מזה כחודש אנו מנסים לתפוש את הזנב של עצמנו. האם נתקיף באיראן? מתי? עם מי? ואם הכלל.
כרגיל באירועים כאלה קולם של המצדדים כמעט אינו נשמע. הרוב הגדול והשקט, זה שבחר את הממשלה המכהנת, מותיר את רשות הדיבור לראש הממשלה ושריו. לעומתם המתנגדים אינם מחמיצים אף במה וכלי תקשורת מכל סוג שהוא בכדי להשמיע את התנגדותם.
מי שמתעמק בדברי המתנגדים מבין כי הם מודעים היטב בחומרת המצב שבו תהיה מדינת ישראל במידה ולאיראן יהיה נשק גרעיני, הם אפילו פוחדים ממצב כזה ולא מעטים ''מאיימים'' בהגירה. גם הם בדעה שיש למנוע ממנה להצטייד בנשק זה, אך השאלה היא איך ומי ימנע.
אז תשובה אחת קיבלנו. ארה''ב בראשות
אובמה כנשיא ו
דמפסי כרמטכ''ל צבא ארה''ב לא ימנעו זאת מאיראן בכוח הנשק. אם הסנקציות יועילו, נהדר! אם לא? אז תהיה עוד מדינה גרעינית. לאחר פקיסטן, הודו וצפון-קוריאה מה כבר תשנה עוד מדינה אחת. בטח לא לביטחונה של ארה''ב.
נשארת שאלת הזמן.
מאחר ולפי הבנתי, הנשיא אובמה לא יתקוף באיראן, לא עכשיו ולא אחרי הבחירות, הרי תקיפה ישראלית לפני הבחירות עשויה להעמיד אותו במצב מביך. דעת הקהל האמריקאית מצדדת בישראל ובצעדים לביטחונה והציבור היהודי שהוא אחד מעמודי התווך של התמיכה בו לכהונת נשיאות שנייה, במיוחד.
אך דווקא עובדה זו היא עשויה להיות ''הקלף המנצח'' של מדינת ישראל. תקיפה לפני הבחירות בארה''ב תאלץ את הממשל לתמוך בישראל הן בשטח המדיני והן בשטח הצבאי במידה ונזדקק לו.
זה אינו גילוי אישי, האמריקאים ערים לכך והם מפעילים לחץ כבד, גלוי וסמוי על ממשלת ישראל לא לבצע תקיפה בכלל ולפני הבחירות בפרט.
גם האיראנים ערים למצב זה ומאחר ומדובר בתקופה של חודשיים בלבד אנו כבר רואים תכונה צבאית ומדינית, רבה, שם.
צילומי לווין ודו''ח הועדה לאנרגיה אטומית הראו על בניית מיגון חדש ורב עוצמה במעמקי האדמה לאמצעי היצור של פצצה גרעינית, נתבשרנו על תמרון גדול של הגנה אווירית שיערך במשך רוב חודש אוקטובר. נחתם הסכם שיתוף פעולה ''טכנולוגי'' עם צפון-קוריאה, ועידת המדינות הבלתי מזדהות שנסתיימה השבוע בטהרן שימשה כר נוח להסברה האיראנית ולהידוק התמיכה המדינית שאיראן תהיה זקוקה לה במקרה של מלחמה עם ישראל.
כל החיצים מכוונים עתה לחודשיים הקרובים, האם זה אכן יקרה?
כאמור תקופת המתנה.
תקופת המתנה
