|
|
|
חמור כחול לבן
מדוע לא לאכול חמץ בפסח?
הירהוריו של חילוני ממוצע
אריה פרלמן
בשנת 1990 - נאם הרב שך המנוח בפני קהל של אלפים רבים באיצטדיון יד-אליהו בתל-אביב, ובדברו על בני הקיבוצים התלהט וזעק: ''אוכלי שפנים וחזירים... זה יהודי? זה יהודי?!''.
נציגי הקיבוצים - או מי שראו עצמם ככאלה - הגיבו תגובה מיידית ותקיפה: ''בתי הקברות הצבאיים מלאים בגופותינו (ולא בגופותיכם - החרדים)''.
אכן תגובה מיידית, אכן תקיפה - ואף מרגשת.
אך עם זאת - עלובה ורדודה.
שהרי אם גופה בבית-קברות צבאי היא סימן ליהדותו של אדם - הרי גם מוסטפא, מוחמד ועבדאללה - החיילים הבדואים והדרוזים שנפלו בקרב - גם הם יהודים...
נציגי הרב שך - או מי שראו עצמם ככאלה - מיהרו להתנצל ולהסביר, שכבוד הרב לא התכוון - מילולית - לקבוע שהקיבוצניקים אינם יהודים ח''ו - אלא דיבר בלשון רטורית, לשון זעם, בדיוק כשם שבעידנא דריתחא עשוי מי מאיתנו להגיד על בנו או חברו - ''אתה לא בנאדם'' - אך לא להתכוון חלילה שהוא חיה או צמח. רק ביקורת חריפה על ההתנהגות יש כאן - לא שלילת המהות.
לעומת זאת - התשובה מן הצד הקיבוצי (ובפועל החילוני) - היא ארוכה ומתמשכת הרבה יותר.
בימים אלה אנו חוגגים את חג הפסח - חג החירות - שמתאפיין בעיקר בשיחרור הנפלא והמופלא של אבותינו מהעבדות בארץ מצרים. אירוע זה - כידוע - זכה גם לחג נוסף - הלא הוא חג הסוכות. אך כרגע עסקינן בחג הפסח.
המאפיין העיקרי של חג הפסח בימינו הוא הימנעות מאכילת חמץ, ככתוב בהגדה: ''מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר: ''ויאפו את הבצק אשר הוציאו מארץ מצרים עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם''.
אך ברור שחג זה מקורו דתי - והציווי להימנע מאכילת חמץ בפסח גם הוא דתי-אלוהי.
מדוע - אם כן - על החילוניים, ובמיוחד על הכופרים שבהם - לא לאכול חמץ בפסח?
כאן אני חוזר אל השאלה הוותיקה שאותה חידדו הרב שך ונציגי הקיבוצים: במה אנו יהודים? ובהקשר זה: במה אנו יהודים בפסח?
ובכן - אנו יהודים מכיוון שאנו זוכרים את אבותינו שברחו/גורשו מארץ מצרים - והתקדמו מעבדות לחירות - משיעבוד לדרור.
ואכן - ''בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'' - והדרך הטובה ביותר לכך היא להרגיש קצת כמותם, להימנע אך לשבוע אחד בשנה מאכילת חמץ, כדי שנחוש במשהו, בסמליות כמובן - את תחושת הנרדפות והבריחה, כדי שהזדהותנו עם אבותינו תצא מגדר המילה הכתובה ותיגע מעט גם בגופנו החי, וכך תהיה אמיתית קצת יותר.
זהו עניין מרכזי ביותר - כיוון ששמירה על מסורת וחיבור לעבר - הם-הם היסוד והשורש שמאפשר צמיחה והתקדמות בהווה ובעתיד.
אין האמור לעיל אומר שחובה על היהודי החילוני הממוצע לבער את כל החמץ עד הפירור האחרון; אין גם חובה להכשיר את הכלים במיוחד לפסח; אין צורך בכך. די בכך שיימנע מלאכול חמץ, ויחוש את המחסור בלחם, בדברי מאפה ושאר מוצרים עתירי-קמח.
כמובן - לפתחם של כל היהודים - אורבת הסכנה הידועה של עקיפת האיסור והתרוקנותו ממשמעותו. בדיוק כשם שאדם דתי יכול לעקוף את השבת באמצעות שעון-שבת, וכך להדליק ולכבות מכשירים חשמליים; לצפות בסרטי טלויזיה ווידיאו וגו' - יכול יהודי מכל הזרמים לפטם עצמו במיני מאכלים ''עוקפי-חמץ'', כגון תבשילי בשר עשירים, ''לחם'' מקמח תפוחי-אדמה וקמח מצות, וגו' וגו'.
אכן - זאת בעיה שיש לענות בה. בקרב יהודים אדוקים במיוחד התקיים מנהג של הימנעות מאכילת מצה שנרטבה - כיוון שיש בכך משום 'אבק-חמץ'; והבעיה ממשיכה להטריד - בעיקר את העולם החרדי.
ניתן כמובן ''להכשיר'' חלק מעקיפות החמץ הללו באמצעות הציווי ההגיוני והלגיטימי: ''ושמחת בחגיך והיית אך שמח'', ואכן יש סיבה לשמוח על השיחרור מן העבדות.
עם זאת, ולמרות כל הטכנולוגיה - עדיין לא נמצא תחליף אמיתי לתחושת השיניים שננעצות בחלה טריה, או בפיתה חמה, מלאה בכל טוב.
ובכך נשמרת בכל זאת אווירת החג...
יכול אדם לבוא ולטעון - באורח הגיוני וסביר למדי, כדלקמן:
''אין כמוני אוהב ומזדהה עם אבותינו שנמלטו ממשעבדיהם המצרים הרשעים - אך אין בדעתי למנוע פיתות מפי... אני דווקא בוחר להזדהות עימם באמצעות שיזוף קטלני לאור השמש בחוף הים - כיוון שלמדבר סיני הלוהט הם נמלטו...''
אמת ויציב - הכל נכון, שריר וקיים.
אך אם כבר ישנה מסורת מן המוכן - אם כבר ישנם טקסים ומנהגים שעמדו במבחן הזמן והמקום; אם ניתן לחוש את אותה שותפות החג ואחדות המסורת במחיר שאיננו גבוה כל עיקר - אין שום הכרח בדווקאות שכזאת.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני משנה קמעא את המלצתו של קוהלת:
''לך אכול בשמחה מצתך ושתה בלב טוב יינך''
(קוהלת, ט' ז')
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
