א. שמאל – ימין והחוק
ממתי שמירת החוק היתה בראש מעייניו של מי שהוא מהשמאל?
את השאלה אמירה של המשתתף הותיק למדנו לפגוש ברחבי הפורום כמו רפלקס מותנה בהזדמנות שעולה נושא הפרת החוק. הוא ואחרים רואים צורך להביע אמירות כאלו גם כאשר אין לזה כל קשר לנושא הדיון וגם כאשר יש. כאשר מופיעה השאלה – אמירה אחרת כמו: בראש מעייניו של מי קיימת שמירת החוק? מתחיל דו-שיח של חרשים איזו משתי האמירות יותר נכונה. יחד עם זאת ברור שאם האמירה השניה נכונה היא לא בהכרח שוללת את האמירה המצוטטת.
כנראה ש''צדיקים'' מלאכתם נעשית על ידי אחרים. מסתבר שיש לנו דוגמאות חיות מהימים האחרונים:
- אנשי חוות מעון תקפו פלשתינים וחיילים. מעניין מי מחה נגד הפרות החוק הללו?
- 'להרוג התכניות עוד כשהן קטנות': חה''כ אורי אריאל, איש ''הימין'', ממליץ על דרך למניעת אכיפת החוק.
מקור ההודעה הראשונה הוא צה''ל היא הופיעה בכמה אתרי אינטרנט. יש לי תשובות מי מחה נגד הפרת החוק האלימה. המעורבות של צה''ל נדרשת לא בגלל שצה''ל אוהב לעסוק בכך, אלא בגלל שהפרות החוק חוזרות על עצמן. מעניין מדוע אין כאן, בין ''שומרי החוק'' האחרים, מחאה? אולי התשובה שנקבל היא שה''מלחמה היא שלום'' (ג'ורג' אורוול,
1984) או 'שמירת החוק היא הפרתו' או שתיהן יחד.
העובדות הללו, וההיסטוריה הקשורה, מעידות על בעיה אחת מאד קריטית. אכיפת החוק לוקה בחסר, בלשון המעטה. אחד הגורמים החשובים לבעיה הזאת הוא שכמעט תמיד יהיו אזרחי ישראל, חלקם גם נבחרי ציבור, שיטיפו, יעודדו הפרות חוק. כפי שטען אותו משתתף ותיק, ''כל אלה [המישטרה, השב''כ, השב''ס, הפרקליטות ובתי המישפט] גופים ששום דמוקרטיה איננה יכולה לתפקד אם הם מועלים בתפקידם'' (
משתתף ותיק). אבל צריך להכיר בכך שבלי הגיבוי המוחלט, לא עיוור, של כולנו הם ימעלו בתפקידם, כי המסר שלנו מבלבל, כי הם בשר מבשרנו.
כמו כל דבר, גם אכיפת החוק, אי-אכיפתו או הפרתו, על ידי הרשויות המתאימות היא תמונת ראי של הציבור אותו הן אמורות לשרת - כולנו. בציבור הזה ישנם לא מעטים שעבורם התמיכה באכיפת החוק מותנית בדעה פוליטית. הדוגמה שהצגתי כאן מראה שהשימוש בתוויות 'ימין', 'מרכז' או 'שמאל' לא ממש מגדיר את גבולות הבעיה ולכן לא רלוונטי. אם כבר משתמשים בתוויות אז יש להשתמש בביטויים כמו ''שומרי חוק'' או ''פורעי חוק''.
כאשר מנהיגי ציבור, כולל חברי כנסת (לא חשוב את מי הם מייצגים) פועלים למנוע אכיפת החוק או מדברים בעד הפרתו, אין סיכוי שרשויות אכיפת החוק יפעלו כראוי. כל אחד מאיתנו צריך לזכור: 'אם אתמוך או אעלים עין מהפרת החוק סופו שאפול קורבן בעצמי'. הסוף יהיה שכולנו נהפוך לקורבנות...
ב. הגדר וחוק נכסי נפקדים
חוק נכסי נפקדים, משנת 1950, נועד לאפשר למדינה להשתלט על נכסים ואדמות, יש אומרים לכבוש, שננטשו על ידי ערבים במהלך מלחמת השחרור ושעברו למדינות אויב. בעקבות
מלחמת ששת הימים נוצרה מציאות חדשה ונשקלה האפשרות לעשות שימוש בחוק כדי להשתלט על נכסים גם באזור ירושלים. בסופו של דבר, בשנת 1968, התקבלה בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר החלטה על פיה לא יופעל החוק על נכסים במזרח ירושלים של תושבי קבע ביהודה ושומרון (
חוו''ד היועמ''ש, מני מזוז). הרעיון היה שלא ראוי להשתמש בחוק הזה כלפי אנשים שהם ונכסיהם נמצאים תחת שלטון ישראל.
עם השנים התקבלו חוקי יסוד בנושאים כמו כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. כעת, מסתבר, החלת חוק נכסי נפקדים על רכוש במזרח ירושלים ובכפרים שסופחו לישראל ''עשויה'' לפגוע קשה בזכויות של בעלי הנכסים שמקנים חוקי יסוד אלו. אבל, למרות זאת ביוני 2004 החליטו שני שרים (נ. שרנסקי וז. אורלב) ביושבם כועדת השרים לענייני ירושלים להפעיל את החוק שבעצם הוקפא מאז 1968. מספר שבועות אחר כך, 8.7.2004, בהעדר ערר הפכה ההחלטה של ועדת השרים להחלטת ממשלה.
ההחלטה על הקמת גדר (הביטחון) ההפרדה נועדה לשפר את ביטחון תושבי ישראל. יש הטוענים שהתוצאה היא אכן שיפור במצב הביטחון. יחד עם זאת גדר ההפרדה באזור קו התפר בירושלים יצרה מציאות שנכסי תושבי יהודה ושומרון, שנמצאים בירושלים המזרחית, הפכו טכנית לנפקדים (נפקדים נוכחים). בינואר 2005 פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי מזוז והתריעה על אפשרות פגיעה ''... בלתי מידתית בזכות הקניין, בחופש העיסוק ובזכות לקיום בכבוד של בעלי הנכסים''. אז הסתבר שהחלטת ועדת השרים לא היתה ידועה ליועץ המשפטי ולא על דעתו (
פנית האגודה לזכויות האזרח).
בראשון לפברואר שיגר היועץ המשפטי לממשלה לשר האוצר, הממונה על הפעלת חוק נכסי נפקדים, חוות דעת מפורטת ביחס להחלטת ועדת השרים מיוני 2004. הוא ביקש משר האוצר להורות על הפסקה מיידית של הפעלת החוק במזרח ירושלים והוסיף:
בנסיבות הקיימות, אין מנוס כאמור מחזרה למדיניות לפיה, ככלל, לא ייעשה שימוש בסמכויות לפי החוק בנוגע לנכסים הנדונים, למעט בנסיבות מיוחדות, ובכפוף לאישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך.חוו''ד היועמ''ש, מני מזוז
כעת אפשר היה לחשוב שהמצב ביחס לחוק יוחזר לקדמותו, אלא שכבר במאי 2005 התברר שהמדינה מנצלת את הגדר וחוק נכסי נפקדים להפקעת אדמות של פלשתינים. עמותת עיר עמים ו-10 חקלאים, שמאז שנת 2004 לא מאפשרים להם לעבד את מטעי הזיתים שלהם (שנותרו לאחר שחלק מהם הופקעו ונעקרו לצורך הקמת הגדר), עתרו לבג''צ נגד ההכרזה על קרקעותיהם כ''נכסי נפקדים'' (
העתירה).
בינואר 2006, בעוד העתירה תלויה ועומדת, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי ''אין להחיל את חוק נכסי נפקדים על שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים או על תושבים פלסטינים ששהו בשטחים אלה'' (
ביהמ''ש). בית המשפט לא קיבל את עמדת הפרקליטות שביקשה להפעיל את החוק וזו עירערה לבית המשפט העליון.
נוצר מצב קפקאי, לכאורה, גדר ההפרדה שנבנתה למטרה אחת משרתת מטרה אחרת באמצעות ''נפקדות טכנית'' (כי מערכת הביטחון לא מאפשרת לחקלאים לעבד את אדמתם). לכאורה, משרד המשפטים פועל בכיוונים סותרים: הפרקליטות מנסה להפעיל את חוק נכסי נפקדים כאשר ידועה עמדת היועץ המשפטי לממשלה נגד ההפעלה.
רשויות אכיפת החוק ושומרי החוק
