בנוסף לתפקידו כיו''ר ועדת הכספים, יש להירשזון עוד שני כובעים: הראשון, יו''ר הסתדרות העובדים הלאומית השולטת בקרן פנסיה ובחברת הברוקרים הפרטית הגדולה בישראל; והשני, אביו של איש העסקים עופר הירשזון שהסתבך בהלוואות בנקאיות בהיקף עשרות מיליוני שקלים.
אברהם שפיראעד ראשית שנות ה-80 היה תפקיד יושב הראש של ועדת הכספים, תפקיד נחשק ומכובד. מצד אחד הוא היה מעין קרש קפיצה לתפקיד של שר. מצד שני, היותר חשוב, הוא היה מעין זרוע ביצועית של המדיניות הכלכלית הממשלתית. בשנת 1984 עלה לגדולה ר' אברהם שפירא המנוח, אגודת ישראל, ומונה ליו''ר הועדה. הוא הראה לנו שנשיאה בעול התפקיד ''משתלמת''. שפירא ידע לנצל מעמדו כדי לקדם אינטרסים של מפלגתו וגם מידי פעם לדאוג למפעל השטיחים שלו באור עקיבא, שסבל מקשיים באותה תקופה. בזכותו קיבל התפקיד את הכינוי,
המנכ''ל של המדינה.
מאז כאשר אנשי מפלגת השלטון, המפלגה הגדולה בקואליציה, ישבו בתפקיד הם עסקו בעיקר ביישום המדיניות הכלכלית של הממשלה. מידי פעם, כאשר ח''כ ממפלגה קטנה מונה לתפקיד, כמו ח''כ ליצמן בקדנציה הקודמת, התפקיד קיבל את המשמעות שנתן לו ר' אברהם שפירא המנוח. והנה בכנסת ה-16, שנבחרה בינואר 2003, התמנה לתפקיד ח''כ אברהם הירשזון.
המנכ''ל החדש שוב החזיר את רוחו של ר' שפירא למרכז התמונה. שוב נוצר הרושם שהיו''ר מסובך בניגודי אינטרסים שמפריעים לו לבצע את תפקידו כהלכה.
הצורך לערוך רפורמה בשוק ההון הוא כמעט מוסכם על כל מי שיש לו יד ורגל בנושא. חילוקי הדעות צפים ועולים, כמו תמיד, כאשר מישהו מנסה ליזום רפורמה מעשית. כבר לפני קרוב ל-20 שנה, בדו''ח ועדת בייסקי (וויסות מניות הבנקים) הודגש הצורך ברפורמה משמעותית, אלא שזו לא התקרבה אפילו לשלבים מעשיים. לכן כאשר הקים שר האוצר, שהנושא בתחום סמכותו, את ועדת בכר שתגבש המלצות חדשות היתה בכך ברכה. אלא שעוד לפני שנדונו המלצותיה של ועדת בכר במוסדות המתאימים ניהלו גורמים אינטרסנטים (בנקאים וסוכני ביטוח) מאבק נגד הצפוי. גם
המנכ''ל הצטרף לעוסקים בנושא, כאשר החל לקיים ישיבות עבודה עם ועדה חיצונית, ועדת ברודט, באותו נושא ממש (
הירשזון מפתיע את נתניהו).
על פניו נראה שהירשזון הקפיץ את נושא התפקיד למעמד של מנהל מדיניות כלכלית עצמאית. אבל כאשר חושבים קצת על הדברים מסתבר שיתכן מאד שהאיש נוהג כך בגלל מצב של ניגוד אינטרסים. לא רק שבצוות ''של''
המנכ''ל ישב מנהל הבנק הבינלאומי שמייצג מגזר שלא מעוניין ברפורמה בכלל, אלא גם החובות של עופר הירשזון ודאי מעיקים על כושר ההחלטה של הירשזון האב. לכן די ברור מדוע למרות הפניות שהוא לא יטפל בנושאי בנקאות, קרנות פנסיה וקופות חולים הירשזון בעצם לא הישעה את תפקודו בנושאים הללו. להירשזון מותר...
היינו אולי מסתפקים בנאמר לעיל – יש בזאת די והותר כדי ליצור התנגדות למעמדו הבכיר של הירשזון. אלא שמסתבר שלהירשזון, כאילו, מותר גם דברים אחרים של''אזרח הקטן'' אסורים.
אברהם הירשזוןכבר לא מעט שנים (לפחות משנת 1999) מעסיק יו''ר ועדת הכספים עובדת ששוהה בישראל באופן לא חוקי. עכשיו שנתפסה העובדת הוא מבקש לעכב, ובעצם לבטל את הליכי הגירוש (
הירשזון מעל לחוק). צריך, כמובן, לציין שהסיפור שלו מרגש מאד אבל היה יותר מרגש לפני 5 שנים כאשר פגה האשרה של העובדת. היו''ר,
המנכ''ל, לא דאג אז לסדר לאישה אשרה חדשה, אבל גם לא דאג שהאישה תחזור לארצה והמשיך להעסיק אותה כאילו זה תקין.
באותה תקופה הח''כ הבכיר היה מעורב בתהליכי קבלת החלטות שהביאו להתחלת מבצע הגירוש של עובדים זרים ששוהים בארץ ללא אישורים מתאימים. הנימוק העיקרי שהשפיע על התהליך היתה הטענה המפוקפקת שהזרים תופסים את מקום עבודתם של ישראלים. גם זה לא הדליק אור אדום אצל יו''ר ועדת הכספים. הוא לא טרח לטפל בהסדרת השהיה של העובדת עד שנתפסה בשעת טיול עם הכלב המשפחתי.
מדוע שיטרח לנהוג כחוק הרי הוא מוגן באמצעות החסינות של חברי הכנסת? אני לתומי חשבתי שהחסינות ניתנת למען יוכלו נבחרינו לייצגנו ללא מורא. אבל היא מגוננת עליהם באופן מוחלט גם אם אין קשר בין המעשה ובין מילוי תפקידם. זאת ועוד, כעת שוקלים הממונים על ביצוע הגירוש, דוקא, כיצד להמתיק את הגלולה. מעניין אם רשויות האכיפה היו נוהגות כך במקרים אחרים עם סיפורים מרגשים שמעורב בהם עובד זר לא חוקי עם ותק דומה.
לא רק שמשתלם להיות יו''ר ועדת הכספים אלא שגם להיות בנו עשוי להביא תועלת. לא פלא בכלל שבזמן האחרון עולה וחוזר המאמץ להנהיג הקלות במגבלות על המינויים הפוליטיים. למרות זאת הח''כ הותיק יוסי שריד הצליח, לפחות באופן זמני, להעביר הצעת חוק בקריאה טרומית: ''... שחבר מרכז מפלגה המקבל טובת הנאה תמורת תמיכה במועמד ייכלא עד חמש שנים'' (
עם הפנים מארה''ב). הכותב, דן מרגלית גם טרח לפרסם רשימה שמית של 32 המתנגדים:
הנה עמוד הקלון של המתנגדים, שייהנו מתמיכה בליכוד, ש''ס, האיחוד הלאומי והמפד''ל לקראת בחירת המועמדים לכנסת הבאה: אהוד יתום, אריה אלדד, גילה גמליאל, זאב בוים, יעקב מרגי, מיכאל גורלובסקי, נסים זאב, ראובן ריבלין, אורי אריאל, בני אלון, גילה פינקלשטיין, חיים כץ, לאה נס, מיכאל נודלמן, עמרי שרון, רוני בראון, אמנון כהן, בנימין נתניהו, גלעד ארדן, יורי שטרן, מגלי והבה, משה כחלון, צבי הנדל, שאול יהלום, אריאל שרון, גדעון סער, יחיאל חזן, מיכאל איתן, ניסן סלומיאנסקי, צחי הנגבי, שלמה בניזרי.
בולטים ברשימה, ראש הממשלה, שר האוצר ויו''ר הכנסת – הם והאחרים פוחדים מחברי המרכז שלהם. אבל בולטת גם העדרותו של אברהם הירשזון. מעניין מדוע
המנכ''ל של המדינה נעדר מן ההצבעה?
מעניין מי היו חברי הכנסת הסוררים מהליכוד. בלטו לטובה רק שנים מנציגי הליכוד – מפלגת השלטון: השר מאיר שטרית וח''כ מרינה סולודקין. השניים ודאי לקחו סיכון גדול בהצבעתם אלא שבנתיים מדובר רק בקריאה טרומית. אבל אם יתמכו השנים בהצעת החוק עד לאישורה בקריאה שלישית, הם בטוח ישלמו במטבע שעובר לסוחר במרכז הליכוד. מצד שני העובדה ש''עושי השוק'' החשובים בליכוד מתנגדים, כמעט מבטיחה שהצעת החוק לא תעבור המסע עד לאישור בקריאה השלישית. יותר סביר שהיא לא תגיע למעמד המיוחל הזה או שתסורס בדרך.
זה מה גם שקורה כאשר ממנים החתולים לשמור על השמנת.
אברהם הירשזון כמשל
