לעתים קרובות נשמעת הטענה שהצבא תמיד מתכונן למלחמה הקודמת. לשון אחר - שדה הקרב העתידי אינו נלקח בחשבון. בימים אלה מתוכנן שינוי נועז באסטרטגיית ההכשרה והשימוש בכוח האדם בצה''ל.
בימים אלה מגבשת ועדה מקצועית את מסקנותיה, מתוך כוונה לשחרר חלק ניכר ממערך המילואים של צה''ל בכלל. אלה שישארו ישוחררו ממילואים בגיל 36, וישרתו במילואים, תוך תגמול מתאים, 7-14 יום בשנה. הם יעסקו באימונים בלבד, ולא בביטחון שוטף.
צבא המילואים היה דרוש בעבר משום שנפח הפעילות של הצבא היה יכול להשתנות בצורה קיצונית תוך זמן קצר. בעיתות רגיעה ניתן היה להסתפק בכוח קטן מאד, ובעיתות לחימה היה צורך לגייס את כל המשק, על כוח האדם והמשאבים שלו.
נראה ששדה המלחמה העתידי לא ייראה כמו שדות הקרב בעבר. לפחות - כך חושבים קברניטינו.
שימו לב שמדובר בהחלטה שצה''ל הוא גדול מכפי שדרוש.
אחת מהבעיות של הצבא כיום הוא הזמן הארוך הדרוש להכשרת חייל מקצועי, מול הזמן הקצר שבו הוא משרת בפועל. קצין בסיירת מובחרת מסיים את מסלול הכשרתו סמוך למועד שיחרורו מצה''ל, ונותר לו לשרת זמן קצר בלבד כשהוא בשיאו. בצבא מקצועני לחלוטין זה לא יוכל להתרחש.
אופי שדה הקרב השתנה מאז שהומצאו הצבאות. עד המאה ה-16 השתמשו הכוחות הלוחמים בנשק קר: רמחים, פגיונות, חרבות. הניידות והמהירות הושגו על ידי שימוש בסוסים (רכב פרשים הומצא בסביבות 1800 לפני הספירה. סוסים גדולים היכולים לשאת פרש עטוי שריון כבד הופיעו לראשונה בסביבות 900 לפני הספירה). במאה ה-16 הופיע הנשק החם, דבר שהעלה בצורה חדה את יכולת הלחימה של החייל הרגלי. גם התותח הופיע באותו זמן.
במלחמת העולם הראשונה הופיעו הנשק האוטומטי, הטנק והמטוס. המטוס עדיין לא יכול היה לשמש להפצצת מטרות עומק. זו היתה המלחמה הגדולה האחרונה שבה העורף לא היה מעורב בלחימה עצמה. במלחמת העולם השניה הפציצו שני הצדדים הלוחמים מטרות עומק. עדיין לא ניתן היה להכריע מלחמה מהאויר בלבד.
במלחמת השיחרור של מדינת ישראל לא הופעלה הטכנולוגיה בשיאה. כל הכוחות המעורבים לא היו מתוחכמים במיוחד. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת הסתמן יתרון אוירי ברור לישראל על שכנותיה, יחד עם יתרונות טכנולוגיים אחרים. בשנת 1967 פתחה ישראל את המלחמה בהשמדת הכוח האוירי המצרי. מאותו רגע היה בידה יתרון בולט בקרבות. מלחמת יום הכיפורים הוכיחה שללא אירגון ועבודת מודיעין, היתרון הטכנולוגי יכול שלא להספיק.
כיום נראה שהמצב הגיאופוליטי לא יאפשר לאף אחת מהמדינות הגובלות בישראל לפתוח במלחמה, כל זמן שהשוטר האמריקאי נטל על עצמו את תפקיד השמירה על השקט. תרחישי מלחמה מלאה של מגע כוחות גדולים פנים אל פנים אינו צפוי בקרוב עם אף אחת משכנותינו: לבנון, סוריה, ירדן, סעודיה ומצרים.
מלחמת המפרץ הראשונה היתה הסנונית הראשונה של שדה קרב חדש לחלוטין: לכוחות הצבא לא היה מה לעשות כלל. כל הפגיעות כוונו לעורף עצמו.
מאז חלו מספר שינויים. איום המלחמה מעיראק התאדה. איראן, החיזבאללה והפלשתינאים פועלים בעיקר באמצעות טרור נגד אזרחים. צה''ל הסדיר מספיק, כנראה, למשימות השיטור בשטחים. אמנם ב''חומת מגן'' גויסו חיילי מילואים, אך מאז נראה שצה''ל נערך מחדש.
האיומים כיום הם שניים:
- תקיפה בליסטית קונבנציונלית או בלתי קונבנציונלית מאיראן.
- טרור עד כדי מגה-פיגועים מאירגונים איסלאמיים קיצוניים.
אף אחד מהאיומים האלה אינו מצדיק החזקת כוח רגלים יבשתי גדול. מול האיום האיראני יש להפעיל במשולב מודיעין, אחזקת יכולת תקיפה אוירית ואיום גרעיני (שיכול להיות מופעל על ידי ישראל או על ידי ארצות הברית).
איום הטרור צריך להיות מטופל על ידי חיזוק הגורמים האזרחיים והמודיעיניים.
מה יהיו כלי הנשק של העתיד? נראה שמטוסים יוחלפו במזל''טים ובמל''טים. ברמת הטכנולוגיה דהיום ניתן לבצע את כל מה שנדרש מטייס קרבי מבלי לקום מהכורסא. קרבות חיל אויר בחיל אויר יפנו את מקומם לקרבות תוכנה מול תוכנה. כל צד ישתדל לשבש את תפקוד המטוס שמולו באמצעים אלקטרוניים. בשלב הראשון יהיו מזל''טים בשירות הצבא. לאחר מכן אני חושש שהטכנולוגיה תגיע לארגוני הטרור, כולל אפשרות להפעיל מזל''טים לצורך פיגוע.
בשדה הקרב העתידי נראה שהמשאב החשוב ביותר הוא כסף. כל זמן שמדינות העימות של ישראל הן עניות, נראה שנצליח להסתדר.
האירגון מחדש של צה''ל ישלח הרבה חיילים הביתה, בסדיר ובמילואים. הצבא יוכל להצטמק וגם הוצאותיו. שר הביטחון העתידי יהיה שרוי בדילמה יצירתית במיוחד: כיצד להציג דרישה לתקציב גדל והולך לנוכח פחות משכורות? טכניקת הסחיטה הרגשית לא תשתנה. כל שר ביטחון יהלך אימים על הציבור, ינסה לגרום ללחץ ציבור ולבסוף יסגור בחדרי חדרים את העיסקאות.
צבא העתיד - יותר רובוטים, פחות חיילים
