מאמר קודם כאן בפורום הישווה את ה''כיסוי'' בתקשורת אחרי שהסתיים תהליך עקירת היישובים היהודיים ברצועת עזה עם התופעה החולנית של אנס ה''מתנצל'' ומביע את השתתפותו ה''כנה'' בצערה של הקורבן (יאיר ש., ''
האנס המתנצל'', 18 לאוגוסט, 2005). זו השוואה שהיא בהחלט במקומה.
השוואה אחרת, ההולמת יותר את הכיסוי שהיה בתקשורת לאורך התקופה שקדמה לעקירת היישובים ובמהלך העקירה עצמה, היא עם אנס שלא מתנצל.
בעוד שתופעת ''האנס המתנצל'' היא חריג (נדמה לי שהיה מקרה אחד כזה בארץ שזכה לכותרות), האנס ''המקובל'' איננו נוהג להתנצל. יתרה מזאת, לא רק שהוא לא מתנצל, הוא עוד מנסה לגלגל את האשמה על הקורבן.
התקשורת, שהתגייסה רובה ככולה לסייע לביצוע יוזמת שרון, מצאה את עצמה במצבו של עורך-דין שעלה בגורלו להגן על אנס בבית-המשפט. על שניהם מוטל התפקיד של הגנה על קליינט שביצע פשע נאלח ביותר, פשע שאין לו כל כתב הגנה. בהיעדר טעונים בהם ניתן להצדיק את מעשה הפשע, על פי העיקרון ש''ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר'', במקום לנסות ולהגן על הפשע נוקטים בטקטיקה של האשמת הקורבן. אצל התקשורת, כמו אצל עורכי-הדין בבית-המשפט, הדרך לעשות זאת היתה באמצעות הריסת התדמית ודמוניזציה של הקורבן.
''התנהגות פרובוקטיבית'', ''לבוש מגרה'', ''אורח חיים מופקר'', ''פותחת את הרגליים לכל מי שמוכן לשלם'', ''ציצים מתנפנפים'', הם רק חלק ממבול השופכין המילולי לו זוכות קורבנות של אונס בבית-המשפט מפיהם של סניגורים.
''פנאטים דתיים'', ''שודדי קרקעות לא להם'', ''פראזיטים החיים על חשבון הציבור'', ''פורעים נטולי כל רסן'', ''בעלי ציציות מתנפנפות'', הם רק חלק קטן מאוצר ה''מחמאות'' לו זכו מתיישבי גוש-קטיף מפי התקשורת הממוסדת והלא ממוסדת (הפורומים השונים באינטרנט, כולל פא''צ).
כל ארוע בעברה של קורבן האונס נבחן בזכוכית מגדלת, ואם רק ניתן לשוות לו צביון שלילי הוא מנופח מעבר לכל פרופורציה ללא כל קשר לרלוונטיות שלו לפשע. לעתים תכופות, בהעדר ארוע כזה, ממציאים אותו (אח''כ באה התנצלות על ''טעות בתום לב'', אבל הנזק כבר נגרם).
כל ארוע ו/או תקרית שהיו אי פעם בין תושבי גוש-קטיף ושכניהם הערביים, אם רק ניתן להטיל את האשמה על המתיישבים, נשלף מהארכיונים, זוכה לכותרות של קידוש לבנה, ומנופח מעבר לכל פרופורציה. בהיעדר ארוע כזה ממציאים אותו (התנצלות על ה''טעות'' כאן – אתה יכול לשכוח מזה).
עורכי-דין בבית-המשפט מגינים על פושעים לאחר ביצוע הפשע, פושעים שכבר הוגש נגדם כתב אישום ולעתים קרובות כבר נמצאים מאחורי סורג ובריח. למרות שכל עורך-דין מנסה כמיטב יכולתו להשיג זיכוי לקליינט שלו, במקרים של אונס, על פי רוב הסניגור נאבק רק על מידת העונש.
תפקיד הסניגור שהתקשורת נטלה על עצמה ביחס לפינוי יישובי גוש-קטיף התייחס לפשע שעדיין לא התבצע. הדמוניזציה של מתיישבי גוש-קטיף בכיסוי התקשורתי, נועדה לתת הכשר לפשע שעמד להתבצע. ומה שיותר חמור – היא נועדה להכשיר את הקרקע לביצוע פשעים נוספים בעתיד.
האנס שלא מתנצל
