שורות אלו נכתבות כאשר הבחירות עדיין מתנהלות, והתוצאות אינן ידועות. הניחושים אודות מה יקרה ממלאים את האוויר. השאלה האמיתית היא מה יקרה ב''יום שאחרי'' או, למען הדיוק ''שבועיים אחרי''. המועד עליו אני חושב הוא ה-14 לאפריל. מה מיוחד ביום הזה? מה שמיוחד הוא שביום הזה ימלאו 100 ימים לארוע המוחי שהוציא את שרון מהחיים הפוליטיים. אף אחד לא חושב על כך, אבל זוהי ''פצצת זמן מתקתקת''.
''מעריב'' מאתמול (27 במרץ) מפרסם
ידיעה לפיה בג''ץ פסק ששרון ממשיך לכהן כראש ממשלת ישראל(!) ושאין כל סיבה למנות ראש ממשלה קבוע אחר (אולמרט הוא על תקן של ממלא מקום בלבד).
הפסיקה, על פי הדיווח ב''מעריב'', ניתנה בעיקבות תביעה של ''קבוצת עורכי דין פרטיים'' – לא ברור מהידיעה את מי בדיוק הם מייצגים – שטענו שמאחר ומצב התרדמת של שרון נמשך כבר 83 יום ואין כל סיכוי שהוא יצא ממנה, אין צורך לחכות עד שימלאו 100 הימים הקצובים בחוק שאחריהם יש למנות ראש ממשלה קבוע במקום שרון. מזוז, במסגרת הנימוקים שהעלה בפני בג''ץ לדחיית העתירה התייחס ל''אי-בהירות בחוק'' שאיננה מאפשרת לקבוע ''נבצרות קבע'' ע''פ העובדות (אלה לא המלים שלי, ככה כתוב ב''מעריב''...).
במאמר שהתפרסם בפא''צ ב-17 לינואר (''
שערוריה רפואית-משפטית'') התייחסתי לחוצפה של פקיד ממונה, עורך דין במקצועו, הנוטל על עצמו לקבוע הלכה בנושא שהוא רפואי טהור. הוא המציא לשם כך את המושג ''נבצרות ממושכת זמנית'' (זה מושג ''בהיר'' בחוק?), כדי להצדיק את המנעותו מלנהוג על פי החוק. עכשיו הוא מוסיף חטא על פשע כשהוא משתמש בתואנה של ''אי בהירות בחוק'' (לאקונה בלע''ז) כדי להמשיך באבסורד. לפי הידיעה ב''מעריב'', בית המשפט ''רשם לפניו'' את התחייבותו של מזוז לפעול לפי החוק כאשר ימלאו 100 הימים הקצובים בחוק ממועד הארוע המוחי של שרון. ה-14 באפריל הוא היום הקובע. זה יוצא יום ו', ואני כבר רואה בעיני רוחי מצב בו ''כדי למנוע חילול שבת'' הדיון וההחלטה יידחו לשבוע שאחרי כן מה שיביא להפרה של החוק (כמובן שהטענה תהיה שזה ב''סך בכל עניין טכני'').
הבעיה האמיתית נעוצה בכך שה-14 באפריל יחול 17 יום אחרי הבחירות ואין שום סיכוי שעד למועד זה תורכב ממשלה חדשה, ללא כל קשר לשאלה מי יזכה בבחירות ובאיזה פער. יתרה מכך, בהסתמך על העבר, ספק רב אם עד המועד הזה תסתיים הספירה של כל הקולות, וניתן יהיה להכריז על התוצאות הרשמיות הסופיות. במועד הזה ייגמר סיפור הלאקונות. כאן החוק מחייב חד-משמעית למנות ראש ממשלה קבוע חדש (גם אם מדובר בתקופת כהונה קצרה – עד שתורכב ממשלה חדשה, שוב, מקום להכניס תרוץ של ''מדובר בעניין טכני בלבד'').
מזוז מדבר היום על ''אי בהירות בחוק'', מעניין מה הוא יאמר ב-14 לאפריל, כשיהיה צורך לקבוע כיצד יש לבחור את המועמד. אין ספק שתעלה הטענה שמאחר שתוצאות הבחירות עדיין אינן סופיות, מה שקובע זה הרכב הכנסת היוצאת ואז אותן הסיבות שהביאו את מזוז לקביעתו המוזרה אודות ''נבצרות זמנית ממושכת'', כדי להימנע מהצורך בהכרעה משפטית על מי יש להטיל את תפקיד ראש הממשלה הקבוע, תהיינה בתוקף (גילוי נאות: אינני משפטן ולכן אינני מוסמך לפסוק הלכה, אבל לעניות דעתי, גם אם ספירת הקולות תסתיים עד ה-14 באפריל, זה כלל לא מובן מאליו שזה משנה משהו. הכנסת החדשה עדיין לא תתכנס ובאופן רשמי היא עדיין לא תתפקד; האירוע המוחי התרחש בתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת).
מעניין לראות אלו התפלפלויות משפטיות יועלו כדי לפתור את ה''דייסה'' הזאת.
קו הפעולה בו נקט מזוז בשעתו נקט מזכיר את הבדיחה על היהודי שהפריץ ציווה עליו ללמד את כלבו לדבר והוא ביקש ארכה של עשר שנים, כי הוא האמין שתוך עשר שנים או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. מזוז הסתפק ב-100 ימים ועכשיו הוא מגלה שהפריץ עדיין חי לכל דבר, גם אם הוא איננו מסוגל לקום מהמיטה, והכלב עדיין נובח.
לחיי הלאקונות שבדרך
כנראה שלפקיד המשפטי הזה יש לאקונה בהגיון
