אחת המנטרות הקבועות של השמאל הישראלי היא ''ההתנחלויות הן פשע מלחמה''. הגיע הזמן לצלות את הפרה הקדושה הזו.
במה דברים אמורים?
בעלי הטיעון ההוא מסתמכים על אמנת ז'נבה הרביעית, שממשלת ישראל אישררה בשנת 1951, אם כי הכנסת טרם עסקה בכך. אינני יודע כמה מדינות באמת אישררו אותה. נדמה לי שארה''ב לא אישררה אותה, מחשש שתצטרך לוותר על כל חלקה הדרום-מערבי במסגרת אמנה זו.
סעיף 49 של האמנה קובע, בין השאר:
The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies.
בעברית: הגורם הכובש לא יגרש ולא יעביר חלקים מאוכלוסייתו האזרחית לשטח שנכבש על ידו.
האם ישראל העבירה חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שנכבש על ידה? ישראל לא עשתה זאת, אלא התירה לאזרחיה להתיישב שם. מצב זה כלל אינו מכוסה על ידי אמנת ז'נבה הרביעית.
למי היה שייך השטח הזה וממי הוא נכבש? השטח הזה אינו שייך לאף אחד. הגורם האחרון שהיתה לו ריבונות מוכרת בשטח הזה הוא האימפריה העותומאנית, שאיבדה אותו לטובת בריטניה במלחמת העולם הראשונה. בריטניה הסכימה למינויה על ידי חבר הלאומים כמנדטורית בשטח, כדי להקים בו בית לאומי לעם היהודי. בריטניה מעלה בתפקיד שניתן לה על ידי הקמת ממלכת ירדן כדי להמליך בה כוחות פרו-בריטיים בניגוד לכתב המנדט. לאחר מכן החליטה ועדת פיל של האו''ם על חלוקת השטח שנשאר בין היהודים והערבים. בצד הערבי לא נמצא הגורם שיקבל את השליטה. היה רק ניסיון למנוע את הקמת המדינה היהודית, והסכמה חשאית בין ירדן לבריטניה לכיבוש כל השטח על ידי ירדן, דבר שלא צלח בידן.
לאחר מכן כבשה ירדן את יהודה ושומרון, אך נכשלה אפילו בניסיון להשיג הכרה ערבית בלגיטימיות שליטתה שם. לאחר 19 שנה שיחררה ישראל את השטח הכבוש הזה, אך לא טענה לבעלות עליו. לאחר כ- 20 שנים נוספות הודיעה ירדן שהיא אינה חפצה בשטח הזה כלל. לא ידוע לי אם בתקופת שליטתה בשטח העבירה ירדן אנשים משטחה אל מעבר לנהר הירדן. אם כן, מדובר בפשע מלחמה (למרות שלא נגזר מכך באופן אוטומטי שיש לבצע טרנספר חזרה של ירדנים לצד מזרח).
לסיכום - זה אינו שטח של מישהו, ולכן לא יכולים לחול עליו הכללים הרגילים של שטחי כיבוש. היות שבשום שלב לא פונו בכוח מתיישבים ערבים לטובת מתיישבים יהודים, לא מדובר בגזל קרקעות, וכלל לא מובן מאליו שהיותו של מישהו יהודי אמורה לפסול את זכותו להתיישב בשטח האמור. פשע מלחמה ודאי אין כאן, לא על פי אמנת ז'נבה הרביעית ולא על פי ההיגיון, האומר שכשיש פשע - מישהו נפגע ממנו.