המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר זרקור.אינני איראנולוג או ערביסט או מומחה למזרח התיכון בכלל. גם הדיסציפלינה האקדמית שלי במסגרת מדעי מדינה ויחסים בינלאומיים עברה טלטלה ורענון. משום כך התפיסה שאני מציג חפה מכל ידענות בנושא וכול כולה שאובה מהתבוננות של אדם שקורא וממה שהוא שומע ורואה, ולכל היותר הניתוח שלו הוא פובליציסטיקה עיתונאית.
אני מבקש לקבוע כהנחת יסוד תרחיש אשר לפיו אם איראן תרצה היא תוכל לפתח נשק גרעיני. על כך דומני שאין מחלוקת. חילוקי הדעות הן האם ניתן להרתיע אותה מצעד כזה. הדעה שלי היא שאם טהראן תרצה אי אפשר יהיה להניא אותה מלפתח נשק גרעיני, בטווח הקרוב או בטווח ביניים.
סיבה גיאואסטרטגית
אם נתבונן במפה נמצא שאיראן לעת הזאת היא מבודדת. ביבשה היא גובלת בשלוש מעצמות אזוריות. תורכיה שהיא מדינה גדולה ובעלת השפעה רבה באזור ובעלת ברית של אמריקה. פקיסטאן שגם בידיה נשק גרעיני ונתמכת על ידי ארה''ב, ועיראק, אף היא יריבה גדולה על הגמוניה באזור. מצפון, מצויות מדינות הקאווקאז שהן החגורה האסטרטגית של רוסיה. כאן המקום להעיר כי החמדנות של רוסיה למכור ידע וציוד גרעיני לאיראן עלולה לפעול כבומרנג. מעבר למפרץ הפרסי מצויה סעודיה ומעבר למפרץ עומן - הנסיכויות. המעניין הוא שבעוד שהאיום הגרעיני האירני היה תקף לגביהן הרבה יותר מאשר לגבי ישראל, הרי רק במפגש פסגה באמצע דצמבר 2005 הם קראו לחתימה על האמנה למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני. רמז דק לאיראן. התעלמות מן האיום הפוטנציאלי של איראן כלפי העולם המוסלמי, ובכלל זה תורכיה, היא מדיניות של בת יענה במקרה הטוב ובמקרה הרע עיוורון מוחלט.
בעלת הברית היחידה של איראן באזורינו היא סוריה שאין לה קשר יבשתי אתה וגם היא בחזקת מצורע. וקיימת החוליה הטרוריסטית אסלאמית, הגרורה, החיזבאללה, שפועלת בשרות שתיהן. אם ביום מן הימים ישרור שלום בין ישראל לסוריה גם סוריה תיתן לטהראן ספר כריתות ועוצמת החיזבאללה תתפוגג. לעניות דעתי זהו הצעד הקונקרטי היחיד שישראל יכולה לעשות כדי להביא למהפך אסטרטגי בכל האזור.
הפחד האיראני אינו רק תיאורטי. בספטמבר 1980 הכריז שליטה של עיראק, סאדאם חוסיין מלחמה על איראן, מלחמה שנמשכה 8 שנים וגבתה רבבות הרוגים ומאות אלפי פצועים משני הצדדים. בסופה הייתה זאת עיראק שנכנעה מכיוון שאירן, גם בשל גודלה וגם בשל אופייה הכלכלי חברתי דתי, עמדה במלחמת התשה זאת, בשעה שעיראק הייתה קרובה להתמוטטות. המערב עמד אז מנגד, מכיוון שהאיום האיראני נתפס כאיום גדול יותר מאשר עיראק. תפיסה זאת תקפה שבעתיים עכשיו לאחר סילוקו של סאדאם, וחולשתה של עיראק. אין כל ספק כי ארה''ב, גם לאחר שכוחותיה ייצאו מעיראק, תפעל לחיזוקה של עיראק כמשקל נגד לאיראן המאיימת. אולי במאמר מוסגר אפשר לראות בעקיפין את הסלחנות של וושינגטון כלפי הצטיידותן של פקיסטאן ושל הודו בנשק גרעיני, אשר מהווה הרתעה מאזנת כלפי הזירה האיראנית.
איראן לא רוצה לעמוד שוב בפני איום עיראקי גם בלי סאדאם חוסיין ולמרות העובדה שבשתי המדינות רוב האוכלוסייה היא שיעית. עיראק, גם כאשר הגורם הדומיננטי יהיה שיעי, לעולם לא תיהפך לגרורה איראנית. להיפך, היא תתחרה בה על ההשפעה באזור. הרתעה גרעינית תהיה גם המענה של טהראן לנוכחות ולהשפעה אמריקנית בעיראק בתקופה הנראית לעין.
הכבוד הלאומי
איראן, בעבר פרס, היא אחת המעצמות העתיקות בעולם שנוסדה על ידי כורש הגדול במחצית המאה ה-6 לפנה''ס. היא עברה הרבה כיבושים, והשתלטויות ביניהם של אלכסנדר הגדול, הפרתים, הערבים ומדינית גם על ידי האנגלים עד למאה ה-20. אולם בניגוד לאימפריות ששלטו על ארצות שמעבר לים, ביניהן גם פרס, הבסיס היבשתי, נשאר איתן. הרומיים, היוונים, הספרדים, הצרפתים והאנגלים הצטמקו אך איראן כמו עיראק ומצרים נשארו מעצמות בזכות שטח, אוכלוסין ומשאבים. איראן, למשל, עשירה במשאבים טבעיים בראש וראשונה גז טבעי ונפט והיא המפיקה השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ''ק. עתודות הנפט המוכחות שלה (ע''פ
וויקיפידיה) מכילות 10% מכלל עתודות הנפט בעולם. היא המדינה השנייה בעתודות הגז, אחרי רוסיה. וכמובן שהיא עשירה במשאבי אנוש. זאת הוכח במלחמה הממושכת עם עיראק. מדינות אוטוריטריות כמו איראן וברה''מ בשעתה וכיו''ב, יכולות להרשות לעצמן הקזת דם רב ולאורך זמן בשם אידיאולוגיה קנאית.
למעשה איראן אינה זקוקה לכורים גרעיניים. אבל היא זקוקה ל''כוח גרעיני'', כמעצמה שיש להתחשב בה. הנטייה הזאת גברה לאחר שבשנת 1979 הופל השלטון הפרו מערבי של השאה והשלטון נתפס על ידי קנאים מוסלמים שיעיים בראשות האימאם חומייני. חומיני וממשיכיו לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה הקנאית שלהם בקרב המדינות המוסלמיות ולכן החלופה היא בין היתר עוצמה גרעינית, בבחינת אל תעיזו לכרסם את ההשפעה שלנו בפנים או לפגוע בנו מבחוץ.
האם ניתן למנוע מאירן נשק גרעיני
כאמור קשה למנוע מאיראן להתחמש בנשק גרעיני. המרב שניתן לעשות הוא להביא לכך שרגע לפני שהיא תוציא את היכולת מן הכוח אל הפועל, לפני שהיא עוברת את הסף של אל- חזור, יהיה לה כדאי להקפיא את המהלך, כדי שתהנה מכל העולמות. גם תצטייר כמדינה שנעתרה למשאלה של העולם וגם כמי שבידיה האופציה לחדש את המאמץ הגרעיני. להערכתי צעד כזה יכול להתאפשר תוך לחץ מאסיבי נבון וסבלני מצד מדינות אירופה, מבלי שיהיה צורך להכניס לתמונה את מועצת הביטחון לשם הטלת סנקציות על איראן. זאת מנסות לעשות מדינות אירופה והמשך השיחות עם טהראן נקבע למחצית ינואר 2006.
להערכתי סנקציות לא זו בלבד שלא תהיינה להן השפעה לטובה אלא להיפך. ולא רק לאיראן.כי סנקציות פירושן גם חרם על יבוא נפט איראני אשר ספק אם העולם מסוגל לעמוד בו, ולא כל שכן שתהיינה מדינות אשר יתעלמו מן החרם. איראן היא לא דרום אפריקה ולא קוריאה הצפונית, הסוררת השיגיונית אשר עד כה לא הצליחו לשכנע אותה להפסיק את יצור הנשק הגרעיני. איראן תוכל לעמוד בסנקציות הן בסיפוק צרכיה הבסיסיים והן בתמיכה ציבורית פנימית. שכן, הטלת סנקציות על איראן תגביר את ההזדהות עם השלטון גם מצד מתנגדיו, ויש כאלה והם לא מעטים.
השלטון האיראני אינו כול יכול
בניגוד לעיראק אשר יצאה לכיבושים, תחילה נגד איראן ואחר כך נגד כוויית. השלטון החומייניסטי כישות מדינית לא תקף צבאית מדינות אחרות. יש לו זרועות טרור בעולם כולו שמגיעות לבואנוס איירס ולמקומות אחרים מלבד בלבנון. הוא מתלהם באיומי מלל, כמו בנושא השואה כמעשה התגרות בעלמא. התברר כי ההתבטאויות של הנשיא השחצן הקנאי מחמוד אחמדינג'אד לא נעמו לאוזניהם של אנשי צמרת איראניים לרבות מנהיגים דתיים. עניין אחד הוא לפרש פומבית את דברי הנשיא ש''לא כצעקתה'' ועניין שונה הוא להסתייג מהם ולו מטעמים טקטיים כאשר איראן היא במוקד הביקורת העולמית בכל הקשור בנושא הגרעין. אחמדינג'אד נבחר לא מפני שהוא קנאי אלא משום שהוא הופיע כאיש העם, והציבור חשב שבתור שכזה הוא יעשה בראש וראשונה לשיפור המצב הכלכלי והחברתי הקשה של העם האיראני. קודמו מוחמד חאתמי היה אכזבה גם בחוץ וגם בפנים.
אינני חושב שאחמדיג'אד חושב ברצינות שניתן ''למחוק את ישראל מן המפה'' או ''להעביר את ישראל לגרמניה ולאוסטריה''. האיראנים הם עם ממולח מאוד, פרגמאטי מאוד, והם יכולים לשלוח מתאבדים פלשתינאיים או עיראקיים למות, אך להם אין כלל נטייה להתאבד. זה ועוד. באיראן ישנם גורמים אופוזיציוניים לא מבוטלים יש, כמו במקרה הסטודנטים, שהתסיסה יוצאת החוצה ויש שהיא לטנטית, אך היא קיימת. אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית, נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט. בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור. ספרה של אזאר נאפיסי
לקרוא את לוליטה בטהרן (הוצאת ידיעות אחרונות) מראה, גם את האופל ואת שרירות לבו של המשטר החומייניסטי וגם את נקודות האור של קיום תאים והתאגדויות אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג.
הכור באוסיראק כתקדים
בשנת 1981 במהלך המלחמה בין איראן לעיראק השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור האטומי שבנו העיראקים באוסיראק. ממשלת בגין החליטה על הצעד הזה מתוך חשש שהכור ישמש לפיתוח נשק גרעיני שיפר את מאזן הכוחות במזרח התיכון ויסכן את ישראל. אמריקה נתנה בשקט את ברכתה לצעד הזה. אלמלא היה סאדאם נתון במלחמה נגד איראן, והסיוע לבניית הכור היה צרפתי ולא רוסי, ואלמלא הוא הסתבך בכיבוש כווית ובהרס ארצו שלו, השמדת אוסיראק לא הייתה מונעת מעיראק מלשוב לתוכנית הגרעין שלה. מבחינה זאת מצב קוניונקטוראלי, אשר ספק מאוד אם יחזור על עצמו, שיחק לידיה של ישראל. אבל אסור לראותו כתקדים. אפילו ארה''ב, גם אם שר ההגנה האמריקני דונלד ראמספלד רומז על האופציה של התקפה מונעת של ישראל, לא תניח לישראל לממש את האופציה הזאת, לא רק לטובתה של ישראל אלא לטובת עצמה. שכן העם האמריקני לא רוצה להיות מעורב בהרפתקה כלשהי נוספת במזרח התיכון ובוודאי לא בהסתבכות גרעינית. ואגב,המשגה הגדול של ארה''ב בעיראק, היה שהיא ראתה את הזירה במונחים של כוח צבאי ולא הייתה מספיק נבונה להניח יסודות לאיזו ''תוכנית מרשל'' לאחר כיבוש עיראק.
המסקנה- חשדהו וכבדהו
הנעימה של ברט בכרך ''killing you softly'' שמשמעותה לכבוש אותך באהבה, ישימה גם בפוליטיקה, אם יודעים לבצע אותה בהרמוניה. אם אכן הנחת היסוד, כפי שציינתי במבוא, היא שאי אפשר למנוע מאירן נשק גרעיני, אז האמירה if you ''can’t beat him join him'' או בשיבוש קל ''have him join you'' יכולה להיות ישימה במקרה זה. פרוש הדבר לקבל את איראן למועדון ה''מכובד'' והלא כל כך אקסקלוסיבי כבר, של מדינות גרעין על כל המשתמע, בעיקר החובה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. הסכנה הגדולה כיום היא לא גרעון של מדינות אשר בכל זאת מגלות אחריות אלא דליפת ידע וציוד לגורמים טרוריסטיים שהם עצמאיים לחלוטין. הנה בשבת
הופיעו תמונות שכוחות ביטחון אמריקניים מחפשים במסגדים בארה''ב חומרים לא קונבנציונאליים.
בהקשר הרחב מן הראוי להזכיר תופעה במהלך מלחמת המפרץ. הסקאדים של סאדאם לא נורו לכוון ירושלים, סביבה שבה חיים יהודים וערבים זה לצד זה. הם כוונו לרמת גן. כלומר גם עריץ פרוע כמו סאדאם ידע יפה היכן רצוי הריסון. המנהיגות האיראנית היא הרבה יותר מחושבת ושקולה.
מכאן נגזרת המסקנה שרצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי, לנהוג בה מתינות, אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני, ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה וגם לא נלחצת שיאלץ אותה להפגין את המאצ'ואיזם הלאומי שלה. ואם איראן תיפתח, תהיה זאת ראשיתה של מהפכת הנגד.מה שעושה תיירות חוצה גבולות, התקשורת והאינטרנט, לא יעשו, לא איומים וגם לא נשק לא קונבנציונאלי. הפרת מאזן כוחות ניתן לתקן על ידי מאזן כוחות אחר והוא הוכח כמאזן מרתיע.
ישראל ואיראן
ישראל במקרה זה חייבת להיות ה''צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים'' היא נהנית עכשיו מאהדה בינלאומית רבה בשל צרוף של מדיניות נחרצת נגד הטרור הבינלאומי והצעדים שעשתה ישראל כלפי הפלשתינאים בנסיגה מרצועת עזה. וכבר שמענו לא רק מוושינגטון אלא גם מבון מפי הקנצלרית החדשה של גרמניה אנגלה מרקל שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה. כל איום ממשי או איום סרק של מכה מונעת לא תשרת את ישראל, ואלה שתומכים בה. התקדים לכך הוא מדיניותו של יצחק שמיר של ''שב ואל תעשה'' בתקופת מלחמת המפרץ שהוכיחה עצמה כמדיניות נבונה. מילה בזוזה שתיקה בתרי, הוא מתכון טוב גם בפוליטיקה. לכך ניתן להוסיף כי הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה. אחת, רוח גבית לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים, שהנה האח הגדול מטהראן יהיה מושיעם. שתים, אנחנו עושים את מלאכתם של אותן מדינות ערביות ומוסלמיות שגירעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.
פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום. היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה, וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים,ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר גם על איראן.
איראן - מסגרת התייחסות אחרת
