פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1078

מבט אפור / טור שבועי

אלכסנדר מאן (יום שני, 23/12/2002 שעה 15:43)

מבט אפור

אלכסנדר מאן

האם חייבים למלא הבטחות שפוזרו במערכת בחירות? לדעת המפלגה הנוצרית דמוקרטית בגרמניה (CDU) התשובה חיובית. המדובר, אגב, במפלגה שהפסידה בבחירות האחרונות לפני כשלושה חודשים במדינה זו.

ההבטחות שמועמד המפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD) פיזר היו רבות, וחלקן אף קונקרטיות ביותר: אי העלאת מיסים וסירוב לקחת כל חלק בפעולה צבאית נגד עיראק. עתה, לאחר כשלושה חודשי קדנצייה שנייה, מתגלות הבטחותיו של שרדר כהבטחות רעועות עד מאוד. המיסים עומדים ככל הנראה לעלות בצורה דרסטית, וזאת למרות שבשבוע האחרון זיגזג הקנצלר הנלעג ביותר בתולדות גרמניה גם מהבטחה זו, אולם כמו תמיד באופן זמני בלבד, טוענים מתנגדיו.
גם בשאלת התמיכה הגרמנית במהלך אמריקאי נגד עיראק התגלה שקנצלר זה אומר ועושה דבר והיפוכו. אם עד לפני כמה חודשים לפני בחירתו היה לכאורה איתן בדעתו נגד מהלך זה, הרי שלאחר בחירתו המחודשת מעידות הצהרותיו והסכמותיו האחרונות על נפילת קו התנגדות זה לכל אורך הדרך. שקר? רמיית ציבור הבוחרים? הולכת שולל?
לדעת מפלגת האופוזיציה האמורה התשובה במקרה זה חיובית, ויש בדעתה לקראת תחילת השנה הבאה לדרוש קיום וועדת חקירה מיוחדת לבדיקת פיזור הבטחות בחירות ומימושן בשטח.

והיה אם תקום ''וועדת חקירה'' מסוג זה יהיה זה כמובן בבחינת חידוש בגרמניה, ואולי אף בחיים פרלמנטרים במדינות אחרות; וכי מי מצפה שפוליטיקאים ימלאו את הבטחותיהם? האם טרח איש לספור במשך 16 שנות שלטון המפלגה הנוצרית דמוקרטית ברשות הלמוט קוהל את מספר הפעמים בהן הופרו הבטחות שונות לבוחר?
התשובה לשאלה זו היא כמובן שלילית, ואם תקום או לא תקום ועדת חקירה פרלמנטרית מסוג זה הרי שבקרב ציבור הבוחרים הגרמני נפל זה מכבר דבר: הפוליטיקאים בכללותם מכל המפלגות המיוצגות בפרלמנט נתפשים בימים אלו כדוברי אמת בעירבון מוגבל ביותר, ובמקרים רבים אף כמושחתים ממש, דבר אשר לשיטתי נראה ילדותי מעט: הן פוליטיקה היא אמנות האפשרי, ולא תמיד ניתן לבצע דבר זה באופן שאינו מצריך אפקט מילולי מצטבר, אשר ככל הנראה אינו תמיד יכול להתקיים בפועל המציאות הממשית.
הדבר החשוב באמת בדוגמה שנותן קנצלר זה היא למעשה בחינוך התושבים להתייחס בסקפטיות של ממש להבטחות פוליטיקאים בכלל, דבר אשר עליו יש כללית לשיטתי לברך; דווקא הציבור אמור לעיתים לדעת כי הבטחות פוליטיות מופרחות אינן יכולות להתגשם, היות והללו אף הן עומדות בפקק עקרון המציאות, שמטבעו הוא אפור למדיי, ואינו נוטה להתיישר לפי משאלות לב.

מבחינה זו אולי טוב יעשה גם הבוחר הישראלי, אם בבחירות העומדות בפתח יבדוק בזהירות את אופציית מימוש רעיון מסויים על רקע עיקרון מציאות זה, שבקונטקסט ישראלי פירושו ככל הנראה היום אינו שלום ואינו ביטחון, אינו נסיגה ואינו בניית גדר הפרדה, אינו מו''מ ואינו מצב מלחמה מוצהר, כי אם וואקום רעיוני אדיר ללא כל מוצא אפשרי עכשווי.

ניתן לשער כי ככל הנראה גם בחירות אלו בישראל לא תהיינה שונות מבחירות קודמות, ותוצאותיהן לא ישנו סדרי עולם ואת אשר אינו ניתן לשינוי מהותי, שפירושו רעידת אדמה של ערכים מתפרקים. המבול, מבחינה זו, עומד כנראה עדיין לפני מדינת ישראל.

מה תהיה חזות המלחמה הבאה, ומהי משמעותה העולמית?

על שאלה זו התקבצו לדון הפילוסוף פיטר סלוטרדייק, נשיא גרמניה לשעבר ריכארד פון-וייצקר, הסופר פיטר שניידר וחוקר הפילוסופיה ומומחה לכתבי היידגר רודיגר ספרנסקי, אשר ביחד עם סלוטרדייק האמור מנחים תוכנית מפגש דיון פילוסופי אחת לחודש במסגרת הערוץ השני הגרמני.

כבר בתחילת הדיון העמיד דווקא ספרנסקי את התיזה כי המלחמה הבאה לא תהיה בין שווים אלא בין חזקים לחלשים, לא תוכרע הכרעה של ממש, וכי היא תתנהל בעיקר מעל דפי העיתונות בעולם הראשון. הוויית המלחמה לפי ספרנסקי תהיה בעיקר אירוע וירטואלי שמעצם טבעו כמעט מחוייב להיות ספקולטיבי, ועל כן הדיעות השונות שתשמענה בעד או בזכות המלחמה תהיינה הקובעות. אני חייב לומר שתיאור זה של ספרנסקי בהחלט נעם לאוזניי, היות ולשיטתי ההכרעה האמיתית בכל מערכה מלחמתית אפשרית עתידה אף היא להתנהל בשדה המילה הכתובה שתשפיע על התמונה המשודרת, או במילים אחרות: המילה הכתובה שתשפיע על מקבלי ההחלטות איזה תמונות לשדר ואיזה תמונה לגנוז.

סלוטרדייק הנהן בראשו למשמע הנחה זו, אך רמז והפנה למה שהוא מבין כתפקודם הבעייתי של אמצעי התקשורת בחיפושם אחרי סנסציות חדשותיות מהן הם אמורים להזין עצמם, והביא את דוגמת פיגועי ה- 11 בספטמבר. טענתו היתה שאירוע זה אינו משמעותי בהשוואה לסטטיסטיקת מספר הרוגי תאונות הדרכים במדינה זו, אשר מהם איש אינו מתרגש, וכי אחרי תאריך זה הגיע גם תאריך ה- 12 בספטמבר ועולם כמנהגו נהג, לפחות טכנית. תקשורתית היה העולם מבחינתו ממוקד באופן מביך משהו באירוע שגרם לכל הצופים בו להיות למעין בני ערובה של מעשה טרוריסטי אשר אין להם דווקא קשר ישיר אליו, ואשר למרות מתועבותו אינו מהווה את פיסגת זוועות המודרניזם, אלא לכל היותר מציג את העובדה כי קרטל החדשות נותן יד חופשית לטרוריזם על ידי העלאתו לעמוד הראשון ולכותרת הצעקנית.
אולי זהו גם המקום לספר כי סלוטרדייק עצמו כיכב מרצון או שלא מרצון בשנים האחרונות בכמה פולמוסים מעניינים בהם ערך חילק אמירות רלטיביות כלליות בסוגיית מפקחי התרבות והטעם הטוב הציבוריים בתקשורת לצד עליבותו של ה-Mainstream, תוך מתן משפטים שאיש לא יכל ממש לרדת לעמקם, לפחות לדעת מבקרים שונים המבקשים בחלקם להתעסק בסתירות אפשרויות ובמשפטים סתומים המצויים לכאורה בהגותו.

אני אישית נוטה לחבב פילוסוף זה, למרות שאף הוא כמובן אינו נקי מדברי בקורת מבחינתי. פרסומו המבריק בשם ''בקורת הציניות הטהורה'' על משקל יצירתו של קאנט הוא חומר מומלץ לקריאה, אשר בו מנסח סלוטרדייק את כללי החשיבה, ההגות וההתנהגות בטווח התקופות הבאות לשיטתו. דומה כי הגותו זו של סלוטרדייק לצד משפטיו הבלתי מפוענחים מיידית כאילו בעידן המודרנה והפוסט-מודרנה מהווים איום עבור האחד, ממש כמו פתח לתחילת מחשבה חדשה עבור האחר.
בין אם סלוטרדייק נשאר סתום ובלתי מפוענח עבור אנשים שונים אם לאו, הרי דומה כי דווקא עיצובן המחודש של המילים בהגותו הינה תרומה ובחזקת שיחרור הקיטור מעל שדה המחשבה הקונבנציונאלית בואכה אל המאה העשרים ואחת - גם אם דבר זה כרוך בדיונים ערכיים שונים, אשר נמצאים מעבר לימין ושמאל או טוב ורע בסדר הסובייקטיבי המתבקש.

כפי ששיערתי מראש הרי שדווקא נשיא גרמניה לשעבר פון-ווייצקר והסופר שניידר הצליחו בסיבוב פילוסופי זה לרדת אל העם ולהגיע אל הקהל; האם הדבר מקרי, שדווקא אלו אשר אינם פילוסופים מוצהרים מוצאים נתיבים לנפשות הצופות בהן? אולי דבר זה הנו בבחינת נושא לדיון נוסף, מכל מקום פון-וייצקר ניתח בזהירות ובחכמה יתרה את האינטרס הגרמני וביקש לעמוד איתן לימין רעיון המערב ורעיון הדמוקרטיה המתגוננת באופן חוקי אך ביקורתי, לצד הסופר שניידר שהעביר ביקורת על חוסר יכולתה של אירופה עצמה לפתור סכסוכים, שלצורך זה הביא את דוגמת הסכסוך בבלקן כאירוע שקרה בבית האירופאי, ואשר ללא התערבות אמריקאית לא היה מגיע לסופו.
מכל מקום זכו שני משתתפים-מוזמנים אלו למחיאות כפיים של ממש, בניגוד למחיאות כפיים מנומסות במקרה שני הפילוסופים האחרים, שהיו אולי אפורים מדיי עבור קהל שחיפש מילים ורעיונות מעט יותר ברורים. אין לדעת. ספרנסקי וסלוטרדייק מצידם חייכו בנדיבות גם לקראת סוף תוכנית זו, כמו בשאר תוכניותיהם אלו המשודרות פעם בחודש, כל פעם בנושא אחר.

מישל וולבק אינו היחידי הגורם כאב ראש לרשות המחוקקת ולרשות השופטת בצרפת, כפי שדווח בטור זה מלפני שבועיים. לרשימת הדמויות הבעייתיות שפרסמו ספרות בעלת נימה בעייתית בצרפת מגיעה גם סופרת צעירה בת 15 העונה לשם ראנדה ראזי (Randa Ghazy), אשר נולדה להורים מצריים באיטליה, ואשר חייה ומבקרת בגימנסייה באזור העיר מילאנו, כך לפחות מספר לנו גליון ה''שפיגל'' האחרון.

בחורה צעירה זו פירסמה רומן ביכורים פרי עטה, המתקרא ''פלסטינה: חלומות על קו העימות'' (תרגום חופשי ובלתי מדוייק א.מ.) ושפורסם לראשונה באיטלקית, ואשר בו בחרה לתאר את חיילי צבא הכיבוש הישראלים כקלגסים לכל דבר, אשר כל מטרתם היא לרצוח, לשדוד, לאנוס, לשרוף ולהמית פלסטינאים מזקן ועד עולל, משמע היו חיילי צה''ל בבחינת חיילי וואפן אס. אס. לכל דבר לשיטה זו.
ראזי, אשר מעודה לא היתה בשטחים הכבושים מתארת בספרה זה צעיר פלסטינאי העונה לשם ג'יהאד, אשר כל משפחתו נרצחה כשהיה ילד עת טנקים ישראלים פרצו אל כפרו וירו למוות בכל דבר שזז והתנועע, העלו באש כל דבר שיכלו, אנסו את נשות הכפר, גנבו כספים והרסו את הכפר את היסוד. כמו כן שברו לילדים צעירים את העצמות כדי שיגדלו כנכים לכל ימי חייהם ויפלו על ידי כך למעמסה כלכלית על משפחותיהם.

האם מותר לפרסם סיפורת מסוג זה, המעמידה את צה''ל כשווה צבא יחידות הוואפן האס. אס.? האם אין בתיאור זה פגיעה בטעם הטוב? מהו הדבר המותר והאסור ברומנים מסוג זה? שאלות ותהיות שונות, אשר לא עלו כלל לדיון באיטליה, שם פורסם הספר לראשונה. דווקא בצרפת הליברלית עורר ספר זה ביקורת נוקבת, אולי בגלל העובדה כי דווקא כאן החליטו מכון שמעון ויזנטל מלוס אנג'לס, לצד הליגה נגד אנטישמיות וגזענות יחד עם ארגון ''עורכי דין ללא גבולות'' וארגונים נוספים לפתוח במסע מתואם נגד הופעתו, היות ולדעתם ולטעתם ספר זה מקדם ומעודד אלימות טרוריסטית לצד מלחמת ג'יהאד.
שר הפנים הצרפתי נקרא במקרה זה לאסור הפצת ספר זה בצרפת, העשוי להחשב כספר ילדים בהתאם לגילה של המחברת, אולם הוצאת הספרים הצרפתית דאגה מראש לרשום כי ספר זה מיועד לילדים בני 13 ואילך, ובכך להתחמק מאיסור אפשרי העומד לרשות המחוקק הצרפתי לאסור הפצת סיפורת מסויימת לידים מתחת לגיל זה.

מהו גבול חופש הביטוי בספרות פיקצייה הנכתבת על ידי מתבגרים? מהו המותר והאסור בתיאורים ספרותיים במאה החדשה? האם הגדרותיו של וולבק את דת האיסלם כ''דת המטומטמת ביותר בעולם'' מותרות, והיגדים מלאי שנאה נגד ישראלים או יהודים אסורים?

מעניין לציין כי ראזי מקדישה רומן זה לילד מוחמד דורה, אשר אין ברור אם נורה על ידי חיילים ישראלים לעיני מצלמות טלביזיה בעולם, אולם היא גם ממציאה ראיון שלם עם החייל שהרג את דורה והשאיר את אביו בחיים ''כדי שיסבול'' לשיטתה. האם דבר זה לגיטימי בספרות היכולה להחשב כספרות ילדים?

דומה כי ראזי מבחינתה דוחה כל שיחה ונסיון פיוס בין העמים, היות וזוהי דרך הכניעה כדבריה. השנאה נגד כל ישראלי בעולם היא הדבר היחידי האפשרי העולה מספרה, לפחות לדעת ביקורת ה''שפיגל'' האמורה.

הוצאת הספרים הגרמנית שפירסמה זה עתה תרגום ספר זה לגרמנית חושבת לעומת זאת שזהו דבר מעניין לדעת וללמוד מה קורה ומה עובר במוחם ובתחושתם של פלסטינאים צעירים כיום, ולהווכח כיצד אלימות עיוורת יכולה לעצור כל תהליך מחשבה ופיוס אפשרי. כמו כן גורסת ההוצאה מצידה כי אינה רואה ספר זה כמעודד אלימות, למרות חד צדדיותו.
יש אולי מקום בהקשר זה לציין כי פרסום הספר בגרמניה טרם עורר ביקורת ציבורית, ואולי דבר זה מעיד על חוסן מסויים כבמקרה האיטלקי, או על כך שהמתנגדים הברורים לספר זה העדיפו לערוך את מערכתם בצרפת, מסיבותיהם הם. אולי זוהי סתם אדישות לפרסום נוסף בתחום שמזמן חדל לעניין את רוב הציבור הגרמני, אשר איני חושב שעומד לעוט וקנות בהמוניו ספר זה.

מאחר וטרם קראתי ספר זה אינני מעוניין להביע דיעה חותכת לפה או לשם כלפי הספר. לא נותר אלא ללמוד לאחר חג המולד על שיעור קנייתו ותפוצתו כמתנת חג מולד, מתנה העשוייה אולי גם בעתיד למצוא מקומה ברשימת ספרים המוגדרים כבעייתיים עד מאוד במקום זה.

חג המולד עומד בפתח ועימו המתנות הרבות, חג אשר לו מחכים מליוני ילדים ומבוגרים באירופה וברחבי העולם המערבי בכליון עיניים. אין ספק כי חג זה רומנטי וקוסם מטבעו, ולצד סנטה קלאוס האדמדם הטוב עם זקנו הלבן נחגג חג זה באווירה המשפחתית המתאימה בימי חורף אלו, לפחות בחצי הכדור הצפוני.

מעניין לא פחות לציין ולהווכח כי לצד חג המולד הולך ותופס ''חג'' אחר תאוצה מסויימת, ואין הכוונה לחג החנוכה במקרה זה: ''חג היפוך השמש'' הוא החג המרכזי שנחגג בלילה ליום א' האחרון, בלילה האחרון הארוך ביותר בשנה, אשר לאחריו מתחילים הימים להתארך מחדש והלילות להתקצר, עד להיפוך נוסף בחודש יוני וחוזר חלילה.

חג זה, אשר מעצם טבעו משך אליו בשנים האחרונות אנשי ניו-אייג' שונים ברחבי העולם המערבי, מקבל בגרמניה הפגאנית תפנית יותר ויותר פולקלוריסטית, ונחגג גם בידי קבוצות מהוגנות לכל דבר, המורכבות רובם ככולם ממבוגרים שואפי הרפתקה. מדוע הרפתקה? הסיבה לכך נעוצה כמובן באווירת חגיגת אירוע זה, אשר מתרחשת לאורך כל הלילה ועד לזריחה הראשונה של יום המחרת, על פי רוב על צוקי הרים במקומות שונים ברחבי אירופה, לעיתים גם במקומות קלים יותר לגישה כגון יערות וחורשות גדולות בפאתי העיר עם מבט אל קו הרקיע.

כל איש ואישה לפי קבוצתם חוגגים חג זה בצורות שונות: יש החוגגים זאת בזמר ושירה משותפת אל תוך הלילה, אחרים בשתייה כדת וכדין לצד פעולת קירוב הלבבות והבשרים, אחרים מדברין ומספרין כל אותו הלילה בשבחה של אמא אדמה, וכמובן קיימות גם קבוצות קקיוניות המדברות בשבח הברירה הטבעית למורשת פגאניזם הטבע, על כל המשתמע מכך.
יותר מכל דומה כי חג בלתי נוצרי ו/או יהודי זה זוכה יותר ויותר לפופולריות של עמך באשר הם, ללא כל אידיאולוגיה של ממש, ולצורך שמחת החג הכלולה בטיפוס קטן על הר ובצפייה לזריחת המחרת או להופעת קרן אור ראשונה מתוך ענני האפור האינסופיים.

סוציולוגים לא רשמיים מדברים על מעין ''חג בהתהוות'', שאולי אינו קשור לחגיגת הצריכה האינסופית מספר ימים לאחר מכן, כמו לחשל את הגוף בקור הלילה לפינוקי חג המולד, אך דומה כי ההכרה הסמי-רשמית מתבוששת לבוא לאירוע זה, אולי בגלל צלו הארוך של העבר. אין לדעת.
אם משווים חג זה לפריצת חג הריקודים והאושר של האחד במאי וליל-וואלפורגיס הרי שיש למהפכי השמש שמופיעים פעמיים בשנה עוד הרבה מה ללמוד, לפחות משיטת שווק התיירות והנופש במסגרות היידניות מסוג זה.
אני, על כל פנים, העדפתי במועד-חורף זה להמשיך וללגום את בקבוק הבירה הקר בחיק הכורסא הגדולה בסלון גם בליל המהפך האמור.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20639
	תנו לשמש לעלות
	מיה (יום שני, 23/12/2002 שעה 17:01)
	מה שיותר מפליא בתאור שלך, זה חזרתה של הפאגניות לאירופה כחלק מניו אייג אמריקאי מטומטם .ואחרי זה עוד כועסים על מישל וולבק על מה שאמר על האיסלם-אגב אין דבר כזה דת מטומטמת יש אנשים רעים עושים קרדום מהדת...-ומה אחרי התפילה לשמש יבוא? הקרבת קורבנות אדם??בררר..


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20644
	מאיפה הבאת קורבנות אדם?
	דינה ביכל-שונרא (יום שני, 23/12/2002 שעה 18:00) בתשובה למיה
	הציון הניאו-פאגאני של מועדי השמש (יום קצר, יום ארוך, ימים שווים באורכם) אינו משמש לשום סוג של אלימות. אפילו לא כלפי תרנגולות (כמו יום כיפור) או גדיים ועגלים (כמו פסח) או תרנוגלות הודו (כמו חג ההודיה, באמריקה). מאיזה מקום אפל בתוכך הבאת את האלימות הזו?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20655
	מאותו מקום שבו היא מברכת על פיטורי עובדים...
	מי שזוכר (יום שני, 23/12/2002 שעה 20:11) בתשובה לדינה ביכל-שונרא


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20676
	עוד על פאגאניות
	מיה (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 0:12) בתשובה לדינה ביכל-שונרא
	אני בכלל לא אדם אלים או קודר,להפך אני כמו ניסים ישיעהו בעד אור ואהבה.מותר לי שתהיה לי דעה משלי גם על פאגאניות.. ולעניננו,כל התופעה של פאגאניות בימים קדומים היתה כל כך נוראה,כל כך הרבה אנשים ובעלי חיים שילמו בחייהם עקב זאת ועכשו פתאום להתחיל לסגוד למשהו כמו יום ארוך או יום קצר זה פשוט מגוחך בעיני יש פה בסקנדינביה גם טקס כזה בקיץ ביום הארוך ביותר שמתבטא במזמורים נורדים עתיקים ובהדלקת מדורות לגרש את המכשפות לגרמניה לאיזה הר שם..בעיניים שלי ראיתי ולא האמנתי..


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20687
	לא אמרת דבר על הפאגאניות
	דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 3:06) בתשובה למיה
	במקום זאת, הבעת פליאה על כך שאנשים נוקטים במיתולוגיה זו ובטקסיה. הודעת גם שאנשים ובעלי חיים אחרים איבדו את חייהם עקב נהייה אחרי פאגאניות. הייתכן שזה מתוך רדיפתם ע''י כנסיות אחרות, מתחרות? בכל מקרה, אני עדיין לא מבינה מאיפה את שולה את קורבנות האדם. למעשה, הדבר נשמע לי כמו עלילת דם (לא מבוסס, אבל זה לא מפריע לאף אחד לחזור עליו). האם נעים לך להיות מעלילה?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20693
	את מערבבת
	מיה (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 9:50) בתשובה לדינה ביכל-שונרא
	מין שאינו במינו. כל התופעות הפאגאניות של הקרבת קרבנות היו קיימות גם קיימות מאות שנים לפני הווצרות הכנסיה. האדם רצה לרצות את השמש ושיהיה לו יום חדש בלי שהאלים יתרגזו ולכן פעל כך: בסטונהאד,דרום אמריקה, אירופה ואפילו בגיא בן הינום. צר לי שאני מבלבלת אותך עם העובדות.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20732
	אנא, הביאי איזו עובדה, ''לבלבל'' אותי
	דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 18:56) בתשובה למיה
	עד כה ערבבת חגיגות לכבוד היום הקצר בשנה עם שאלה אם יתחילו אותם אנשים להקריב קורבנות אדם. עובדות? דעות? או סתם קרתנות?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20747
	אני חסה וחלילה
	מיה (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 23:41) בתשובה לדינה ביכל-שונרא
	לא התכוונתי שיתחילו להקריב קרבנות אדם, והיה לך בעיה עם הבנת הנקרא כנראה.מה שרציתי לאמר הוא שכל הטקסים הפאגניים שאנשים פתאום מתחילים לחזור אליהם,מעוררים בי חלחלה איומה. הם שייכים לזמן אחר .לעידן שחלף לשמחתי מהעולם, על כל הכרוך בו.כדי לפשטאת דברי אתן לך דוגמא קטנה:זה נראה לך הגיוני לתקשר במחשב עם כל העולם ואשתו ובוזמנית ללכת להתפלל לשמש? כאילו אכפת לשמש...אי אפשר ללכת אחורה בזמן, ככה זה בפיזיקה!


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20753
	אם לא התכוונת שהם יקריבו קורבנות אדם
	דינה ביכל-שונרא (יום רביעי, 25/12/2002 שעה 0:17) בתשובה למיה
	מדוע שאלת: ''מה הדבר הבא? הקרבת קורבנות אדם?''


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20756
	זאת הכוונה
	מיה (יום רביעי, 25/12/2002 שעה 1:06) בתשובה לדינה ביכל-שונרא
	ואי ואי התכונתי שמי שפונה לטקסים פגנים מטופשים, צריך לזכור מה היה חלק גדול מהפגניות בתקופה ההיא וכמה טוב שזה נגמר ועברנו לתקופה נאורה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20761
	ועל בסיס מה את מכפישה כך ציבור שלם
	דינה ביכל-שונרא (יום רביעי, 25/12/2002 שעה 3:38) בתשובה למיה
	ייתכן שדיעותיהם אינן נראות לך - ייתכן שלא הקדשת זמן לבדיקת אמונתיהם (הטענה ''סוגדים לשמש'' היא רמז לכך). אבל את הבסיס להכפשה הזו - אני עדיין לא רואה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20889
	דינה, גם אם בעבר הקריבו הפאגאנים קורבנות אדם,
	אלכסנדר מאן (יום חמישי, 26/12/2002 שעה 4:08) בתשובה לדינה ביכל-שונרא
	וגם אם היו ברברים צמאי דם, הרי כמות האנשים שהמיתו מתאפסת לעומת כמות האנשים שעונו, נרצחו, נשרפו, נסקלו, הוקרבו, והומתו באלף מיתות משונות לפי עדויות פנימיות (לא עלילות חיצוניות) על ידי שלושת הדתות המונותיאיסטיות בעולם זה, בשם אהבת האל. למיטב ידיעתי הקרבת קורבנות אדם אינה אופיינית כשיטה בפני עצמה לקבוצות פאגאניות אירופאיות, אם כי ייתכן שארכיטיפ זה היה קיים בתקופות מוקדמות ביותר במסגרת זו.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20892
	או, במלים אחרות ופואטיות יותר:
	דינה ביכל-שונרא (יום חמישי, 26/12/2002 שעה 5:01) בתשובה לאלכסנדר מאן
	So many people have died in the name of Christ, how can anybody hear the call? Crosby, Stills, Nash & Young (I think)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20659
	דת היא המצאה אנושית
	שקד (יום שני, 23/12/2002 שעה 21:21) בתשובה למיה
	ובבסיסה היא אמצעי שליטה. ולכן, באותו ביטחון ניתן לומר שמנהיגי דת מטומטמים מחזקים את הטמטום, ומנהיג דתי רע מטפח את ערכי הרוע - הכל בהתאם למנהיג והשליט. (וההדגש הוא על דת ולא על אמונה)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20660
	שקד, הכל רע?אין משהו טוב במדינה?רק דרכך היא
	רורי (יום שני, 23/12/2002 שעה 22:06) בתשובה לשקד
	הנכונה?אם כך מה את עושה פה,לכי לחיות באירופה,ששם מתגעגעים ליהודים כמוך,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20666
	מה הקשר?
	רועי בלום (יום שני, 23/12/2002 שעה 22:21) בתשובה לרורי
	לפעמים רצוי לפני הכתיבה לחשוב. במידה ויש טענות מבוססות מול מה ששקד אמרה ניתן תמיד להעלות אותן אחרת כל מה שנכתב בתגובה הינו הבל הבלים.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20673
	משרד החינוך אכן נכשל קשות!
	שקד (יום שני, 23/12/2002 שעה 23:31) בתשובה לרורי
	(מי אמר לימור לבנת ולא קיבל?) הנה התפריט להבנת הנקרא: 1. קוראים. 2. קואים שוב. 3. אם צריך - קוראים בפעם השלישית. 4. אם עדיין לא הבנת, עדיף לא להגיב. מקווה שהתגובה הזו לא קשה מידי להבנה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=21120
	מסכים איתך למעט דת אחת
	יעקב אזולאי (שבת, 28/12/2002 שעה 15:52) בתשובה לשקד
	דת משה ואהרון היא היחידה המשחררת את הפרט מכל רודנות היא היחידה שלא מנסה לצרף אליה היא היחידה המאפשרת לפרט חרות המחשבה היא דת האמת


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20645
	יושר יושרה של פוליטיקאים
	דוד סיון (יום שני, 23/12/2002 שעה 18:08)
	אני לא מכיר הרבה את הפוליטיקה הגרמנית ולכן האמירות שלך עוררו בי תגובות לגבי מעשי הפוליטיקאים בישראל. נתחיל מזה שאף לא הבטחה אחת של שרון לא קוימה אבל זה לא פוגע בפופולריות שלו. הדוגמה הקלאסית שלו היא האמירה שמה שרואים משם לא רואים מכאן מספר שבועות אחרי שהקים את הממשלה. זה שקר ברור משום שלא יכול להיות מישהו שישב שנים בממשלות ישראל בתפקידים בכירים שלא ידע משהו מהותי. יש לכך מספר סיבות: א. הדברים שהוא לא אמר שבוחריו ציפו שיעשה (מאבק יותר חריף מקודמיו בטרור). ב. אף אחד מבוחריו לא ציפה שההבטחה של שלום וביטחון היא רצינית (רבים מהמצביעים ידעו שהוא לא יקיים). ג. הבוחר בארץ כבר מזמן מאמין שההישרדות האישית היא עליו ורק עליו והוא באופן מעשי לא מצפה מהממשלה לכלום. בדרך כלל לפוליטיקאים ברור שההבטחה שלהם מאד תלויה במציאות (כאן זה אומר עמדת האמריקאים) ולכן הדרך לנצחון היא תרגיל בשיווק וקידום מכירות מבלי למכור כלום (איש מכירות שאין לו סחורה אבל עדין נושא את נאום המכירות). דוגמה קלאסית לתופעה הזו היא ההופעה של ביבי בשרות הפוליטיקה הישראלית. לכן הם מבטיחים דברים תחת הידיעה שהסיכוי קטן לקיימם עוד בזמן ההבטחה. יש כמובן את המעורבות של כוחות ו/או מדינות אחרות שהשפעתם מתגמדת בתקופת ההבטחות. --------------------------------------- גם בארץ ההתרגשות והפעילות למניעת תאונות הדרכים היא כאין וכאפס לעומת ההתעסקות בנושאי ביטחון. וגם כאן מספר הקורבנות גדול יותר מזה של ארועי הטרור. יש לי ניחוש פרוע שאם היו מקציבים למניעת תאונות דרכים כמו לתקציב הבטחון ההישגים היו טובים בהרבה מבחינת הצלת אנשים מפגיעות ומוות. ---------------------------- אני לא מתמצא בנושאים פאגאניים אבל כאן אחד הטקסים שעושים בתחילת שנת הלימודים של התיכון הוא טיול זריחה עם טקס זריחה. גם פה התלמידים ישנים מעט בלילה לפני, הולכים ברגל לאחת הגבעות לראות את הזריחה ואת הטקס.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20665
	ד''ר סיוון: הבעייה נעוצה בעובדה שהעידן
	אלכסנדר מאן (יום שני, 23/12/2002 שעה 22:20) בתשובה לדוד סיון
	המודרני-תקשורתי אינו עושה חסד גדול עם הפוליטיקאי באשר הוא. ניתן בקלות יחסית להגיע ולנבור בארכיוני סרטים ודווחי חדשות או להעלות מחדש תמלילי הבטחות, על מנת להוכיח כי לא דובים ולא יער, שפירושו במילים אחרות הוא שפוליטיקאי X הבטיח ולא קיים. עובדה אחרונה זו יוצרת כרסום הולך וגובר במעמד הפוליטיקאים בתקופת תקשורתיות-היתר בה אנו חיים, ובר הגורם לזלזול הולך ומתמיד בפוליטיקאים למיניהם, אשר כנראה חוזר ומביא בהיזון חוזר מצידם לזלזל בקהל בוחריהם - לרעת הדמוקרטיה בכללותה. רעיון ''וועדת החקירה'' פרלמנטרית למילוי הבטחות בחירות הוא באמת בחזקת novum, מה גם שנאמר במקום זה ברצינות גמורה. אני אישית בדיעה שדבר זה עתיד להיכשל כמו כל גוף החוקר את עצמו למעשה, אך עצם העלאת הרעיון היא לכשעצמו דבר מעניין. אין להמעיט בסכנה שעל רקע דעיכת הילתה של פוליטיקה קונבנציונאלית באשר היא יקומו בעתיד יותר ויותר גופים ותנועות שיבקשו להציב אלטרנטיבה מכל סוג שהוא להבטחותיהם הריקות מתוכן של פוליטיקאי העידן הנוכחי, תנועות מחאה אלטרנטיביות העלולות להתגלות כבעייתיות הרבה יותר מכל תנועה או מפלגה בעלת מצע ומסר קונבנציונאלי בתחום הסביר. תנועות מחאה אלו יהיו מן הסתם מבוססות על רעיון או מנהיג כריזמטי, לצד תנועות מחאה בעלות מגדיר שלילי - גם כן לרעת הדמוקרטיה הפרלמנטרית. אגב, באנליזה מעניינת שערך כתב פרלמנטרי וותיק לרשת הטלביזיה הממלכתית גיחך הנ''ל אמנם על יוזמת המפלגה השמרנית ל''וועדת חקירה'', אך יחד עם זאת הוסיף כי ככל הנראה הבוחר בסופו של דבר מרגיש מרומה על ידי הבטחות ריקות אלו, וכי דבר זה חייב להוות מעין אור אדום בבדיקת אתיקת הדמוקרטיות והפוליטיקאים בשירותן במאה חדשה זו.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20691
	אני אולי לא בעל זכרון מעולה אבל בכל זאת
	דוד סיון (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 8:46) בתשובה לאלכסנדר מאן
	זוכר דברים ומעשים של אנשים למשך הרבה זמן בעיקר אם יש לזה השפעה מהותית על חיי. מאחר ומעשי/דברי הפוליטיקאים נכנסים לקטגוריה הזו אני גם זוכר וגם התקשורת המודרנית עוזרת לי בכך. לפי הבנתי מרבית הפוליטיקאים שאני מכיר עוסקים בפוליטיקה כי זה מקצוע מפרנס (שאני קובע את שכרי וההטבות הנלוות). מרביתם לא משרתי הציבור או הדמוקרטיה או משהו אחר מלבד פרנסתם. להגיד שהתקשורת המודרנית אשמה זה להפוך את היוצרות. זה מזכיר לי את עליתו ואני מקווה נפילתו של בנימן נתניהו. הוא זה שידע איך לעלות על גלי התקשורת תוך שימוש מתוחכם בכלים שהיא מציעה. אבל שזה התחיל לצאת משליטתו מצא דרך להאשים את התקשורת. הוא גם מזכיר לי את איש המכירות שאין בכליו שום דבר אבל עדין מצליח לגבות שכר. התהליך הזה של הפרדת הפוליטיקה והפוליטיקאים מהאידיאולוגיה/ערכים נובע כמובן מהאזרחים עצמם. הם לא מתגמלים את הפוליטיקאים שעוסקים בערכים של אמת שהם מאמינים בה. ראה מקרה תמר גוז'נסקי. אני בסך הכל די פסימיסט ומווה שנזקי הפוליטיקאים לא יהיו חמורים מידי. אני בגלל הכשרתי שם לב בעיקר לנושאים כלכליים ומעורבות הממשלה בהם ועיקר אכזבתי היא מכך שהם לא עוסקים בדבר ברצינות הראויה. שים לב כמה אנרגיה הם משקיעים בדברים בחשובים באמת וכמה בתקשורת בנושא הזה. התעלה על כולם בהקשר הזה סילבן שלום. העונש שלו הוא הבטחה שיקבל את התפקיד בקדנציה הבאה. אין לי את מי להאשים. זה לא הבעיה של ביבי או סילבן שלום או מישהו מן הנבחרים. הם פשוט תמונת ראי שלנו אנחנו מגלים ביקוש למה שהם מגישים/הגישו לנו


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20675
	המבט האפור ביותר בשנה
	אריה פרלמן (יום שני, 23/12/2002 שעה 23:47)
	1) האם חייבים למלא הבטחות? דומני שאלכסנדר עשה לי את העבודה כאשר כינה את גרהארד שרדר ''הקאנצלר הנלעג ביותר בתולדות גרמניה''. אני מבחינתי לא התרגשתי יתר-על-המידה מן השאלה מי ייבחר שם - ואינני רואה אסון בהיבחרותו הדחוקה של שרדר. לעצם השאלה, האם על הנבחר לקיים את הבטחותיו - התשובה היא כן בכ''ף רבתי - ואינני רואה שום הצדקה בשום מקרה שהוא - להפר הבטחה לבוחרים ללא שינוי כבד-משקל בנסיבות שמצדיק זאת. אי-כיבוד הבטחות לבוחר - עושה חוכא ואיטלולא מן הדמוקרטיה - שכן אם אין ערך להבטחות - מדוע שלא נמנה לנו איזה מלך או דוכס - שבין כה וכה פטור מקיום התחייבויות לציבור. ישנם מקרים חריגים - שבהם אילוצי המציאות מחייבים את המנהיג לשנות את דרכו ולסטות מהצהרותיו. על כך אין ולא יכול להיות ויכוח: מי יחלוק על כך שבעת שואה גרעינית איומה, למשל - אי אפשר להתפנות לבניית רכבת? אך יש להיזהר מאוד מזילות הנסיבות: אסור להניח לפוליטיקאי המצוי, להשתמט מדין הציבור בתואנה שחוקה ולא חד-משמעית על כך שה''מציאות'' כופה כך או אחרת? וגם אם אכן ישנה הסכמה מקיר אל קיר שהמציאות איננה מאפשרת את הגשמת ההבטחות, או אף חמור מכך - מאלצת את הנבחר לפעול בניגוד להן - ברוב המקרים, לדעתי - עליו להודות בכשלונו ולהעביר את השרביט הלאה. אילו הייתי גרמני - לא הייתי ממהר לתבוע ועדת חקירה ממלכתית אך ורק על רקע אי-מילוי הבטחות לבוחר. על כך צריך לבוא דין הבוחר, ועל כך צריכה להיאבק האופוזיציה ולשכנע את העם בעמדה הצודקת, לפיה אין מקום לשקרנים בפוליטיקה, או למצער: אין מקום בפוליטיקה למנהיגים שמפזרים הבטחות ללא-כיסוי, מאותו הסוג המתנפץ בקלות יתירה אל מול סלעי המציאות. אך מאחר שאינני גרמני - כל שנותר לי הוא לצפות בעניין על המתרחש, ולהמתין בסיבוב: אם לא תוקם ועדת חקירה - מה טוב: כך צריך להיות. אך אם תוקם ועדת חקירה במדינה דמוקרטית, מערבית ונאורה כגרמניה על הפרת התחייבויות לבוחר - למרות הגיחוך שבדבר, נוכל אני ושכמותי לתבוע - בשיטת קל וחומר ועם גלגול עינינו מעלה-מעלה השמיימה - הקמת ועדת חקירה ממלכתית על הפרת הבטחותיה של ממשלת רבין - שהביאו עלינו את אסון אוסלו. 2) טרור ותאונות. ההשוואה בין הטרור לבין התאונות היא משוללת כל יסוד. תאונות הדרכים הן מקריות - והטרור הוא מכוון. תאונות הדרכים פוגעות בדרכים - והטרור פוגע בכל מקום. ההבדלים הללו, שבין מכוון וכוללני לבין מקרי ומוגבל - שוללים כל אפשרות להשוואה תקפה בין שתי התופעות. כאשר אדם נוסע עם משפחתו אל היער, על-מנת לערוך פיקניק - אין שום סיכוי שבעולם שהוא ייפגע על-ידי נהג מטורף שחוצה צומת באור אדום, או שלא שומר על מרחק. אין כבישים ואין רמזורים ביער, מה לעשות. הוא יכול לשבת בשקט נפשי מלא, לאכול ולשחק עם ילדיו. אבל הוא בהחלט כן עלול להירצח בכוונה תחילה על-ידי מפלצת מהכפר הסמוך, או על-ידי טיל או על-ידי מטוס שמופל בכוונה תחילה, כמו בלוקרבי שבסקוטלנד. נהג שהורג הולך רגל או נהג אחר - ככל שיהיה פושע שדינו מאסר ממושך מאוד - איננו רוצח ולא התכוון לרצוח. זאת בניגוד למחבל. כמה אירוני שפילוסוף כבד-ראש, משמים וטרחני שכזה - טחו עיניו מראות את ההבדל הפשוט. אצלנו בארץ אומרים שמספר הנהרגים בתאונות הדרכים גדול הרבה יותר ממספר הנהרגים בפעולות טרור. מבחינה סטטיסטית זה נכון לגמרי. אך עם זאת, האם כל אותם האמנים, הספורטאים ואנשי העסקים שמפחדים לבוא ארצה מפחד הטרור - הביעו אי-פעם חשש מתאונות הדרכים? הרי עצם המחשבה מעורר גיחוך - והיא הנותנת. 3) אנטישמיות ערבית באיטליה. הספר המתועב הזה, שקורא לרצח-עם (''היהודים בני-מוות'') - אין לו דבר וחצי דבר עם חופש ביטוי, פלורליזם או הבנת האחר. כולו מצג של שנאה וארס. אולם, לפני שמתנפלים עם מספרי הצנזורה - אולי כדאי להיות חכמים קצת יותר. יפורסם-נא הספר, ויחפשו-נא אנשי מכון ויזנטל ושאר יהודים וגויים טובים מה בספר יש בו משום הסתה גזענית, הפצת שנאה אנטישמית, דברי עלילה ודיבה, עידוד ושבח לאלימות, המרדה וחירחור שנאה אתנית ו/או דתית, הפרת אמנות ידידות עם מדינת ישראל ו/או עם אירגונים יהודיים ועוד ועוד. שיפורסם הספר - ושתשב הילדה החביבה הזאת בכלא למשך 40, 50 או 60 שנה - עקב הצטברות עבירות על חמישה-שישה סעיפים שמנים וחביבים לא פחות בחוק הפלילי - ושתשלם עם משפחתה המתוקה כמה מאות מיליארדי דולרים כפיצוי לכל מי שיראה עצמו נפגע מן הספר - אם מדובר במדינת ישראל, אירגונים, קהילות או כל מאן דבעי. אין בעיה. שתתכסה בכריכות ספריה, שתאכל את דפיו ותשתה את ארס שנאתה - כי זה כל מי שיישאר לה. 4) חג היום הארוך מעניין יהיה לעקוב אחר תופעות הפאגאניזם בגרמניה, ובמיוחד יהיה מעניין, מכיוון שלגרמניה ישנה היסטוריה של משיכה לאלילות, אם זו אלילות גרמאנית-מיתולוגית בנוסח ואגנר, או פולחן דמים מטורף בנוסח הנאציזם. כולי תקווה שהפעם מדובר ב''אלילות'' פולקלוריסטית תמימה ובלתי-מזיקה. אבל זאת גרמניה: נא לפקוח עיניים. אני, בכל אופן - חגגתי ב- 21 בדצמבר את חג הש''ג, האמ- 16, הקור, הגשם, החושך והעדר-השינה בעמדה. במקרה שכזה - אני מתקרב למסקנתו של אלכסנדר, אם כי אצלי הבירה תהיה כוס ענקית של מילק-שייק קר ומוקצף.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20692
	אריה, נכון שטרור הוא לא ממש בר השוואה לתאונות
	דוד סיון (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 9:13) בתשובה לאריה פרלמן
	יחד עם זאת תאונות הורגות ופוצעות יותר אנשים ולכן צריך להשקיע במניעתן הרבה יותר משאבים. נכון גם לומר שאם היו משקיעים במניעת תאונות רק חלק ממה שמשקיעים במניעת הטרור היו מצליחים יותר, בעיקר משום שתאונה זה מעשה לא מכוון. כמוך אני חושב שועדות חקירה הן לא התשובה לבקרה על הפוליטיקאים אלא דין הבוחר. אבל מול הרעיון של חקירת אסון אוסלו יצטרכו גם לחקור את אסון ההתנחלות ותוצאותיו.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20748
	ההפקרת וגם ליכלכת?
	אריה פרלמן (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 23:42) בתשובה לדוד סיון
	בכל פעם מחדש אני מתפעל מעומק הציניות של חבריי, ידידיי ועמיתיי ממחנה השמאל שלנו: קודם הם מביאים אל לב יהודה שומרון ועזה עשרות אלפי מחבלים על נשקם וציודם; הם מספקים להם בסיסי פעולה מוגנים, חסינות דיפלומטית, סיוע בינלאומי ומטריה אידיאולוגית, תקשורתית ומודיעינית, ואחרי שאלה מקימים ממלכת רצח שטובחת ביהודים מעבר לקו הירוק ואחר-כך גם בתוך הקו הירוק, הם מצביעים על הקורבנות הראשיים והראשוניים ואומרים עליהם: ''הנה אסון - הבה נחקור''. אילו היה זה רק מצחיק...


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20677
	ובכן מר מאן
	נמרוד ברנע (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 0:22)
	בתור אדם ששואף להיות אירופיל אני תמיד שמח לקבל חדשות טריות ומוסברות היטב בעברית אודות המתרחש באירופה השכנה מבחינה גיאוגרפית ורחוקה מבחינה תרבותית (חבל שענייני המרחק לא הפוכים). א. כמו שאמרת, הנוצרים הדמוקרטים לא מילאו שום הבטחה, ככה שאני מעדיף שבשלטון יהיה סוציאל-דמוקרט שלא ימלא שום הבטלה מאשר שמרן שלא ימלא שום הבטחה. סוגיית ערעור אמון הציבור במוסדות הממשלה היא זו שגרמה לארבעת הנשים שחשפו את המחדלים בתאגידי הענק ובאף.בי.אי לקבל את תואר ''אנשי השנה'' של TIME MAGAZIN האמריקאי וגרם למפלגות כמו ''ישראל אחרת'' , ''עלה ירוק'' ו''שינוי'' לזכות בכוח רב לקראת הבחירות הקרובות. אני לא יודע אם יש להקים וועדה כזו, אבל אני חושב שכל מיני גופים לא-ממשלתים כמו ''התנועה לאיכות השלטון'' צריכים למלא את הוואקום הציבורי הזה, ולהזכיר לכולם מי הצביע בעד איזה חוק, מי נכח בכך וכך ישיבות וכדומה...בגדול - 90% מהפוליטיקאים שקרנים, ותאודור בנימין זאב הרצל ניסח זאת טוב ממני: ''לבקש מפוליטיקאי להיות ישר - זאת נאיביות מקסימה''. ב. אותה נערה איטלקייה ממוצא מצרי, לצערי טועה (ואני אומר זאת בתור סרבן שחתום על מכתב השמיניסטים) אבל אני חושב שאין לצנזר ספרים, או כמאמרו של סופר בשם תומס שאתה חולק איתו את שם המשפחה: ''במקום שבו שורפים ספרים ישרפו עוד אנשים''. צנזורה היא פגיעה בחופש הביטוי, וכל עוד היא לא חוצה קו אדום מאוד מוגדר (ולפי הנתונים שהעברת לי היא לא חוצה אותן) אין לצנזר את הספר שלה. מה שכן, אני שמח מאוד שהנוער האירופאי מעורב פוליטית, יודע מה קורה בעולם ולא לוקה באגוצנטריות אמריקאית. כמו כן, טוב מאוד שהוצאות הספרים נותנת מקום להתבטאות של אנשים כה צעירים. ג. כמה שכל האמונות בעל-טבעי וכל ענייני הדת שנואים עלי, אני חושב שיש משהו מאוד חיובי בחג המחליף הזה לחג המולד. תרבות הצריכה, קונסיומריזם, היא מחלתו הנוראה של העולם המערבי - ואם משהו מחליף אותו, והוא בסימן התחברות לטבע - כדאי לתמוך בו. ולסיכום אלכסנדר, זהו באמת מבט אפור. אתה מציג תמיד שתי עמדות לאותו נושא, מראה את המציאות כולה ולא נוקט עמדה חד משמעית אלא בנושאים חלביים מאוד. אני חושב שכולנו היינו שמחים לראות קצת יותר מהדעתניות שלך.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20865
	נמרוד ידידי, השאלה היא
	אלכסנדר מאן (יום רביעי, 25/12/2002 שעה 22:25) בתשובה לנמרוד ברנע
	לפעמים אם בני אדם משתמשים בחומר האפור שנמצא בקודקודם, אולי כדי להבין שלמציאות פנים רבות, אשר אינן ניתנות לחלוקה גסה של שחור ולבן. אם אתייחס להערתך הראשונה לגבי הפוליטיקאים הרי שאינני מיצר על כך שאינם תמיד דוברי אמת: זהו חלק משמעותי וחשוב מתפקידם, אולם השאלה היא מתי מתחילה אינטרפרטציית מציאות להפוך במכוון לשיטה, ומתי אין הדבר משרת אינטרס ציבורי ובאופן זמני בלבד, כי אם אינטרס פרטי ומתמשך, במקרה הטוב; זוהי בעייה לא פשוטה עימה תצטרך להתמודד הדמוקרטיה במאה זו, כיוון שבין היתר הפוליטיקה המקצועית הולכת ונהפכת למנגנון המקדם אינטרסים כלכליים על חשבון אינטרסים מקומיים, דבר המגביר את הניכור בין נבחרי העם לבוחריו. הגופים האלטרנטיבים עליהם אתה מדבר הם כמעט תמיד בעייתיים מעצם טירונותם הפוליטית או רצונם ברפורמות-אינסטנט בלתי מציאותיות, ועל כן עפ''ר מטרתם היא יצירת אופציית הצבעת מחאה, או הכנסת תנועות בעלות מצע חד מימדי לחיים הפוליטיים, אשר מטבען דואגות לאלמנט פרטני מסויים. זה אולי נכון, צודק, רומנטי או יפה, אך לא מעבר לכך. לפוליטיקה מקצועית אין תחליף, ואידיאליזם צרוף אינו תחליף למדיניות. ---------------- הסופרת המצרייה הצעירה אינה מעניינת אותי. גם לא מעניינת אותי הנכונות לפרסם כתבים מסוג זה על ידי אנשים שיודעים שהמדובר בכתב שנאה. זהו לעיתים טבעה של ספרות. גם לא מעניין אותי לדעת ולשמוע מדוע לא קם אף גורם פלסטינאי לגנות פרסומים מסוג זה, או לפחות להעמידם בפרופורצייה נכונה. אני לא ממש מצפה זאת מהם.יש להם גם מספיק בעיות אחרות, הרבה יותר אקוטיות. הדבר המעניין ביותר מבחינתי הוא הנסיון לרדת לפשר הצורך הכמעט פתולוגי לערוך השוואות אינסופיות בין הצבא הישראלי לוורמאכט, צבא גרמניה הנאצית. זו תופעה מעניינת, השווה בהחלט מחקר לכשעצמו. אם אתה שואל לעמדותיי בנושאים השונים הרי שאני מגדיר עצמי כאיש שמאל-נטו בהגדרתו הישראלית, ללא המוראליזם הנלווה לאקט זה. ישראל חייבת לשיטתי להסתלק משטחי יהודה ושומרון וחבל עזה (ואני מדגיש זאת כדי לסבר את אוזני ימני הפורום), לחלק ולבקע את העיר שחוברה לה יחדיו, לחכות מהלך ולראות מה קורה. הדברים שאני אומר כאן אינם קדושים ואינם מחוייבי מציאות, אלא בחזקת האופצייה היחידה לנסיון עצירת שפיכות הדמים הנוכחית באיזור זה, בבחינת ירצו - יאכלו, לא ירצו - יאכלו אותה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20679
	אמת מפי ילדים? אולי כפי שהם רואים אותה....
	יורם המזרחי (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 0:33)
	ספרה של הנערה גאזי מדאיג רק משום שקמו עליו לחסלו...אחרת ספק אם מישהוא היה שם לב ליצירה....אומרים שמפי ילדים בוקעת אמת.אולי.אך פה מדובר בנערה שבעידן לא כל כך רחוק ובמדינות שונות,ראויה להחשב כמי ''שהגיעה לפרקה'' וע''כ וגם משום בגרותה האישית אינה ראויה להחשב ''ילדה'' השימוש במושג ''ילדים'' משושפשפ עד כדי כך שלכל צד,כשדנוח מבחינה הסברתית ''יש ילדים''...כך כשפלסתחנאי בן 16 נטורה למוות או תלמידץ\ת תיכון יהודיה נהרגת בפעיגוע...לכן צריך להזהר בשימוש ''בילדה איטלקיה''... השאלה היא מה עושים כשמישהוא רואה,בעיני רוחו תמונות זוועה,הנשענות על מציאות ועובדות יסוד?... אחרי הכל,נוכחות ישראל בשטחים אינה ''מתנה'' אלא עונש פשוטו כמשמעו שנגזר על חברה הפלסתינאית וע''כ תפוצתה בעולם,כמו הנערה גאזי,רואה מה שהוא רואה דרך ''עיניים לאומיות'' ומשדר/מקרין לזולת פירוש עצמי. אין לשכוח שיש בין היהודים והישראלים יותר מאחד שיגמרו הלל על הספר ואתם הרי מתנהל (גם מעל עמודי פאצ) ויכוח קולני כואב ומפצל-אומה ומה נעשה? נבלום את פי המקטרגים באמצעות פניות לממשלות זרות?!! נדרוש להרחיק מחנויות הספרים את נועם חומסקי למשל,או אחרים התומכים בדעותיו?!!!או שמא נסתפק רק במה שהחוק מגדיר ''לשון הרע''? בעם היהודי והישראלי חיים די אנטישמים גזענים ונבלים המוכנים,בכל רגע,לשפוך דם זולת ובוודאי שאינם מסתירים דעות איומות המזכירות יותר את הנאצים ימש''מ מאשר הנערה גאזי....יש הרבה ישראלים ממוצא לא יהודי, שיקראו את הספר ויסכימו ואם אי פעם יפורסם בערבית או עברית -ירכשו יקראו ויחרקו שן מסכימה.....ועוד יתנו פירוש משלהם,עכמו השחקרן במאי הערבי -ישראלי שנתן פירוש קולנועי משלו לקרב בגנ'נין. לצערי,לבושתי,לחרדתי אנו חיים בעידן נורא של כשל יהודי בכל מה שקשור לערכים הומניים,הנדרשים מחכמת ישראל ונסיונו בין העמים ....אולי,אי''ה,יביא הסיפור על הנערה הפלסתינאית-איטלקיה לויכוח מהותי בין ישראלים שסו''ס ידרשו להסתכל בראי הלאומי....ככלות הכל הסטת מבט מהדמות העצמית היא אמנות ישראלית בת זמננו...


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20698
	יורם: מהו ''המותר והאסור'' בכתיבת יצירה או סרט
	אלכסנדר מאן (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 11:44) בתשובה ליורם המזרחי
	דוקומנטרי? זהו אולי המקום לחשוב בהכללה גסה וראשונית על ההבדל והשוני בין יצירתה של ראזי ליצירתו של בכרי בסרטו ''ג'נין, ג'נין'', שבינתיים נאסר להקרנה בישראל. דומה כי בקשתה של הליגה להשמצה לאסור הפצת הספר מזכיר במידה מסויימת את תקדים צנזור סרטו של בכרי בישראל; בשני המקרים עוברים ככל הנראה היוצרים גבול מסויים של 'טעם טוב' ומעמידים את מעשי ישראל בשטחים באופן קשה מנשוא - אולם זהו לדעתי מחיר הכיבוש ותוצאותיו, וזהו החשבון אותו ישראל נדרשת לשלם על מעשיה אלו בקרב הקהילה הבינלאומית. אולם מאחר ולטרם קראתי עצמי את ספרה של ראזי (דבר שיש בדעתי לבצע) וטרם ראיתי את סרטו של בכרי (עניין של זמן עד שיוצג בסינמטק גרמני) אינני יכול לדבר על ההבדל והשוני העקרוני באופן מדוייק. ניתן כנראה לומר כי בכרי עוסק בדקומנטצייה מנקודת מבט פלסטינאית, בעוד שראזי בבלטריסטיקה כללית, ועל כן 'מותר' לה לשיטתי לכוון את עלילת הספר וגיבוריו ככל העולה על רוחה, על כל המשתמע מכך: זהו חופש היצירה עומד בפני כל כותב או יוצר, ויש לשער כי זו גם תהיה הבעייה הכללית בעתיד; חופש הביטוי, הנו דו כווני, ודומה כי וולבק היטיב להפנים פרט צנוע זה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20735
	הסרט או הספר ושאר דימויים לא מפריעים לי
	יורם המזרחי (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 19:33) בתשובה לאלכסנדר מאן
	סרטו של בכרי אינו מציאות,אף שצולם אחר מעשה,על רקע הריסות.ספרה של הילדה גם הוא אינו מציאות ,אף שכבת לפלסתינאים ינקה מסורת אנטי-ישארלית.שתי התופעות אינן מדאיגות.הן נהנות מפרסומת בינל''א זמנית, שתביא מספר גדול יותר של קוראים וצופים,כולל מספר גדול של סקרנים לדעת. אין גבול ואסור שיהיה מפני שבשני המקרים מדובר בחומר הנמצא באיזור אפור ורגיש.אין מדובר בספר מקצועי,ספר תורה גזעני,או סרט הדרכה והטפה איך לחסל יהודים או אחרים.התשובה,למי שהשניים מפריעים ,צריכה לבוא בספר וסרט תגובה.לא יותר.למשל סרט ימני המראה את הרס הבתים ברקע קרב ג'נין כמבצע הומניטארי מפואר לסילוק סכנת מחלה שהיתה ח''ו נופלת על הדיירים,עד שקם הצבא הגיבור והבטיח שלומם.אפשר למצוא בקרית-ארבע או בבית-הדסה נערה בת 15 שתכתוב ספר ילדים על נפלאות הכיבוש ותאור הפלסתינאים כבעלי קרניים זנב ומוחות פגומים.השמיים הם הגבול ומכוון שעד היום לא מצאו בני תמותה איפה בדיוק מתחיל גבול השמיים ואיפוא הוא נגמר....מוטב להניח לבכרי ולילדה להציג,להשתולל,למכור ועוד.בוודאי שאין לערב בזה מדינה או ממשלות זרות.ישראל בחרה בדרך הנצחת נצחון 1967 בהתפשטות התיישבותית והחלפת שלטון ירדני ומצרי וכעת,למעשה בשנים האחרונות,היא נדרשת לשלם מחיר.בכרי והילדה מאיטליה הם בסך הכל....כסף קטן.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20695
	המלחמה הבאה
	אורי מילשטיין (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 10:34)
	מלחמות המלים וביטוין באמצעי התקשורת הם אספקטים של התפתחות הטכנולוגיה, ולא העיקריים שבהם, עם כל הכבוד למתדיינים בטלוויזיה הגרמנית. האספקט העיקרי בהתפתחות הטכנולוגית הוא התעצמות יכולת ההשמדה. מטעם זה יצא הנשיא בוש למלחמה עולמית נגד טרור, סילק את המשטר הקודם באפגניסטן ומתכוון לסלק את המשטר הנוכחי בעירק. מטעם זה עצמו נמצאים היום ישראלים רבים בחיל ורעדה לקראת מלחמת המפרץ החדשה שעלולה להביא לישראל איומים כימיים וביולוגיים. איומים אלה לא יהיו מילוליים ולא תקשורתיים. חשיבות הפיגוע ב- 11 בספטמבר לא היה במספר ההרוגים שבו, אלא בקלות שהוא בוצע. מכאן שניתן לחזור עליו וביתר עוצמה, דהיינו בהכפלת ההרוגים ובשילושם. אותם דברים אמורים על פיגועי ההתאבדות בישראל. מאז ומעולם הגורם העיקרי במלחמה היתה הטכנולוגיה. בעזרת הטכנולוגיה שורד האדם ובעזרתה הוא משמיד את אויביו ולפיכך את עצמו. ראה לעיל רשימתי החדשה.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20699
	תקשורת ומוסר בזמני מלחמה
	אלכסנדר מאן (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 11:55) בתשובה לאורי מילשטיין
	אין ספק שמלחמה מוכרעת על ידי עליונות טכנולוגית, ואכן כך גם טענו ה''ה ספרנסקי וסלוטרדייק בקביעתם שהמלחמות הבאות אינן בין ''שווים''; העליונות הטכנולוגית של צד מסויים הנה מכריע, גם במקרה זה. יחד עם זאת לטענת שניהם הלך הרוח הקיים בציבור לגבי צדקתה או נפשעותה של מלחמה מסויימת הוא הדבר הקובע, בבחינת דעתנותם של אנשי הרוח והמחשבה על עצם קיומה, המשפיעה על קבלת ההחלטה של הצגת תמונות נסבלות פחות או יותר, ועל ידי כך תורמת להבנתה או להוקעתה המוסרית של מלחמה זו מבית. זו הנקודה המרכזית למעשה, ומכאן כוחם של אמצעי התקשורת, המבוססים והתלויים באקסיומות פילוסופי התקופה ופירושם את ההתרחשויות בזמן נתון. העניין הטכני הוא משני לחלוטין, היו ואם נחשוב בצורה טכנית שכזו הרי שניתן כיום לסיים כל מלחמה במספר דקות אימה איומות, אולם המוסר אוסר עלינו לבצע זאת, ובצדק לשיטתי. במידה וקיימת אינלקטואליזצייה של מצב המלחמה הרי הוא לדעתי עיון עמוק במהלכם וחשיבתם של גורמים העשויים לתמוך או לחבל בו.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=20712
	על טכנולוגיה צבאית , ואילוצים ערכיים
	אורי מילשטיין (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 15:53) בתשובה לאלכסנדר מאן
	תפקיד הטכנולוגיה הוא לספק אמל''ח שיתחשב בכל האילוצים לרבות אילוצים ערכיים. תפקיד האסטרטגים והמפקדים הקרביים הוא לדעת איך לנצל את הטכולוגיה הזאת מבלי לפגוע באילוצים. אילוצים היו תמיד, גם במרדף אברהם אבינו אחרי מלכי הצפון בפרק י''ד בספר בראשית. הטכנולוגיה והכושר להשתמש בה הם הקובעים את פני המלחמה.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.