זה מאמר ראשון בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.
ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.
נצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר בארץ, הייתה מהמאה ה-12 לפנה''ס עד המאה ה-7 לס' עיר ישראלית-יהודית. תחת השלטון הערבי והממלוכי נצרת הייתה כפר מוסלמי קטן. תחת השלטון הצלבני והעות'מאני היא הייתה עיר בעלת רוב נוצרי, ורק תחת שלטון ישראל, ב-1980, היא הפכה לעיר בעלת רוב מוסלמי.
נצרת היא כיום עיר ערבית-מוסלמית. היא שוכנת בגליל התחתון. מספר תושביה כ- 70,000. 2/3 מתושביה הם כיום מוסלמים, ורק 1/3 נוצרים. הנוצרים מתחלקים ליוונים אותודוכסים (14,000), יוונים קתולים (9,000) ומרונים מלבנון(1,000). שאר הנוצרים הם קופטים, אנגליקנים, בפטיסטים וארמנים. מעיר בעלת רוב נוצרי הפכה נצרת לעיר בעלת רוב מוסלמי בתהליך שהחל בתקופת המנדט הבריטי והגיע לשיאו תחת שלטון ישראל.
(קיימת סברה שהנוצרים היוונים אורתודוכסים הם צאצאי הנוכרים ההלניסטים שהתנצרו בתקופה הביזאנטית, סורים- ארמים וביזאנטים נוצרים שהתיישבו בארץ).
יש השערות שונות לגבי מקור השם. עפ''י השערה אחת מקור השם במילה ''נצר'', כלומר, שמירה. עפ''י השערה אחרת – אוזיביוס- מקור השם הוא ''נצר'', כלומר חוטר, ענף. נצרת נחשבת לעיר מגוריהם של יוסף ומרים, הוריו של ישו, והנוצרים מעדיפים את הפירוש נצר, המרמז , לדעתם, שישו הוא נצר או חוטר לבית דוד, המשיח. הפירוש השלישי הוא שמקור השם הוא מהמילה נאזארה, שפירושה אמת.
תקופת ההתנחלות והבית הראשון (משלהי המאה ה-13 – עד 586 לפנה''ס)
נצרת אינה נזכרת בתנ''ך ובתלמוד, ואף לא בכתבי יוסף בן מתיתיהו, אבל מהממצאים הארכיאולוגיים מתברר שנצרת הייתה קיימת בתקופת הברונזה התיכונה (2200 – 1500 לפנה''ס), כלומר, הייתה כנענית. במקום נמצאו חרסים וחרפושיות מאמצע המאה ה-15 לפנה''ס. כמו כן יש ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת ההתנחלות, בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת (1550 לפנה''ס – 1200 לפנה''ס), כאשר נצרת הפכה לישראלית ומתקופת הברזל (1200 – 734 לפנה''ס), היא תקופת הבית הראשון. נצרת הישראלית המשיכה להתקיים בתקופת הבית הראשון, מ-1000 לפנה''ס עד לחורבנה של ממלכת ישראל הצפונית בידי אשור בשלהי המאה ה-8 לפנה''ס. לא נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת הכיבוש האשורי, אולי מפני שנצרת נינטשה. נצרת אינה נזכרת בתנ''ך ובתלמוד, כנראה, משום שהייתה כפר קטן בשכנות ליפיע, שהייתה יישוב יהודי גדול.
לאור העובדה שנצרת אינה מוזכרת בתנ''ך ובתלמוד יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי ראשית היישוב הישראלי בה. אך, לדעת מנחם זהרוני (''
טבע ונוף''), הממצאים הארכיאולוגיים מאשרים קיומו של יישוב משלהי תקופת הברונזה ובתקופת הברזל.
תקופת הבית השני (538 לפנה''ס – 70 לס')
הארכיאולגים לא מצאו ממצאים מתקופת הפרסי. בחפירות שנערכו ב-1931 ובין 1955 – 1990 לא נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים בנצרת גם לאורך תקופת הבית השני. נצרת מוזכרת, לראשונה, בברית החדשה, כמקום מגוריהם של יוסף ומרים. אבל, נתגלו חרסים מהתקופה הרומית. יש ארכיאולוגים הסבורים שנצרת היהודית נוסדה זמן לא רב לפני או אחרי חורבן הבית השני. בחפירות נתגלו חציבות בסלע ובהם מערות ששמשו לאחסון, ממגורות, תאים מקומרים לאחסון יין, בתי בד ובורות למים. בתי היישוב ששרידיהם נתגלו, ניבנו במאה ה-1 לס'. כמו כן, נתגלו בנצרת קברים מהטיפוס שהיה רווח בגליל באמצע המאה ה-1 לס'. ביישוב העתיק, היה בית כנסת, שהיה פעיל לפחות עד המאה ה-5 לס' . יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מיקומו המדויק של בית הכנסת העתיק.
רוב החוקרים בדעה שנצרת בימי ישו הייתה כפר קטן. מעריכים שמספר התושבים נע בין 400 ל-800 בלבד והיישוב היה קטן מפני שמי המעיין לא הספיקו לעיר גדולה. כמו כן מיקומו המבודד לא משך אליו תושבים.
התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 641 לס')
הארכיאולוג ג'ק פיניגן בדעה שנצרת הייתה יישוב יהודי גדול לאחר חורבן הבית השני, לאורך כל התקופה הרומית. גילוי שרידיו של בית מרחץ מחזק את הדעה שבתקופה הרומית הייתה נצרת עיר גדולה. מכתובת שנתגלתה בקיסריה ב-1962, שתאריכה מששלהי המאה ה-3 לס' או ראשית המאה ה-4 לס', מתברר שבנצרת התיישבו כוהנים ממשפחת הפיצץ, לאחר חורבן הבית השני. לאחר חורבן הבית התיישבו בנצרת גם פליטים מירושלים. נצרת נזכרת בפיוט של אלעזר הקליר מהמאה ה-6 לס'.
ההיסטוריון אפיפנס שחי במאה ה-4 לס' כתב שעד ימי קונסטנטינוס (המאה ה-4 לס'), נצרת הייתה מיושבת יהודים בלבד. בנצרת הייתה קהילה יהודית גם במשך המאה ה-5 ועד שלהי המאה ה-6. בחפירות מהתקופה הביזאנטית התגלתה מצבת קבר של יהודי ועליה כתוב: ''סועם בר מנחם נוח נפש''.
בימי הקיסר קונסטנטינוס, כאשר הפכה הנצרות לדת המדינה, ב-324 לס'', החלו נוצרים להתעניין בנצרת. המומר יוסף ''קומס'' (רע הקיסר'') קיבל הוראה להקים כנסיות ברחבי הגליל, כולל בנצרת. ההיסטוריון אפיפנס כתב על כך:
שם בנצרת ובציפורי, לא יכול איש מעולם להקים כנסיות, מפני שאין ביניהם עכו''ם ולא שומרוני ולא נוצרי. במלים אחרות, היהודים היו עדיין רוב בגליל בימי קונסטנטינוס והם התנגדו לכניסת נוכרים למקומותיהם ולבניית כנסיות. אבל, לדעת מנחם זהרוני, ''
מדריך ישראל, כרך גליל תחתון וארץ כנרות'', הייתה בנצרת באותם ימים גם קהילה יהודית- נוצרית. מתחת לרצפת הפסיפס של כנסיית הבשורה נתגלו חורבות בית כנסת מהמאה ה-3 לס' (בית הכנסת התגלה בחפירות במקום בין השנים 1955 – 1960). מהממצאים מתברר שזה היה בית כנסת של יהודים- נוצרים. נמצאה כתובת מהמאה ה-4 בה נקרא ישו בן האלוהים וכתובת אחרת המציינת שזה המקום הקדוש של מרים.
עד המאה ה-5 הייתה נצרת בעלת אופי יהודי. אבל, בהדרגה, החלה התיישבות נוצרים בעיר ובמאה ה-5 לס' הוקמו בה כנסיות, שהמפורסמת בהן הייתה כנסיית הבשורה. אנטונינוס פלקטינוס כתב ב-570 לס' שכנסיית הבשורה נבנתה באתר בית כנסת. כיום ידוע שזה היה בית הכנסת של היהודים-הנוצרים. אותו תייר נוצרי, התפעל, עפ''י זאב וילנאי, ''
אנציקלופדיה אריאל'', מהנשים היהודיות היפות של נצרת היהודית.
לא ידוע מה היה גורל יהודי נצרת כתוצאה מגידול הקהילה הנוצרית בעיר. סביר להניח שהיחסים היו מתוחים, כפי שהתברר לאחר הכיבוש הפרסי. ב-614, כאשר כבשו הפרסים את הגליל, הם נעזרו ע''י צבא מתנדבים יהודים של 20,000 שקצו ברדיפות ובפוגרומים תחת השלטון הביזאנטי. קיימת סברה שיהודי נצרת עזרו לפרסים להרוס את כנסיית הבשורה ואת כנסיית יוסף. אבל, ב-628, חזרו הביזאנטים וכבשו את הגליל ונקמו ביהודים על עזרתם לפרסים. יהודי נצרת זכו לענישה מיוחדת. נראה שזה היה קיצו של היישוב היהודי בנצרת.
השנים 628 - 630 לס' היו שנים קריטיות בתולדות ההתיישבות בגליל. הביזאנטים ערכו טבח גדול ביהודי הגליל על עזרתם לפרסים ויישובים יהודיים התרוקנו מיושביהם. הטבח גרם לבריחה של יהודים רבים שהסתתרו במקומות מחבוא או ברחו לארצות שכנות.
התקופה הערבית (641 – 1099)
ערב הכיבוש הערבי חיו בנצרת נוצרים בלבד. שתי הכנסיות, כנסיית הבשורה וכנסיית יוסף, היו בעלות עושר רב. מעדות מ-670 לס' מתברר שלאחר כיבוש נצרת ע''י הערבים הם הרסו את כנסיית הבשורה וכנסיית יוסף. לא ברור מה היה גורלם של הנוצרים שהתגוררו בעיר, אם הם נשארו, ברחו או נרצחו. הערבים שינו את שם המקום לסעיר, ע''ש ג'בל סעיר במערבה של נצרת. נצרת הייתה לעיירה חסרת חשיבות.
התקופה הצלבנית (1099 – 1260)
בתקופת מסע הצלב הראשון עברה נצרת מספר פעמים מיד ליד. לאחר הכיבוש הצלבני של נצרת ב-1100 הפכה נצרת לבירת הצלבנים בגליל ואז החלו הנוצרים לחזור ולהתיישב בעיר, והעיר הפכה לעיר נוצרית, ולמקום מושבו של ארכיבישוף. האוכלוסייה הנוצרית הייתה מורכבת מתושביה הנוכרים של הארץ (יוונים, סורים-ארמים שהתנצרו) ומעולי רגל, כמרים ונזירים נוצרים ביזאנטיים ואירופאים. הצלבנים בנו מחדש את כנסיית הבשורה, מהתקופה הביזאנטית, ושיקמו את כנסיית יוסף. מקור צלבני מאוחר מ-1280 מעיד שבית הכנסת היהודי הפך ל''כנסיית בית הכנסת''. תחת כנסיית יוסף שכנה, לפי המסורת הנוצרית, הנגרייה של יוסף, אביו של ישו. ואכן, בחפירות במקום התגלתה מערה ובה חרסים מתקופת הברזל, התקופה הרומית, הביזאנטית, הערבית והצלבנית.
ב-1187, לאחר מפלת הצלבנים בקרב חטין, שוב נכבשה נצרת ע''י הערבים. התושבים הנוצרים הסתתרו בכנסיית הבשורה, מפחד מפני המוסלמים, אך נטבחו כולם. ב-1229 חזרה העיר לידי הצלבנים.
התקופה הממלוכית (1260 – 1516)
ב-1263 כבשו הממלוכים את נצרת, הרסו את כל הכנסיות ורצחו את התושבים הנוצרים באכזריות. יש חילוקי דעות לגבי גורלה של נצרת תחת השלטון הממלוכי. עפ''י גירסה אחת הייתה נצרת כפר מוסלמי קטן, ואילו עפ''י גירסה אחרת נצרת נותרה בשממונה על ראשית המאה ה-17.
התקופה התורכית (1516 – 1918)
עם התחלת הכיבוש התורכי התיישבו נזירים פרנציסקאנים בחורבות כנסיית הבשורה, אך גורשו ע''י התורכים. עולה רגל פרנציסקאני שביקר בנצרת ב-1533 כתב שבקרבת האתר בו עמדה כנסיית הבשורה עמדה כנסייה ששימשה בעבר כבית כנסת. האמיר הדרוזי פח'ר א-דין התיר לפרנציסקאנים לקנות ב-1620 את חורבות כנסיית הבשורה, ואז החלו נוצרים מרונים מלבנון ויוונים אורתודוכסים מעבר הירדן להתיישב בנצרת. בתקופת שלטונו של השיח הבדווי, ד'אהר אל עומר, הגיע מספר הנוצרים בעיר ל-1000. הפרנציסקאנים סיימו את הקמתה מחדש של כנסיית הבשורה וכן נבנו בעיר מבני ציבור.
במאה ה-19 הפכה נצרת למרכז נוצרי-דתי ומאז היא משמשת מקום לעלייה לרגל של המוני נוצרים מכל העולם. בעיר הוקמו כנסיות ומנזרים רבים. ב-1848 ביקר בעיר תייר אנגלי וכתב שאין יהודים בעיר ורוב התושבים הם ערבים נוצרים ומיעוטם נזירים יוצאי אירופה. ב-1855 הגיעו לנצרת נזירות צרפתיות, עפ''י הזמנת הפטריארך הלטיני מירושלים, והן הקימו בעיר מנזר ובית ספר.
ב-1877 נבנתה ''כנסיית בית הכנסת'' בתוך השוק באזור העתיק של נצרת. זו הייתה כנסייה יוונית אורתודוכסית והיא נבנתה על חורבות הכנסייה העתיקה שנבנתה, עפ''י אחת הגירסאות, באתר בו שכן בית הכנסת העתיק. אתר בית הכנסת חולל במאה ה-17 כאשר הוקם בו דיר ולאחר מכן הפך המבנה לבית מלאכה לאריגה. רק ב-1740 הוחל בשיקום המקום. יש חוקרים המטילים ספק בזיהוי בית הכנסת באתר זה בשל קרבתו לבית הקברות היהודי העתיק.
הנזירים הקימו בעיר בית מלון להלנת עולי הרגל, אך המלון נהרס פעמיים, פעם אחת ע''י רעידת אדמה ופעם שנייה בעקבות שיטפון.
במאה ה-19 הקימו הרוסים את המוסקוביה, שסיפקה לתושבים שירותי סעד וחינוך.
המסגד העתיק ביותר נבנה ב-1814. עוד ב-1729 נבנה האזור המוסלמי בעיר העתיקה. השוק של נצרת הוקם באמצע המאה ה-19 באזור העיר העתיקה. זהו אחד השווקים העתיקים בארץ. כמו כן, היה בעיר חמאם, ששרידיו התגלו ב-1993.
בעקבות העלייה לרגל הפכה נצרת לעיר משגשת מבחינה תרבותית ומסחרית והעלייה ברמת החיים של האוכלוסייה התבטאה, בין השאר, באופנת התקרות המצוירות שהייתה רווחת במאה ה-19. ב-1890 מנתה אוכלוסיית העיר 7,500 תושבים. כנסיית יוסף נבנתה מחדש ב-1914. הכנסייה נבנתה בתקופה הביזאנטית על המקום בו הייתה, עפ''י המסורת הנוצרית, הנגרייה של יוסף.
ערב מלחה''ע הראשונה חיו בנצרת בין 9,000 ל-15,000 תושבים.
התקופה הבריטית (1918 - 1948)
נצרת נכבשה ע''י הבריטים בספטמבר 1918. ב-1922 היו בעיר 23 יהודים שעבדו בשירות ממשלת המנדט. ב-1926 הייתה אוכלוסיית העיר מורכבת מרוב נוצרי. רק 1/3 מהתושבים היו מוסלמים וכמו כן, חיו בעיר מספר יהודים. ב-1930 הפכו הבריטים את נצרת לבירת מחוז הגליל, ומעמדה כעיר מחוז זרז את צמיחתה. ב-1932 חיו בעיר 79 יהודים, שברחו מהעיר עם התחלת ההתנגשויות בין יהודים וערבים ערב מלחמת העצמאות, ב-1947/8. באותו זמן היו בה כבר כ-17,000 תושבים.
ישראל
בתקופת מלחמת העצמאות קבע קאוקג'י את מפקדת ''צבא ההצלה'' בנצרת, ומכאן יצאו כנופיות קאוקג'י לתקוף ישובים יהודיים. הקרבות הביאו לעיר פליטים מכפרי הסביבה ומספר התושבים עלה ל-22,000. נצרת נכבשה ע''י חטיבה 7 במסגרת ''מבצע דקל'' ב- 16 ליולי 1948 ואנשי קאוקג'י ברחו. רוב הפליטים שהגיעו לעיר היו מוסלמים, שהגיעו לפני הכיבוש הישראלי. בעקבות השתקעותם בעיר החלו הנוצרים לאבד, בהדרגה, את הרוב שלהם בעיר.
ב-1978 חיו בנצרת 40,000 תושבים ו-52% מהם היו נוצרים. אבל, ב-1980 הפכו המוסלמים לרוב בעיר. השינוי הדמוגרפי גרם למתח בין הנוצרים למוסלמים. ב-1990 הייתה מחלוקת לגבי עתיד מיתחם שיהאב א-דין. המוסלמים רצו להקים במקום מסגד והנוצרים התנגדו להקמת המסגד. שיהאב א-דין, נהרג בקרב נגד הצלבנים ונקבר בנצרת. הוותיקן התערב במחלוקת ותמך בהתנגדות הנוצרית, והעיר הייתה בסכנת התלקחות דתית. בסופו של דבר, הכריע ראש ממשלת ישראל, אריק שרון, נגד בניית המסגד ובמקום הוקמה ככר.
בבחירות למועצת העיר ב-1998 נבחר ראש עיר מוסלמי והמוסלמים היו לרוב במועצת העיר. כיום נצרת היא מרכז לפעילות פוליטית ערבית.
בנצרת הוקמו לאורך הדורות כ-30 כנסיות ומנזרים. המפורסמת ביניהן היא כנסיית הבשורה.
שיחזור החיים בנצרת העתיקה
נצרת הקדומה השתרעה ברובה בין כנסיית יוסף מצפון לכנסיית הבשורה מדרום. באזור העיר החדשה בנצרת שוחזר כפר נצרת כפי שהוא היה במאה ה-1 לס', ובו ניתן ללמוד כיצד חיו אנשים לפני 2000 שנה, כלומר, בעידן היהודי. יש בכפר בית כנסת משוחזר, גת בת 2000 שנה, וכרמים ומטעי זיתים. העובדים בכפר לבושים בבגדים אוטנטיים והתצוגות כוללות הסבר על ייצור יין, מסיק זיתים, יצור שמן, גזיזת צמר כבשים, ותצוגה הכוללת את תהליך הפיכת הצמר לחוטים ולאריגים. כמו כן, יש בכפר דיר ותצוגה על חיי הכבשים, חליבה וייצור מוצרי חלב. כמו כן, מתקיים בכפר סיור ארכיאולוגי.
העיר נצרת הייתה ישראלית-יהודית במשך למעלה מ-1000 שנים
