בשבוע שעבר נוכחתי בארוע שאורגן באוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת ''אחים לא נלחמים'', שמטרתו היתה ניסיון להגיע להסכמה על גינוי הסרבנות או אי ציות לפקודות בצה''ל בעת ההנתקות הקרבה ובאה, כמו גם הסכמה על אי שימוש באלימות.
לא אכנס לפרטי הדיון והעימות שהיו במידה רבה חזרה על עמדות ידועות, אולם ברצוני להעלות כאן לדיון נושא שהטריד אותי.
מר חנן פורת (חלק מהמשתתפים קראו לו הרב חנן פורת אולם הוא התעקש לטעון שאינו רב) אמר בדיון, פחות או יותר, את הדברים הבאים:
''בעיני, ארץ ישראל ויהודה שומרון ועזה חשובים ממדינת ישראל, לו היו הדברים מגיעים חלילה לבחירה בין שתי חלופות, אני משוכנע שחלק גדול ממתיישבי גוש קטיף היו מעדיפים לגור בביתם בריבונות פלשתינית מאשר לעבור לשטח מדינת ישראל. גם אני, לו הייתי צריך לבחור בין המשך מגורים בביתי (גוש עציון..) בריבונות זרה לבין מעבר לתוך ''הקו הירוק'' הייתי מעדיף להתגורר בגוש עציון''.
עמיתו, איש מועצת יש''ע עדי מינץ, נד בראשו להסכמה, או לפחות נראה בעיני כמי שנד בראשו להסכמה.
אני מוצא את הדברים מוזרים וקשים לעיכול. אישית ברור לי שהייתי מעדיף במקומם, לעבור דירה ולגור במדינת ישראל, מסיבות עקרוניות של רצון להתגורר במדינת העם היהודי ששפתה ותרבותה יהודיים ועבריים.
מה דעתכם?
-שמא אלו דברים שנאמרו בלהט הויכוח ואין להתיחס אליהם ברצינות, ובפועל שום מתנחל לא היה רוצה להתגורר בשטחי פלשתין?
- או אולי זוהי עמדה נכונה בעיניכם?
- האם אתם מסכימים עם עמדתי?
- או שמא צודק חנן פורת בעיקרון, אולם במציאות לא הייתם נוהגים כמוהו בגלל שיקולים פרקטיים (ביטחון אישי, כלכלה, חינוך...)?
מעניין אותי דווקא מה חושבים אנשי הימין והדתיים הרבים כאן.