אחד הדברים בהם התברך העולם המודרני הוא שפע של אירגונים וקבוצות של מתנדבים ששמו להם למטרה להביא גאולה לעולם.
''זכויות האדם'', ''שיוויון לנשים'', ''איכות הסביבה'', ''שיחרור המדוכאים'', ''זכויות לחיות'' הם רק מקצת מן האידיאלים (Causes) המהווים עילת קיום לאירגוני הצדיקים האלה. כמעט שלא קיים נושא, מופרך ככל שיהיה, שלא ניתן למצוא לו תומכים וחסידים שוטים. תומכים שיהיו מוכנים להחלץ למאבק עבורו. ללא יוצא מן הכלל, האירגונים והקבוצות האלה הם מוצר לוואי של תרבות ה''אנטי'' המאפיינת את העידן המודרני, ולהיות תמיד נגד הממסד הוא המכנה המשותף של כולם. זו תופעה מקובלת לראות את אירגון א' נחלץ לעזרתו של אירגון ב' גם כשאין קשר בין האג'נדות של השניים, וגם כאשר זה כרוך בהתפשרות של אחד מהשניים על חלק מעקרונותיו.
עימות בין שניים מבין האירגונים האלה הוא ארוע נדיר מאוד ממנו ניתן ללמוד מה שהוא על ''מה מריץ אותם''.
הרקע לסיפור הוא האמונה הקיימת בחוגים רחבים בדרום אמריקה שאכילת ביצי צבים היא סגולה לשיפור כח הגברא. המסר הוא שעם מתכון של ביצי צבים חיות מתובלות במיץ לימון וקומץ מלח ביצועיך בחדר המיטות ישתפרו מעל ומעבר. ממש ויאגרה שהטבע מספק לנו. זה גרם לכך שסוחרים וספקים פשטו על אתרים בהם מצויים צבים על מנת לאסוף את הביצים (פשוט מתבקש לאמר כאן ''כאסוף ביצים עזובות''), מה שהביא מספר זנים של צבים אל סף הכחדה. חסידי איכות הסביבה נבהלו ויצאו למערכה נגד התופעה. המודעה למעלה, שהיא חלק מ
מסע פירסום שהם פתחו בו, מראה יפהפיה ארגנטינאית בלבוש שלא משאיר הרבה לדמיון, כשבפיה המשפט ''
הגבר שלי לא זקוק לביצי צבים'' (מאחר שאינני דובר ספרדית, אני מקווה שמי שתרגם לי את המשפט דייק בתרגום). הכותרת בתחתית התמונה משלימה את המשפט: ''
כי הוא יודע שהן לא תשפרנה את כושרו''.
אני לא בטוח שמסע הפירסום הזה יציל את הצבים, כי בעוד שעם זאת מהמודעה כל אחד יוכל להסתדר בלי סיוע, לא קשה לדמיין אחרות שאיתן בכל זאת ידרש קצת סיוע של ויאגרה או של ביצי צבים. אבל לא זה הנושא. למראה המודעה ארגוני הפמיניסטיות נדלקו והן יצאו בזעקות חמס נגד כל הרעיון. בעיניהן זה ''
ניצול גוף האישה כסמל מיני'' דבר שהוא בחזקת ''
בל יעשה במקומותינו''. פיי קרבושיי (Fay Crevoshay), אִשה העומדת בראש אירגון למען איכות הסביבה בשם ווילדקוסט (Wildcoast), שהוא היוזם של המיבצע, דוחה את טענות הפמיניסטיות בכל מכל. לדבריה זה לא יותר מאשר ''מסע שיווק ממוקד'' (target marketing) שידבר אל ליבם של של גברים מ''סוג מסויים''(?). הגב' קרבושיי, המגדירה את עצמה כ''בוגרת'' (veteran) של התנועה הפמיניסטית, רואה ביכולתה של האישה להציג את גופה ללא בושה ''זכות בסיסית''. אם היא נראית כמו החתיכה במודעה, אני תומך בה בשתי ידיים.
נכון לעכשיו. המצב הוא תיקו כשאף צד לא מוכן לוותר.
אסיים בנימה קצת יותר רצינית. זה פשוט מגוחך לראות על מה הפמיניסטיות מוכנות לצאת למאבק. איזה מין סדר עדיפויות מעוות יש להן. אין מחסור בנושאים (Issues) שבאמת דורשים טיפול בתחום של מעמד האישה, נושאים בהם משיקולים של תקינות פוליטית העסקניות הפמיניסטיות מעדיפות לא לגעת? במקום זה הן מקדישות את זמנן, מרצן ואת האמון של החברות מן השורה להתעסקות בשטויות. כתבתי על כך בהרחבה במאמר אחר שייתפרסם כאן בשבועות הקרובים.
פינת האנקדוטה – ניגוד אינטרסים
