זה קצת נדוש אבל ראוי להזכיר שחלק חשוב ממטרות קיום החקלאות היו הבטחת מזון לתושבי המדינה, הבטחת פיזור האוכלוסיה ושמירה על קרקעות הלאום. כדי להשיג מטרות אלה התנהלו רוב ענפי החקלאות על פי מכסות יצור ופיקוח על המחירים. במקביל הוקמה במשרד החקלאות מערכת הדרכה מסועפת כדי לסייע לחקלאים לפתח, ליעל, את מקור פרנסתם. כל עוד חלק ניכר מהחקלאות היוו ענפי גידולי השדה המטרות האלה הושגו.
כך נמשכו הדברים עד ראשית שנות ה-70 כאשר מדינת ישראל החלה לפתוח את החקלאות לתחרות. לאט, לאט בוטלו המכסות והפיקוח על המחירים בענפי חקלאות שונים. לקראת סוף שנות ה-90, נשאר ענף אחד כזה – רפת החלב. את מכסות החלב המשיכו לקבוע על פי צריכה צפויה והמחיר של החלב נקבע לפי מעקב אחרי (ותחזית על) עלות התשומות.
באותה תקופה בגלל הסכמי הסחר נפתח שוק החלב ליבוא, לא כולל חלב טרי. מדינת ישראל ניצלה את המצב והחקלאים הסכימו (בסופו של דבר) להפעיל את
הרפורמה בענף החלב. המטרות של הרפורמה כללו התייעלות (ירידת מחיר החלב ומספר הרפתות) ומניעת הזיהום הסביבתי (קרקע, ומקורות מים) שנבע מהפעלת הרפתות.
חלק חשוב בשיקולים של המעורבים בקביעת פרטי הרפורמה היה לעלות ההשקעות שנדרשו לביצוע הרפורמה. המדינה, בעיקר בגלל האינטרס במניעת זיהום סביבתי, החליטה לממן כ-50% מעלות הרפורמה שהגיעה לכדי 2 מיליארד שקלים.
בעת שיצאה הרפורמה במשק החלב לדרך, בשנת 1999, היה מספר הרפתות כ-1,500. במהלך השנים מאז ירד מספר הרפתות ל-951, אבל תנובת החלב המשיכה לעלות. גם אחרי יישום הרפורמה, בכל הרפתות, המשיך תהליך עידוד ההתייעלות דרך מנגנון קביעת המחיר ששולם לרפת על ליטר חלב.
-----
בעקבות מחאת הקוטג' שמענו הרבה שמועות על הטייקונים ועל הרווחים שגרפו בגלל מחירי הקוטג' ''הגבוהים''. אחר כך, בגלל עוצמת המחאה, הם הורידו מחירים לסביבות 4.5 שקלים לגביע קוטג'. בנתיים נכנסו לפעולה גם שרי הממשלה ונציגיה שהחלו להעלות תוכניות שונות כדי לטפל בעניין. בשבוע האחרון אנחנו שומעים שהמדינה שוקלת להוריד את המחיר שמשולם לרפתנים עבור החלב בכ-25 אג' לליטר (
ערב חדש, דקה 27 בערך). עדין נמשכים הדיונים אבל גם שמענו את יועצו של שר האוצר, ד''ר אבי שמחון, מציע לשחרר מכסות לשוק חופשי וכך בעצם להוריד את המחיר. המשמעות היא שיש המתכננים לקצץ בהכנסתם של בעלי הרפתות שעדין ממשיכים לשלם החזרים על ההשקעות ברפורמה.
כדי שנוכל להעריך מה עשוי לקרות להכנסת הרפתות מהורדת מחיר של כ-25 אג', כדאי שנבחן כמה עובדות נוספות. ב
שנתון מועצת החלב 2010 (בעמ' 21 – 23) מוצגים נתוני היצור משנת 2000. בשנת 2010 יצרו בארץ 1.25 מיליארד ליטר חלב. מחיר המטרה שנקבע לחודשים יולי-ספטמבר הוא 2.1491 שקלים לליטר חלב בתנאי שהחלב משיג את תנאי האיכות הנדרשים (
דף כחול). לכן, נכון להיום, סך ההכנסות של 951 הרפתות בשנה הוא כ-2.69 מיליארד שקלים (כ-2.82 מיליון בממוצע לרפת). הורדת מחיר ב-25 אג' תתבטא בירידה של כ-11.5% בהכנסות הרפתות. בהנחה סבירה מאד שמחיר המטרה לא משאיר הרבה מרווח לטעויות הרי שעיקר המעמסה משינוי כזה תהיה על הכנסתם של בעלי הרפתות לאחר כל עלויות היצור (כולל החזרים על ההשקעות). כל שינוי במחיר המטרה משפיע מאד על שכרם של הרפתנים.
ע''פ סבר פלוצקר (''הסודות של תנובה'', ממון,
ידיעות אחרונות, 15.7) מסתבר כי הכנסתם של הרפתנים נאמדת
בין 7,000 ל-9,000 שקלים לחודש למשפחה, ברוטו. עוד מתברר שזו בערך גם הכנסתם החודשית של העוזרים הפרלמנטריים בכנסת (
תנאי העבודה...).
המעניין בסיפור הזה הוא שבימים אלה הכנסת בוחנת אם צריך להעלות את שכר העוזרים ואילו הממשלה עסוקה בבחינת האפשרות להוריד את הכנסתם ולכן שכרם של בעלי הרפתות. ישנם הבדלים נוספים: בעלי הרפתות הם בדרך כלל אנשים מבוגרים שכבר השקיעו הרבה שנים וכסף ברפת ואילו העוזרים הפרלמנטריים הם בתחילת דרכם העסקית...
לכאורה, כמו במקרים אחרים גם בפרשת הקוטג' הממשלה נדרשת לטפל באופן מידי. אבל כמו בפרשת הדיור ובפרשות אחרות שהגיעו לאג'נדה של הממשלה, גם ל''סערת הקוטג''' אין פתרון מידי ופשוט. אין פתרונות קסם.
בעניין הורדת מחיר החלב ראוי לקחת בחשבון טוב, טוב את מה שהוסכם, בשנת 1999, כדי להוציא את הרפורמה לדרך. שינוי התנאים עליהם הוסכם כאשר עוד לא הושלם תהליך ההחזרים על ההשקעות, צריך שיעשה בזהירות רבה, כדי שלפחות לא יפגע כושר ההחזר של בעלי הרפתות. כדי להשיג פתרון טוב באמת יש לדאוג ששינוי כזה יהיה רק חלק מפתרון אסטרטגי שכולל גם את השינויים בתנאי המחלבות ורשתות השיווק.
על סערת הקוטג' ברפתות
