הרהורים ביום השואה, על רגע האמת

רגע האמת, לקראת השלב הסופי בפירוק השותפות היהודית בישות המדינית הקרויה בשם המטעה ''מדינת ישראל'' - מתקרב והולך. לפני כשנתיים פרסמתי באתר NFC מאמר (מלחמת השחרור השניה - מאפיינים ויעדים) ובו תיארתי שני מעגלי מלחמה בו שרויה החברה במדינת ישראל: המעגל החיצוני – מלחמת השחרור של הערבים בארץ ישראל, המגדירים עצמם כעם הפלשתיני, והמעגל הפנימי – המלחמה הקרה בין שתי תפיסות עולם מנוגדות – הימין הציוני, הדתיים ורוב העולים, לבין השמאל הציוני, רוב ערביי ישראל וקבוצות של השמאל האנטי ציוני והאנטי יהודי.

במאמר זה נכתב: ''זו היא בראש ובראשונה מלחמת השחרור על הזהות שלנו, והיא חשובה לא פחות מהמלחמה החיצונית; זהו מאבק על הזהות היהודית, מטרות המפעל הציוני, והמחיר שהחברה הזו מוכנה לשאת בתמורה להשגת יעדים משותפים. בדומה למאבקים אידיאולוגיים אחרים בעת החדשה, גם מאבק זה נושא בחובו סיכונים לא מעטים, העלולים להפוך ממלחמת רעיונות ונאומים למאבק מזוין ומלחמת אחים.'' סוף ציטוט.

ציינתי כי די באיומים שכל צד משמיע בעניין הטרנספר, כדי לנבא, שאם מי מהצדדים יעז וינסה לערוך טרנספר, זה של השמאל במתנחלים, וזה של הימין בפלשתינים, שדם יישפך על מסלול המשאיות והדחפורים.
יתכן ורק הזיכרון הלאומי הישן, של מלחמות היהודים וחורבן הבית השני יעצור את המשך המפולת.

מניתוח האירועים, המחריפים והולכים מאז פגישת שרון - בוש, אני רואה לחרדתי הגוברת והולכת, כי חלומותיי הגרועים ביותר הולכים ומתגשמים לנגד עיניי. היום הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום שבו מחויבים אנו לחשבון נפש עם מנהיגות העם היהודי, שהניחה לשואה זו להתרחש, בלא שעשתה מלוא כוחה לפעול נגדה.

הדבר החמור ביותר שקרה לנו, מלימוד לקחי השואה, שהסתרת לקחים, מהם ניתן היה ללמוד על מחדלי המנהיגות היהודית בארץ ובגולה, נדחקו למרתף נסתר, שאין איש יורד לקרקעיתו, כדי להפיק לקחים: לא למען ההווה, ואף לא למען עתיד, אופק וחזון שבו יוכל להתפתח המפעל הציוני המופלא והטרגי הזה, להמשיך להתקיים, היכן שחרבו שני קודמיו.

לקח אחד שחובתנו ללמוד - שאל לו לשום מנהיג יהודי לעמוד על דם אחיו. ההנהגה הציונית בתפוצות בכלל, ובארץ ישראל בפרט, כשלה לעצור את השואה ואפילו למזער את היקפה.

ולמתקוממים אז, אמרו: שבו בשקט, וננסה להציל את מי שניתן. בנות הברית העדיפו לתת למשרפות אושוויץ ולרכבות המוות לעבוד במלוא הקיטור, כי זה הסיט מאמץ נאצי נגדן. היה קשר שתיקה והוותיקן ראה ברצח היהודים ''אצבע אלוהים, ונקמת דמו של הצלוב''.

לקח שני, הוא בהסתרה ובשתיקה של מנהיגות היהודים בקהילות המושמדות. רוב הקהילות העדיפו לנקוט במדיניות, שהיא דומה לזו שבה נוקטת בשנים האחרונות מדינת ישראל, על כל מפלגותיה: הבלגה וניסיון ''להציל'' את מה שניתן מהמפולת של 11 שנות ניסיונות-השלום עם הפלשתינים.

אומרים מנהיגינו: ''יש טרור רצחני?! נאבק בו ככל האפשר, בלי להרגיז את הגויים, וננסה במגננה להציל כמה שיותר יהודים''.
הם פועלים בדיוק באותו קו מחשבה שבו כשלו רוב ועדי הקהילות בעת השואה, כשמנעו מרידות בנאצים, גם כשהיה ברור שהגרוש משמעו רצח עם.

מי שיקרא את תולדות מרד גטו ורשה יצטמרר למראה הדמיון בין מנהיגות מדינת ישראל של היום, למנהיגות השואה: מרדכי אנילביץ וחבריו מהשומר הצעיר, מרדו בהנהגה ויצאו לקרב בנאצים נגד דעת ההנהגה. הם לא התפתו להציל מתי מעט, ולא שעו להבטחות של הגרמנים ומשתפי הפעולה מקרב המנהיגות היהודית, שהם רק ייעקרו ממקום מושבם ויועברו למזרח לצורך ''יישובם מחדש כאזרחים מועילים ויצרניים ולא כפאראזיטים''. מוכרות לנו הבטחות כאלה?

יסלחו לי קוראיי, אם יש בדברי אלה משום פתיחת פצעים, או דריכה על יבלות פוליטיות.

אם לא נעשה שימוש בלקחי השואה, כדי שזו לא תתחולל עלינו שוב במדינתנו הריבונית, מה תועלת לנו ביום הזיכרון הזה? האם לא זכור לנו, כי גם בקרב על גטו ורשה סרבו ימין ושמאל לשתף פעולה במלחמה? מה אומרים דברים אלה היום, לנו! הישראלים החדשים?

האם לא ציוו אותנו שישה המיליונים מבני עמנו, ובכללם סבתי הקדושה, הלנה בלום הלוי, שנזכור את קורבנם, ולעולם לא לשכוח? ואיך נוכל לשכוח כשהיום, לימור לבנת, שרת החינוך של מדינת ישראל, ומנהיגה בתנועה העממית הרחבה ביותר, אומרת לעם בישראל:

''אני לא הייתי מתכננת תוכנית שכזו. יש לי ביקורת על התוכנית ועל דרך ההתנהלות סביבה''... ובאותה נשימה, מנמקת השרה: ''מדובר בהחלטה קשה''... התוכנית עומדת בניגוד לכל מה שהתחנכתי עליו... זו הסיבה שהתעכבתי והתלבטתי. אבל צריך לראות את התמונה הכוללת. העם מבקש הזדמנות לשינוי, ומה שמוצע כאן נותן תקווה לאופציה שתביא לפריצת דרך במו''מ''.
''אם המצב לא ישתנה'', הוסיפה לבנת, ''זהו תהליך הפיך. תמיד נוכל להגן על עצמנו. במידה ונראה שאכן הפלסטינים ישתלטו וינסו לפגוע בנו, תמיד נוכל לחזור לשם. הרי אין קושי לצבא לחזור לשם'' (לימור לבנת: אצביע בעד ''בלב קרוע''; גם נתניהו צפוי לתמוך).

רבותיי – אומרת השרה לבנת – זה תוכנית רעה, אבל אני אתמוך, ''כי העם מבקש שינוי'' שרת החינוך והתרבות, מראה לנו, לאן התדרדרה המנהיגות – שינוי אין פירושו כתביעת העם מאהרון להקים ''עגל זהב'', כי עשרת הדיברות ניתנות למשה מיד האלוהים, וכי צריך סבלנות ואמונה! שינוי אמיתי במצב אליו נקלענו, פירושו הבטחת שלומו של העם – ומשנכשלה ממשלת שרון ולבנת להבטחת הביטחון והשלום – מהי דרכם אם הדרך בה הם הולכים לצרוף לנו עגל זהב חדש, טמא מקודמו, משוקץ ורצחני, לתוכנית שאי הוודאויות שבה, לא רק שלא יבטיחו שלום, אלא יחריפו את ביטחון החיים.

לבנת גם מוכיחה, שאין היא, ואין מי מתומכי התוכנית מבינים, שמה שעומד להתחולל בחבל עזה ובצפון השומרון, איננו דבר הפיך! ומשיהרסו 32 יישובים חיים ונושמים, וייעקרו רבבה של בני אדם מביתם וארצם, שוב לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית!
אנו מאבדים את השליטה על גורלנו. מערכת ההונאה שהתקשורת הישראלית ומעצבי דעת הקהל עושים, היא חמורה לא פחות ממערכת הונאה שליוותה את שואת היהודים – בהבדל התקופה ונסיבות ההונאה.

מי שקרא את נספחי מכתבי ההתחייבות של שרון לבוש, מבין שלא רק שלא יהיה בהתנתקות כל יתרון לישראל מהחורבן שנמיט על עצמו, עוד נשלם כפל כפליים של טובות הנאה לפלשתינים אויבנו, כפי שחתמנו במכתב הנלווה, שנמסר לבוש. קול הזעקה שהקימו הערבים והאירופים, על ההצהרות הללו, עומד ביחס הפוך לקריאות ההתפעלות וההתפארות של המלך אריק הראשון מחצר חוות השקמים.
מה עלינו לעשות לנוכח האסון הנופל עלינו כמפולת-שלגים במורד ההר?
נכון, יש שוטים בקרבנו, השמחים לשלג הצח, הזוהר אלינו למרחוק כמראה קסמים במפולת הזו, אבל מפולת זו עלולה לקבור את כולנו, ימין ושמאל, יהודים וערבים, חילונים ודתיים –איש לא יימלט מכובד משקלה הרועם.

בנייר העמדה שפרסמתי לפני מספר חודשים סכמתי בלא יומרות אישיות, פרק באידיאולוגיה של הימין הציוני בארץ ישראל. לדעתי הגיעה העת לאמץ, הסכמה לאומית חדשה, לנוכח קריסת המשטר במדינת ישראל על כל רשויותיו.

אין לי ספק, על אף חוות הדעת המשפטית של הפרופסור אליאב שוחטמן, שאם יגיע רגע אמת ויתבקש בהמ''ש העליון לעצור טרנספר של יהודים על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – הרוב הנוכחי יצביע בעד! וגם עדר חברי הכנסת יצביע בעד ביטול, ולו חד פעמי, של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו!

זה יהיה קיצה של מדינת ישראל וקץ השותפות בין ימין לשמאל. פרוק השותפות הזו יהיה ציון דרך אחרון להתפוררותה של הרפובליקה הראשונה שנוסדה בה' באייר תש''ח, ואם לאחריה תישרד הישות היהודית, היא תידרש, מכורח הנסיבות לייסד הסכמה חדשה, שמשמעותה הקמת משטר חדש במדינת ישראל.

איילון וביילין, רוצים לייסד ישות פוסט ציונית ואנטי יהודית שתעביר את מירב סמכויות הריבוניות לפלשתינים, אירופה והאו''ם . האלטרנטיבה שלנו, הימין הציוני, דתיים, חילוניים, עולים ומתפכחים מאשליות המנהיגות הישנה של השמאל והליכוד אובד הדרך - היא לייסד את הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל על יסוד מגילת העצמאות - אותה יש לבסס ולעדכן בגבולות הארץ ועל פי הסכמה הלאומית החדשה.

עד אז עומדת על הפרק התנכרותה של מדינת ישראל למחויבות שנטלה על עצמה לממש בית לאומי לעם היהודי, על בסיס הצהרת סן רמו, לאחר חלוקת האימפריה עותומנית ב- 1920.
התנכרות זו חמורה שבעתיים כי מעשה הנטישה של חבל עזה וצפון השומרון, מנוגדים להתחייבות שניתנה לעם היהודי במגילת העצמאות בעניין זכויותיו בארץ ישראל.
תוכנית הנטישה היא מעשה המנוגד לא רק לחוק היסוד, אלא מהווה בתוצאותיה פשעים נגד האנושות (אליאב שוחטמן, התנתקות מהחוק).

זאת ועוד, באין הכרעה של הטרור, ישמש מעשה הנטישה לדעת, רוב בכיר צה''ל ומערכת הביטחון, בבחינת עידוד לטרוריסטים ותומכיהם להמשיך את המאבק המזוין, עד להכחדתה של ישראל.

צפויה השתלטות מסיבית של איראן החיזבללה על כל שטח שיינטש, והטרור שלהן יעמיק את חדירתו לעזה ולשאר חלקי הארץ. הללו יעשו שימוש בטילים ארוכי הטווח שבידיהם מלבנון, ואחר כך מעזה, באופן שיאיים על כל מרחב המדינה ויאכוף עליה כללי משחק אסטרטגיים חדשים ומחמירם מקודמיהם.

רציתי להמחיש למי שמוכן לקרוא את נספח ד, של משמעויות תוכנית ההתנתקות, מה היא המשמעות המוסרית והתוצאות המעשיות של גרוש רבבת תושבים החיים 3 דורות על אדמתם, הרס נחלותיהם או מסירת בתיהם ויישוביהם תמורת בצע כסף, או חינם לבוזזים, לאחר מעשה.

כאדם חופשי, אני חש בושה ועלבון צורבים מהעובדה, שאלוף בצה''ל, ראש המועצה לביטחון לאומי של הממשלה היהודית, נושא ונותן עם גורמים בבנקים בינלאומיים שונים, כדי שיקנו את נחלותיהם של בני עמו, אותם יעקרו מנחלתם באמצעות משטרה, וצבא שנועדו במקורם, להגן על קיומם. סביר להניח שתחת הלחץ הבלתי אפשרי של ראש הממשלה, שריו המתקרנפים, מקצת ראשי ערים ומועצות מוניציפליות התומכים, התקשורת, מוסד הנשיא, הממסד ומנהיגיו – תקרוס האידיאולוגיה האחרונה שנותרה למעצבה בעם היהודי בארץ ישראל.

אני מעריך, (והלוואי שאתבדה) שרוב של חברי תנועת הליכוד לא ייתן למורו ורבו, אריאל שרון ראש ממשלה מכהן – להפסיד את השלטון, (כאיומיו לעשות כן אם יפסיד במשאל).
הם יצביעו בעד, וברוב קטן, בעזרת מניפולציות עכורות ובזויות, תיפול מדינת ישראל לתהום שכרו לה.

אני קורא לחבריי לא להתייאש. להיצמד לקרקע ולא לזוז. ללמוד מדבקותם של ערביי הארץ לאדמתם, ולהיצמד אליה – לעשות ''צומוד'' ולא לזוז. אדמתנו קדושה, והנצמד עליה מקדש את החיים היום ואת זכר העבר של אבותינו, שלחמו ונפלו על קדושת הארץ באלפי שנות ההיסטוריה יהודית.

מחריבי הישוב מבני עמנו לא יחזיקו מעמד, הם יפלו, ולא ירחק היום בו יפלו הם ותומכיהם!
כי לשקר אין רגליים, ואמת מארץ תצמח. יש להיאבק עד כלות הנשמה ולא לזוז מנווה דקלים, קטיף וניסנית, גנים וחומש, ומכל אתר ואתר בארץ ישראל.

יש לנקוט איש איש לעצמו, במרי הלבבות, לקום בזעם וחרון, נחישות וזעקה, ולומר לעוקרים לא תצליחו!
מרי אזרחי בלתי אלים, הוא קו הפעולה האחרון נגד ממשלת שרון ותומכיה. מרי אזרחי בלתי אלים הפיל משטרים אפלים בכל מהלך ההיסטוריה, וגם ממשלת שרון תיפול!

זכותנו להתנגד לממשלה, ולמשטר שחרת על דגלו עקירה של יישובים שהוקמו בדין, נטישה של הצהרת העצמאות, ביטול של הכרת אומות העולם בזכויותינו הלאומית על ארץ ישראל!

אנו נתנגד ולמעשים הנפשעים של גירוש תושבים בכוח אלים, מסיבות וממניעים שכולם מצויים בהגדרה של פשעים נגד האנושות ואשר דגל שחור משחור של מלחמת אחים מתנוסס מעליו.
תוכנית ההתנתקות של הממשלה, יש בה משום סכנה חמורה של שפיכות דמים, אבל מי שיאבק בעוקרים לא ירים יד על שליחיה, אך יזהירם מביצוע פשעים נגד האנושות.

קרוב לוודאי שהם ינסו לשבור את רוחנו בתעמולה דורסנית ובדה לגיטימציה שעורכת בנו העיתונות המגויסת, האלקטרונית והכתובה כפי שכבר חווינו בימים האחרונים (ליאיר לפיד סופשבוע מעריב 16 אפריל 2004).

אמרה גאולה כהן על הטרנספר ההולך ומתרגש עלינו: ''זו תהיה מלחמת עולם'';

המחזה הנורא מכל הולך וקרב אלינו, ומנהיגות ראויה למדינת ישראל אין. צר עולמם של שרי ישראל כעולם הנמלה, יושבים להם בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים, והמה העדר עצמו; מחשבים חישובים של פוליטיקה קטנה בסניף נידח של הליכוד, בעוד 2000 שנות היסטוריה מביטים אליהם מהר הבית וזועקים את דברי המשורר:

ראיתיכם שוב בקוצר ידיכם ולבבי סף דמעה...
איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע...
למה שפל קולכם היום ומדוע כה נבלה שפתכם?...
מי הפריח בבשרכם, להמיקו, צרעת מתנבאים נכפים, טמאי נפש מתקדשים, שבע תועבות ושמונה שרצים בלבם..
ומי שליח בכם להקת חורצי עט ולשון, עדת נגועי אלוהים, אכולי משטמה ומזי קנאה...
האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם
גבר חיל, מושל בעז, גדל רוח ונגיד-עם, תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפים עמו, אשר יאחז
בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד כנער שיכור הלום סבאו ומתבוסס בקיאו...
איכה דלותם פתאום,איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אבדי עצה ונתיבה! – ראיתיכם שוב בקוצר ידיכם ולבבי סף דמעה.

ח.נ. ביאליק, בזל, תמוז תרצ''א

---