פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הרשל'ה מאוסטרופולי לא מת
ישראל בר-ניר (יום שישי, 30/06/2006 שעה 6:20)


הרשל'ה מאוסטרופולי לא מת, הרשל'ה מאוסטרופולי חי וקיים

ד''ר ישראל בר-ניר



מעשה שהיה בהרשל'ה מאוסטרופולי שהגיע באחד מימי הששי לעיירה נידחת. השעה היתה שעת אחה''צ מאוחרת, השמש נטתה לשקוע ומועד כניסת השבת קרב ובא. הרשל'ה, שמזה כמה ימים לא זכה לאכול ארוחה של ממש, היה במצוקה, לא היה לו מושג היכן יקבל את השבת ומה יכניס לפיו. בצר לו החל לצעוד ליד דלת בית הכנסת כשהוא ממלמל לעצמו, אך בקול מספיק חזק כדי שישמעו אחרים, ''אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת איאלץ לעשות מה שאבא שלי עשה''.

הלוך וחזור הוא פסע, כשבכל פעם דבריו נאמרים בקול קצת יותר חזק ובטון קצת יותר מאיים. נדלקה סקרנותם של השומעים, ואחרי הפעם השניה או השלישית העז אחד לשאול ''נו באמת, מה עשה אבא שלך?'' הרשל'ה לא הגיב ובמקום זאת חזר בקול רם יותר, כמעט בשאגה, ''אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת לא תהיה לי ברירה אלא לעשות מה שאבא שלי עשה.''

תחושת של אי-נוחות ירדה על השומעים וכמה מהם החליטו לפנות לגביר שיושיעם. ''במטותא ממך, עשה נא מה שהוא,'' הם עתרו, ''אם הוא לא יוזמן לארוחת השבת הוא עשוי חס וחלילה להביא עלינו אסון.'' התרצה הגביר ועל מנת שלא להעמיד בסכנה את כל העיירה, הוא הזמין את הרשל'ה לביתו לסעודת השבת. בתום הארוחה, כשכרסו מלאה, התמתח הרשל'ה על מושבו כשהוא מוכן ומזומן לקחת חלק בזמירות השבת. והנה באה שאלה מפיו של הגביר ''סקרן אני לדעת מה עשה אבא שלך?'' על כך השיב לו הרשל'ה ''הוא הלך לישון רעב.''
הסיפור הזה, הלקוח מהפולקלור היהודי, ממחיש את חוסר התועלת של השימוש באולטימאטום שאין לו כיסוי. אמנם בבדיחה זה עבד, אבל רק בפעם הראשונה. בחיים גם זה לא קורה. בחיים, השימוש באולטימאטום, אותו אינך מתכוון – או אינך מסוגל – לבצע, משיג תוצאה הפוכה וכמעט תמיד גורם להסלמה. בחיים, השימוש באולטימאטום חסר כיסוי בא לחפות על חוסר אונים, חוסר יכולת לעשות מה שהוא שיביא תועלת. זה טוב לשחרור תיסכולים, אבל זה גם יכול להביא לנקיטת צעדים חסרי אחריות ולו רק כדי להוכיח שאלה לא היו ''דיבורים ריקים''. דבר אחד בטוח, איומים ואולטימאטומים שמסתיימים בלא כלום הם הדרך הטובה ביותר לחסל כל אלמנט של הרתעה אם היה אי פעם דבר כזה. נדרשות הרבה שנים כדי לבנות הרתעה אמינה (לפעמים זה גם עולה בדם). מספיק אולטימאטום אחד בנוסח הרשל'ה כדי לחסל אותה לבלי שוב.

מאז קיץ 2005, ממשלותיה של מדינת ישראל, הקודמת בראשות שרון והנוכחית בראשותו של אהוד השני, עושות ''שמיניות באוויר'' כדי להימנע מלהודות בכך שהמדיניות בהן הן נקטו היתה טעות קטסטרופאלית במימדים שלא היו מביישים את אוסלו. מרכיב מרכזי ב''תרגיל'' הזה הוא הימנעות מכל פעילות שנועדה להגן על ההתנחלויות המקיפות את רצועת עזה, ובראש ובראשונה על העיירה שדרות. לא שורר מחסור בדיבורים ואיומי סרק, אבל מעשים? למעט הפגזות של מגרשים ריקים נעשה מעט מאוד. מדברים הרבה על חידוש ה''חיסולים ממוקדים'' אבל בשטח זה מתבצע רק במשורה, וכל פגיעה מקרית ב''חפים מפשע'' גוררת הפסקה מיידית של הפעילות. כתחליף, בשכונות היוקרה של רמת אביב ורמת השרון התפתח סינדרום ה''קסאם שמסאם'', ובשיינקין לדבר על שדרות זה פשוט לא ''אין''.

ההתקפה בכרם שלום ומה שבא בעקבותיה הבליטו שוב את חוסר האונים המסתתר מאחורי המסך של איומי סרק. העדר תגובה מיידית עשה את שלו, וכל מה שארע אח''כ כבר לא ישנה כלום. בשעה ששורות אלו נכתבות, רשתות הטלוויזיה כאן מלאות בתיאורים מרשימים של ''כניסת'' צה''ל לרצועה. טורי טנקים ונגמ''שים דווקא נראים טוב על מסכי הטלוויזיה, אבל כמו שנאמר בספר משלי (כ''ה, י''ד) ''נְשִׂיאִים וְרוּחַ, וְגֶשֶׁם אָיִן''. מה ייצא מזה? מה התכלית? הרי אף אחד לא מתכוון ברצינות לכבוש מחדש את רצועת עזה. אחרי שכמעט יומיים כל אמצעי התקשורת ובמיוחד שידורי הטלוויזיה כאן דווחו בדיוק מתי ואיפה תבוא התגובה של צה''ל ספק רב אם מי שהוא מחכה להם למעט מטענים ממולכדים שהושארו כ''מתנת פרידה''. מה שנותר זה להתפלל שיצליחו לחלץ את השבוי ושלא יהיו נפגעים. אם זה יקרה זה ישקף יותר את השלומיאליות של הערבים מאשר את חוכמתו ו/או את כוחו של צה''ל.

למדינת ישראל יש ניסיון עשיר בשימוש באיומים נוסח הרשל'ה. לממשלה הנוכחית, בראשותו של אהוד השני, אין זכות ראשונים במה שקשור למדיניות הפה הגדול. יידרש לה קצת זמן כדי לשבור את השיאים בתחום הזה אותם קבעה ממשלתו של אהוד הראשון. אבל גם אז זה לא התחיל. מי לא זוכר את דברי יוסי שריד, המנהיג הבלתי מוכתר של מחנה השלום, ''אם 'הם' רק יעיזו להשתמש נגדנו בנשק שנתנו להם...'' או את דברי יוסי ביילין, הארכיטקט שהביא לנו את אוסלו, על כך שיהיה צורך ''לכבוש מחדש את שטחי הרש''פ אם 'הם' לא יעמדו בהתחייבויותיהם...'' ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל משופעת באיומי סרק והתרברבויות שבדיעבד התגלו כחסרות שחר. אולטימאטומים של הרשל'ה לאורך כל הדרך. זה כבר מזמן הפך לשיטה, והתוצאה היחידה היא שבעולם הרחב היום אין אף אחד שלוקח את מדינת ישראל ברצינות.

כשזה מגיע למלחמה עם הערבים זה פשוט הפך להיות בדיחה לא מוצלחת. כמות האש והגופרית הרטורית שנשפכה מפיות מנהיגי מדינת ישראל רק מאז זכייתו של החמאס בבחירות היתה מספיקה לחסל יותר מעשר פעמים את סדום ועמורה. אם דיבורים היו יכולים להרוג אז כל הבעיות הדמוגרפיות של מדינת ישראל עם הערבים היו נפתרות מזמן. אצל הערבים גם כן הרטוריקה ממלאת תפקיד חשוב, אבל בעוד שאצל הערבים היא מובילה למעשים, במדינת ישראל היא מהווה תחליף למעשים. הערבים אולי לא שמעו על הרשל'ה אבל את מה שמסתתר מאחורי האיומים שלו הם כבר מכירים מזמן.

לסיום אני ממליץ לכל אחד לקרוא את המאמר ''את מסעודה כבר לא משקרים'', שהתפרסם ב''ידיעות אחרונות'' ב-‏21 ביוני, 2006. זה נכתב זמן קצר לפני ההתקפה בכרם שלום, אבל הדברים לא איבדו כהוא זה ממידת האקטואליות שלהם.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


המציאות עולה על כל דימיון
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 05/07/2006 שעה 2:07) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אולמרט, בתגובתו היום להכללת אשקלון בתחומי הקאסמיזציה, הגיב ממש כאילו קרא את המאמר שלי (אני נשבע בנקיטת חפץ שלא שלחתי לו עותק), הוא השתמש במלים קצת שונות מאלו בהן נקט הרשל'ה - המלים שלו היו ''לאירוע יהיו השלכות מרחיקות לכת מאין כמוהן'', דבר המשקף את ההתפתחות שהשפה העברית עברה מאז ימיו של הרשל'ה, אבל רוח דבריו של הרשל'ה בעינה עומדת.

הדברים התפרסמו גם ב''מעריב'' http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/444/536.html וגם ב''ידיעות אחרונות'' http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3271245,00.h...

מעניין מה הוא יגיד אחרי הקאסם (שמאסם?) הראשון שיפול במרכז הארץ אם וכאשר הוא יממש את השלב הבא ביוזמתו המדינית הנועזת, ויפנה את הישובים היהודיים מיהודה ושומרון.
_new_ הוספת תגובה



השלכות מרחיקות לכת?
א. פרקש (יום רביעי, 05/07/2006 שעה 7:48)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאיזה כיוון? גם נסיגה ללא תנאי וחד צדדית היא השלכה מרחיקת לכת, כמו כיבוש עזה מחדש ו''טיפול אח''מים'' במחבלים.

וחוץ מזה הקסאמים העזתים אכן הם ''השלכות מרחיקות לכת''... כל קסאם מושלך ומרחיק לכת יותר מקודמו. הפלסטינים מפתחים כעת קסאם לטווח 30 ק''מ - אשדוד/פלמחים, קרית גת, באר שבע. זוהי כבר תהיה השלכה רצינית ביותר.

ההשלכה הרצינית ביותר תהיה אם ישראל תתמודד ברצינות עם משמעויות הרחקת הלכת שלה עד להסכם אוסלו ועד לנסיגה החד צדדית מעזה?!
_new_ הוספת תגובה



השלכות מרחיקות לכת?
לוי (יום רביעי, 05/07/2006 שעה 8:51)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לכן ישנם יועצים אשר על כל מחרוזת מילים ללא תוכן מקבלים מליון שקל .
התנתקות
התכנסות
עלית מדרגה .
לא נכנע .
מתברר שיעוץ אסטרטגי הוא מצרך חשוב להימפוטנטים .
המיועץ חופשי ממחשבה וניסוח ויכול להתרכז בתיגמול המלקקים .
_new_ הוספת תגובה



המציאות עולה על כל דימיון
אליצור סגל (יום רביעי, 05/07/2006 שעה 13:01)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
מה אתה מתרגש? איזה שמאסם כלשון הזהב של שימון ברז או חפץ מעופף כלשון הזהב של דוביל'ה ויסיגלס נחת על בי''ס? כולה מה קרה?
כאשר השמאסמים יגיעו לנתב''ג אז זו תהיה עלית מדרגה אמתית.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



בן-דוד (יום שישי, 07/07/2006 שעה 10:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בר-נרניה קצת מבולבל. הוא טוען שלצה''ל כבר אין כוח הרתעה. הוא טוען שכוח ההרתעה אבד בשל שימוש באיומים ללא כיסוי מצד ישראל במשך תקופה ארוכה. עד כאן תיאור מציאות לא רע. אך מכאן יוצא בר-נרניה למסע מזורז לקצה ההגיון (תופעה ידועה בקרב מבולבלי ה'התכנסות' וה'התנתקות') ומבלי לומר זאת במפורש רומז על פתרון בדמות תגובה צבאית מיידית ומסיבית שאם היתה יוצאת לפועל מיד עם ההתקפה בגבול עזה היתה מסיגה תוצאות רציניות ולא סתם הגמגום המטפטף הזה של צה''ל וממשלת ישראל.

זה הרי גם חלומה של פרקשת - מה שהנשיא החביב עליה קורא, the use of overwhelming power. וזה כל העניין. קודם ישראל התעקשה להצר את צעדיו של עראפאת (מנהיג הפתח להזכירכם, הארגון שאולמרט רוצה ביקרו עכשיו - הפרטנר של אולמרט לשלום) עד שנפח המסכן את נשמתו בדירת החדר ששרון 'שיפץ' לו. מאז שרון הספיק להכנס לעולם שכמעט כולו של טוב, אך לא לפני שדאג שחלק אחד של פלסטין יקבל ריבונות פלסטינית בעוד שהשאר יישאר כשטח בשליטת ישראל לצרכי שיכון ופיתוח, מצב המאפשר לפלסטינים להלחם בצה''ל מתוך שטח ריבוני פלסטיני בעזה כתגובה על המשך שוד האדמות והחיסולים בגדה. ישראל ש'הצליחה' (למרות נסיונותיה להמנע מכך) לפגוע בעשרות אזרחים פלסטינים בעזה, במסגרת תגובותיה לירי הקסאמים, נכנסה להיסטריה כללית כאשר קבוצת חיילים - כן, חיילים פלסטינים, הצליחו לפגוע במוצב ובטנק ישראלים בהתקפת פתע מעבר לגבול. במקום להבין את המסר הפשוט יותר: כל התנתקות או התכנסות מוטלים בספק כל עוד אין משא ומתן עם הפלסטינים על הסכם קבע, בחרה ישראל לאמץ אל ליבה את המסר שגם בר-נרניה מנסה להביא כאן: ההתקפה בעזה מסמלת את רצונם המתמשך של הערבים, פלסטינים (זה לא משנה לבר-נרניה), לזרוק את כל היהודים לים, והתגובה היחידה האפשרית היא להכנס בפלסטינים עד שיחליטו לנסוע כולם לקנדה. זה באמת נשמע כפתרון הגיוני יותר. מדוע לעמול סתם על הסכם עם הפלסטינים, כאשר פשוט יותר להתבונן בהם דרך כוונת הרובה, המזל''ט והטנק?

הפתרון שבר-נרניה מציע ממש לא מגובש היות והוא גם לא מסוגל ממש לפרט אותו (כפי שקורה גם לפרקשתא בכל פעם שיש מקום לומר למה הוא באמת מתכוון ב'חיסול הטרור'). הסיבה לכך פשוטה - הרי גם שר הבטחון לא יודע בדיוק מה הולך לקרות בשטח מחר בבוקר - התכנית של צה''ל בעזה אין לה שום מטרות מדיניות - זו פשוט תכנית לחיסול כל מה שנותר מהתשתית האזרחית הפלסטינית (כולל הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של פלסטין), ולחסל אפשר לאט או מהר. לא בוער. התוצאה הבלתי נמנעת: המשך הכיבוש, המשך הפיגועים, המשך הסבל בשני הצדדים. אפילו אידיוט יודע, הקסאמים ימשיכו ליפול עד שיהיה הסכם קבע.

אפילו אביו של החייל השבוי מתחיל לאבד את הסבלנות עם הממשלה מדושנת העונג שלנו - הוא מצביע על הצביעות שיש בהמנעות הממשלה מלהכנס למשא ומתן על החלפת אסירים, כאשר 'חטיפת' החייל הישראלי היתה מבצע צבאי לכל דבר - פעולה שאין לה ול'טרור' ולא כלום. אפילו הפלסטינים כבר הבינו שהישראלים הם 'מג'נונים' רציניים, ושצריך להאכיל אותם כל רעיון חדש ולא מוכר בכפית במשך שנה שנתיים. והפלסטינים כבר הוכיחו שיש להם סבלנות. הבעייה היא כמובן שלישראל הזמן אוזל במהירות, כי בעוד שלכאורה כל חודש שעובר מאפשר להקים עוד חגורה של יישוב חפוז בגדה, ככל שהזמן עובר הסכסוך כולו מתרחב והופך לחלק מההתעוררות של ארצות האיסלאם למאבק משותף נגד ארה''ב וישראל, שתי מדינות שמוכיחות בשנים האחרונות היעדר כל יכולת להבין את המפה המדינית הבינלאומית.

ובכן, אין מנוס ממשא ומתן. דבר ידברו עם ממשלת חמאס (כבר מדברים), ובשני הצדדים המקסימ-ליסטים יצטרכו לוותר על ארץ ישראל השלמה. ובר-נרניה יצטרך להסביר לניניו שתכניותיו שלו ושל פרקשת לחיסול הפלסטינים לא יצאו לפועל בגלל השמאלנים השקרנים שקלקלו הכל. אני שמח לראות שגם אצל הימין הלאומני נעשה שימוש בהומור, אך הקשר בין הבדיחה על הרשלה וטיעוניו של בר-נרניה מקרי ביותר - הבדיחה על הרשלה מראה שיש משמעות רבה לאיך אומרים משהו ולא רק למה אומרים - כל הבדיחה קורמת עור וגידים מסביב לנימת דיבורו של הרשלה ההולכת ונעשית מאיימת יותר ויותר, ורק לבסוף נאמר הביטוי 'מה שאבא שלי עשה' בקול שקט כיאה לרעבונו של אבא של הרשלה. בסיפור הבדיחה הרשלה מחזיק בקלפים - הוא יודע את מה שיאמר בשורה האחרונה, ויש לו מטרה אחת שאותה הוא משיג במלואה: ארוחת ערב הגונה. והעיקר: אי אפשר להעניש את הרשלה על מעשה התרמית שלו היות ו'טכנית' אמר את האמת - זה באמת מה שאבא שלו עשה.

בר-נרניה התכוון אולי לספר את הסיפור על הנער שצעק 'זאב, זאב' (או אולי צעק 'פרקש, פרקש', - אני כבר לא בטוח) אך מצא עצמו מספר על הרשלה, סיפור שבוודאי אינו ''ממחיש את חוסר התועלת של השימוש באולטימאטום שאין לו כיסוי''. אולי ממחיש הסיפור ביתר שאת את יתרון הכוח הריטורי ביהדות על פני כוחן של ה'עובדות' - הרעב של הרשלה, או ה'טרור' הפלסטיני - ואת דבר היותם של כוח הנפש המחשבה והדיבור בעלי מעמד מועדף ביהדות, ואמצעי, כפי שהרשלה מדגים, לשינוי מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא. לכל קטני האמונה - והם יודעים יותר טוב ממני מי הם - אני מקווה שתלמדו משהו מהרשלה.
_new_ הוספת תגובה



הצד הישראלי רצה לדבר ולעשות שלום עם הערבים
מהנדס אזרחי (יום שישי, 07/07/2006 שעה 23:45)
בתשובה לבן-דוד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובמקום שלום קיבלנו שואה חדשה שבה ילדים נשים וטף מתפוצצים לחתיחות אברים.

אתה, הערבי, (''פרא אדם'' כך התורה הקדושה מתארת אותו) רוצה שלום?
האם הצלחתם, להקים מדינה רודפת שלום (הערבים כמובן)?

האם לא בחרתם חמס בבחירות שלכם?

על מה יש לנו לדבר איתכם? על ירושלים? שעל חורביה יושב בשלום מסגד?

אתה הבדיחה ובגללך אנחנו נראים כך כלפי הערבים וכל העולם כאובדי עצות

שלום ערבי
_new_ הוספת תגובה



חמור מזה, הפלסטינים לא השתמשו בחירותם היחסית כדי להשתקם
מהנדס אזרחי (יום שישי, 07/07/2006 שעה 23:52)
בתשובה לבן-דוד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש להכיר בכך, שהתאמתו אזהרותיהם של מתנגדי ההתנתקות מעזה. היא לא הפחיתה את עוצמת העימות, ובעל כורחנו אנו נאלצים לשלוח את הצבא אל המקומות שנטש.

_new_ הוספת תגובה



יש לך דמיון חולני
ישראל בר-ניר (שבת, 08/07/2006 שעה 3:49)
בתשובה לבן-דוד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''ומבלי לומר זאת במפורש רומז על פתרון בדמות תגובה צבאית מיידית ומסיבית שאם היתה יוצאת לפועל מיד עם ההתקפה בגבול עזה היתה מסיגה תוצאות רציניות''

איפה מצאת רמז כזה בדברי? אם אין לך האומץ להעלות הצעות כאלה בשמך, אנא אל תדביק לי את רעיונות האיוולת שלך - צטט אותם בשמך בבקשה.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי