה לנו לשפוך את התינוק עם המים. היות שבאנלוגיה הזו ברור לנו מה מהשניים חשוב ומה משני, אני מסיק שהחינוך השמרני כאן הוא התינוק והחינוך הליברלי כאן הוא מי האמבטיה. קל ופשוט.

2. אני לא ציינתי באיזה משני הזרמים אתה תומך, אלא רק שברור במה אתה תומך. תגובתך היתה שאינך מעדיף את הזרם השמרני על פני הפתוח. וכי אמרתי שאתה מעדיף? לא, אתה אמרת, אבל כעת אני יכול לומר שניכר שאתה מעדיף את החינוך השמרני.

עד כאן ההתפלפלות בנושא ההעדפות, וסלח לי אם זה נראה קטנוני משהו.

התחרות בין הזרמים קיימת בצורה לא פורמלית. אנשים יוצאים לשוק העבודה ומתחרים על אותן משרות. או אז מתגלה מי מוכן יותר. נכון שיש גם ערך לתחרות טקסית, ואני מאמין שלא בכדי העניין מזכיר לי את חידון התנ''ך לנוער, שגם הוא נערך במוצאי יום העצמאות, וכולו מפגן של בקיאות בשטח ספציפי. עם זאת, היות שהזרמים הם בעלי דגשים שונים, יהיה מי שיטען שמבחן ידע מחמיץ את המטרה, והעובדה שמערכת אחת מייצרת תלמידים בקיאים יותר אינה מוכיחה שהיא טובה יותר.

דעתי האישית? אין פתרונות קסם. שיטת ההוראה בבתי הספר היא חלק קטן מהמכלול המייצר אדם חושב. נראה לי שמה שיש כיום הוא די סביר ככל שמדובר בשיטת ההוראה, ואת הסיבה לדלות ההישגים יש לחפש במקום אחר, בעיקר בבית. מה שאני חושב שראוי לעשות הוא להגדיר ליבה שתחייב את כל תלמידי בתי הספר, בבחינת הישגים נדרשים. ליבה זו תיקבע על ידי משרד החינוך עבור כל טווח גילאים, והחומר הזה יהיה חייב להיות מועבר בכתה. מבחינה זו לא צריך להיות הבדל בין בית ספר דמוקרטי, בית ספר פתוח, בית ספר דתי או בית ספר אחר. חומר העשרה שאינו חלק מן הליבה יהיה תלוי במערכת המסויימת אליה בחרו ההורים לשלוח את ילדיהם. כל זרם חינוכי שיקיים את הנ''ל כשר בעיני, ואין צורך להצטמצם בשתי האפשרויות שהעלית במאמרך.

אני מעדיף לא לשלוח את ילדי לאף אחד מהזרמים החינוכיים שהצעת, אלא למשהו באמצע. אינני מדבר בעלמא. ילדי אכן נמצאים כיום במערכת חינוכית הנראית סבירה בעיני.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21807
האם לדעתך את ההישגים הנמוכים של מערכת החינוך
יעקב יזרעאלי (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 0:57)
בתשובה ליובל רבינוביץ

בעשורים הנכונים יש לתלות ''בבית''?

אם תשובתך חיובית, מה צריך להשתנות ''בבית''?

כדי לקצר בפינג פונג שבינינו, אני מקדים את תשובתי שלי, לשתי השאלות. אבל אני דווקא מעונין לשמוע, ולא רק להשמיע.

מה שכתבתי לגבי החינוך הפורמאלי, דומה לגבי החינוך בבית. הבית הישראלי [אם ניתן לאפיין דבר כזה] לוקה בשני דברים, כך אני מתרשם:

1. שבר בתחום המסורת. מסורתיות, דברים יציבים באורח החיים, חוקים פנימיים של הבית, היא תנאי צמיחה נדרש להתפתחות של הילדים. תחושת בטחון והמשכיות. משהו שלא ניתן לערעור. ''ככה זה אצלנו''. [אמרת את המשפט הזה-אמרת שיש ''אצלנו''. יש קולקטיב. למה כולם יושבים יחד לסעודת שבת? ככה זה אצלנו. למה מדליקים נרות? זוהי המסורת שלנו. ''ככה עשתה גם הסבתא שלי'' - כאן בא סיפור מיתולוגי מחיי הסבתא...]

2. עם איבוד המסורת, לכלל דמוקרטיה משפחתית אמיתית לא הגענו. כשם שהחברה הישראלית בכללותה, לא הפנימה לגמרי אורח חיים של תרבות דמוקרטית.

על שינויים בדרך של שבירה חזקה בתחום של החינוך, אנו משלמים מחיר גבוה.

עלינו להמשיך באורח חיים רווי מסורת [זו יכולה להיות מסורת של גינונים בריטיים, אני הבאתי רק דוגמה מהמסורת האישית שלי] ובמקביל [כן במקביל!], לפתוח את הראש והאוירה בבית כלפי דמוקרטיה פנימית וליבראליות. הבטחון בדברים קבועים ויציבים, דווקא משחרר את היכולת להפתח בתחומים אחרים.

ההורים מרגישים פחות מאויימים, ולילדים יש גבולות שהם זקוקים להם. ההורים לא המציאו את הגבולות, לכן הם משוחררים מעימות סביב קביעתם וכו'.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21808
בהחלט כן.
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 1:18)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

אני מקבל, הפעם את מה שאתה אומר. המסורות בבית יוצרות תחושה של עוגן יציב. הילד יפרוש כנפיים פעם וימרוד, אבל תמיד תהיה לו תחושה של משהו קבוע בעולם, ובטחונו העצמי ירוויח מכך.

הבית צריך גם להיות זה שמעודד למידה ומתגמל עליה. בית הספר הוא רק הכלי (החיוני) להעברת מידע.

נראה שאחד התהליכים המשמעותיים ביותר מבחינה זו שעברנו בעשרות השנים האחרונות היא שלשני ההורים יש קריירה החשובה להם. ביחס למצב שני דורות אחורנית יש לנו הרבה יותר כסף והרבה פחות זמן.

מכאן הנטיה הכמעט טבעית להשיג שווה ערך של זמן איכות על ידי השקעה כספית. אפשר לרשום את הילד לאין ספור חוגי העשרה, אבל הוא צריך בעיקר את החוג אצל אמא ואבא, והוא צריך להפיק מהם משהו. לאו דווקא מידע. אהבה. אותה הוא לא יקבל בבית הספר, ואין זה משנה מה תהיה טכניקת ההוראה המסויימת שבה יבחר בית הספר.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21810
מצוות החינוך .ההלכה לעומת החוק האזרחי.
יעקב יזרעאלי (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 1:25)
בתשובה ליובל רבינוביץ

במדינות המפותחות קיים חוק חינוך חובה.

משמע ,המדינה/החברה, רואה עצמה אחראית לחינוך הדור

הצעיר.

בהלכה מצוות החינוך מוטלת על האב.

בודאי שההבדל הזה, מוביל להבדל תודעתי אצל ההורים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21690
בית הספר ומשמעת
איציק רון (יום שישי, 03/01/2003 שעה 21:39)

לפני כל דיון מהותי בהצלחתו או בכשלונו של בית הספר יש כמה שאלות העולות ומתבקשות מאליהן:
1. מה זה בית ספר?
2. לשם מה צריך בית ספר?
3. מה צריכה להיות דמותו של בית הספר?
4. מהם התכנים שיילמדו בין כתליו?
5. מי יקבע תכנים אלו?

ובכן, בית הספר במקורו צמח מתוך צורך חברתי של המהפכה התעשייתית. אנשים החלו ללכת בהמוניהם לעבודה, והיה צורך במוסד שימלא שתי מטרות:
א. יחזיק את הילדים (בייבי סיטר).
ב. יכשיר אותם לחיים בחברה טכנולוגית הדורשת מחבריה להיות משכילים או בעלי מיומנויות.

בכל פורום או דיון, שבו השתתפתי או עליו קראתי, היו לבסוף המסקנות אליהן הגיעו הפילוסופים של החינוך בעניין מטרות בית הספר פחות או יותר זהות, ואמרו את אותם דברים:
א. הכשרת הילדים להיות בוגרים מצליחים בחברה (סוציאליזציה).
ב. יצירת חברה טובה יותר ומצליחה יותר מזו הקיימת.

יוצא, אם כך, כי בית הספר הוא למעשה כלי בידי חברה. לאור כך הוא אינו יכול להיות מנותק מהוויתה של אותה חברה.
החברה בישראל, ובעולם המערבי כולו, כבר מזמן אינה חברה שמרנית כפי שהיתה לפני ארבעים או חמישים שנים. התרפקותו של יעקב על החינוך של העבר מנותקת ממציאות ההוויה הקיומית של החברה הישראלית כיום, השואפת להיות פלורליסטית וליברלית, ומהווית הפוסט מודרניזם הכוללת בתוכה מספר אמיתות לעובדה אחת.

אז מה עושים? כיצד מתמודדים עם המצב הקיים והנורא?
ובכן:
1. כדי לחנך בחברה אחרת ומשתנה, בערכים חדשים ומתחדשים, ומתחדשים יש לפתח כלים חדשים המתאימים לעיצוב התנהגות בכללים החדשים ובהוויה של החברה כפי שהיא עכשיו וכפי שתהייה בכיוון אליו היא משתנה בעתיד. ניתן לפתח כלים כאלו בקלות יחסית, אולם מערכת החינוך שלנו אינה מנסה אפילו.
2. יש לפתור עכשיו ומייד את בעיית כח האדם בהוראה. להעמיד קריטריונים חדשים המחייבים את אלו הרוצים להיות מורים, ובקיצור - להפוך את ההוראה לפרופסייה לכל דבר. ארגוני מורים חונקים כל אפשרות למהלך כזה.
3. יש להפוך את קערת הפמיניזצייה של ההוראה על פיה ולשלב גברים במערכת החינוך. מהלך כזה יכול להתבצע אך ורק אם משכורת עובד הוראה תאפשר לפרנס משפחה בכבוד. מדינת ישראל אינה יכולה ואינה מעוניינת להיכנס להוצאה הכספית הכרוכה במהלך כזה.

עד כאן עסקנו בחינוך גרידא, אך לא בתכני הלימוד.
הציביליזצייה האנושית שרוייה עתה במרכזה של מהפיכה טוטאלית, המשפיעה על כל תחומי החיים של אוכלוסיית העולם כולו. גלובליזציה בכלכלה, תקשורת, מהפיכת המידע הם רק חלק מן המושגים החדשים. אולם ההוראה בבתי הספר ממשיכה להיות כזו המתאימה לראשית המהפיכה התעשייתית. הוראה פרונטלית, דחיסת מידע לעוס לראשי התלמידים על מנת לקבל אותו בחזרה על דף המבחן. אנו מקבלים תלמיד בכיתה א, אמורים להכין אותו לחיים בחברה שתהייה בעוד 15 שנים, ואיננו מכינים אותו אף לחיים בחברה כפי שהיא כיום. כח ההוראה הודף כל תכנית של משרד החינוך לנסות ולקדם אסטרטגיות הוראה חדשות, משרד החינוך אינו יכול ואינו מוכן להשקיע את המשאבים הנדרשים לשינוי הנדרש, והאוניברסיטאות ממשיכות להנציח את הפיגור בבתי הספר התיכוניים בדרישתן הפוליטית לקיים בחינות בגרות, שהעילה לקיומן (ניבוי הצלחה בלימודים אקדמיים) אינה קיימת (ניבוי בהצלחה של 20 אחוז), ובגללן מערכת חינוך שלמה נשארת מפגרת ואינה יכולה להקדיש זמן למטרה האמיתית: הכשרת בוגריה לחיים.

וזו היתה ביקורת על קצה המזלג, קצרצרה, בלתי ממצה וללא פריוי הביבליוגרפיה הנדרשים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21778
העידן הפוסט מודרני והחינוך.
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 20:30)
בתשובה לאיציק רון

דווקא העידן הפוסט מודרני, מביא עימו פחות פחד מן השמרני. היתרון שבעידן הזה מבחינה חינוכית הוא הפתיחות לרב תרבותיות. במסגרת הפתיחות הזאת אין פחד לחיות במסורת מסוימת, בלי לחשוב שזוהי חזות הכל.

אינני מתרפק על השמרני הישן, אם קראת היטב. שמתי לב שלאחרונה נהגי אגד לבושים בחולצות מכופתרות ועניבות, במקום במכנסי חאקי קצרים של פעם. מה זה מבטא מבחינה תרבותית?

על כל פנים, בעיית השינויים המהירים בטכנולוגיית המידע היא בעיה רצינית, משום שאינני מכיר סוג של מערכת שקצב הסתגלנות שלה יכול להדביק את קצב השינויים בתחום הזה. כשהמורים סיימו קורסים בשימוש ב-Word, כבר היתה זמינות לשימוש באינטרנט לתלמידים רבים, בבית ואצל חברים.

זו סוגיה בפני עצמה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21788
העידן הפוסט מודרניסטי
איציק רון (שבת, 04/01/2003 שעה 21:12)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

שבוע טוב יעקב
בתגובתך התעלמת מן הטיעונים המרכזים שהיצגתי. לא אחזור עליהם כאן, אך בעיקרם הם מדברים על כך שבית הספר הוא כלי בידי החברה ולכן עליו להיות מותאם להוויתה. הווית החברה שלנו שוב אינה שמרנית, ורחוקה מלהיות דומה לדמות החברה עליה אתה מתרפק.
אודה לך באם תתייחס לטיעונים אלו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21809
מצטער שלא הבנתיך כראוי .הנה תגובתי .
יעקב יזרעאלי (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 1:18)
בתשובה לאיציק רון

שלא במקרה נושאי חינוך יוצרים דיון אקטיבי .

מאחרי שאלות החינוך מסתתרות שאלות של זהות.כאשר

הורים צריכים לבחור מסגרת חינוכית לילדים

שלהם,לעיתים זוהי נקודת מפנה בחיי ההורים עצמם.

פתאום הם צריכים להגדיר לעצמם מי הם.

לכן, שאלת המציאות בחברה שלנו אינה מנותקת מן הנושא

הנדון.המציאות התרבותית עצמה היא של זהות

מבולבלת.מה שמקשה גם על החינוך.

לביאה שלא החליטה אם היא לביאה או ברווזה,תתקשה

ללמד את הגורים שלה את מיומנות הציד,כמו גם את

מיומנות השחייה.

הצורך במסורתיות ובשמרנות [בתחומים

מסויימים ]הוא חיוני לחברה.מילשטיין יאמר לך שזה

ענין של שרידות.אני אומר לך שזה ענין קיומי.היינו

זו מטרה לעצמה,לא אמצעי.

מכל מקום,החברה צריכה להשתנות.בלי השינוי הזה

החברה הזו תיעלם.אז לא נדבר על חינוך כי נחדל

להתקיים.

אם עדיין לא עניתי,אל תהסס לשאול.

יעקב
http://www.faz.co.il/thread?rep=21709
עצות לפי בקשתך לשיפור ההוראה והלמידה
אורי מילשטיין (שבת, 04/01/2003 שעה 10:14)

1. ציונים לא רק לפי תוצאות הבחינות אלא גם לפי ביצוע משימות: א. נוכחות בשיעורים-בהרצאות - משימה סבילה. ב. הצגת רפרט - משימה פעילה. ג. איכות הרפרט - ציון עבור יצירתיות והשקעה.

2. דיון ופיתוח רעיונות גם על ידי המורה-מרצה, תוך כדי ובעקבות הצגת נושא (רפרט) על ידי תלמיד-סטודנט.

3. הצגת סרטים דוקומנטריים ודיון לא על ליקויי הוידאו אלא על נושא הסרט ועל התיזות שהעלו המומחים ששולבו בסרט. דוגמא: בערוץ 8 הוקרן לפני זמן מה הסרט ''סגר'' על רצועת עזה ממלחמת העצמאות ועד היום. בסרט יש שפע של נושאים לדיון: דמוקרטיה, השפלה, טרור ואנטי טרור, זכויות לאומיות, יונים וניצים, קיצונים ומתונים, קונצנסוס ועוד.

4.לימוד נושאים מחוץ לכיתה: במוזיאונים (טבע, טכנולוגיה, יצירות אמנות, תולדות היישוב, מוזיאון הפלמ''ח וכו') באתרים בהם התרחשו אירועים (בלטרון על קרבות לטרון) ובשילוב עדויות של אנשים שהשתתפו באירועים. בלימודים חוץ בית ספריים יוטלו משימות על התלמידים-סטודנטים והם יקבלו ציונים לפי רמת הביצוע.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21775
אורי במסגרת עבודתי בצ.ה.ל במילואים, אני עוסק
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 20:14)
בתשובה לאורי מילשטיין

בעבודה חינוכית, בה אני פוגש חיילים מכל היחידות ומכל הסוגים. במשך השנים אני שם לב שיכולת הקלט של התלמידים הולכת ויורדת. הלימודים הם בדרך כלל באמצעות סיור מודרך. המוחות הולכים ונאטמים.

הסקרנות הטבעית שחוקה, כבר בגיל הזה. מה עשו לילדים האלה??
http://www.faz.co.il/thread?rep=21780
יעקב, שחוקה אך לא כבויה. במאמץ ניתן להחזיר
אורי מילשטיין (שבת, 04/01/2003 שעה 20:30)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

אותם לסקנות הטבעית של כל אדם.
http://www.faz.co.il/thread?rep=21787
וצריך לטפל גם בגורמי הכיבוי.
יעקב יזרעאלי (שבת, 04/01/2003 שעה 20:54)
בתשובה לאורי מילשטיין

http://www.faz.co.il/thread?rep=21790
מה אתה מלמד אותם?
מי שזוכר (שבת, 04/01/2003 שעה 21:31)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

http://www.faz.co.il/thread?rep=21813
את ההפך ממה שאתה היית מלמד על ירושלים.
יעקב יזרעאלי (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 1:31)
בתשובה למי שזוכר

http://www.faz.co.il/thread?rep=21827
אני אין לי מה ללמד על ירושלים או על כל דבר אחר
מי שזוכר (יום ראשון, 05/01/2003 שעה 9:23)
בתשובה ליעקב יזרעאלי

אבל אולי תוכל בכל זאת לפרט קצת?
http://www.faz.co.il/thread?rep=22225
מש''ז:תפסיק לזלזל בעצמך! [גם את זה אני מלמד]
יעקב יזרעאלי (יום שלישי, 07/01/2003 שעה 22:19)
בתשובה למי שזוכר



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.