אני שותף לדברי ההספד שלך על ידידנו היקר, צפריר רונן, שממש בלתי אפשרי לחשוב עליו במונחים של נפטר. מתוך תגובות ההלם והצער בקרב ציבור נרחב, ניכר שהוא הותיר אחריו חלל ריק, שקשה יהיה למלאו בתעצומות איכותיות דוגמת אלה ששפע צפריר והשרה על סביבותיו.
הרשה נא לי לנצל את ההזדמנות ולשרבב הערה בעניין ''הקסאמים הנוחתים עלינו כבר שמונה שנים''. ובכן, ''הקסאמים הנוחתים עלינו כבר שמונה שנים'' הוא עוד נתון מגמתי מבית היוצר של השמאל לזיופים אידיאולוגיים של המציאות, דוגמת ''הפגנת הארבע מאות אלף'' לאחר טבח סברה ושתילה, ועוד שקרים מסדנת השמאל הנשזרים כחוט התרעלה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
הירי המתועד הראשון של קסאמים נגד מטרות ישראליות התרחש בתאריך 16 אפריל 2001. מאז ועד ל''התנתקות'' שבוצעה בקיץ 2005, דהיינו כארבע שנים, נחתו כ- 550 קסאמים נוספים. ממועד ''ההתנתקות'' ועד לימים אלה נורו כנגד מטרות ישראליות כ- 2800 קסאמים נוספים, ועוד היד נטויה. מטר של קסאמים ושאר מרעין בישין ארטילריים משופרים ממשיכים להישגר אלינו בכל יום ומגדילים את הנתון הססטיסטי של ירי הקסאמים בכל רגע ורגע.
כלומר, עד ל''התנתקות'' נורו בממוצע כ- 140 קסאמים לשנה, ואילו לאחר ''ההתנתקות'' נסק ירי הקסאמים לכ- 930 קסאמים לשנה. אלא שקפיצת המדרגה בסטטיסטיקת הקסאמים אינה מוגבלת לנתוני כמות הקסאמים בלבד, שלאחר ''ההתנתקות'' זינקה בקירוב פי שבעה, אלא בעיקר לאפקט האיומי שלהם שהתעצם עשרות מונים לאחר ''ההתנתקות''.
מאז ''ההתנתקות'' גדל גם טווח הטילים מעזה, המגוון שלהם, ביצועיהם, הרסניותם וקטלניותם. כך שהמציאות ממחישה באופן חד משמעי ש''ההתנתקות'' היא זאת שהפכה את ירי הטילים העזתי ממטרד מקומי שולי לאיום ביטחוני לאומי ממדרגה עליונה המקעקע את חוסנה הקיומי של מדינת ישראל וממיט נזקים גופניים, נפשיים ורגשיים על כלל אוכלוסיית המדינה.
התעצמות ירי הטילים מעזה עד כדי איום ביטחוני המאלץ את ישראל לעמוד על נפשה במבצע מלחמתי רב היקף, הוא כאמור תוצאה ישירה ומוחשית של אסון ''ההתנתקות''. ברמה האסטרטגית חשפה ''ההתנתקות'' את ישראל כגולם ממלכתי הלוקה במחלה אנושה. מכאן, שמלחמת החיזבאללה ועימות הקסאמים עם החמאס הם רק השלב ההתחלתי הקל הצפוי לישראל במסכת הפורענויות שהמיטה על עצמה מתוך קופת השרצים של ''ההתנתקות''.
סטטיסטיקת הקסאמים מדברת בעד עצמה
