  
  
  
|
  הסכם בבית לחם | |||||
| המערכת (יום שישי, 10/05/2002 שעה 2:31) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  ישוע לא גר כאן יותר |
|||
|
|||
ההסכם שהושג בין המתבצרים בכנסיית המולד וממשלת ישראל מעלה קושיות רבות באירופה, וגורם למבוכה רבה. לצד חוסר רצונן של מדינות השונות באירופה לקלוט לתוכן, ולו לפרק זמן מוגבל מתבצרים אלו, הרי שניתן ללמוד מכך דבר אחד או שניים על הצביעות האנושית בכלל, ועל הצביעות האירופאית בפרט. דווקא המדינות הקולניות ביותר במתקפתן המוראליסטית כנגד מעשי ממשלת ישראל נאלמו דום כשהוצע לאלה לקלוט אנשים אלו למען נסיון סיום מכובד של אירוע קשה זה. לאחר סירובו הראשוני של רה''מ איטליה לעזור בקליטת מתבצרים אלו, החרו מדינות סקנדינביה אחריו והודיעו כי אף הן מסרבות בכל תוקף להסדר מסוג זה, וכי על המתבצרים להישאר במולדתם. גם בלגיה הביעה דברים דומים. קולות נוספים מסוג זה, אך שקטים ומדודים יותר, נשמעו בארצות אירופה האחרות, כולל אנגליה, הולנד, צרפת וגרמניה. המוטו הכללי בדיווחי הרשתות האירופיות השונות היה בסגנון 'מדוע אנו צריכים לקלוט טרוריסטים בארצנו', לצד השאלה 'מדוע מתבצרים אלו אינם יכולים להישאר במולדתם'. גם המדינות שעד לשעה זו הסכימו לתת מקלט מדיני כפוי זה אינן בטוחות כלל כי אכן תבצענה זאת. הקולות באיטליה של ברלוסקוני וספרד מוכת טרור האט''ה לצד קולות בלתי מתפשרים מקנדה, מעלים מחדש את השאלה לגבי טיב ההסכם שהושג, אשר לא ברור כלל מי עתיד להשתתף בו. הדבר היחידי המסתמן על פני השטח הוא שקפריסין תהיה המדינה היחידה שתקלוט אנשים אלו, כנראה עבור פרק זמן בלתי מוגבל, לפחות עד שיחליטו מדינות אירופה השונות אם הן אכן מוכנות לעזור בקליטה זו. העובדה שארה''ב של אמריקה לא הציעה מיוזמתה שמתבצרים אלו יוכלו לעבור אל תחומה, מראה גם כן כי האמריקאים אמנם עוסקים בתווך נמרץ, אך אינם מוכנים לקחת את האחריות על יישום מהלכים מסויימים העשויים לעזור לאיזור. אישית אני חושב שישראל היתה צריכה לשקול לוותר על דרישתה לכניעתם של מתבצרים אלו, ולסגת ללא תנאים מוקדמים ממתחם הכנסייה בבית לחם. הסיבה לכך היא האפשרות שאולי על ידי צעד סימבולי זה ניתן היה להמשיך ולדלג לצעד נוסף בדרך אל ההדברות. גם אם צעד שכזה מצד ישראל היה מתפרש אוטומטית ככניעה ברחבי העולם הערבי, היתה דינמיקה שכזאת מצליחה אולי לזרוע בליבם של מליונים תקוות חדשות לנסיון פתיחתו של ערוץ מדיני ראשוני. אולי לא. מכל מקום היה זה יכול להיות בבחינת ניצנוץ האור הראשוני בקצה המנהרה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| צביעות פרק ב' - טבח בכנסיה...בקולומביה! |
|||
|
|||
מחדשות השבוע: בג'ונגל הקולומביאני, באזור שבו ניטשים קרבות בין מורדי השמאל למיליציות הימין, ברחו תושביו של כפר דייגים קטן אל הכנסיה, בתקווה למצוא בה מחסה (זהו בית האבן היחידי בכפר). הם התכנסו ליד המזבח, והתפללו להגנת האל. אך מעשה שטן- פגז שירו מורדי השמאל נחת על גג הבנין, בדיוק מעל המזבח, וחדר פנימה. 117 אנשים נהרגו, בתוכם יותר מ- 40 ילדים ותינוקות. הכפריים תיארו סצינת זוועה של ראשים כרותים ואיברים מפוזרים. ישו לא גר גם שם, כנראה. האם המדיה האירופאית הקימה קול זעקה? מפני שכאן, לא ראיתי איזכור של העניין אפילו ב''הארץ''. איפה קופי ענאן? איפה סראמגו? איפה האפיפיור? איפה המפגינים האמריקנים שימחו על הסיוע האמריקני לקולומביה (השלישי בגודלו, אחרי ישראל ומצריים). אולי-אולי, אילו הפגז היה נורה ע''י מיליציות הימין, היה קם קול זעקה קטן (כיאות למעמדם הנחות של הקורבנות כלא-פלסטינים). אבל הפגז נורה ע''י מורדי השמאל... לא נעים. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי