לכאורה המספרים אומרים את הכל. כך וכך מיליונים ערבים חיים בשטח המוגדר כארץ ישראל המערבית, וכנגדם ישנה אוכלוסיה המונה כך וכך מיליונים יהודים. אין לי כל כוונה להתמודד כאן עם הצד המספרי. אני מתמצא מספיק בסטטיסטיקה כדי לדעת כמה קל להשתמש בכלי הזה באופן מגמתי בתחומי מדעי החברה, אבל לא זה הנושא עליו ברצוני לדון. מה שמטריד אותי זה השימוש השקרי שנעשה בנתונים הדמוגרפיים.
הדמוגרפיה, כך לימדו אותנו לחשוב, מהווה סכנה לעתידה של מדינת ישראל. על מנת לשמור על ה
אופי היהודי של מדינת ישראל, כך אומרים לנו, יש להפריד בין העמים, ויפה שעה אחת קודם. השארותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון, כך מזהירים חוזי שחורות הדמוגרפיה, משולה ל
רכבת אקספרס הדוהרת לקראת האסון של מדינה דו לאומית (אם אינני טועה, עמי איילון היה זה שהשתמש בדימוי הזה). לא אתייחס כאן לעובדה שהתוצאה המעשית היחידה של פינוי יהודה ושומרון והתכנסות לתחומי הקו הירוק תהיה בסך הכל החלפה של
רכבת אקספרס ברכבת מאסף, זה נושא לדיון נפרד.
הדחליל הדמוגרפי אמור להיות הבסיס הרציונלי של יוזמת ההתנתקות-התכנסות-התקבצות-התכווצות-הצטמצמות-התקפלות-הצטמקות-התפרקות-התגבשות-התקסמות בה נקט ראש הממשלה הקודם, יוזמה המהווה את אבן הפינה של מדיניותו של ראש הממשלה הנוכחי. ''יוזמה נחשונית'' כינה אותה הנשיא בוש כשאולמרט ביקר בבית הלבן (זה תרגום חופשי שלי למונח Bold Ideas בו השתמש הנשיא בוש).
מדוע דחליל? הרי המספרים קיימים, וגם אם יש מידת מה של הגזמה בתחזיות הרואות שחורות, הבעיה היא ביסודה בעיה אמיתית ואי אפשר לטאטא אותה אל מתחת לשטיח. ובכל זאת, אם מסתכלים על כל המי ומי המשתמש בדמוגרפיה כהצדקה לתמיכה ביוזמתו הנחשונית של אולמרט מתעורר הספק – האם זה ציבור שהיותה של מדינת ישראל מדינה בעלת אופי או צביון יהודי הוא באמת בראש מעייניו? כדאי לזכור בהקשר הזה שבעבר הלא רחוק מדינה דו לאומית לא רק שלא נחשבה ל''אסון'' (''פצצת זמן''), אלא בעיני חוגים רחבים בשמאל הנאור היא היתה האידיאל שאליו צריך היה לחתור. מפלגת מפ''ם (למי שיש זכרון קצר, ה''מ'' של מרץ מכיל את הנפולת של מפלגת השמאל הזאת שהיתה המפלגה השניה בגודלה בכנסת הראשונה), דגלה במדינה דו לאומית עד להכרזת המדינה. האגף הרדיקלי של מפ''ם, ''השומר הצעיר'' והקיבוץ הארצי, לא ירדו מזה לגמרי הרבה שנים לאחר הקמת המדינה. הם שינו את טעמם רק אחרי 1967 כשהתברר להם שזה לא עולה בקנה אחד עם התנגדותם למפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
הבעיה האמיתית סובבת סביב השאלה למה הכוונה כשמדברים על ''האופי היהודי'', או על ''הצביון היהודי'' של מדינת ישראל? יש לי מושג די טוב מה הוא ''האופי היהודי'' אליו מתכוון הרב עובדיה. יש לי ספק רב אם זה ''האופי היהודי'' עליו חולמים רמי נוידרפר וחבר מרעיו מ''שלום עכשיו''.
עיון בפרסומים השונים של מאורות השמאל הליברלי, דמויות כמו עמוס עוז, א. ב. יהושע או דויד גרוסמן או, לחילופין, קריאת הפלט המילולי של פושקי שפתיים אחרים מהשמאל כמו שולמית אלוני, אורי אבנרי או ספירו, אינו מותיר הרבה ספק באשר למה איננו ''האופי היהודי'' אליו הם מייחלים. הדמויות האלו ומרבית הציבור אותו הם מייצגים, רואים במדינה חילונית, ''מדינה של כל אזרחיה'', את משאת נפשם, והם אינם מחמיצים שום הזדמנות להביע בריש גלי סלידה ושאט נפש מכל דבר שריח של יהדות או מסורת יהודית נודף ממנו. זו שאלה טובה איך בדיוק הם רואים את ''האופי היהודי'' של המדינה? יש לי ספק רב אם מי שהוא מביניהם ניסה אי פעם להתמודד ברצינות עם השאלה הזאת. מה זה בדיוק ''מדינה בעלת אופי יהודי''? מדינה המתנהלת לפי חוקי ההלכה היהודית? מדינה שבה חיים רק יהודים? מדינה שבה אין ערבים? מדינה שבה מספרם של הערבים מוגבל? ומה בנוגע למיעוטים אחרים? קראתי באיזה מקום שבאחד הראיונות לתקשורת שאולמרט נתן לקראת יום העצמאות הוא דיבר על כך שמדינת ישראל צריכה לחתור לכך שיהיה בה ''רוב יהודי חותך'' (אינני ערב לדיוק בציטוט כי לא ראיתי את המקור). קל לי להבין מה זה ''רוב יהודי'', ואני גם מקווה שאני מבין נכון למה אולמרט מתכוון במונח ''רוב יהודי חותך''. מה שפחות ברור לי זה איך מיישמים את זה בחיי היום יום. אחרי ככלות הכל לחיים יש דינמיקה משלהם, ו''רוב חותך'' של היום יכול להפוך תוך מספר שנים לא גדול ל''רוב פשוט'', או אפילו למיעוט.
והנה ראה זה פלא, הדחליל הדמוגראפי המורם על נס בידי אותו ציבור אינטלקטואלי-משכיל-שמאלני-מתקדם-נאור כ''סגולה'' לשמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל להצדקת ההתנתקות-התכנסות-התקבצות-התכווצות-הצטמצמות-התקפלות-הצטמקות-התפרקות-התגבשות-התקסמות, אותו דחליל נעלם והיה כלא היה כשמדובר בהצפתה של מדינת ישראל בעשרות או מאות אלפי תושבים ערביים נוספים במסגרת של ''איחוד משפחות''.
הציבור הליברלי, שרוממות אופיה היהודי של מדינת ישראל בפיו, יוצא חוצץ נגד חוק שנועד להבטיח את המטרה הזאת. חוק שנחקק על מנת למנוע את יישום ''זכות השיבה'' בדלת האחורית במסווה של נישואים (פיקטיביים או אמיתיים) של ערבים ישראליים עם ערבים מהמדינות השכנות. זה חוק, כך הם אומרים, ''גזעני''. זה חוק, הם טוענים, שינציח את מעמדה של מדינת ישראל כ''מדינת אפארטהייד''. זה חוק, כך השופט ברק, ש''תוספת הביטחון שמביא עימו האיסור הגורף אינה מידתית ביחס לתוספת הנזק הנגרמת לחיי המשפחה ולשוויון של בני הזוג הישראלים.''
מצד אחד, הציבור הליברלי הזה מנסה לשכנע אותנו שהדמוגרפיה השוכנת לפתחנו היא ''פצצת זמן'' שתהפוך את מדינת ישראל למדינה דו לאומית אם נתעקש על המשך נוכחותנו בכל השטח שבין נהר הירדן והים התיכון – שטחה של ארץ ישראל המנדטורית, ושהאמצעי היחיד לנטרולה של ''פצצת הזמן'' הזאת הוא ''התכנסות'' לתוך שטח שהוא בערך מחצית מהשטח הזה – בתחומי הקו הירוק. ובאותה נשימה הם מסבירים שבתחומי הקו הירוק הצפתה של מדינת ישראל בעשרות או מאות אלפי ערבים מארצות ערב השכנות ומתחומי הרשות הפלשתינאית, איננה מהווה איום על אופיה היהודי של מדינת ישראל. מתקבל הרושם שבעיני הציבור הליברלי הזה כיווצה של המדינה לתחומי הקו הירוק (''גבולות אושוויץ'' כפי שאבא אבן המנוח נהג לכנות אותם) הוא בבחינת זריקת חיסון נגד האסון של מדינה דו לאומית, חיסון שיאפשר הגדלת המרכיב הערבי של האוכלוסיה ללא כל הגבלות בלי שתהיה לזה כל השפעה על אופיה היהודי של המדינה. חשיבה קונסיסטנטית אף פעם לא היתה הצד החזק של השמאל, אבל הפעם הם מתעלים על עצמם. אפשר לאמר שבעולם המושגים של השמאל הנאור בישראל הדמוגרפיה ההפכה להיות שאלה של גיאוגרפיה.
האפשרות שאת ''איחוד המשפחות'', אותה ''זכות אנושית בסיסית'' למענה על מדינת ישראל לקחת את הסיכון של אובדן ''אופיה היהודי'', ניתן ליישם בכיוון ההפוך – במצרים, בירדן, בסעודיה או בסוריה למשל, או אפילו בשטחי הרשות הפלשתינאית, כלל לא עולה על דעתו של הציבור האינטליגנטי הזה.
תחליטו לבד אם יש כאן דאגה כנה ל''אופי היהודי'' של מדינת ישראל. אם זו דמוגרפיה או סתם דמגוגיה זולה.
בחסות הדחליל הדמוגרפי השמאל הישראלי הנאור נותן ביטוי לשנאתו האובססיבית למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, שנאה שהגיעה למימדים פתולוגיים. ברפואה התופעה הזאת מוכרת בשם
הפרעה אובססיבית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder או OCD). אנשים שסובלים מזה אינם מסוגלים לשום חשיבה רציונלית. עם אנשים כאלה לא ניתן לנהל דו שיח. אנשים כאלה, גם כאשר מתמוטט עליהם כל עולמם הם ממשיכים לרקוד בחתונה.
השקר הדמוגרפי - הונאת השעה
