אינני יודע באם יש מדינה מתקדמת בעולם שבה השחיתות בקרב חוגי השלטון מגוּבָּה כל כך חזק על ידי החוק. ברגע שאנשי צבור ועורכי דין מצהירים קבל עם ועולם, שלראש הממשלה ואחרון הפושעים יש זכויות שוות - אנחנו בפשיטת רגל מוסרית. לפושע שמורה זכות החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט; לפושע גם שמורה זכות השתיקה בחקירה, והשופט העליון
חיים כהן זכר צדיק לברכה, אף הרחיק לכת והוסיף כי לפושע גם שמורה הזכות לשקר בבית המשפט. הוא גם הסביר, כי כדי להציל עצמו מחבל התליה מותר לפושע לשקר - וזהו תפקידו של השופט להבחין בין האמת והשקר בדבריו.
באו אנשי המשפט שלנו, יחד עם העסקנים הפוליטיים, והעניקו לראש הממשלה וכל אחד משריו מעמד שווה לזה של הפושע.
במדע הסוציולוגיה יודעים להצביע על ששה סוגים של מנהיגות: צבאית, פוליטית, רעיונית, חנוכית, חברתית וארגונית. ואחד המדדים של מנהיג הוא כיצד הוא רואה את תפקודו במשרה שבה הוא מחזיק. בישראל מן הסתם תמיד דגלנו בדוגמא האישית. הראשון שהציב את הרף בסוגיה זו היה
דוד בן-גוריון. הוא העיף מצה''ל אל''מ מוכשר ביותר, כיון שאותו קצין קבל בהבנה את המצוקות של רס''ר המטבח שגנב שק סוכר. הוא קרא לבנו,
עמוס בן-גוריון, שהיה מפקד מחוז תל-אביב במשטרה - תפקיד מס, 2 במשטרה שהוביל למפכ''לות, ואמר לו: ''כל עוד אני ראש ממשלה, אתה לא תהיה מפכ''ל, כדי שלא יאמרו, בזכות אביו הוא קבל את התפקיד''.
והיום אמות המוסר שלנו שקעו בבצה טובענית של שחיתות. להערכתי, לפרקליטי הצמרת יש יד בדבר. כי בתנאים הנוכחיים יש להם הרבה עבודה עם רווחים אדירים. ביפן, מטוס נוסעים גדול התרסק בזמן נחיתה. כאשר התברר שבמגדל הפקוח היתה הזנחה, שר התחבורה של יפן הגיש את התפטרותו - כי הוא רואה את עצמו אחראי על שדות התעופה. אצלנו היו מגלגלים את האשמה למפקד המשמרת במגדל. ואם כבר ביפן עסקינן, פעם נשאלה שאלה: מהו ההבדל בין ישראל לבין יפן? והתשובה העצובה היתה: שבישראל ''עם עובד'' זו רק הוצאת ספרים. מסתבר שהמוסר שלנו הלך אחרי ''עם עובד''.
הלך הַמּוּסָר אחר ''עם עובד''
