יו''ר הרשות הפלסטינית,
מחמוד עבאס המוכר יותר בשם אבו מאזן, אינו דמות פוליטית חדשה בעולם הערבי. לא אחת כאשר דובר עליו ועל יכולת השליטה הפוליטית שלו, תמיד הוא תואר כחסר יכולת. בשפה הערבית יש ביטוי המתאר זאת במודייק: ''האיש אינו מסוגל לקשור קשר ואף לא להתיר אותו'' (هذا لا بحل ولا بربط). בימים אלה האיש מספק לנו את ההוכחה לכך, כאשר הוא מצהיר, שהוא אינו מסוגל להסכים להפסקת הקפאת הבניה התנחלויות ולכן הוא יפנה ל''וועדת המעקב'' של מדינות ערב וגם יפנה לליגה הערבית, שהם ידונו בבעיה ויורו לו מה עליו לעשות. הוא לא הפלסטיני הראשון שמערב את כל מדינות ערב בפתרון הבעיה הפלסטינית. הראשון שעשה כך היה
חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים. אחריו עשו אותו הדבר ראשי אש''ף
אחמד שוקיירי ו
יאסר ערפאת.
תופעה זו מעידה על כך שהעם הפלסטיני הוא חסר מנהיגות. ויש כאלה הטוענים כי חברה שאינה מסוגלת לגבש מנהיגות אינה יכולה לטעון למעמד של עם. אבל זו סוגיה אחרת. ואם כבר כל מדינות ערב רואות עצמן במעמד של אפוטרופוס, וכולן הכניסו את ידן לקלחת הפלסטינית - צריך לשים על שולחן הדיונים בעיה כאובה שנוגעת למרבית המדינות הערביות - מדינת אונר''א.
בנגוד לנציבות הפליטים של האו''ם, שהיא ארגון הומניטרי הדואג לשקם את הפליטים שבאחריותו, אונר''א הוא ארגון פוליטי המטפל ברווחתם של הפליטים הפלסטינים שנוצרו עקב מלחמת 1948. בשנת 1950 מספר הפליטים הפלסטינים הוערך בין חצי מליון לבין 700 אלף. תקציב אונר''א לאותה שנה היה 54 מליון דולר. בשנת 2009 מספר הפליטים הפלסטינים נאמד מעל ל-4.7 מליון נפש. כי זאת לדעת, המדיניות של אונר''א היא להעניק מעמד של פליט לכל צאצאי הפליטים המקוריים. תקציב אונר''א לשנת 2009 היה 1.23 מיליארד דולר. יצויין, כי רק 1.3 מליון פליטים מתגוררים ב-59 מחנות הפליטים, הנמצאים בירדן, סוריה, לבנון, רצועת עזה והגדה המערבית.
כאשר אונר''א הוקם לטפל בפליטים הפלסטיננים, נציבות האו''ם לפליטים היתה כבר קיימת. אלא שנציב האו''ם לפליטים רואה את יעודו בשקום הפליטים בכל מקום שרק ניתן לעשות זאת. בעוד שאונר''א הוקם מתוך מגמה לטפל ברווחת הפליטים עד להחזרתם למקום מושבם. הצפי היה שבתוך שנתיים הפליטים יוחזרו לביתם.
ארה''ב היא, היא שדאגה כל השנים להאריך את המשך פעילותו של הארגון כזרוע מבצעת של האו''ם. להערכתי, שני גורמים הניעו את ארה''ב לתמוך בארגון. הראשון, לקנות שקט מזרח-תיכוני. והשני מודיעיני אנשיה פזורים בכל מחנות הפליטים במדינות ערב. תקציב הארגון ממומן מתרומות של חברות האו''ם. אך את עיקר הנטל הכספי נשאה ארה''ב. משמע, שאם ארה''ב מחליטה להפסיק לתרום כספים לאונר''א, הארגון לא יוכל להתקיים – גם אם המדינות האחרות ימשיכו לתרום לארגון. אבל הדעת נותנת שבמקרה כזה גם המדינות האחרות יפסיקו להזרים כספים.
וכאן מגיע הרעיון, שיכול לסייע לארה''ב להניע את העגלה המדינית הפלסטינית: ארה''ב תכריז שבתוך שנתיים היא מפסיקה לתרום כספים לאונר''א, ובהמשך היא תדאג להפסקת פעילותו של הארגון. הצהרה כזו תכניס ללחץ את מדינות ערב ואת הליגה הערבית. מאידך, ארה''ב תצהיר שהיא תדאג להכין תכנית לשקום האנשים. כסף לשקום - כן. כסף להזנה ולהאדרת הבטלנות – לא. או אז הפלסטינים יתחילו לדחוק בעגלה המדינית. כי כל עוד הפליטים מתרבים, וכל עוד האו''ם קיים ועומד בשמירה על זכויותיהם
לשוב לבתיהם, שום דבר לא בוער להם.
ארה''ב חייבת לסגור את אונר''א
